דעה: חוקי הבחירות מעוותים – אך למפלגות הגדולות אין אינטרס לשנות אותם

האם הבחירות בישראל חשאיות ומתקיימות באופן שוויוני? לפעמים דווקא הטכנולוגיה החדישה ביותר חושפת ליקוי בסיסי, שהיה קיים מאז ומעולם. נדמה שזה המצב עם אפליקציות הבחירות, שלקחו את ההליך המייגע של איסוף נתוני מצביעים והוסיפו לו ספידים.

האם אנחנו מתמקדים בסוגיות הנכונות כשאנחנו מדברים על האתגרים והסכנות שבדיגיטציה של מערכות הבחירות? המילה האחרונה בתחום זה היא, ככל הנראה, אפליקציות הבחירות. בישראל אפליקציית הבחירות שעלתה לכותרות היא "אלקטור", הן משום שנבחרה לשימוש ע"י הליכוד, המפלגה הגדולה והמתוקשרת ביותר, והן משום שנוהלה באופן רשלני ומפר חוק.

עוד בנושא ב"שקוף":

• התנאי של "יש עתיד" לעובדים: מסרו טלפונים של מצביעים
• המידע האישי שלכם הפך לכלי תעמולה – ויש מה לעשות עם זה
• האם מותר לראש עריית אילת להשתמש בפייסבוק לתעמולה?

הנושאים שבהם התמקד הדיון הציבורי על האפליקציה היו בעיקר של פרטיות. לא בכדי: "אלקטור" הפרה את החוק בכך ששמרה נתונים אסורים, התרשלה בשמירת נתונים מותרים והיתה אחראית לדליפת ענק של נתוני כל בעלי זכות ההצבעה בישראל. העיסוק בפרטיות חשוב ומשמעותי, אולם האם יתכן שבדרך החמצנו סוגיות אחרות?

העיסוק בנושאים של פרטיות היתה גם העילה המרכזית בגינה דחתה ועדת הבחירות עתירה בעניין, שהגישו העותרים הציבוריים עו"ד שחר בן-מאיר ועו"ד יצחק אבירם. הוועדה טענה שבנושאי פרטיות מטפלת הרשות להגנת הפרטיות ולכן הבעיות החוקיות שמעוררת האפליקציה אינם בסמכותה. העתירה כללה אמנם גם טענה כי השימוש באפליקציה טומן בחובו עבירה על חוקי הבחירות עצמם, אולם הוועדה בחרה שלא לעסוק גם בכך ושלחה את העותרים לכנסת.

אלא שבכנסת, מי שידו על השאלטר של החקיקה, הוא גם מי שנהנה מהפגמים הקיימים בחקיקה הקיימת.

הפנקס פתוח והיד רושמת

כבר יותר מעשור שהשיח על ניהול מערכות בחירות, בארץ ובעולם, מתאפיין בעיסוק גובר והולך בפן הטכנולוגי של המערכה. ב-2008 כתב רפי מן ב"העין השביעית" על "המועמד הדיגיטלי הראשון", ברק אובמה, שהשכיל לנצל את היתרונות הטכנולוגיים של האינטרנט לצורך איסוף מידע על בוחרים ותורמים. כאן בישראל המועמד הדיגיטלי הוא ללא ספק בנימין נתניהו.

נראה שנתניהו והליכוד נמצאים כל הזמן צעד אחד לפני המפלגות והמועמדים האחרים בכל הנוגע לשימוש באמצעים טכנולוגיים לצרכי תעמולה. גם כשהם לא הראשונים לזהות את הכלי הטכנולוגי, נדמה שהם עושים בו את השימוש האפקטיבי ביותר. אולי בזכות חוכמת קמפיין מיוחדת, אולי בשל בסיס תומכים אורגני גדול במיוחד, ואולי בגלל היכולת לזלזל במופגן בהוראות החוק או תקנות חוזיות.

כך, נתניהו והליכוד מפעילים כבר שנים את הרשת העניפה הגדולה ביותר של קבוצות, ברשתות פתוחות כמו פייסבוק או סגורות כמו ווטסאפ, חלקן מזוהות כתומכות וחלקן מוסוות, המיועדות להפצת תעמולה ודיסאינפורמציה. גם במערכות הבחירות עצמן הליכוד בולט בשימוש באמצעים טכנולוגיים: במערכות הראשונות בסבב הנוכחי, הנמשך כבר שנתיים, היה זה השימוש בתוכנת המסנג'ר של פייסבוק, ה"ביבי-בוט". במערכה הקודמת והנוכחית בולט השימוש באפליקציית הבחירות "אלקטור". פרופ' ענת בן-דוד אף הצביעה על החדשנות שבעצם השימוש המבוזר ביכולות טכנולוגיות שונות.

אפליקציית הבחירות היא למעשה יומן דיגיטלי. היא לא ממציאה את הגלגל, אלא הופכת אותו להרבה יותר יעיל. מפלגות תמיד אספו מידע על בוחרים, על מנת לדעת איך לנהל באופן הטוב ביותר את המשאבים המושקעים בתעמולת בחירות. תעמולה כללית במהלך המערכה ותעמולת "המרצה" ספציפית ביום הבחירות עצמו. לצורך כך הן מקבלות, על פי חוק, את "פנקס הבוחרים", ובו נתונים על כל בעלי זכות ההצבעה בישראל. עם זאת, אסור להן לשמור אותו והן מחוייבות לבער אותו לאחר יום הבחירות, זאת כדי שלא יקימו מאגרי מידע על דפוסי הצבעה של בוחרים.

לא תופתעו לגלות שהוראה זו מופרת ע"י המפלגות, אינה נאכפת ברצינות והעונש על הפרתה – מגוחך: לאחרונה קבעה רשות הפרטיות שהליכוד וישראל ביתנו עשו שימוש בנתוני הצבעות קודמות. העונש: כלום. וזו הרשות שוועדת הבחירות הפנתה אליה את העותרים בשל הפרת חוקי הפרטיות ע"י המפלגות.

כאמור, המידע שנאסף על המצביעים משמש לצורך התאמת תעמולה בתקופת מערכת הבחירות, וביום הבחירות עצמו לצורך המרצת בוחרים – או לדיכוי בחירות, אם לוקחים בחשבון גם את האפשרות שבליכוד מוכנים להפר את החוק. אפשרות שהתממשה שוב ושוב במערכות הבחירות האחרונות.

פגיעה מהותית בחשאיות הבחירות

כעת דמיינו את התמונה הבאה: משקיף מטעם הליכוד יושב בחדר הקלפי. כחוק. על הטלפון הנייד שלו מותקנת אפליקציית הבחירות "אלקטור". רשות הפרטיות אמנם קבעה שהאפקליקציה הפרה את החוק בדרכים שונות, אולם ב"אלקטור" טוענים שתיקנו את דרכם. האפליקציה מכילה את פנקס הבוחרים ובו נתוני כל בעלי זכות ההצבעה במדינת ישראל. רשות הפרטיות אמנם קבעה שהליכוד הפר את החוק כששמר גם נתונים מפנקסי בוחרים קודמים, למרות החובה לבער את הפנקס מבחירות לבחירות, אולם בהנחה שבליכוד תיקנו את דרכם, המשקיף, האפליקציה ונתוני פנקס הבוחרים שבה – חוקיים.

ולמה שלא יהיו חוקיים? הרי כפי שהזכרנו, המפלגות תמיד אחזו בידן את פנקס הבוחרים, ותמיד אספו מידע מהקלפיות. במקום להשתמש בפנקס, משתמשים כעת באפליקציה. בכל זאת אפשר לטעון כי עצם הדיגיטיציה של איסוף המידע הזה משנה את מהותו, הן בשל ההיקף של הפצת המידע והן בשל היכולת לאחד מאגרי מידע ולייצר כך מידע חדש שלא היה קיים קודם.

כך למשל בגלל השימוש באפליקציה המידע שנאסף נחשף באופן פוטנציאלי לכל המשתמשים באפליקציה. או למשל, האפליקציה מאפשרת להוסיף לנתוני פנקס הבוחרים "שכבות" מידע בדמות נתונים על דפוסי הצבעה (בין אם נאספו כחוק או נשמרו שלא כחוק). שאלת החוקיות של הסיטואציה הזו הובאה גם לפתחה של ועדת הבחירות, אך זו דחתה את עצם העיסוק בסוגיה.

אבל העתירה טמנה בחובה גם פנייה על בסיס חוקי הבחירות, ולא רק בשל הפרת חוקי הפרטיות. לפי תקנות הבחירות, נאסר על שיחת טלפון או הפעלת מכשירי רדיו וטלוויזיה בעת ההצבעה. על בסיס זה טענו עורכי הדין בן-מאיר ויצחק אבירם במערכת הבחירות הקודמת כי "הליכוד מתכוונת להשתמש באפליקציה ביום הבחירות כדי לסמן בה את זהות האזרחים שהגיעו להצביע, תוך פגיעה מהותית בחשאיות הבחירות".

יו"ר ועדת הבחירות השופט ניל הנדל התייחס גם לכך בהחלטה שנתן: "באותו עניין נדונה השאלה באילו מקרים ניתן לצלם תמונות של בוחרים שהגיעו להצביע, באופן שעלול לחשוף את עצם הגעתם להצביע בבחירות. כפי שעולה מהציטוט, לא הוכרעה השאלה האם עצם חשיפת העובדה כי בוחר מסוים הצביע או לא הצביע מפרה את עקרון החשאיות. יצוין, כפי שגם צוטט, שהנוהג מזה שנים רבות הוא כי נציגים מטעם מפלגות שונות המצויים באתר הקלפי – חברי ועדת הקלפי או משקיפים – מסמנים על גבי עותק מן הפנקס המצוי ברשותם את זהות המצביעים בקלפי. זאת לשם העברת מידע זה לחברי מפלגתם, כדי שינסו לפנות אל מי שעשוי לתמוך במפלגה וטרם הצביע.

"שאלה היא האם נוהג זה מתיישב עם עקרון החשאיות, וגם אם התשובה לכך חיובית – האם זה המצב גם כאשר עוברים אנו מדפי הנייר אלי אפליקציה ומרשתת. לעיתים הטכנולוגיה וההכרעות הכרוכות בעקבה מאירים באור שונה גם תופעות בלתי טכנולוגיות שקדמו להתפתחות המדע והמשפט.

"[…] חוק הבחירות נחקק בשנת 1969, ומאז נכתבו אפליקציות ושורות קוד רבות, גם בקשר עם מערכת הבחירות. ניתן לומר שהטכנולוגיה שינתה את פני הבחירות, במובנים ישירים ועקיפים, גלויים וסמויים. לצד הטכנולוגיה – במקביל ובאופן שלוב – השתנו גם התפיסות לגבי מושגים הקשורים לפרטיות וחשאיות. הטכנולוגיה, כשלעצמה, עשויה לשנות לבדה את היחס למושגים אלה מקצה לקצה או, למצער, להשפיע על האיזונים הראויים. אין לגזור בהכרח גזירה שווה בין נתונים המופיעים על גבי דף ונייר, שיש לצלמם ולהעבירם באופן פיזי, ובין נתונים שניתן לשלוח לכל קצווי תבל בלחיצת כפתור.

"מדובר בשאלה המחייבת הבנה מעמיקה בפרטים טכנולוגיים לצד בחינה נורמטיבית מחודשת של הסדרים שונים בחוק הבחירות, והתאמתם לימינו אנו. יתכן שראוי לשנות את הדין הקיים, מבחינה עקרונית או מעשית, ולו בהיבט כזה או אחר".

החתול אחראי על נהלי האבטחה של השמנת

בשורה התחתונה, בית המשפט שלח את העותרים למחוקק. אבל האם אכן הטכנולוגיה שינתה את פני הבחירות? כפי שהשופט הנדל עצמו כותב, "הנוהג מזה שנים רבות" הוא שמשקיפי קלפי מטעם המפלגות אוספים מידע על המצביעים בקלפי כדי שבמפלגה ידעו לרכז משאבים בפנייה לתומכים שטרם הצביעו, זאת למרות שמדובר בפגיעה בחשאיות הבחירות, ולמרות שניתן באופן עקרוני להשתמש במידע הזה גם בדרכים פסולות או לא חוקיות, כמו הפעלת לחץ להצביע או לא להצביע, שיותאם באופן אישי.

ה"נוהג" הזה חושף גם פגם אחר בהליך הבחירות. לא רק שהבחירות בישראל אינן באמת חשאיות, הן גם לא שיוויוניות. הרי לא לכל מפלגה יש את היכולת להעמיד משקיפים בכל קלפי. פגמים אלו לא קשורים לשינויים הטכנולוגיים, והיו קיימים בחוק גם אז, ב-1969, לפני שנכתבו "אפליקציות ושורות קוד רבות".

מי שיכולה לתקן את המצב היא הכנסת, שתעדכן את חוקי הבחירות. גם כדי להתאים אותם לעידן הדיגיטלי של 2021, וגם כדי לתקן את הפגמים המהותיים הקיימים בכל עת. פגמים המשחקים לידיהן של המפלגות הגדולות ועתירות הממון, ומעניקות יתרון לא הוגן למי שמוכן "לשחק מלוכלך". באופן לא מפתיע, מי שמתאימים לתיאור זה, בנימין נתניהו והליכוד, הם גם מי שמסכלים שוב ושוב את הניסיון לעדכן את החוק.