משרד החקלאות מעכב יוזמה שנועדה להגן על הים מפני האסון הבא

אסון הזפת שפקד את חופי ישראל בפברואר האחרון היה קריאת השכמה בשני מובנים עיקריים: ראשית, בהבנה עד כמה המרחב הימי שלנו פגיע וחשוף בפני סכנות שהשלכותיהן הפוטנציאליות הרות אסון; אך חמור מכך, בהצבעה על חוסר המוכנות של מדינת ישראל כשזה נוגע לטיפול באסון זיהום ים, גדול כקטן.

כשזה נוגע למרחב הימי, האיומים הם רבים. לצד הסכנה שבדליפת נפט, בארגוני הסביבה מתריעים זה זמן רב מפני אסון בחזית אחרת: צינורות הגז התת-ימיים בישראל. בארגונים מבקשים זה זמן מה להפנות את תשומת הלב לספינות מכמורת הדגות באזורי קווי גז.

עוד בשקוף:

• להצטלם עם זפת זה קל – האם הח"כים יילחמו בצינור הנפט הבא?
• תחפושת או מהפך: האם משרד האנרגיה הצטרף למאבק במשבר האקלים?
• הח"כים מסכימים שיש להגביל שימוש בכלים חד-פעמיים – יהדות התורה ממסמסת

לפי החברה להגנת הטבע, בישראל מתקיים כיום דיג מכמורת בקרבת קווי גז וקווי תשתית אחרים, באזורים המותרים כיום לדיג. לפי משרד האנרגיה, האמון על תשתיות הגז ה"טבעי", 19 ספינות המכמורת חולפות על פני קווי תשתית אלו למעלה מ-150 פעמים בשנה. מצב של פגיעה בקווי הובלת גז או תשתית על ידי ספינת מכמורת יכול לגרום ל"סיכון לחיי אדם (בראש ובראשונה לדייגים), נזק כלכלי אדיר למשק, וסיכון סביבתי ממדרגה ראשונה", וכן ל"נזק פוטנציאלי עצום שקשה לאמוד אותו", כך לפי החברה להגנת הטבע.

הצעת חוק שהועלתה לפני כשנה בנושא מציעה פתרון פשוט וזול: התקנת מערכות איכון על גבי הספינות, כך שיהיה ניתן לעקוב אחר פעילותן ומיקומן. אך למרות ההסכמה הרחבה על הפתרון, שזוכה גם לגיבוי משרד האנרגיה, הצעת החוק תקועה זה חצי שנה אצל משרד החקלאות. 

כפי שאסון הזפת הוכיח: להתמהמהות הזו עשוי להיות מחיר כבד.

לא רק איום מקומי – איום קיומי

כיום בישראל פועלות 19 ספינות הדגות בשיטת מכמורת – שיטה בה ספינה גוררת רשת על גבי קרקעית הים ולוכדת את בעלי החיים הנקרים בדרכה. לוחיות מתכת שומרות על הרשת פתוחה במהלך הגרירה, וכבלי הקרקעית שמחוברים לרשת נגררים בקרקעית הים וחורצים את החול כמו מחרשה בשדה.

כיום אין דרך לדעת היכן ספינות המכמורת דגות, בהיעדר מכשירי איכון המאותתים על מיקומן. כך, לא ניתן לדעת אם הן דגות באזורים אסורים לדיג, נכנסות לשטחי אש צבאיים, וגרוע מכל – אם הן נמצאות סמוך מדי לתשתית הגז הטבעי.

מעבר לאסון הפוטנציאלי שדיג המכמורת יכול להמית על אזרחי ישראל, שיטה זו כבר גובה מאיתנו מחיר כבד: לפי מחקר שפורסם במגזין Nature בפברואר האחרון, חרישת קרקעית הים בשיטת דיג המכמורת מגבירה את הפליטות ממשקעים ימיים, שמהווים את המאגר הגדול ביותר בעולם של פחמן דו-חמצני. המחקר קובע כי שיטת דיג זו גורמת לפליטות פחמן דו-חמצני בסדר גודל דומה לזה של כל מגזר התעופה העולמי.

לפי החברה להגנת הטבע, דיג המכמורת מצוי למעשה בקונפליקט עם כל השימושים האחרים בים, לרבות שיטות דיג אחרות, תשתיות ימיות ושמורות טבע. בארגון הסביבה מצביעים גם על תרומתה הזניחה למשק ומעריכים כי 80% משלל המכמורת הוא "שלל לוואי" של דגיגים צעירים, מינים לא מסחריים ומינים מוגנים – המושלכים מתים בחזרה לים.

לצד תרומתה הזניחה למשק, פגיעתה של שיטת הדיג בהתחדשות הדגה ובשאר הדייגים בישראל אדירה. לפי הערכה של חברת הייעוץ TASC, הנזק המשקי מדיג המכמורת מגיע לכ-860 מיליון ש"ח (על פני 20 שנים). אם לא די בכך, ספינות דיג המכמורת זוכות להטבה משמעותית מרשות המיסים – החזר מקסימלי (69%) על הסולר המשמש להנעת הספינות. הטבה זו ניתנה לספינות המכמורת בשנת 2005 על ידי שר האוצר בזמנו – בנימין נתניהו.

דו"ח הבנק העולמי מציין לרעה את הסובסידיה על הדלק לספינות הדיג, המאפשרת את המשך דיג בתנאים לא כלכליים. הסובסידיות נוגדות למעשה את התמריץ הכלכלי להפסיק את הדיג כשהוא לא רווחי. במצב של דילול בכמות הדגים, הסובסידיה מאפשרת לספינות לשוט למשך זמן ממושך יותר, ובכך למנוע את התחדשות הדגה. בשורה התחתונה: הממשלה לוקחת את הכסף שלנו כדי לממן את הפגיעה בים ואת החרפת משבר האקלים, שמסכן את העתיד של כולנו.

הפתרון פשוט – היישום תקוע

כדי לתקן במעט מצב עניינים זה, הגיש ח"כ מיקי לוי מ"יש עתיד" כבר לפני כשנה הצעת החוק שנועדה להסדיר את הנושא בשני אפיקים עיקריים: איסור דיג מכמורת על קווי גז מצד אחד, וחיוב ספינות הדיג בהטמעה של אמצעי איכון לוויניים מצד שני. 

המידע הלוויני אינו חשוף לציבור, והוא מקודד ומגיע רק למרכז הבקרה הממשלתי המשמש את גורמי האכיפה. לפי החברה להגנת הטבע, שימוש באמצעי איכון אלו מוטמע בחקיקה בארצות הברית, באיחוד האירופי, באוסטרליה ובמדינות רבות נוספות.

בדיון שנערך בכנסת בחודש נובמבר אמר ח"כ לוי כי במסגרת הדיונים על הצעת החוק הסכימו רשות הגז ומשרד האנרגיה לממן את עלות ההצעה, המוערכת ב-4.5 מיליון שקלים בסך הכל. לדבריו, סכום זה יכסה את תוכנת האיכון, יכלול גם את התקנת המערכות בספינות ויממן באופן שוטף את מעקב האיכון שיתבצע ברשות הספנות או ברשות שמורות הטבע. "הכול על חשבון המדינה ולא על חשבון בעלי הספינות עצמן", הבהיר לוי.

אך למרות שנראה היה שקיימת הסכמה רחבה על חשיבות החוק, משרד החקלאות בחר להפילה. בגלל ששר החקלאות שייך למפלגת כחול לבן, הדבר גרר התנגדות רחבה של יתר חברי המפלגה, כך שבסך הכל התנגדו למהלך 58 ח"כים וההצעה נפלה.

הסיבה: עבודת מטה

את סיבת הדחייה נימק משרד החקלאות באותו דיון בנובמבר בכך שנדרשת עוד עבודת מטה בנושא. "אין אנו רואים מקום לאישור הצעת חוק פרטית בעוד הממשלה מבצעת את המהלך בדרך המלך, ותוך שימת דגש לכלל המשתנים בהיבטים הראויים", אמרו במשרד והדגישו כי "יש לסיים את עבודת המטה הפנים-משרדית והבין-משרדית, הבוחנת את כלל ההיבטים הקשורים בקידום מהלך זה".

חרף ההתנגדות, במשרד טוענים כי הם דווקא תומכים בחיוב התקנת מכשירי איכון על ספינות המכמורת, וכי שר החקלאות אלון שוסטר פועל כדי לקדם זאת. מהמשרד נמסר כבר בחודש אוקטובר כי הם "עושים מאמץ לקדם זאת בשבועות הקרובים". מאז, כאמור, עברה כבר חצי שנה.

האם משרד החקלאות באמת בעד לקדם את היוזמה? עד כה נראה שמשרד האנרגיה הוא הגורם העיקרי שפועל לשם כך, וביום שלישי האחרון שלח מכתב למנכ"ל משרד החקלאות, בו הפציר במנכ"ל המשרד להסדיר את האכיפה, וטען כי למיטב ידיעתו הצעת החוק לא מקודמת בימים אלו. אין ספק שעבודת מטה לפני קידום תיקון לחוק חשובה, אך האם היא צריכה לארוך כל כך הרבה זמן?

פנינו שוב למשרד החקלאות כדי להבין מדוע אין התקדמות בנושא ונענינו כי לאחר פגישה עם משרד האנרגיה סוכם על הנעת מהלך תיקון הפקודה והתקנות בהיבט איכון הספינות. מתי זה יקרה? "כבר בשבועות הקרובים", לשון התגובה. נמשיך לעקוב.

תגובתו המלאה של משרד החקלאות:
"המהלך לתיקון פקודת הדייג נמצא בתהליכי RIA (ראו כתבה המסבירה על התהליך, ד.ג). בחודשים האחרונים נערכו מספר פגישות עם גורמי מקצוע, ביניהן פגישה משותפת עם נציג משרד האנרגיה, בה סוכם על הנעת מהלך תיקון הפקודה והתקנות בהיבט איכון הספינות, זאת כבר בשבועות הקרובים.

נציין כי התלות בכנסת ובממשלה יציבה הם תנאי הכרחי בהליכים מסוג זה. אנו צופים כי תוך מספר חודשים תהיה טיוטה. כאמור, משרד החקלאות ופיתוח הכפר ממשיך לפעול ולרכז מאמצים ממוקדים על מנת לסיים ולתקן את פקודת חוק הדייג בקרוב".

תגובת רשות הגז (משרד האנרגיה):
"משרד האנרגיה מכיר בחשיבות ובצורך לבצע אכיפה על התשתיות הימיות של הגז הטבעי, כך שלא יתבצע דיג מכמורות בסביבתן, העלול להביא לפגיעה בדגה, בסביבה הימית ואף לגרום לאסון אקולוגי ולנזקים בטיחותיים וכלכליים. רק לאחרונה, באסון הזפת שפקד את מדינת ישראל, נחשפנו לסכנות הטמונות במרחב הימי והחשיבות באכיפה עליו.

על מנת לתת מענה לסכנות הגלומות בפגיעה בתשתיות של גז טבעי בעת דיג מכמורות, נחתם בשנת 2017 הסכם בין משרדי האנרגיה, החקלאות והאוצר לרשות הטבע והגנים, במסגרתו קמה יחידה ימית ברשות הטבע והגנים שתפקידה לפקח על הדיג במים הטריטוריאליים של ישראל. כחלק מהסכם זה, משרד האנרגיה מתקצב החל משנת 2017 את היחידה לאכיפה ימית. אלא שהסמכויות הרלוונטיות לאכיפת הדיג על תשתיות הגז הטבעי לא הואצלו ממשרד החקלאות ליחידה הרלבנטית ובפועל, האכיפה לא מתבצעת. 

בנוגע להצעת החוק לתיקון פקודת הדיג, סוכם בין משרדי האנרגיה והחקלאות כי הנושא יקודם כהצעה ממשלתית בהובלת משרד החקלאות. לדעת משרד האנרגיה, הצעת החוק במתכונתה הנוכחית נותנת מענה מקצועי ומספק לסכנה הנשקפת לקווי הגז הטבעי מספינות המכמורת. משרד האנרגיה סיפק מענה ותשובות לכל הסוגיות בהצעת תיקון החקיקה, והתיקון מונח כרגע על שולחן משרד החקלאות".