להצטלם עם זפת זה קל – האם הח"כים יילחמו בצינור הנפט הבא?

אסון הזפת, חמור ככל שיהיה, השתלב יפה בקמפיינים של המפלגות. בחודש האחרון זכינו לגלריית תמונות מחמיאות של חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית מתגייסים לניקוי החופים. "התרשמתי מאוד מהתנדבותם של האזרחים שבאו לנקות את החופים", צייץ ראש הממשלה בנימין נתניהו שנראה מסייר בחוף אשדוד לצד השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל. אך בזמן שיד אחת מסייעת בגריפת זפת, היד השנייה חותמת על הסכמים שהשפעתם האקולוגית הפוטנציאלית חמורה בהרבה.

בימים אלה מדינת ישראל מקדמת מיזם להובלת נפט ממדינות המפרץ הפרסי לנמל אילת ומשם לנמלי הים התיכון ואירופה באמצעות התשתית של חברת קצא"א (קו צינור אירופה אסיה), חברה פרטית בבעלות ממשלתית הפועלת תחת מעטה כבד של סודיות (על כך בהמשך). על ההסכם ("מזכר הבנות מחייב", בעגה המקצועית) חתמה חברת קצא"א עם חברת MED-RED מאיחוד האמירויות, והוא התאפשר בעקבות הסכם השלום עם איחוד האמירויות.

למרות היתרונות הגיאופוליטיים והכלכליים הקיימים בעסקה זו, טמון בה גם סיכון אדיר ובלתי הפיך: הפיכת אילת ואשקלון ל"ערי נפט", דרכן עובר גשר נפט יבשתי המזרים עשרות מיליוני טון נפט בשנה. באתר קצא"א נכתב כי צינור הנפט בכיוון אילת-אשקלון יכול לשנע 60 מיליון טון נפט בשנה. אך לפי ההערכות של ארגון "צלול", הנשענות על דיווחי קצא"א ודיווחים בכלי תקשורת זרים, מועברות כיום בצינור 3-2 מכליות נפט בשנה. ההסכם החדש ישרת עד 120 מכליות ענק (250 אלף טון) בשנה, כלומר – תוספת דרמטית של נפט.

בארגוני הסביבה מתריעים: די באחוז אחד מתכולת המכליות שישפך לים, כדי לכסות בנפט גולמי את החופים ושוניות האלמוגים של אילת, עקבה וחופי סיני. רק כדי לסבר את האוזן: אחוז אחד משול לכ-17,500 חביות נפט, כאשר בכל חבית יש כ-160 ליטר נפט. באסון הזפת הנוכחי, לצורך השוואה, מדובר היה במאות טונות בודדות של נפט גולמי שנשפכו.

עוד בשקוף:

• היזהרו מפופוליזם סביבתי: כך צריך להיראות מצע אקלים לבחירות
• תחפושת או מהפך: האם משרד האנרגיה הצטרף למאבק במשבר האקלים?
• הח"כים מסכימים שיש להגביל שימוש בכלים חד-פעמיים – יהדות התורה ממסמסת את ההחלטה

יותר מ-250 מדענים חתמו עד כה על מכתב שיזמו שורה ארוכה של ארגוני סביבה הקורא לעצור את ההסכם בין קצא"א לאיחוד האמירויות. בין היתר הארגונים מזהירים מפני אסון אקולוגי בלתי הפיך בשונית האלמוגים באילת (שכבר כמעט נכחדה בשנות ה-70 עקב פעילותה של קצא"א), וכן מזיהום שיפגע בפעולתן התקינה של מתקני התפלת המים באשקלון. 

פעילות במחשכים

החשש של ארגוני הסביבה לא תלוש מהמציאות: לחברת קצא"א רקורד סביבתי מפוקפק; היא לא מחוייבת בכללים בסיסיים של שקיפות; והרגולטורים שאמורים לשמור על האינטרס הציבורי לא מודעים בעצמם לפרטי ההסכם בינה לאמירויות.

כפי שחשפה החודש שני אשכנזי ב"גלובס", המשרד שאמור לפקח על פעילות קצא"א – משרד האוצר – כלל לא מחזיק בהסכם עם איחוד האמירויות. לפי הדיווח, החברה להגנת הטבע ביקשה לעיין בהסכם לשינוע נפט שנחתם בין קצא"א לאיחוד האמירויות, אך הופתעה לגלות שהמשרד המפקח לא מחזיק בהסכם. "אין אפשרות להעביר את המידע שכן המידע אינו נמצא ברשות משרד האוצר", השיבו במשרד האוצר.

היעדר השקיפות של קצא"א הוא לא באג, אלא פיצ'ר. החברה הוקמה בסוף שנות השישים כמיזם משותף של ישראל ורפובליקת איראן, אך בעקבות מורכבות היחסים בין המדינות היא פועלת תחת מעטה כבד של סודיות ובמבנה בעלות מסועף. כל פרסום על החברה מחייב את אישור הצנזורה, היא נתונה לפיקוח משרד האוצר בלבד ועד לא מזמן לא היה ניתן לדעת כלל כיצד היא מנוהלת. למעשה, עד לשנת 2017 צו החיסיון אף הגדיר את אופן ניהול החברה כעניין סודי.

כפי שנכתב בצו החיסיון של הממשלה: "כל ידיעה הנוגעת לחברת (קצא"א) לרבות זהות בעלי מניותיהן, עסקאותיהן בתחום הנפט, שוֹויַן ואופן ניהולן… מוכרזת עניין סודי לעניין החוק". חוסר השקיפות של קצא"א בא לידי ביטוי גם בגניזת דוחות שכתב מבקר המדינה על התנהלות החברה, וכן בהתנהלותה החשאית בנוגע לעסקאות וחוזים שעליהן היא חותמת.

אסון ידוע מראש

בנושאי סביבה, החברה מחוייבת לדווח רק על חומרים שנפלטו או נשפכו וכן על הפרות ותקלות. אך כפי שנראה, התקלות הן רבות.

בין היתר, קצא"א אחראית לאסון הסביבתי החמור ביותר בתולדות המדינה: אירוע דליפת הנפט בשמורת עברונה ב-2014, שאירע בעקבות תקלה בצינור של קצא"א שגרם לדליפה של כ-5,000 מ"ק נפט גולמי לשמורת הטבע. 

עמותת אדם טבע ודין פנתה לחברת ADALYA לצורך הערכת הנזק הכלכלי, אשר העריכה אותו ביותר מחצי מיליארד שקל. קצא"א חויבה לבסוף במתן פיצויים על סך 100 מיליון שקל בלבד, אך מתוכם המשרד להגנת הסביבה קיבל 50 מיליון שקל לכל היותר, ורק 20 מיליון שקלים הוקצו לשיקום הסביבה. 

מעבר לאסון עברונה, החברה מתהדרת באסונות אקולוגיים רבים נוספים: זיהום אדמות ב-2012, דליפת 1.5 מיליון ליטרים של דלק מטוסים אל שמורת צין ב-2011, בקיעת צינור ליד נחל פולג שבצפון ב-2008, דליפת 30 טון נפט בצפון הארץ ב-2007, ודליפות נפט אל תוך הים ב-1979 ו-1975. כמו כן, נציגי המשרד להגנת הסביבה אמרו כי הם "לא שוללים את האפשרות שהיו דליפות נוספות שלא דווחו", בראיון שפורסם במקומון האילתי "ערב ערב" בשנת 2010.

באתר החברה נכתב כי "מערכת היחסים עם הקהילה היא חלק ממדיניות החברה, והיא מסמלת את השותפות שלה עם הקהילה בה היא פועלת. חברת קצא"א תמשיך לפעול ולסייע באילת ואשקלון כל עוד היא פועלת בתחומן".

מחיר הכסף

לפי ההערכות, ההסכם הנוכחי צפוי להכניס לחברת קצא"א כ-700 מיליון דולר בשמונה שנים, וכן כמה מאות מיליוני דולרים למדינה. "זה כסף חשוב, אבל הסיכון של דליפה בהסתברות גבוהה והתלות המוחלטת של אילת בים סוף ובאלמוגים הרבה יותר גדולה", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"לית ארגון "צלול". "זו סכנת מוות לתיירות באילת, שהיתה בעבר עיר נפט נידחת ונהפכה לריביירת תיירות".

בנוסף לנזק הפוטנציאלי האדיר לתיירות באילת במקרה של דליפה, על מקבלי ההחלטות להבין כי בעידן בו משבר האקלים הפך לסכנה מוחשית, אין מקום לקידום פרויקטי נפט.

כפי שכתבנו בעבר, ישראל ומשרד האנרגיה בהובלתו של יובל שטייניץ מקדמת כיום יותר משלושים תוכניות חדשות, חלקן תוכניות ענק, להקמת תשתיות של דלקים פוסיליים מזהמים, מעבר לפרויקט שינוע הנפט המדובר. לפי הערכות המשרד להגנת הסביבה, מדובר בהשקעה של מיליארדי שקלים מהקופה הציבורית בתשתיות אשר יקבעו, הלכה למעשה, את התלות של ישראל בדלקים לשלושים שנים לפחות. 

הקריאה לעצירת הפרויקטים הפוסיליים נתמכת במחקר ששותף על ידי האו"ם, הקורא להשאיר 82 אחוז מעתודות הפחם באדמה, מתוכם 49 אחוז מעתודות הגז. זאת, כדי לעמוד ביעדי הסכם פריז השואף להגביל את ההתחממות הגלובלית לפחות משתי מעלות עד שנת 2050.

סקר שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה בתחילת השנה העלה כי רוב אזרחי המדינה מאמינים שהאנושות בסכנה בעקבות משבר האקלים וסבורים כי הממשלה צריכה להיערך בהתאם. אבל למה להתעסק עם הטייקונים אם אפשר להצטלם בחוף הים המזוהם ולהתגאות במצעי אקלים שלא מתעמתים עם תוכניות הרסניות ששייכות לעבר?