ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לאחרונה פסק בית המשפט העליון בסוגיה שעתידה להעסיק אותנו בשנים הקרובות: המאבק המשפטי מול תאגידי ענק המרוויחים מזיהום אוויר ופליטת גזי חממה. מדובר בהמשך של פרשת דיזלגייט מ-2015, שבה התברר כי חברת פולקסווגן העולמית התקינה ברכבי דיזל תוכנה שמטרתה לרמות את בדיקות זיהום האוויר. הרכבים שווקו לציבור, בישראל ובעולם, כ"ירוקים" וידידותיים לסביבה אך בפועל מדובר היה בתרמית ענק, והרכבים זיהמו הרבה מעבר לתקנים המותרים. בעקבות הפרשה, החברה נתבעה בבתי משפט ברחבי העולם וחויבה לשלם פיצויים משמעותיים בארה"ב, בגרמניה ובמדינות נוספות.
בישראל, אחת הדרכים הנפוצות של אזרחים להתמודד עם תרמיות כאלה, היא להגיש תביעה ייצוגית. בית המשפט מכריע בתחילת כל הליך ב-"בקשת אישור", כלומר אם לאשר כל תביעה להמשיך לדיון מהותי בטענות במסגרת תובענה ייצוגית. המחוזי אישר את הבקשה בפסק דין תקדימי, תוך שהוא מציין כי החברות התעשרו שלא כדין תוך הונאת הרגולטור והצרכנים, ועל חשבון זכות הציבור לאוויר נקי.
לאחרונה העליון נסוג וקבע כי לתובעים אין זכות תביעה בגין הפגיעה בבריאות הציבור מזיהום האוויר. לצד הבשורה המרה, פסק הדין פתח שער לתביעות הבאות, כשהכריע כי מעבר למקרה הנקודתי, באופן עקרוני לאזרחים עומדת זכות התביעה במקרים מקבילים של חשיפה לזיהום סביבתי, כלומר, אזרחים יכולים לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לציבור מזיהום, וייתכן שגם את הרווחים שהחברות גרפו על חשבון הציבור. בית המשפט הדגיש שזהו צעד משמעותי בחיזוק עיקרון "המזהם משלם" ובהרתעת חברות מזהמות. כעת ניתן למנף את ההכרה הזאת ליצירת כלי אכיפה שיטתי, ולהרחיב את ישומו להקשר האקלימי.
משבר האקלים הולך ומחריף, מאיים על עתיד הדורות הבאים, וגובה כבר היום מחירים כבדים בחיים, ברכוש, ובבריאות הציבור. לפי מרבית המחקרים המדעיים, הגורם המרכזי למשבר הוא המשך הפקת אנרגיה מדלקים מאובנים, נפט, פחם וגז, המוביל לחלק הארי של פליטות גזי חממה בעולם ובישראל. את האצבע המאשימה ניתן להפנות לקומץ של חברות, המכונות גם "ענקיות הפחמן". כמה עשרות תאגידי דלקים ומלט שמכלים את תקציב הפחמן הגלובלי. למעשה, כיום רק 57 חברות אחראיות ל-80% מפליטות גזי החממה ברמה הגלובלית.
ישראל מעולם לא הצליחה לקבוע הגבלה אפקטיבית על פליטת גזי חממה: אין רף פליטה מחייב בחוק או בתקנות ובהתאם גם לא מוטלים עיצומים כספיים בהקשר האקלימי. הצעת חוק האקלים, שהייתה אמורה לקדם את הנושא, תקועה כבר ארבע שנים בהליכי חקיקה ואין כל סימן כי תחוקק בעתיד הנראה לעין. גם אם וכאשר יחוקק חוק האקלים, החוק המוצע קובע רק חובות על הממשלה ולא כולל שום חובה קונקרטית לתעשיות המזהמות. גם מס הפחמן שעבר לא יביא את הישועה, כיוון שהוא מטיל את רוב הנטל על הציבור הרחב והאוכלוסיות המוחלשות, בעוד התעשיות המזהמות זוכות להקלות משמעותיות, ורוב העלויות הסביבתיות של שימוש בדלקים, במיוחד גז מחצבים, כלל אינן מגולמות בו.
כשהרגולטור נכשל, הציבור יכול להיכנס לתמונה. אכיפה אזרחית היא כלי שבאמצעותו תושבים וארגוני סביבה יכולים להגיש תביעות ישירות נגד מזהמים. בכל העולם תביעות אקלים הולכות ומתרבות, נגד חברות דלקי מאובנים, יצרני רכב, חברות מלט, ועוד. בעבר, תביעות אלה לא נחלו הצלחה בבתי המשפט, מסיבות שונות. אולם בשנים האחרונות, נוכח ההכרה המתגברת בדחיפות שבתגובה אפקטיבית למשבר האקלים, בכשל הרגולטורי האקוטי ובנזקים העצומים שחלקם מתרחשים כבר היום, נקבעו מספר תקדימים משמעותיים שבהם בתי משפט חייבו חברות מזהמות להפחית פליטות. המפורסמת בין תביעות אלה הוגשה בהולנד, בתביעה של אזרחים וארגוני סביבה נגד תאגיד הנפט והגז Shell, שם בית המשפט חייב את התאגיד להפחית פליטות.
תביעות אקלים הולכות ומתרבות בכל העולם, נגד חברות דלקי מאובנים, יצרני רכב או חברות מלט. בית המשפט בהולנד חייב את התאגיד Shell להפחית פליטות לאור תביעת אזרחים וארגוני סביבה
מה התשתית המשפטית המתאימה לעשות זאת בישראל? בישראל ישנה מערכת הדינים מוכרת ומבוססת בשם דיני "עשיית עושר ולא במשפט", שיכולה להוות מפתח לשאלה. מערכת דינים זו מאפשרת שלילת רווחים שהושגו בצורה בלתי חוקית או בלתי צודקת. דיני עשיית עושר מתאימים במיוחד ליישום בתביעות אקלימיות – כיוון שלב הבעיה היא ברווחיהן העצומים של ענקיות הפחמן, רווחים היוצרים תמריץ להמשך הפקת דלקים מאובנים למרות המחיר החברתי הבלתי נסבל.
דרך תביעות בעשיית עושר, ניתן לנסות ולשנות את המצב הקיים בו משתלם לזהם. הצעה זה זוכה היום לפיתוח משפטי במסגרת פרויקט המחקר Just Lab בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, המתמקד בהמשגה משפטית של "אסונות רווחיים": מקרים בהם פעילות הגורמת לנזק כלל חברתי גדול, משתלמת כלכלית לקבוצה קטנה של תאגידים.
כך למשל, אם חברה חסכה כסף בכך שלא השקיעה באמצעים להפחתת פליטות, ובכך גרמה לזיהום אקלימי עודף על חשבון הזכות של הציבור לאוויר נקי ולאקלים יציב, ניתן לטעון שמדובר בהתעשרות בלתי מוצדקת על חשבון הציבור. המשמעות היא שהציבור רשאי לתבוע את השבת הרווח שנצבר על ידי החברה המזהמת.
בישראל למשל, פועלת חברת שברון, שבבעלותה הנתח הגדול ביותר מאסדות הגז תמר ולוויתן ומנהלת את הפקת גז המחצבים מהן, היא ענקית הפחמן הגלובלית בעלת התרומה ההיסטורית הגבוהה ביותר לפליטות מבין כל החברות בבעלות משקיעים בעולם, ובמקום הרביעי אם כוללים גם חברות דלקים ממשלתיות ומדינות. למעשה, הפליטות של שברון גבוהות יותר משל רוסיה כולה. גם אם נתמקד רק בפליטות בישראל, 20 מפעלים בלבד תרמו 80% מכלל עלות הפליטות לאוויר נכון לשנת 2024.
בזמן שפליטות גזי החממה עולות, כך גם הרווחים. למשל, בשנת 2022 חמש חברות הדלקים הגדולות בעולם הרוויחו 200 מיליארד דולר מעליית מחירי הנפט והגז, רווחי שיא חסרי תקדים, הגבוהים פי 20 מתקציב הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית (ה-EPA) לאותה שנה.
בשנת 2022 חמש חברות הדלקים הגדולות בעולם הרוויחו 200 מיליארד דולר מעליית מחירי הנפט והגז, רווחי שיא חסרי תקדים
גם לאחר שקלול קנסות וסנקציות משפטיות, לענקיות הדלקים עדיין משתלם לזהם. תחקירים של "שקוף" חשפו כי הרווחים הנקיים של החברות המזהמות ביותר בישראל, שהן גם מפרות סדרתיות של דיני הסביבה, כמו בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד, גבוהים פי עשרות מכלל העיצומים הכספיים והקנסות שהוטלו עליהן מאכיפה רגולטורית ופלילית גם יחד. התוצאה ברורה: כל עוד לתאגידי הענק משתלם לזהם, הם ימשיכו להפיק את דלקי המאובנים, חרף הנזק העצום לכלל האוכלוסייה. עבור ענקיות הפחמן, התמריץ הכלכלי להמשיך לזהם כה גדול, שתאגידים אלה מוכנים להשקיע סכומים עצומים על מנת להשפיע על רגולטורים ומחוקקים ולשתק כל פעולה שמטרתה לעבור למקורות אנרגיה חלופיים.
משבר האקלים הוא תוצאה של מערכת כלכלית שבה זיהום אוויר מקומי ואקלימי הוא כמעט תמיד משתלם. כדי לשנות מצב זה, לא מספיק לדרוש מהרגולטור לפעול, אלא יש לפנות גם ישירות לבתי המשפט, תוך שימוש אפקטיבי בכלים של אכיפה אזרחית. אין זמן לחכות לחוק האקלים: כבר היום, בלי צורך בשום שינוי חקיקה, אזרחים וארגוני סביבה יכולים לתבוע את הרווחים מזיהום אוויר שמסכן את בריאות הציבור ומוביל להחרפת משבר האקלים שמסכן חיי אדם ואת עתיד הצעירים והדורות הבאים. רק כך ניתן להבהיר לתעשיות המזהמות שגם בתחום האקלים, מי שמזהם, צריך לשלם.
ניב מאירסון עוסק במחקר של משפט אקלימי, ובוגר הכשרת "עמיתי גחלילית" בתובענות ייצוגיות סביבתיות. לאחרונה החל התמחות במשרד המשפטים.*
*העמדות בטור זה נכתבו לפני תחילת ההתמחות והן על דעתו בלבד.
יותם קפלן הוא פרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ומוביל את פרויקט המחקר JUST LAB
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
