ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
בהיסטוריה הישראלית הוקמו 18 ועדות חקירה ממלכתיות. הנה כמה ועדות חקירה ממלכתיות שהוקמו סביב אירועים משמעותיים: חקירת שמועות להטיות משחקי כדורגל (1971), רצח ארלוזורוב (1982), אסון ורסאי (2001), סיוע לניצולי שואה (2008), ניהול משק המים (2008).
האם צריך לשכנע מישהו שיש למנות ועדה כזו גם לבדיקת התמודדות הממשלה עם נגיף הקורונה? מצב מחסני החירום, התפשטות הנגיף בבני ברק, קבלת החלטות אפופת מסתורין – כל אלו יכולים להצדיק את הקמתה.
הרי איך אפשר להשתפר בלי ביקורת? איך ניתן לוודא שנהיה מוכנים לנגיף הבא, או לאירוע חירום אחר, בלי שגורם בעל אמצעים וגישה ינבור ויחפור במה שקרה פה בחודשים האחרונים ויסיק מסקנות?
עוד באותו נושא:
בקרוב יתחיל מבקר המדינה לכתוב דוח על ניהול המשבר. זו הייתה יכולה להיות הביקורת שציפינו לה, אלמלא המבקר היה ידוע בשיטה שלו לריכוך הדוחות. לעומתו בראש ועדת חקירה ממלכתית עומדים לרוב שופטים בדימוס, עצמאיים ובלתי תלויים.
אבל הסוגיה של הקמת ועדת חקירה לבדיקת הטיפול בקורונה לא נמצאת כלל על השולחן. למה? כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מתעב ביקורת. זו לא הערכה.
עובדה: ועדות חקירה קמו תמיד רק מחוץ לקדנציות של נתניהו: לפני ואחרי הקדנציה הראשונה שלו (הייתה ועדה אחת ב-1995 והבאה רק בשנת 2000). ומה לגבי הוועדה האחרונה שפעלה בישראל לבדיקת הטיפול במפוני גוש קטיף? היא הוקמה חודשים בודדים לפני השבעתו של נתניהו ב-2009.
זה לא במקרה. ב-2010 טרפד נתניהו ועדת חקירה לאסון הכרמל, בין השאר באמצעות הקצאת מיליוני שקלים לישיבות ההסדר – מה שגרם לח"כ אורי אריאל לחזור בו מדרישתו – ולהכחדת הרוב להצעה.
לאחרונה ביצע נתניהו מהלך פוליטי חכם יותר: הוא פעל באמצעות יו"ר הכנסת יריב לוין ויו"ר הקואליציה מיקי זוהר לשנות את הרכב ועדת הביקורת בכנסת כך שהצעה להקמת ועדת חקירה לעולם לא תזכה ברוב. בין חברי הליכוד המכהנים בוועדה נמצאים מקורביו – שלמה קרעי ואוסנת מארק.
למה זה חשוב? כי במקום לחכות להחלטת ממשלה להקמת ועדת חקירה, ועדת הביקורת בכנסת יכולה להכריז בעצמה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אלא שההרכב הנוכחי של ועדת הביקורת הזו יהפוך את הקמת ועדת חקירה לחסרת סיכוי.
שינוי ההרכב, אגב, לא יכול היה להיעשות ללא הגיבוי של כחול-לבן שהסכימו לוותר על חבר אחד בוועדה לטובת הליכוד. התוצאה: סיכוי אפסי להקמת ועדת חקירה בכל נושא – מהקורונה ועד הצוללות. נתניהו כנראה חושש גם הפעם שוועדת חקירה ממלכתית יכולה לטלטל את הכסא עליו הוא יושב – והוא לא רוצה להסתכן. את המחיר ישלמו אזרחי ישראל. ביקורת היא נשמת אפה של חברה חפצת חיים. משבר הקורונה הוא אירוע חסר תקדים שבדיקתו תוכל לסייע למוסדות המדינה להתייעל ולהשתפר.
(איך זה משפיע עליך)
אין תכנון לטווח ארוך. הטיפול בך אם תחלה או תחלי, או התמיכה בעסק שלך אם יהיה סגר – יהיה לקוי. כל זה יכול להימנע אם ועדת חקירה תיתן המלצות ומדינת ישראל תלמד מהביקורת. ביקורת גם מונעת בזבוזים עתידיים מכספינו ומזכירה לכולנו ממי צריך לדרוש דין וחשבון.
אלא שנראה שבמקום לתעל אנרגיה לתיקון הליקויים, מקדיש אותה נתניהו לביטול ועדות.
(מה עושים כדי שיתוקן)
שתפו כדי שכולם יידעו איך קוברים ועדה עוד לפני שנולדה. כמו כן אנא שלחו את הכתבה לח"כים שאתם מעריכים (הדוא"ל שלהם באתר הכנסת). הציעו להם להרים את הכפפה ולפעול בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותם להצפת הנושא בכנסת.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת
אמר רב חנן בר רבא: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה.
הניחו לרה"מ, גם אם יטבול בשמונים סאה הוא לא יהיה טהור יותר. הנגיף נפל במשמרת שלו והוא לא השכיל לפעול בעצמו ולהנהיג, כמו כל ראשי המדינות בעולם. היו בעלי ניסיון ממגפות קודמות, אך כולם יצאו בסוף טמבלים. הכישלון הגדול של רה"מנו הוא ההתעלמות מהמצוקה הכלכלית של אלה שהוא גרם לנפילתם, והיותו שבוי של הגזברים של משרד האוצר, ערלי הלב. ובזה הוא ישלם בקלפי, גם מהבייס שלו.
עד השבוע פורסמו 30,000 מאמרים על קורונה. שיישבו כל המומחים לרפואה ולניהול ויחזירו לחיים את רח"ל. שיידעו איך לתפעל את המדינה בחייה האזרחיים בזמן חרום, בלי להסתמך על הצבא באופן שיחליש את כוחו (ולעמוד אחר כך לוועדת חקירה שתקום, ובצדק). ושידעו איך רח"ל צריכה לעבוד עם הצבא (ועם מל"ח ופס"ח וכל ר"ת שבתוקף).
זה הזמן לבחירות, כאשר יבוטל אחוז החסימה וכל בר-דעת יוכל לנסות לצבור מספיק קולות להכנסת נציג לכנסת ולהשמיע את קול קהלו. זה גם ימנע את המפלגות שנוצרו מגחמות של אנשים משועממים. לא יקרה מצב שבוחר רצה לפיד או הנדל וקיבל גנץ (פעמיים), או מי שרצה בנט וקיבל סמוטריץ או פרץ. ואם תהיה גם "אפשרות להזדמנות שנייה" – לא יאבדו קולות של מי שמפלגתו לא הגיעה להכנסת נציג לכנסת. הזמן קצר והמלאכה מרובה …
סל פתרונות לשיפור הבחירות בישראל,
http://cafe.themarker.com/post/3422590/
הפריץ, הרב והכלב, גם-זו לטובה. יאיר שפי, 24.07.20
הכל מכירים את הסיפור הידוע/ על הפריץ הרשע והרב הכנוע/.
שחייב הרשע את כלי הקודש/ ללמד את כלבו לדבר תוך חודש.//
הזמן המוקצב חלף/ ולרוע המזל / כולם בריאים ושלמים/ אף אחד לא ז"ל//
הרבי ההוא/ מהסיפור עם הפריץ/ היה בעל תושייה/ ממש להעריץ//.
הרג הוא את הכלב/ ללא החלטת מועצה/ ובא אל הפריץ/ יעני , לקבל עצה.//
שאל את הפריץ:/ מה דין מכפיש שם אדונו?/ ענה לו הפריץ:/ יותז ראשו בעוונו!//
אמר לו הרב,/ שזה מה שהבין,/ וככוונת אדונו חיסל/ את מי שפני אדונו הלבין//.
וסיפר הרב איך הכלב החכם/ למד לדבר, גאווה לפריץ,/
ובטלפון ברבר, שתוכניתך היא / את הקורונה להפיץ.//
הצמרת נחרדה וחיפשה אמזונה -/ שתדע לפקד על מיגור הקורונה./
והפריץ, כעוף החול, פלט תגובה –/ גם-זו לטובה.////