טריקים של הדרה: כך נדחקו שוב הנשים מחוץ לכנסת

כל כך הרבה השתנה מאז הבחירות לכנסת ה-19 בשנת 2013: תקופה בה הליכוד וישראל ביתנו רצו ברשימה אחת, יאיר לפיד ובנימין נתניהו ישבו יחד לצד שולחן הממשלה, לסיעת קדימה היו שני מנדטים בכנסת ורובי ריבלין היה חבר כנסת מן השורה. אבל יש דבר אחד שנשאר כמעט קבוע בשמונה השנים שעברו מאז – אחוז הנשים בכנסת.

נשים הן חצי מהציבור. אז איך זה שמעולם לא נבחרו ליותר מ-30 מהמושבים?

אחת הסיבות היא שיטה כמעט מניפולטיבית בה משתמשים ראשי המפלגות הגברים: שיבוץ מועמדות בודדות בראש הרשימה, תוך דחיקת שאר הנשים למקומות שהם על-סף הריאלים. נראה שיו"ר מפלגת יש עתיד, יאיר לפיד, בחר לפעול כך: בפברואר התגאה לפיד ב-40% נשים במקומות הריאלים, וברשימה שוויונית לגמרי עד המקום ה-120. 

ההצהרה ה"שוויונית" זכתה לאלפי לייקים ותגובות חיוביות, אך בפועל אין לה כמעט משמעות. גם אם היה בוחר לפיד מאה מועמדות לרשימה ומשבץ את כולן אחרי מספר המדנטים הצפויים לו בסקרים – זה לא היה משנה את ייצוג הנשים בכנסת.

לפיד טען לייצוג כמעט שוויוני – 40% – משום ששיבץ שמונה נשים בעשרים המקומות הראשונים. אבל זה לא מדויק: בחמישיה הראשונה של הרשימה אכן שובצו שלוש מועמדות, ומועמדת נוספת במקום העשירי. ארבע המועמדות הבאות? נדחקו לסוף הרשימה ושובצו במקומות 20-17. כעת, משפורסמו התוצאות, נראה כי סיעת יש עתיד תמנה 17 חברות וחברי כנסת, מתוכן רק חמש נשים – 29% בסך הכל.

עוד טורים ב"שקוף":

• מאבק אזרחי משפיע יותר מעוד פתק בקלפי
• חוקי הבחירות מעוותים – המפלגות הגדולות מרוויחות
• בגיבוי הפרקליטות, נתניהו מאכיל אותנו בפירורים

נראה שמאז 2013 נבחרות הציבור נתקעו בתקרת הזכוכית של משכן הכנסת: בכנסת ה-19 עמד אחוז חברות הכנסת מכלל הח"כים על 23%, כשנבחרו 27 מועמדות. בכנסת ה-20 עלה המספר ל-29, שהן 24%, ונשאר כך גם בבחירות לכנסת ה-21 לפני כשנתיים. לכנסת ה-22 נבחרו שוב 28 נשים, ובכנסת ה-23 הגענו לשיא של 30 חברות כנסת (25%). כעת, עם פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ה-24, נראה שחזרנו לאחור: בכנסת הנכנסת יכהנו 29 נשים – 24% מכלל הנבחרות והנבחרים.

חלק מהסיעות בכלל לא מאפשרות לנשים להתמודד בהן. ש"ס ויהדות התורה, שממלאות יחד 16 מושבים בכנסת ה-24, סוגרות את שעריהן בפני נשים באופן סדרתי ואידיאולוגי. בכך, מונעות המפלגות החרדיות מציבור הנשים החרדיות את הזכות להשפיע על מדיניות הממשלה וחייהן בפועל. הדרת הנשים החרדיות מעמדת קבלת ההחלטות פוגעות לא רק בהן, אלא בנשים כולן, כי היא מעגנת את התפיסה לפיה נשים לא ראויות לכהן בתפקידים בכירים. 

התרשים לקוח מתוך דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת

גם ברשימות אחרות, שמציגות עצמן כחופשיות ומתקדמות יותר, המצב לא מזהיר. בדומה ללפיד, גם ברשימת ימינה, שזכתה בשבעה מנדטים בבחירות, השתמשו בשיטת המקומות האחרונים: ח"כ איילת שקד שובצה במקום השני, לצד היו"ר נפתלי בנט. אבל האישה הבאה אחריה, ח"כ לשעבר עידית סילמן, מופיעה רק במקום השמיני ברשימה, ולפי תוצאות הבחירות – שבעה מנדטים לימינה – לא נראה שתחזור לכהן.

גם בשאר הרשימות לא ניסו לקדם ייצוג שוויוני. לפי תוצאות הבחירות שפורסמו עד כה, בסיעת ישראל ביתנו תכהן חברת כנסת אחת, יוליה מלינובסקי, 14% מכלל הסיעה. ברשימה המשותפת, עאידה תומא סלימאן היא הנציגה היחידה – אחת משישה. מתוך 30 המנדטים של הליכוד, רק שמונה נשים יכנסו – קצת יותר מרבע מהסיעה. בתקווה חדשה, מרצ והציונות הדתית, אחוז הנשים הוא 33%. סער התחייב לפני הבחירות כי יציג רשימה עם ארבע נשים בעשיריה הראשונה, ואכן עמד בהבטחה – אך בדומה ללפיד ובנט, בחר לשבץ שתיים מהמועמדות במקומות התשיעי והעשירי, כך שנשארו מחוץ לכנסת. בסיעת כחול לבן יכהנו, נכון לתוצאות הנוכחיות, שלוש נשים מתוך שמונה ח"כים בסך הכל – 37.5%.

העבודה – היחידה עם ייצוג הוגן לנשים

רשימת העבודה בראשות מרב מיכאלי זכתה בשבעה מנדטים, מתוכן צפויות לכהן ארבע חברות כנסת, שהן 57%. מיד כשנבחרה לתפקיד היו"ר הודיעה מיכאלי על שיטת ריצ'רץ': רשימה שוויונית לגמרי, עם מועמדת אישה ואז מועמד גבר בכל שני מקומות.

שיטות דומות לקידום שוויון מגדרי ברשימות כבר קיימות באופן חוקי במקומות אחרים בעולם. בבלגיה ובקוסטה ריקה למשל, מחויבות הרשימות בייצוג שוויוני לגמרי. גם בצרפת יש חובה על שילוב 49% נשים ברשימה. גם כאן בישראל, בבחירות לרשויות המקומיות, יש תמריצים לרשימות בהן מועמדות מהוות 30% לפחות. 

ייצוג שוויוני חשוב גם בפני עצמו, וגם בגלל ההשפעה המהותית שלו. עליה במספר הנשים בכנסת יכולה לשנות את התפיסה הרווחת בציבור לגבי השתתפות נשים בקבלת ההחלטות, לגרום לילדות להאמין כי גם הן יכולות להגיע לכנסת ולעודד נשים רבות יותר לראות את עצמן כמתאימות לתפקיד ולהתמודד בבחירות.

 צילום: אתר הכנסת. ייצוג שוויוני חשוב גם בפני עצמו, וגם בגלל ההשפעה המהותית שלו

לצד זאת, לייצוג השוויוני יש השפעה מהותית בקביעת מדיניות. נשים נוטות לקדם את האינטרסים של נשים יותר מאשר עמיתיהן הגברים, בנושאים שקשורים לרווחה, ילדים, משפחה ושוויון מגדרי. כך, למשל, חברות הכנסת ה-20 קידמו את החוק לאיסור צריכת זנות, שקבלתו בקריאה שלישית התאפשרה בזכות שיתוף פעולה של חברות כנסת נשים ממגוון סיעות. באופן דומה, עבר בכנסת ה-14 החוק למניעת הטרדה מינית שיזמה קבוצה של חברות כנסת.

קמפיין הבחירות של מפלגת העבודה שם דגש לא רק על הייצוג עצמו, אלא גם על קידום נושאים שחשובים לנשים. לאורך הקמפיין העלתה מיכאלי נושאים כמו קידום שוויון מגדרי בתעסוקה, מאבק באלימות מינית ומאבק באלימות במשפחה. קפיצת המפלגה במספר המנדטים מראה כי יש לזה ביקוש. אחרי הכל, נשים הן חצי מהאוכולוסיה, והקולות שלנו שווים 60 מנדטים.