אל תתבלבלו: מס הפחמן של סמוטריץ' אינו בשורה משמחת

התוכנית לתיקון תקציב המדינה שהגיש בשבוע שעבר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' פוגעת באופן קשה בכלים שיש למדינה להתמודדות עם משבר האקלים ולהגנה על בריאות הציבור. בין הגזרות שהטיל סמוטריץ': פגיעה בתפקיד המדען או המדענית הראשית ובמחקר בשורת משרדי ממשלה, קיצוץ בתקציבי איגודי ערים המפקחים על מפעלים מזהמים והפרטת פארק אריאל שרון.

מבין כל המחטפים האנטי סביבתיים בהצעת התקציב, הבקשה של סמוטריץ' להטיל מס פחמן עשויה לעורר תקווה, לפחות במבט ראשון. מס פחמן הוא מס שנגבה על פליטת פחמן דו חמצני שמקורו בדלקים – פליטה שתורמת להתחממות גלובלית. תעשיות מזהמות בישראל לא משלמות כיום את המחיר המלא על השלכות פעילותן, וכך נטל הזיהום מתגלגל לציבור הרחב, ובעיקר לאוכלוסיות המוחלשות, בין היתר בהחרפת שינוי האקלים, בהגברת זיהום האוויר ובפגיעה בסביבה. נכון להיום, מנגנוני תמחור פחמן קיימים בכלל מדינות ה-OECD, למעט ישראל וטורקיה.

אז מה בכל זאת הבעיה בהצעה של סמוטריץ'? הטיוטה כפי שעלתה בהצעת התקציב מעלה חשש שבגרסתו הנוכחית המס רק יעמיק את אי-השוויון באחריות לזיהום ובנטל להפחתתו בין אוכלוסיות בעשירונים הגבוהים לנמוכים, ובין הצרכן הבודד לתאגידים המזהמים הגדולים. 

הבעיות

ההצעה הנוכחית למעשה מתעלמת מאי-השוויון באחריות לפליטות מזהמים. בישראל צריכת החשמל של העשירון העליון גרמה לפי כ-25 פליטות לנפש מהעשירון התחתון, כך לפי מחקר משנת 2010. מחקר המשך מ–2015 מצא כי ככל שההכנסה עולה, עולה כמות הפליטות, כאשר במשקי בית בעשירון התחתון כ-64% מהפליטות נגרמות מצריכת מוצרים בסיסיים כמו מגורים, חשמל ומזון, בעוד בעשירון העליון רק 36% מהפליטות נגרמות מצריכת מוצרי בסיסי, ומרביתן נובעות מצריכת מוצרי מותרות. 

בנוסף, ההצעה מגלמת אי-שוויון בנטל המס. עליית מחירי האנרגיה כתוצאה מהטלת המס צפויה לפגוע יותר במשקי בית מהעשירונים הנמוכים, שהוצאותיהם על חשמל מהוות נתח גדול מהוצאותיהם החודשיות. מחקר מ-2016 הראה כי הטלת מס פחמן בגובה 119 שקלים לטון, תהווה 2.3% מההכנסות של העשירון התחתון, לעומת 0.4% בלבד בעשירון העליון. לכן, מדובר במס רגרסיבי, שצפוי להגביר את אי-השוויון בישראל. 

לבסוף, בטיוטת ההצעה הנוכחית אין הקצאה נכונה של ההכנסות הצפויות ממס הפחמן. בהצעה נכתב כי תקבולי המס יועברו לתקציב המדינה הכללי. הדבר מעלה חשש סביר כי תזרים ההכנסות לא ישמש במלואו להפחתת פליטות ויישום מטרות סביבתיות, או אפילו לשם מטרות שמיטיבות עם השכבות החלשות. כך למשל, אפשר לדמיין מצב בו ההכנסות מהמס יוקצו לפריסת תשתית גז מזהמת, במקום באנרגיות מתחדשות. שימוש פוטנציאלי זה חותר תחת המטרות לשמן המס נועד.

פתרונות אפשריים

ההבנה כי הטלת מס פחמן עשויה לפגוע דווקא באוכלוסיות החלשות ביותר אינה חדשה. נציגי הממשלה הבינו את הבעייתיות הזו כבר ב-2021, ועם הקידום הראשוני של החלטת הממשלה בנושא תמחור פחמן הוקם צוות בין-משרדי שמטרתו הייתה לגבש המלצות למנגנונים לעידוד התייעלות באנרגיה והקלה במעבר לאנרגיה נקייה לשכבות החלשות. אלא שמסקנותיו הסופיות של הצוות מעולם לא פורסמו. 

כעת, כשמשרד האוצר שב לקדם את תמחור הפחמן, ראוי היה להמשיך את התהליך שנקטע, ולהתייחס, לעת עתה, למסקנות הביניים של הצוות. זאת במיוחד בתקופה קשה זו, שבה מדינת ישראל הולכת לקראת משבר כלכלי, ושבה ההשלכות הכלכליות על האוכלוסיות הפגיעות עשויות להיות חמורות אף יותר.

יחד עם זאת, אם אירועי השעה אינם מאפשרים כינוס מחדש של הצוות הבין-משרדי, קיימים מספר מנגנונים משלימים וחלופיים. המלצות אלה ניתן ליישם באופן מיידי והן יסייעו בהפחת פליטות מזהמים, ובמקביל יצמצמו את הפגיעה הצפויה בשכבות החלשות.

כפי שצוין גם במסמך המדיניות הרשמי של המשרד להגנת הסביבה, על מנת למתן את הפגיעה של המס בשכבות החלשות, מדינות רבות, בהן צרפת וקליפורניה, מייעדות את הכנסות המס לצעדי מדיניות ופרויקטים חברתיים וסביבתיים שמטרתם הפחתת נטל המס על העשירונים הנמוכים.

גם בישראל ניתן לקבוע כי הכנסות המס יוקצו לקרן ייעודית שתוקם, וכי כלל הכנסותיה ישמשו לקידום פרויקטים סביבתיים שיסייעו בהפחתת פליטות, לרבות השקעה בהתקנת אנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית וקביעת תעריף חשמל מדורג שיסייעו בהוזלת חשבון החשמל בצורה ניכרת. בין אם באמצעות קרן ובין אם בדרך אחרת, חשוב להשתמש בהכנסות מהמס לטובת מהלכים שמשלבים בין החברתי לסביבתי.

עם זאת, אפשר גם לחשוב על מנגנונים חלופיים לגמרי. כך למשל, במקום לפצות על אי-השוויון שנוצר מהטלת המס באמצעות מנגנונים משלימים כפי שהצענו לעיל, ניתן לקדם מס שהוא מראש פרוגרסיבי, ומופנה בעיקר למאיון העליון ולבעלי ההון, שהתעשיות המזהמות נמצאות בבעלותן. כך למשל: ניתן להטיל מס עושר על בעלות של נכסים מזהמים כמו בתי זיקוק ותחנות כוח, או מס על מוצרי יוקרה מזהמים כמו מטוסים פרטיים ויאכטות.

פליטת גזי חממה מובילה להחרפת משבר האקלים, שלו השלכות דרמטיות על החברה, הכלכלה והסביבה. בישראל ובעולם מתחילים כבר להרגיש את השלכות המשבר, שצפויות רק להחמיר אם לא נפעל במהירות. 

היעדר הקשב הציבורי לנושא בצל המלחמה מספק קרקע נוחה למחטפים ולקידום פרויקטים מזהמים, כגון: הכפלת קצב פריקת פחם, הסרת מגבלות לפריקת נפט באילת, התקנת גנרטורי חירום מונעים בדלקים, והרחבת גיבוי תחנות גזיות על ידי ייבוא מוגבר ואחסון סולר. כל אלה מצטרפים לשורת תוכניות חדשות-ישנות של הממשלה כמו חיפושי נפט ופצלי שמן ביבשה, חיפושי גז בים התיכון וקידום הקמת תחנות כוח חדשות. מס הפחמן של סמוטריץ' במתכונתו הנוכחית לא יפחית פליטות, צפוי להגדיל את הפערים החברתיים ולהיות נטל לשכבות החלשות, ובסופו של דבר אינו אלא פלסטר למימון הוצאות שנויות במחלוקת בזמן מלחמה. עוד ניתן לשנות את הגזירה. 

ניב מאירסון הוא פעיל וחוקר בתחומי צדק סביבתי ומשפט אקלימי. דנה כהן היא ראש תחום אקלים ואנרגיה, גרינפיס ישראל.