בחודשים האחרונים, עם התגברות הוויכוחים הציבוריים על סוגיות דמוקרטיות (חוק הלאום ופסקת ההתגברות, למשל), החלטנו ב"שקוף" לצלול לליבת הדמוקרטיה הישראלית: לא להסתפק בזריקת ביטויים ועקרונות דמוקרטיים לאוויר, אלא לנבור באמת, לפרק ולהבין איך בנויות מערכות השלטון במדינה. גילינו מוסדות מורכבים, שנבנו בצורה לא מסודרת, טלאי על טלאי.
בכנות, כשהתחלתי לרכז את המיזם, חשבתי שאמצא דיונים שיזכירו את שיחות העומק סביב החוקה האמריקאית. המציאות, לא פעם, הייתה רחוקה מכך. ב"פשרת הררי", אותה החלטה מפורסמת של הכנסת הראשונה של מדינת ישראל, נקבע שחוקי היסוד יאוגדו לחוקה עם השנים. בינתיים? כל צד מתווכח, גונב קצת כוח, מרסן את השני ונאבק על לב הציבור. והחוקה? עדיין לא נראית באופק.
צללנו כדי להבין – לא לשפוט. בחנו את הסמכות, האחריות ואת נקודות החיכוך בדמוקרטיה הישראלית. התחלנו בעקרונות הבסיסיים – שלטון הרוב וזכויות המיעוט, הפרדת רשויות, איזונים ובלמים וחופש. המשכנו בהבנת מגבלות הכוח של כל רשות, על פי חוק ובפועל, וסיימנו בכתבה שאוספת את כל הטלאים שמצאנו. אנחנו מקווים שתגלו עניין במסע שלנו לנבכי הדמוקרטיה הישראלית.
תמיד נשמח לתיקונים, הערות והארות מכם.
העם הבוחר? קווים לדמותה של הדמוקרטיה הישראלית
חוק בלי סדר: הרשות המחוקקת
בין "הכל שפיט" ל-D9: הרשות השופטת
מדברים מהשטח: הרשות המבצעת
שיטת הטלאים: כך נתקענו עם מערכת דמוקרטית בתפקוד חלקי
יהודית ודמוקרטית – הילכו שניהם יחדיו?
(הרב יובל שרלו)