ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
חלפה יותר משנה וחצי מאז פורסמו מסקנותיה של ועדת הטייקונים שקבעו כי הגופים שאמורים לפקח על הכסף שלנו אינם ממלאים את תפקידם כראוי. ביקורת חריפה נמתחה על אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, והוועדה המליצה על שורה של שינויים בהתנהלותה ובראשם הגברת השקיפות ושימוש בסמכויותיה כדי לאכוף התנהלות תקינה של הבנקים.
כבר כשפורסמו לראשונה המלצות הוועדה, הפיקוח על הבנקים ובנק ישראל כפרו במסקנותיה. שנה וחצי אחר כך חזרנו לפיקוח על הבנקים כדי לברר מה השתנה וגילינו שלא הרבה. אגף הפיקוח על הבנקים שפועל בתוך בנק ישראל ממשיך לא להכיר בסמכות הוועדה הפרלמנטרית, ולמעשה לא עשה כמעט דבר כדי ליישם את המלצותיה.
"אין מדובר פה במקרה או שניים, אלא בדפוס פעולה שיטתי – משך שנים הבנקים מוחלים ומגלחים מהחובות של טייקונים מאות מיליוני ש"ח… ומי שמשלם את המחיר של ארוחות החינם לטייקונים הוא הציבור הרחב… השיטה הזו, שנהגה משך שנים – שבה חובות של עסקים גדולים זוכים לדין מיוחד ואילו חובות של האדם הפשוט נגבים ממנו עד האגורה האחרונה עם ריביות עונשיות בהוצאה לפועל – מובילה לבעיה חברתית ראשונה במעלה שבה חלק אחד של העם מממן באמצעות הבנקים חלק אחר ומיוחס של מעט גבירים".
על הביקורת החריפה הזו חתומים אנשי המקצוע של "ועדת הטייקונים" או בשמה הרשמי: "ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים". בראש הוועדה עמד חבר הכנסת דאז איתן כבל, והיא הוקמה ביולי 2017 במטרה לבדוק את התנהלותם של הבנקים והגופים המוסדיים שמנהלים את הפנסיות שלנו בעניין ההלוואות שהם נותנים מהכסף שלנו, הציבור, לטייקונים.
הוועדה, בה היו חברים חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה וכן יועצים מקצועיים, הוקמה לאחר שהתגלה כי במהלך השנים זכו שורה של טייקונים, כמו אליעזר פישמן, נוחי דנקנר, יצחק תשובה לקבל "תספורות" והסדרי חוב על סך מיליארדי שקלים, על חשבון כספי הפנסיות של הציבור. הסדרים שאדם מן היישוב שמחזיק בחוב של כמה אלפי שקלים בלבד לעולם לא היה זוכה לקבל.
רק באפריל 2019, לאחר שנתקלה בקשיים רבים ואף בחוסר שיתוף פעולה של הגורמים שנבדקו ובהם הבנקים וכן אנשי אגף הפיקוח על הבנקים, פרסמה הוועדה דו"ח שמתח ביקורת חריפה על הרגולטורים – בעלי התפקידים והרשויות האמונים על הפיקוח על המוסדות הפיננסיים שלנו כמו הבנקים ושוק ההון.
ועדת החקירה הפרלמנטרית גילתה כי שומרי הסף, מי שהיו אמורים לפקח מטעם הציבור על הכספים של כולנו – כשלו במילוי תפקידם. הדו"ח שפרסמה הוועדה הצביע על שורה של כשלים חמורים באגף הפיקוח על הבנקים. הכשל המרכזי שאיתרה הוועדה היה שהפיקוח לא עושה שימוש בשיניים שניתנו לו כדי לאכוף רגולציה על הבנקים. "הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל מתנהל מול המערכת הבנקאית כרגולטור שבוי – שלא פועל להרתעת מפוקחיו – וכך נפגע האינטרס הציבורי", נכתב.
הדו"ח פירט שורה של המלצות בנוגע לעבודת אגף "הפיקוח על הבנקים" שפועל בתוך בנק ישראל. העיקריות שבהן:
להגביל את השימוש באכיפה בלתי פורמלית מול הבנקים; לפרסם כל מהלך אכיפה פורמלי; לפרסם בפומבי מסמך מדיניות אכיפה; להקים מחלקת חקירות ייעודית כדי לשפר במידה ניכרת את האכיפה של הפיקוח על הבנקים וכדי ליצור הרתעה אפקטיבית מול הגורמים המבוקרים; לשנות את התנהלות "הוועדה המייעצת לנגיד בנק ישראל ולמפקח על הבנקים" שתפקידה לייעץ לנגיד בנק ישראל "בעניינים הנוגעים לעסקי בנקאות", ולקבוע כי נציגי הבנקים ואיגוד הבנקים לא יהיו חברים בה אלא יופיעו בפניה על סמך הזמנה אד הוק, וכי תפרסם את הפרוטוקולים של דיוניה. ובקיצור: לחדד את "השיניים" של הפיקוח על הבנקים לטובת אכיפה יעילה יותר.
ניגשנו לבדוק עם אגף הפיקוח על הבנקים מה נעשה מאז: אילו מהמלצות הדו"ח יושמו? האם בוצעו הליכי אכיפה? האם פורסמו לציבור? האם הוקמה מחלקת חקירות ייעודית? ביקשנו לקבל את מסמך מדיניות האכיפה שהתבקשו לפרסם לציבור ואת הפרוטוקולים של דיוני "הוועדה המייעצת לנגיד בנק ישראל ולמפקח על הבנקים" שהרכבה היה אמור להשתנות.
בתגובה קיבלנו מבנק ישראל, בתוכו פועל אגף הפיקוח על הבנקים, תגובה ארוכה, שעיקריה: המסקנה המרכזית של "ועדת הטייקונים" כי הפיקוח עצמו על הבנקים לא אפקטיבי – אינה נכונה; הפיקוח טוען כי הוא פועל לבצע התאמות להגברת השקיפות והדיווחים לכנסת ולציבור, ואף "להרחבה מסוימת" וגיוון של השימוש בסמכויות אכיפה העומדים לרשות הפיקוח – וזאת למרות שאינו מסכים עם ההמלצות; בנק ישראל ממשיך לטעון שהוא הנגיש לחברי "ועדת הטייקונים" את כל החומר המקצועי שחברי הוועדה ביקשו לקבל, וכן העביר גם את תהליכי הביקורת שהוא מבצע על טייקונים; בנוגע לוועדה המייעצת, הפנו אותנו לקישור שבו מופיעים חברי הוועדה ובהם מנכ״לים ויו"רים של שמונה בנקים. הכיסא היחיד שאינו מאוייש בוועדה – נציג הציבור; לא קיבלנו מסמכים או פרוטוקולים; והפיקוח סירב להתייחס למקרים פרטניים שהצגנו בפניו בהם טייקונים זכו ל"הטבות טייקון".
ברק גונן, יו"ר משותף בעמותת צדק פיננסי, שמטרתה להגביר את משקלו ואת קולו של האינטרס הציבורי בנושאים פיננסיים וכלכליים במדינה, מזכיר שהזמן הרב שחלף מאז פורסמו מסקנות הוועדה מעיד על כך שהפיקוח לא באמת פעל כדי ליישם את ההמלצות. הרי כבר עם פרסומן טען בנק ישראל כי "דו"ח הוועדה מתעלם מעובדות מהותיות ומשינויים רבים שבוצעו זה מכבר, מגיע למסקנות שגויות ומבסס עליהן המלצות שיש בהן סיכון, מבלי שבחן וניתח את ההשלכות שעלולות להיות להמלצותיו בעתיד".
גונן מזכיר את הסדר החוב שעשו ממש לאחרונה הבנקים לטייקון אליעזר פישמן, שהיה חייב להם כשלושה מליארד שקלים. "הדבר הזה מאוד חמור מבחינה פיקוחית מכיוון שהנאמן מטעם הבנקים, עו"ד בנקל, אמר לביהמ"ש שהבנקים לא מיצו את המקסימום כדי לקבל את מה שהם היו יכולים. כלומר, אם הנאמן מטעם הבנקים אומר דבר כזה, שהבנקים לא מתאמצים, אז למה הפיקוח על הבנקים לא שם את הרגל בשום מקום בדלת ועצר את זה?"
נסביר: הטייקון פישמן חייב לבנקים כ-3 מיליארד שקלים. עו"ד בנקל הוא נציג הבנקים במו"מ שנפתח בין פישמן לבנקים. מטרתו של עו"ד בנקל היא שההסדר שיושג במו"מ יהיה שהבנקים יקבלו כמה שיותר כסף. אם עורך הדין שמייצג את הבנקים אומר שהבנקים לא מתאמצים להשיג לעצמם החזר חוב, ניתן להניח שהמצב חמור בהרבה יותר. אבל הפיקוח על הבנקים כלל לא התערב.
גונן מזכיר מקרה נוסף שמעלה תהיות בנוגע ליישום המלצות הוועדה על ידי הפיקוח על הבנקים: מערכת הקשרים המסועפת שנחשפה בתחקיר של העין השביעית בין מו״ל ידיעות אחרונות נוני מוזס לבנק הפועלים. הבנק מחזיק במניות העיתון שנוני מוזס הוא הבעלים שלו, ובמקביל, על פי פרסומים, נתן לנוני מוזס אשראי בשווי של כמיליארד ש"ח, אותו הפסיד במשחקי מט"ח. כלומר, מוזס הימר והפסיד את הכסף של הציבור.
"הציפייה שלנו זה שיבוא הרגולטור – הפיקוח על הבנקים, ויגיד לבנק: 'חבר'ה, זה לא תקין. לא יכול להיות שיושב פה בנק שמחזיק מניות של כלי תקשורת, שנותן הלוואות פרטיות לבעל שליטה, ייתכן שבהיקף של מיליארד שקל', אבל הרגולטור אומר 'בסדר חבר'ה, תמשיכו, הכל בסדר".
"הפיקוח מנוע ע"פ חוק להתייחס למקרים פרטניים הקשורים ללווה ספציפי״, נעננו על ידי הפיקוח בתגובה לשאלה כיצד ייתכן שהפיקוח על הבנקים לא התערב בזמן אמת במערכת הקשרים הקיימת בין נוני מוזס לבנק הפועלים, ועצר את האשראי המפוקפק שניתן לו.
המקרה של מוזס מעלה תהיות גם בנוגע לאמירתה של המפקחת על הבנקים הקודמת, חדוה בר. בר טענה בפני "ועדת הטייקונים" כי הכשלים הם נחלת העבר, וכי "הפיקוח על הבנקים הפיק לקחים מליקויים ומסיכונים שהתממשו וביצע תיקונים". כעת עולה חשש כי באותו הזמן בר ידעה כבר על הקשר בין מוזס לבנק הפועלים, שכן דו"ח ביקורת של בנק ישראל על מתן האשראי לנוני מוזס כבר נכתב באותה העת. גם בנוגע לסוגיה זו לא קיבלנו התייחסות מהפיקוח על הבנקים.
הפיקוח טוען גם כי הוא "פועל לקדם בהתאמות המתחייבות המלצות שיסייעו להגברת השקיפות והדיווחים לכנסת ולציבור". אבל מדובר בטענה תמוהה ביותר, שכן לא קיבלנו מהפיקוח אף מסמך של מדיניות אכיפה בנושאי לווים גדולים (טייקונים); לא קיבלנו תשובה לשאלה האם הוקמה מחלקת חקירות ייעודית; ולא קיבלנו את הפרוטוקולים של דיוני הוועדה. מעבר לכל אלו – 47% מחברי הוועדה המייעצת הם מנכ"לים ויו"רים של בנקים, למרות דרישת "וועדת הטייקונים" כי הבנקים ואיגוד הבנקים לא יהיו חברים בה ורק תפקיד מציג הציבור אינו מאוייש. כל אלו אינם מוסיפים לאמון הציבורי.
בנוסף, טענה הדוברות כי "הפיקוח על הבנקים גם הופיע וסייע ככל שנדרש לעבודת הוועדה הפרלמנטרית, כולל הנגשת כל החומר המקצועי האפשרי לוועדה". אבל גם טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת לדברי הגורמים המקצועיים של הוועדה שטענו כי "הבנקים בגיבוי של בנק ישראל, סירבו למסור לוועדת החקירה של הכנסת את המידע שהתבקשו לתת לה".
דוברות בנק ישראל העבירה לנו קישור לעמוד באתר בו פורסמו מסמכים שהעביר הפיקוח לרשות ועדת הטייקונים. אמנם מצאנו מסמכים הנוגעים לטיפול בחלק מן הבעיות שעלו בדו"ח ועדת הטייקונים, אולם כבר לפני שנה וחצי הגורמים המקצועיים של "וועדת הטייקונים" לא מצאו אותם כמספקים. והפיקוח לא הציג לנו שום מסמך שמעיד על שינוי או התקדמות מאז.
הפיקוח טען בתגובתו ל"שקוף" כי הוא העביר לוועדה גם חומרים בנושא "תהליכי ביקורת על לווים גדולים". אך הדבר עומד בסתירה לעמדת הגורמים המקצועיים של "וועדת הטייקונים" שטענו כי: "בשל חובת הסודיות לא קיבלה הוועדה את דו״חות הביקורת שכתב הפיקוח".
חשוב להבין – יש כאן בעיה חמורה. הפיקוח על הבנקים מפיק דו"חות ביקורת על כשלים שהוא מוצא. הדו"חות מורכבים מממצאים ומהמלצות. אבל הפיקוח אינו מוכן לחשוף את דו"חות הביקורות הללו בטענה של סודיות בנקאית, ומוכן רק לחשוף את צעדי התיקון שננקטו בעקבות הביקורת. כלומר, ייתכן שיש כשלים רבים שהפיקוח על הבנקים חשף אך כלל לא טיפל בהם, ולא תהיה לנו דרך לדעת את זה.
"היית רוצה שתהיה דרך לעשות בקרה" אומר גונן. "לקחת את דו"חות הביקורת עם הלקחים שהופקו שם, ולבדוק שבאמת צעדי התיקון תואמים אותם. כרגע כל מה שיש לך זה רק צד אחד, רק את צעדי התיקון, אבל אנחנו לא יודעים את הבעיות. לכן כשהפיקוח אומר שהכשלים תוקנו, אתה יכול להסתכל על זה כ-Best effort, אבל אין שום מערכת שיכולה באמת לבדוק אותם. העובדה שכל הדו"חות של הפיקוח על הבנקים סודיים – לא מאפשרת לחברי הכנסת לעשות פיקוח פרלמנטרי אלמנטרי ולוודא שבאמת הרגולציה אפקטיבית".
(איך זה משפיע עליך)
כל עוד הבנקים, בגיבוי הפיקוח, מסתירים מידע על האופן שבו הם מנהלים את הכסף שלנו – אין לציבור את היכולת לפקח עליהם, והם ירגישו יותר בנוח להתנהל בצורה פחות אחראית עם הכסף שלנו. כאשר אין פיקוח ציבורי – גובר הסיכוי שעוד הסדרי חוב לטייקונים יסגרו במחשכים.
כל הסדר חוב כזה פוגע בסופו של דבר בכיס של כל אחד ואחת מאיתנו. כך למשל, בגלל הפיקוח הרשלני, הסדר החוב של פישמן גרם לזה שלכל אזרחית ואזרח יקבלו פחות כסף למחיה לאחר שיפרשו לפנסיה אחרי עשרות שנות עבודה.
אם הפיקוח על הבנקים ימשיך במדיניות ההסתרה, הסודיות, וחוסר השקיפות, הוא יתקשה לבצע את תפקידו ולהגן על כספי הציבור.
(מה עושים כדי שיתוקן)
הפתרון הוא שקיפות אצל הפיקוח על הבנקים. כדי שזה יקרה, צריכה לקום תת-ועדה בוועדת הכלכלה שעושה מעקב באופן שוטף על המוסדות הפיננסים והרגולטורים, בדיוק כפי שהמליצה "וועדת הטייקונים". עד שוועדה זו תקום – אין לנו סיבה לצפות לשינוי. הכוח נמצא בידיים של יו"ר וועדת הכלכלה – ח"כ יעקב מרגי, שיכול להעלות את הנושא לדיון בוועדה, ואז חברי הוועדה צריכים להצביע בעד ולמנות חברים לוועדה.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
