האוליגרך מיכאל מירילשוילי תובע פעילים שייחסו לו קשרים מושחתים עם נתניהו ופוטין

האוליגרך מיכאל מירילשוילי תובע 600 אלף שקל בעקבות שורה ארוכה של פרסומים מקוונים שייחסו לו ניהול ארגון פשע, יחסי קח-תן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, קשרים קרובים עם המשטר הרודני של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, אחריות לרצח כפול ומעורבות מתמשכת בהפעלת ערוץ 14, שמוחזק על ידי בנו, יצחק מירילשוילי.

רשימת הנתבעים כוללת את איש העסקים והפרסומאי אילן שילוח, ממבקריו החריפים של נתניהו, את האקטיביסט עמי דרור ואת ליאור חורב, אסטרטג תקשורת שמזוהה גם הוא עם המחאה נגד הממשלה ומתפרנס מקמפיינים סמויים לעיצוב תודעה בישראל ומחוצה לה. במקביל תובע מירילשוילי גם את המגזין "ליברל", שנסגר בשנה שעברה. מייסד "ליברל" הוא אוליגרך אחר, ליאוניד נבזלין, שבשנים האחרונות מתבלט כמבקר חריף של ולדימיר פוטין.

בכתב התביעה, שהוגש אתמול (רביעי) לבית משפט השלום בתל-אביב, מיכאל מירילשוילי מכחיש בתוקף את ההאשמות בשחיתות וטוען שהנתבעים נטלו חלק ב"קמפיין דיבה מתוזמר" שנועד לפגוע בבנו ובערוץ הטלוויזיה שייסד, שמתפקד בשנים האחרונות כבימת התעמולה המרכזית של נתניהו. הסיבה, לטענתו, היא שהנתבעים "רואים בערוץ 14 כמי שנותן במה, לשיטתם, למסרים או לאנשים שאינם לרוחם, ובכך גם מאיים על ההגמוניה הישנה, שהם מהווים חלק בלתי נפרד ממנה".

הונה של משפחת מירילשוילי מוערך ביותר מ-3 מיליארד דולר והיא אחת המשפחות העשירות בישראל. המשפחה, שעשתה את הונה בתקופת ההתפרקות של ברית-המועצות, היגרה לישראל ומחזיקה בחברות טכנולוגיה, אנרגיה, נדל"ן, מדיה, הימורים, יהלומים ועוד.

מירילשוילי מגדיר את הערוץ של בנו כ"ערוץ הטלוויזיה השני הנצפה ביותר בישראל", אף שהדבר אינו נכון (הוא במקום האחרון בין שלושת הערוצים הטלוויזיה המסחריים). לדבריו, הוא לא מתערב בתוכן השידורים, וגם בנו, הבעלים, "מנוע מלהתערב בתכניו של הערוץ".

על רקע זה ראוי לציין שבהליך משפטי אחר שמתנהל בימים אלה, בעקבות סכסוך עסקי-משפחתי בתחום היהלומים, קרוב משפחה טוען שההפרדה בין עסקיהם של מיכאל ויצחק מירילשוילי היא פיקטיבית, ושמירילשוילי האב היה מעורב אישית בהקמת הערוץ כחלק מנסיונו לבסס לעצמו כוח ומעמד בישראל.

"קשר עסקי נקודתי" עם מייסד "כוח וגנר"

במרכז התביעה עומדות התבטאויות שקשרו בין מיכאל מירילשוילי למשטר פוטין. אחד הציוצים שבגינם נתבע אילן שילוח מתייחס לסנקציות שהטילה ממשלת אוקראינה על מירילשוילי. הרקע לכך, טען שילוח, הוא שמירילשוילי הוא "משת"פ של פוטין" ובעבר היה שותף של יבגני פריגוז'ין, מייסד מיליציית שכירי החרב "כוח וגנר", שמבצעת משימות צבאיות עבור הממשל הרוסי ברחבי העולם. פריגוז'ין נהרג בהתרסקות מסוק ב-2023, אחרי שהסתכסך עם פוטין.

שילוח ציין בציוץ ש"כוח וגנר" בפיקודו של פריגוז'ין "רצח וטבח באוקראינים", ולפיכך "לא פלא שערוץ 14 לא יצא נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה. ומעניין שגם נתניהו לא יצא נגדה". בציוץ שובץ באנר שבו הוגדר ערוץ 14 כ"ערוץ הכאוס הרוסי של פוטין, נתניהו ומירילשוילי", בצירוף תמונותיהם של פוטין, נתניהו ויצחק מירילשוילי. "יש דמיון מדהים ביצירת הכאוס של ערוץ 14 בשיטות הרוסיות בכל העולם ובמערכות בחירות", כתב שילוח.

מסר דומה נכלל באחד הציוצים שבגינם נתבע האקטיביסט עמי דרור. בציוץ שבו הודיע על אירוע מחאה מחוץ לביתו הפרטי של יצחק מירילשוילי, בנו של מיכאל, דרור כינה את ערוץ 14 "ערוץ הרעל של פוטין" וטען שמירילשוילי הבן "משתמש בביבי ובחבר פוטין כדי להגן על אבא ברוסיה, ועל הדרך מחריב את ישראל".

היועץ האסטרטגי ליאור חורב נתבע בין היתר בעקבות ציוץ שלפיו "חברות בבעלות מיכאל מירילשוילי ברוסיה קשורות לפריגוז'ין, לפוטין ול-FSB (שירות הביטחון הרוסי; א"ב), חלקן סחרו עד לאחרונה ממש עם חברות ישראליות (למשל בתחום הלוויינות) בניגוד לסנקציות האירופיות והאמריקניות. המידע הועבר לגורמי האכיפה במשרד הביטחון, לגופי המודיעין והמשפט בארץ ובארה"ב".

בציוץ אחר, שמצוטט גם הוא בכתב התביעה, טען חורב כי "הועבר חומר לרשויות האכיפה בארץ ובעולם" נגד "חברת לוויינות ישראלית מובילה" שכביכול "פעלה עבור שירותי הביטחון הרוסיים באמצעות חברה רוסית הקשורה במירילשוילי, ועקפה הלכה למעשה את הסנקציות הבינלאומיות נגד רוסיה, פוטין ופריגוז'ין". חורב לא הציג את החומר, ולא נקב בשמותיהן של החברות.

קשריו של מיכאל מירילשוילי ברוסיה תוארו בפירוט בכתבה שפורסמה ב-2019 במגזין "ליברל" תחת הכותרת "'האוליגרכים של פוטין' והקשר הישראלי". המחברת, פולינה חסין, התעכבה על קשריו עם פריגוז'ין. היא הזכירה מעשי זוועה שביצעו לוחמי "כוח וגנר" באפריקה, כולל חשד לרצח שלושה עיתונאים שחקרו את מעשיו של פריגוז'ין. כמו כן הוזכר "מפעל הטרולים" שפריגוז'ין ניהל עבור הקרמלין – – פרויקט תעמולה חובק עולם המתבסס על הפצת דיסאינפורמציה ברשתות חברתיות, שהתפרסם בעקבות הניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות-הברית שבהן נבחר לראשונה דונלד טראמפ.

בכתב התביעה טוען מירילשוילי שאין לו קשר למשטר פוטין או ל-FSB, ושבנו יצחק לא משתמש בערוץ 14 כדי להגן עליו ברוסיה, כפי שטען עמי דרור. יצוין כי הממשל באוקראינה, כשהטיל את הסנקציות על מירילשוילי ב-2023, לא טען שמדובר בקשרי עבר אלא ייחס לו סיוע מתמשך למכונת המלחמה הרוסית. נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, קבע שהסנקציות יעמדו בתוקף עד 2033.

מירילשוילי מאשר בכתב התביעה שעבד בעבר עם פריגוז'ין, אך טוען שיחסיו עמו נותקו לפני שנים רבות ושאין לו קשר ל"מעשי הטבח הנוראיים" שחולל: "למעט קשר עסקי נקודתי ופעוט בעבר הרחוק בין התובע לפריגוז'ין (תקופה שלפני עשרות שנים! כשפריגוז'ין היה איש צעיר ובלתי מוכר, ובטרם בכלל 'כוח וגנר' הוקם), לא היה בין השניים קשר, ואף להפך – פריגוז'ין ניסה לפגוע בתובע". מירילשוילי לא מצא לנכון לפרט כיצד, כביכול, ניסה לפגוע בו שותפו לשעבר.

לא רצחתי, לא שיחדתי

שאר הטענות שבגינן הגיש מירילשוילי את התביעה עוסקות בעיקר בקשר בינו לבין נתניהו ובעברו הפלילי. תחקיר שפורסם ב-2018 בעיתון "דה-מרקר" תיאר כיצד קידם נתניהו מיזם עסקי של מירילשוילי, חברה בשם "ווטרג'ן" שמשווקת מכשירים להפקת מים מאוויר. פעיל הרשת אורי ברייטמן (שאינו נתבע בהליך זה) פִרסם רצף ציוצי טוויטר שבהם הזכיר את ערוץ 14 בהקשר זה, וטען כי מדובר ב"עסקת תן וקח, כמו חוזה תוכן שיווקי בטלוויזיה".

אילן שילוח הגיב לו: "קוראים לזה במקרה הקל מרמה והפרת אמונים ובמקרה האמיתי שוחד". בכתב התביעה טוען מירילשוילי כי "מדובר כמובן בכזב גמור ומכפיש".

חלק ניכר מההתבטאויות שבגינן הוגשה התביעה עוסקות בפרשה פלילית שבה מירילשוילי אכן הועמד לדין והורשע. בשנת 2000, אביו נחטף ברוסיה על ידי ארגון פשע שדרש כופר תמורת שחרורו. הוא שוחרר כעבור יומיים. מעט לאחר מכן, גופותיהם המבותרות של שניים מהחוטפים נמצאו במכל אגירת מים שנקבר בשטח של מוסך בפאתי סנט-פטרסבורג.

מירילשוילי הואשם ברצח, אך לבסוף הורשע רק בחטיפתם של השניים וריצה שמונה שנות מאסר. ב-2009, אחרי שחרורו מהכלא, העביר את מרכז חייו לישראל והחל לרקום קשרים עם פוליטיקאים ואנשי עסקים מקומיים.

הפרשה שהובילה למאסרו תוארה בכתבות עיתונאיות רבות, וכתב התביעה ממחיש שהיא גם הולידה תיאורים מוקצנים של הכרעת בית המשפט הרוסי. בכתבה ב"ליברל" נטען שמירילשוילי "אִרגן את רצח חוטפיו של אביו", ועמי דרור קבע כעובדה שהוא "היה בכלא על רצח" ו"ניסה לחסל מישהו". מירילשוילי מכחיש בתוקף, מאשים אותם בהפצת שקרים ומציין שבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג מתח ביקורת חריפה על ההליך שבו הורשע וקבע כי לא זכה למשפט הוגן. ובכל מקרה, הוא מדגיש, הוא מעולם לא הורשע ברצח.

אחד הנתבעים הוא בועז אפלבאום, כותב מאמרים, שירה ופרוזה שבעבר הרחוק עבד עם בכירים במפלגת העבודה ואף כיהן כראש לשכת ראש הממשלה שמעון פרס בשנות השמונים. גם אפלבאום ייחס למירילשוילי אחריות לרצח, ובנוסף קשר אותו לערוץ הטלוויזיה של בנו: "ערוץ הפייק 14! לו הייתי אני משתכר מידיו של מורשע בשותפות לרצח, מיקו מירילשוילי, הייתי הרבה יותר צנוע בשידורי הזוהמה שלי!", כתב בפייסבוק.

מנוסח הפוסט ברור שאפלבאום מתייחס לעובדי ערוץ 14 ולאדם שממנו הם מקבלים את שכרם, לטענתו. בכתב התביעה, לעומת זאת, נטען שזהו "ניסיון לתאר כאילו ראש הממשלה 'משתכר מידיו' של התובע" ו"להציג את התובע כמי שנותן שוחד כספי לראש הממשלה".

עמי דרור כינה את משפחת מירילשוילי "משפחת פשע", וכך עשה גם נתבע נוסף, ד"ר איתי בן-דן. מירילשוילי דוחה גם את הקביעות הללו.

הוא מצא לנכון להכחיש באופן מפורט את התיאור שפורסם בעמוד הפייסבוק של בן-דן: לדברי מירילשוילי, הוא אינו "'שלוחה של ארגוני פשע גיאורגיים' שמזכירים את הנדרנגטה (סינדיקט פשע מאורגן, ולמעשה 'מאפיה איטלקית'), אינו מלבין כספים באמצעות עסקיו (מה גם שהתובע כלל אינו בעליו של ערוץ 14, אלא בנו); אינו מעורב ואינו שולט ב'הברחות דרך הים השחור של אופיום, נשים ממזרח אירופה, נשק ומינרלים אסורים בייצוא'; אינו מופיע ברשימות של האינטרפול ואינו חלק מ'ארגון פשע מהגדולים והאלימים בעולם' או מ'מאפיה גרוזינית' או 'מאפיה רוסית'".

למעט הכתבה של "ליברל", כל הפרסומים שבגינם הוגשה התביעה עלו לרשת במרוצת 2023. בכתב התביעה נטען שמירילשוילי העדיף להמתין עם ההגשה עקב "המציאות הביטחונית המורכבת" ו"הרגישות הציבורית" שעוררה מלחמת 7 באוקטובר. מבית המשפט הוא מבקש להטיל על כל אחד מהנתבעים לשלם לו פיצויים בסך 100 אלף שקל, ובנוסף לחייבם למחוק את הפרסומים מהרשת, להכחיש את תוכנם ולפרסם התנצלות פומבית.

את מירילשוילי מייצגים עורכי הדין שלומי וינברג וארקדי אליגולאשוילי. הנתבעים טרם הגישו כתבי הגנה. אחד מהם, עמי דרור, מיהר להגיב בטוויטר: "רק בביביסטן, אדם שנדון ל-12 שנות מאסר בגין קשירת קשר לחטיפה, מתוכן ריצה בפועל שמונה שנים בכלא הרוסי, תובע אותך (לכאורה… הוא כבר איים הרבה פעמים). האסיר לשעבר, שהיה מקורב לפוטין (עד שפוטין כלא אותו), ברח לישראל לאחר שחרורו ומאז הבן שלו מתפעל את ערוץ הרעל בשירות מממן החמאס… בקיצור, התרגשות גדולה! ראש בראש עם ראש ערוץ הרעל!!".