היזהרו מפופוליזם סביבתי: כך צריך להיראות מצע אקלים לבחירות

הטבע מתעורר, גרסת הכנסת: נושא האקלים תופס מקום מרכזי בפוליטיקה העולמית זה עשורים, אך בישראל דשדש להגיע עד לאחרונה. בסבב הבחירות הנוכחי, נראה שהמפלגות הגדולות השכילו להבין שאי אפשר להתעלם יותר מהאיום הקיומי שבמשבר האקלים והעניין הציבורי שיש בו.

מפלגת "יש עתיד" הייתה הסנונית הראשונה, אחרי שפרסמה את מצע האקלים שלה, ואליה הצטרפה לאחרונה גם מפלגת "תקווה חדשה". היעדים נראים מבטיחים אך מתעלמים מנקודה קריטית: סוגיית הגז. האם המפלגות יעזו להתעמת עם אילי ההון שמושקעים בפרויקט הגז ולהציע חלופה לשימוש באנרגיה המזהמת? וכיצד צריך להיראות מצע אקלימי אמיץ ולא פופוליסטי?

הפיל שבחדר: גז טבעי

עד כה מפלגת "יש עתיד" הציגה את המצע האקלימי המפורט ביותר, הקורא בין היתר להשקעה באנרגיות מתחדשות (מבלי לציין מספר אחוזים מדויק), איפוס פליטות פחמן עד שנת 2050, קידום חוק אקלים ותכנית חילוץ ירוקה, מעבר לתחבורה מבוססת רכבים חשמליים, קידום תכנון עירוני סביבתי, צמצום המשלוחים החיים ושמירה על החופים. 

ביחס ל"יש עתיד", מפלגת "תקווה חדשה" הציגה מצע אקלימי תמציתי. גם במפלגה של גדעון סער קוראים לאיפוס פליטות עד שנת 2050, להגדלת היעד של אנרגיות מתחדשות ל-45 אחוז עד שנת 2030, ומאה אחוז עד שנת 2050. בין היתר, המצע מעודד מעבר לתחבורה מבוססת רכבים חשמליים, פינוי התעשייה המזהמת במפרץ חיפה ושמירה על החופים. פעילים במיזם "לבחור ירוק" שנועד לעודד מפלגות להכניס התייחסות לנושא האקלים במצע, מספרים כי סיעות נוספות עתידות להצטרף לשתיים שהחלו בכך.

אך יש נקודה אחת ששתי המפלגות בחרו להשמיט מהמצעים האקלימיים שלהן: עצירה מוחלטת של פרוייקטים המבוססים על דלקים פוסיליים. "המפלגות צריכות להכריז שהן מקפיאות את כל התכניות שמבוססות גז ונפט. צינור הנפט של קצא"א, צינור הגז לאילת, תחנות כוח על גז, הן חייבות לצאת נגד כל הפרוייקטים הללו", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"לית "צלול".

צריך להבין: ישראל ומשרד האנרגיה בהובלתו של יובל שטייניץ מקדמים כיום יותר משלושים תוכניות חדשות, חלקן תוכניות ענק, להקמת תשתיות של דלקים פוסיליים מזהמים. לפי הערכות המשרד להגנת הסביבה, מדובר בהשקעה של מיליארדי שקלים מהקופה הציבורית בתשתיות אשר יקבעו, הלכה למעשה, את התלות של ישראל בדלקים לשלושים שנים לפחות (מוזמנים להעמיק בנושא בכתבה שפורסמה אצלנו).

הקריאה לעצירת הפרוייקטים הפוסיליים נתמכת במחקר ששותף על ידי האו"ם, הקורא להשאיר 82 אחוז מעתודות הדלקים הפוסיליים באדמה, מתוכם 49 אחוז מעתודות הגז. זאת, כדי לעמוד ביעדי הסכם פריז השואף להגביל את ההתחממות הגלובלית לפחות משתי מעלות עד שנת 2050. כמו כן, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן חתם לפני כחודש על צו נשיאותי המורה על עצירת קידוחי נפט וגז בשטחים פדרליים.

עוד ב"שקוף" לקראת בחירות 2021:

• דרישה מ"יש עתיד": חדלו לאסוף מידע על בוחרים ללא הסכמתם
• המפלגות לא רוצות שתדעו איך השתמשו בכספכם לתעמולה
• הצצה לעתיד: יריב לוין עשוי להיות ממלא מקום הנשיא

"מפלגה שמראה רצינות כוונות תבוא ותאמר: 'יש לישראל מספיק גז כרגע עד שנת 2030, 2040, אני מפסיקה להוציא זיכיונות לחיפושי גז'", הבהיר מנכ"ל "אדם טבע ודין", עו"ד עמית ברכה. "מה הוא (שטייניץ) אומר? גם וגם. לכאורה זה הגיוני, לדבריו המדינה צריכה רזרבות, היא צריכה תמהיל – כי מה קורה אם מחר לא מצליחים למצוא פתרונות לאגירת אנרגיה סולארית? אבל קודם כל הנתונים מראים שיש רזרבות של גז עשרות שנים קדימה. דבר שני פאנלים סולאריים על גגות מגיעים לבדם ל-46 אחוז מסך צריכת האנרגיה הישראלית עד שנת 2030. זה עוד לפני שדיברנו על שדות סולאריים".

במצעים הנוכחיים של מפלגות "תקווה חדשה" ו"יש עתיד" אין התייחסות ברורה לנושא זה. המפלגות צריכות להבין: אי אפשר לרקוד על שתי החתונות. אם מבטיחים להגדיל את אחוז האנרגיות המתחדשות, חייבים לקבוע יעד ברור להפסקה מוחלטת של כל הפרוייקטים הפוסיליים, כולל גז.

איום ביטחוני לא פחות מאיראן

הדרישה הראשונה של ארגוני הסביבה היא מידת הרצינות בהתייחסות להשלכות משבר האקלים והעמדתו כאיום קיומי וביטחוני. כך למשל עשה הנשיא הנבחר של ארה"ב, כשהכריז על משבר האקלים כעניין של ביטחון לאומי והדגיש כי זהו "הנושא הכי חשוב שניצב בפני האנושות".

ההשלכות של משבר האקלים על מדינת ישראל הן קטסטרופליות עוד יותר משאר העולם בגלל האקלים והמיקום הגיאוגרפי שלנו. השלכות אלו כוללות עלייה במליחות בכנרת וירידת זמינות המים הראויים לשתייה ב-25 אחוז, עלייה של קו המדבר במאות קילומטרים, הגברת שטפונות, ריבוי שריפות, בצורות וגלי חום קיצוניים.

"אם ביידן אומר את זה, אז על אחת כמה וכמה זה נכון כלפי מדינת ישראל", הבהיר ברכה מ"אדם טבע ודין". "אנחנו עתידים להיפגע יותר ממדינות אחרות בנושא האקלימי. בסוף זה עולה בחיי אדם. זה עולה בנזק כלכלי אדיר. אנחנו כל הזמן נותנים את הדוגמה של נהריה שבשנה שעברה כמעט התמוטטה תקציבית, כי הנזק שנעשה ביומיים הוא של 150 מיליון שקל". 

היחס לנושא האקלים אם כן צריך לחרוג מהניסיון לבלום אותו – ולהתרכז בהתכוננות לתוצאותיו. "התחזיות כרגע אומרות שבסביבות 2070 ישראל תהיה ב-4-3.5 מעלות חמה יותר", מוסיף ברכה. "כשמסבירים את זה לציבור, אז נדמה לו שהוא יוצא החוצה ויש לו כמה מעלות יותר. לא מבינים את ההשלכות של זה. לכן ראשי המפלגות צריכים להגיד לעם ישראל בכל ראיון: הנושא האקלימי הוא נושא של הביטחון הלאומי שלנו, לא פחות מאיראן או חמאס או כל דבר אחר – בדיוק כמו שביידן טוען". 

תחליטו מי פה בעלת הבית

מי יהיה אחראי להכין את ישראל לשינויים מרחיקי הלכת? לפי החלטת ממשלה מ-2018 תהיה זו מינהלת אקלים שתחתיה ישבו שרים ומנהלי גופים שונים שיפעלו יחד. אך עד כה לא הוקמה המינהלת ודרוש גוף רגולטורי בעל כוח ממשי כדי לפעול מול כל משרדי הממשלה כמו גם לאכוף ביד קשה תקנות שנוגעות לפליטות מזהמים.

כיום מדובר במשרד להגנת הסביבה, אך לדברי מאיה יעקבס מ"צלול" הסמכויות שלו מוגבלות מאוד בפועל ומשרדים מקבילים דואגים לשמר את המצב. כך למשל המשרד להגנת הסביבה לא מאמץ את התפישה האירופית ביחס לקידוחי גז ונפט בטוחים בים כיוון שמשרד האנרגיה לא מוכן שהתחום יופקע מסמכותו.

"החוק אומר שיש ניגוד עניינים מובנה ברור בין מי שתפקידו לעודד את התעשייה לבין מי שתפקידו להגן על הסביבה מפניה", אומרת יעקבס. "משרד האנרגיה רוצים שהכל יהיה שמור במשרד האנרגיה, ולשמור את המשרד להגנת הסביבה על תקן יועצים בלבד. כאלה שאפשר לנפנף אותם ולהזיז אותם בכל פעם שרוצים. וכך בעצם אין להם סמכויות סטטוטוריות". 

יעקבס טוענת שלמשרד להגנת הסביבה חסרות סמכויות בפועל ושצריך להתייחס אליו "כמו שמתייחסים למשרד לביטחון פנים". היא קוראת למפלגות לכלול במצעים שלהן צעדים להחמרת האכיפה והגברת ההרתעה והפיקוח, "ממקרים של השלכת פסולת ועד מפעלים מזהמים שיודעים שלא יעשו להם כלום כי אין אכיפה".

אפשרות נוספת היא מינוי של פרויקטור או שרת אקלים. "שר או שרה להגנת הסביבה זה לא מספיק", טוען עו"ד ברכה מ"אדם טבע ודין". "הסיפור האקלימי חובק את ההיבטים הבריאותיים והכלכליים, והכלל משקיים שלנו. כשאנחנו מתכוונים פרויקטור, אנחנו מתכוונים לכך שתהיה לו סמכות על. משרה שהיא במשרד רה"מ. זה אומר שכל החלטה שמשרדים ממשלתיים מקבלים, תהיה חייבת לעבור בעיניים האקלימיות. הצעות חוק שמשרד ממשלתי מקדם יחוייבו בהתייחסות אקלימית". 

חשוב לציין כי סוג כזה של הגבלה רוחבית נחסם לאחרונה על משרדי האוצר והאנרגיה. המשרדים התנגדו לאשר סעיף בתכנית "כלכלת דלת פחמן" של המשרד להגנת הסביבה – שדרש כי משרדי הממשלה יחויבו לוודא כי השקעות גדולות מ-100 מיליון שקלים אינן פוגעות בעמידה ביעד הלאומי להפחתת פליטות גזי החממה. לטענתם הגבלה כזו "צפויה לפגוע בתהליך קבלת ההחלטות הקיים במדינה".

דרוש: חוק אקלים

על מנת להגביר את האכיפה, אחד היעדים שמרבית ארגוני הסביבה מתאגדים למענם הוא חקיקת חוק אקלים שיסדיר את הנושא. חקיקה כזו גם תאפשר להן בסיס לעתירות לבית המשפט במקרה של הפרת החוק. "צריך קודם כל שתהיה התחייבות לחוק אקלים לישראל", אומר ברכה. "זה נשמע מאוד משפטי, קטנוני, אפרורי, אבל זה קריטי. אחרת פה יש החלטת ממשלה ושם יש החלטת ממשלה ופה התחייבות ושם התחייבות – וכל שר חדש שמגיע יכול לסטות מהן. אבל אין ציות ואין אכיפה".

בינתיים, מפלגת "יש עתיד" כבר התחייבה לקדם חוק אקלים כדי לממש את היעדים שלה. מנגד, מפלגת "תקווה חדשה" טענה כי תקדם את היעדים לצמצום ואיפוס פליטות גזי חממה בעזרת החלטת ממשלה, שהיא כאמור כלי פחות אמין בשביל לקדם תהליכים לאורך זמן.

חוק האקלים אליו חותרים ארגוני הסביבה כולל קביעת יעדים בנוגע לפליטת גזי חממה; הקמת מנגנונים להתמודדות עם שינויי אקלים; התייחסות להסכם פריז (הסכם שהמדינה התחייבה אליו, אף שבפועל היא מקדמת פרוייקטים של דלקים פוסיליים); וקביעת חובות דיווח, מעקב ופיקוח אחר יישום הוראות החוק.

הפיקוח על החוק יכול להיעשות גם על ידי גוף א-פוליטי ומדעי, כפי שקורה בבריטניה. "ברגע שיש ועדה חיצונית של אנשי מקצוע, של מומחי אקלים, שבודקת את התקדמות הממשלה, זה מנטרל את האפשרות שהפיקוח יהפוך לפוליטי", אומר ניב מאירסון, רכז קשרי ממשל של "מגמה ירוקה" ומוביל צוות ממשל במיזם "לבחור ירוק".

למנוע מראש גלי פיטורים

מצעי האקלים של המפלגות צריכים לכלול גם תכנון ארוך טווח שנוגעת למימד הכלכלי ולצמיחה במשק בתחומים שונים. כך למשל מאירסון מזכיר כי על המפלגות להכריז על פינוי התעשייה המזהמת של מפרץ חיפה, תוך יישום תכנית ממשלתית שדואגת להעסקה והכשרה מחדש לעובדים. לדבריו, "אנחנו לא רוצים לסגור תעשיות מזהמות ולגרום לאנשים לאבד את העבודה שלהם. אנחנו מדברים על יצירת תכנית ממשלתית שמאפשרת להם רשת ביטחון".

בוועדת הכלכלה נדונה השנה תכנית החילוץ הירוקה שנוגעת בתחומי האנרגיה, התחבורה, החקלאות, הכלכלה, הבנייה העירונית והבריאות. "מדובר בתכנית של השקעת תקציבים בתשתיות ותעשיות של אנרגיות מתחדשות, תחבורה, ונוגעת בכלל ההיבטיים המשקיים, שיאפשרו לנו להתאושש ממשבר האקלים, ולצמוח", אומר מאירסון. בתכנית נטען כי מטרתה להציג "סל של צעדי מדיניות אשר תועלתם כפולה: יצירת צמיחה ותעסוקה, בצד הפחתת נזקי אקלים והגנה על הסביבה", וכן כי היא גובשה בתיאום עם המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים ובהלימה עם תוכניותיהם. עלותה כרגע נאמדת בכ-8.3 מיליארד שקלים. 

"נושא שחייבים להתעסק בו – גם מימין, וגם משמאל"

מאירסון מצייר תמונה אופטימית בנוגע למפלגות עימן "לבחור ירוק" נמצאים בקשר וטוען שיש התגייסות משני צידי המחנות הפוליטיים. "אנחנו בקשר עם כל המפלגות, כולל החרדיות", הוא מציין ומדגיש כי "יש הבנה שזה נושא שחייבים להתעסק בו – גם מימין, וגם משמאל". עם זאת, מאירסון מסתייג ואומר כי "החשש של המפלגות זה לתת מחויבות עומק. בעיקר בנושא של הגז ושל עצירת הפרוייקטים הפוסיליים. אנחנו רוצים מחויבויות אמיתיות לנושא".

"הצעירים רוצים תשובות", מוסיף ברכה מ"אדם טבע ודין". "הם רוצים לחיות בבטחה. הדור הצעיר, בני ה-30-20, הם לא פראיירים. בכל העולם אנחנו רואים יותר תביעות אקלימיות לבתי משפט על ידי הנוער, יותר דרישות לחקיקה. הנוער חכם, הוא לומד מדע, עובדות, וכשהוא יוצא לרחובות הוא יודע מה לומר. הוא יודע מה הוא דורש, ויש לזה כוח אדיר".