ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
סכסוך עסקי שהתגלע במשפחתו של האוליגרך מיכאל מירילשוילי מציף טענות חמורות על דרך ההתעשרות שלו, ואגב כך משרטט מפה של קשרים פוליטיים ועסקיים שלכאורה יצר כדי להלבין את תדמיתו, למחוק את עברו הפלילי ולהתקבל בישראל כאיש עסקים לגיטימי. לפי תצהיר משפטי שהוגש השבוע לבית-המשפט, ערוץ 14 – שבאופן רשמי שייך לבנו, יצחק מירילשוילי – מילא תפקיד מרכזי בנסיונותיו לרכוש לעצמו כוח והשפעה בציבוריות הישראלית.
מיכאל מירילשוילי, המכונה בקרב חבריו "מיכו", מקפיד להכחיש שיש לו קשר כלשהו לערוץ הטלוויזיה הביביסטי, שבשנים האחרונות הפך לבימת התעמולה המרכזית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. דוברים מטעמו מקפידים להדגיש זאת כשפונים אליהם בענייני הערוץ, וכך גם הוא עצמו. "אני לא משפיע על כלום, אני אפילו לא יודע איפה הם ממוקמים, לא מכיר את הצוות או העיתונאים", אמר בשנה שעברה בראיון לכתבת "ישראל היום" שירית אביטן-כהן.
בשנים האחרונות נכנס מיכאל מירילשוילי לכמה הליכים משפטיים מול בני משפחה שהיו שותפים עסקיים שלו. ההליך הנוכחי הוא תביעה שהגיש שבתאי אלון, בן דוד של האוליגרך ושותפו לשעבר בעסקי היהלומים ומיזמים נוספים, שטוען כי מירילשוילי גזל ממנו הכנסות בשווי 50 מיליון שקל. "מיכו הוא אדם חזק מאוד, מבוסס מאוד וכוחני מאוד. תמיד הכרתי עובדה זו, אבל לעולם לא תיארתי לעצמי שהוא יפנה את האגרסיביות שלו כלפי ויבגוד בי", כתב בן הדוד בתצהירו.
מירילשוילי, מנגד, הגיש תביעה נפרדת שבה הוא דורש משבתאי אלון ומבנו, יוסי אלון, לשלם לו 10.5 מיליון שקל. שתי התביעות מתנהלות בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.
אחת הטענות שמעלים שבתאי ויוסי אלון במסגרת ההליכים המשפטיים היא שהעסקים של מיכאל ויצחק מירילשוילי משולבים זה בזה, ושההפרדה ביניהם פיקטיבית. הדוגמאות שהציגו בפני בית-המשפט תוארו בכתבה שפִרסם בעבר כתב "דה-מרקר" גור מגידו.
בתצהיר העדכני, שחלקו נחשף על-ידי כתב חדשות 13 אביעד גליקמן, טוען שבתאי אלון שגם במקרה של ערוץ 14 מדובר בהפרדה פיקטיבית. "מיכו ראה חשיבות אסטרטגית רבה בקבלת רישיון להפעלת ערוץ תקשורת, והיה מאוד חשוב לו לפעול לשם כך. בעבר מיכו החזיק בערוץ תקשורת ברוסיה, וכבר אז ראה חשיבות גדולה בהחזקה בערוץ תקשורת שיאפשר לו לצבור כוח ומעמד וישמש עבורו כלי מרכזי לקידום ענייניו", כתב אלון בתצהיר.
לדברי אלון, מי שסייעה למשפחת מירילשוילי להשיג ערוץ טלוויזיה היא השרה לשעבר דליה איציק. "השרה איציק, באמצעות קשריה כשרת התקשורת לשעבר, ייעצה למיכו ולבנו בהליך קבלת רישיון עבור ערוץ 20 (שמו הקודם של "ערוץ המורשת", שבהמשך הפך לערוץ 14; א"ב). אני הכרתי בינה לבין מיכו כדי לסייע למיכו, באמצעות בנו, לקבל את הרישיון".
איציק מסרה לחדשות 13 הכחשה כללית של הטענות, אך הקשר בינה לבין משפחת מירילשוילי אינו סוד. ב-2019 דווח שיצחק מירילשוילי העמיד אותה בראש קבוצה מטעמו שהתמודדה על מכרז להפעלת התחנה החרדית רדיו קול-חי. כיום יצחק מירילשוילי הוא בעל השליטה בתחנה.
התצהיר של שבתאי אלון הוא מעין ביוגרפיה אלטרנטיבית של מיכאל מירילשוילי. עם זאת, יש בו כמה חורים. ראשית, לא מוזכרים בו קשריו של האוליגרך עם ראש הממשלה נתניהו. המקום היחיד שבו מזכיר שבתאי את נתניהו הוא אחד הנספחים, תמליל של שיחה שבה אמר כביכול ליהלומן אחר: "אתה יודע כמה פעמים הוא נפגש עם ביבי? הוא הכיר את כל המערכת שלו, את כל האנשים שלו".
כמו כן לא מזכיר אלון את קשריו של מירילשוילי עם הרודן הרוסי ולדימיר פוטין, שעליהם דווח בעבר בעיתונות. לא מוזכרת גם העובדה שמירילשוילי היה שותף עסקי של יבגני פריגוז'ין, שעמד בראש "קבוצת וגנר", מיליציה פרטית שביצעה משימות צבאיות עבור הממשל הרוסי, והיה גם דמות מפתח במכונת התעמולה הגלובלית של הקרמלין. ב-2023, על רקע הכשלונות בחזית האוקראינית, הסתכסך פריגוז'ין עם פוטין, הכריז על מרד וזמן לא רב לאחר מכן נהרג בהתרסקות מטוס.
לפי התיאור של אלון, הוא ו"מיכו" גדלו יחד בכפר בגיאורגיה בשנות השישים והיו "כמו אחים". לדבריו, כבר מגיל צעיר שיתפו פעולה בעסקים, ובשלב מסוים כל אחד מהם היה החבר הקרוב ביותר של רעהו. בשנות השבעים אלון עבר לישראל, ומירילשוילי לסנט-פטרסבורג. למרות המרחק, עבודתם המשותפת נמשכה.
לטענת אלון, מירילשוילי החל את דרכו העסקית בסיוע עולם הפשע המאורגן. "מיכו בנה את עצמו בתחום ההימורים", נכתב בתצהיר. "הוא החל את דרכו כקלפן ומהמר. כשהייתי מגיע לביקורים ברוסיה הוא היה מבלה שעות על גבי שעות בקזינו. הוא הפסיד כסף רב בהימורים וכתוצאה מכך אף ניסה ליטול את חייו, ואחיו גבריאל (גבריאל מיראלי, שבעצמו מסוכסך עם מירילשוילי; א"ב), שהיה אז מיליארדר מבוסס ברוסיה, דאג לכסות את חובותיו.
"מיכו המשיך לבסס את מעמדו בתחום ההימורים, ובזכות קור רוחו וכוחניותו בנה את דרכו במסגרת אחת מקבוצות הפשע הבולטות והשולטות ברוסיה בתחום ההימורים, קבוצת 'מישה כוטייסקי' (Misha Kutaisky), שבה צבר את הונו. מיכו היה ידוע בתור ה'מוח' מאחורי עסקי ההימורים בסנט-פטרסבורג.
"התפרקות ברית-המועצות חיזקה את עסקיו ואִפשרה לו ליצור קשרים פוליטיים ולקדם את עסקי ההימורים, לצד רכישת עסקים 'לגיטימיים'. אמנם באותה תקופה עסקי ההימורים לא היו מחוץ לחוק ברוסיה, אולם עסקים אלו נשלטו על-ידי גורמים עברייניים. בהתאם, מיכו ומשפחתו לוו 24/7 במאבטחים חמושים, וביתם היה נתון לשמירה ואבטחה כבדה בכל שעות היממה. בשל הסכנה שנחשפה למשפחתו של מיכו בעקבות עסקיו החליט מיכו במחצית שנות התשעים כי שני ילדיו יעלו לארץ בגפם, בעודם בגיל תיכון בלבד. לקחנו אותם תחת חסותנו והיינו להם למשפחה כאן בישראל".
לטענת אלון, החזון העסקי של מירילשוילי, שאותו מעולם לא זנח, היה להקים "מעצמת הימורים בינלאומית". "לאורך השנים הוא תר אחר אפשרויות עסקיות בתחום זה, בין היתר בישראל, ברוסיה, ברומניה, בקניה ובקפריסין. ברובן אני הייתי מעורב", נכתב בתצהיר. "גם כיום מיכו מחזיק בעסקי הימורים רבים מסביב לעולם".
בהמשך התצהיר מוזכר סיפור פלילי שרודף את מירילשוילי כבר למעלה מעשרים שנה, שכבר פורסם בעבר בגרסאות שונות. לפי הגרסה של אלון, הוא מילא תפקיד מרכזי במאמצים שסייעו למירילשוילי להיחלץ בעונש קל יחסית מהעבירות החמורות שיוחסו לו. "בשנת 2001 נעצר מיכו ברוסיה בחשד לביצוע עבירת קשירת קשר לביצוע רצח של מספר אנשים שהיו מעורבים בחטיפת אביו של מיכו למשך יומיים", נכתב בתצהיר.
"החקירה בעניינו של מיכו ומשפטו התנהלו כשנתיים, שבמהלכן מיכו היה במעצר. אני עמדתי לצדו וסייעתי לו בכל דרך אפשרית. כך למשל, במהלך המשפט נסעתי לגיאורגיה והחתמתי את קרובי משפחתם של החוטפים שנרצחו על תצהירים לטובתו של מיכו. מדובר היה במהלך מסוכן מאוד, מכיוון שהגורמים המעורבים השתייכו למשפחת פשע בולטת בגיאורגיה, אולם אני הייתי נחוש לסייע למיכו גם אם משמעות הדבר היתה סיכון חיי. תצהירים אלו, שבהם למעשה הודו קרובי המשפחה שהם חוזרים בהם מהתלונה, הוגשו לתביעה הרוסית וסייעו למיכו רבות במשפטו.
"ואכן, בשנת 2003 נמסרה הכרעת הדין בעניינו של מיכו והוא הורשע בעבירות קלות יותר מאלו שהוא הואשם בהן מלכתחילה – בין היתר בזכות התצהירים שהשגתי – ונשפט ל-12 שנות מאסר. מיכו הגיש ערעור על פסק הדין, והערעור התקבל בחלקו במובן זה שעונשו הופחת לשמונה שנים".
לטענת אלון, מירילשוילי המשיך לתפעל את עסקי ההימורים מתוך הכלא הרוסי, ואלו המשיכו לשגשג ולהגדיל את הונו. "בתחילת שנת 2009 מיכו השתחרר מהכלא, ובסמוך לאחר מכן הוצאו עסקי ההימורים מחוץ לחוק ברוסיה. בשל כך, ובשל חששו של מיכו לבטחונו האישי ברוסיה, מיכו החליט לעבור לישראל, לבסס את מרכז חייו בה ולנהל את עסקיו ממנה", נכתב בתצהיר.
אלון טוען כי הוא ניצל את קשריו עם מאיר שטרית, "חבר קרוב" שלו שב-2009 כיהן כשר הפנים, כדי לסדר למירילשוילי דרכון ישראלי בהליך מהיר. בחדשות 13 דווח כי שטרית אישר את הפרטים.
"עם עלייתו של מיכו לישראל ב-2009, הוא רצה להשתקע בארץ ולפתוח דף חדש בעסקיו. אולם תדמיתו עמדה לו לרועץ – מיכו עלה כ'אוליגרך' שאינו מדבר עברית, בעל עבר פלילי רציני ושם שנקשר לעסקי הימורים ולמאפיה ברוסיה. בשל כך, אנשים רבים בקהילה העסקית לא מיהרו להיכנס עמו לעסקים, נזהרו ששמם ייקשר בשמו והתנהלו בחשדנות יתרה כלפיו", נכתב בתצהיר.
לטענת אלון, הוא זה שחיבר בין מירילשוילי לאצולת ההון הישראלית ולפוליטיקאים שסייעו בהפיכתו מאוליגרך עם "עבר מפוקפק" ל"איש עסקים רציני ולגיטימי". לדברי אלון, הוא הכיר למירילשוילי את חברו צחי הנגבי, שר לשעבר וכיום ראש המטה לביטחון לאומי, ששומר על "קשר טוב וקרוב" עם האוליגרך עד היום. "היכרות זו תרמה למיכו חברתית, מעמדית ופוליטית, ופתחה עבורו הרבה דלתות, בעיקר במעגלים הפוליטיים", נטען בתצהיר.
בהקשר זה מוזכרים בין היתר איל הנדל"ן ומו"ל "מעריב" דאז עופר נמרודי, בעל השליטה בתדיראן משה ממרוד ויונה מצגר, הרב הראשי לשעבר ועבריין מורשע. בכתב האישום שהוגש נגד מצגר ב-2015 נטען כי קיבל ממירילשוילי שוחד בסך 250 אלף שקל, אך העבירה נמחקה במסגרת עסקת הטיעון שנחתמה עם הרב.
אלון נוקב גם בשמו של אריה דרעי, שאותו הוא מכנה "חבר ותיק". מיכאל ויצחק מירילשוילי נחקרו כחשודים באחת מחקירות השחיתות האחרונות של דרעי, אך לבסוף לא הועמדו לדין. לפי התצהיר, אלון הכיר בין דרעי למירילשוילי עוד בשנות התשעים. "הקשר עם השר דרעי היה חשוב במיוחד למיכו, שכן מיכו רצה מאוד לבסס את מעמדו בקרב גורמי המפתח בקהילה החרדית", נכתב שם.
"מיכו עשה זאת במסווה של תרומות בהיקפים משמעותיים לעמותות חרדיות, בין היתר באמצעות קרן מרומים, הרשומה על שם בנו ומשמשת את המשפחה לתרומות. כאשר שאלתי אותו מדוע הוא תורם כספים בהיקפים כה משמעותיים דווקא לעמותות חרדיות הסביר לי מיכו כי מדובר ב'השקעה'".
לדברי אלון, הוא ומירילשוילי עבדו גם עם השר לשעבר אריאל אטיאס מש"ס, שלטענתו סייע להם בעסקי הנדל"ן. לפי התצהיר, כשאטיאס כיהן כשר השיכון הוא סייע למירילשוילי ואלון במגעים לרכישת קרקע באזור באר-טוביה, אך העסקה לבסוף לא יצאה לפועל.
התצהיר מתעכב על מה שמתואר כ"חשדנות" של מירילשוילי, שמכתיבה לכאורה את האופן שבו הוא מתקשר עם סובביו. "מיכו היה מאוד חשדן ואימץ לעצמו דפוסי פעולה המוכרים מארגוני פשיעה", טוען אלון. "בשל חשדנותו הרבה של מיכו והרגלים שסיגל לעצמו מאופן עבודתו בעסקיו ברוסיה, שנינו החזקנו במכשירים ניידים 'לא חכמים' ששימשו אותנו לתקשורת פנימית רגישה, ואנחנו היינו היחידים שידענו את מספרי הטלפון האחד של השני.
"שיטה נוספת שהקפדנו עליה במהלך התקשורת בינינו היתה להוציא את הטלפונים מחדרי הישיבות או להכניסם לתוך מכשיר ייעודי שמטרתו לשבש קליטה. במקרים רבים כאשר רצינו לשוחח על עניינים רגישים היינו נפגשים פנים מול פנים, בארבע עיניים, בשטחים פתוחים וללא טלפונים כלל. במקרים אחרים היינו מנהלים שיחה מחוץ לחלון כדי לנטרל חשש להאזנות בחדר שבו נכחנו".
לפי התיאור של אלון, מירילשוילי שולט באימפריה העסקית שלו באמצעות משטר של הפחדה. "מיכו מנהל את עסקיו באופן כוחני ודורסני כך שהוא מציב את עצמו בראש פירמידה, ותחתיו יש אנשים שגם אם הם שותפים עסקיים שלו, הם נמצאים תחת שליטתו ומרותו", נטען בתצהיר.
"השליטה של מיכו באנשיו באה לידי ביטוי בכך שהוא מטיל עליהם מורא, 'קונה אותם' בכסף, בהבטחות וביצירת מצגים שלפיהם אוטוטו הם יתעשרו מעסקיו. באופן זה הוא גורם לאנשיו לתת בו ובמילתו אמון. אולם למיכו אין סנטימנטים, והכל מונע אצלו מאינטרסים, כמו שהוא עצמו אומר: 'הכל זה השקעה'. בפועל, באמצעות השליטה, מיכו מייצר יחסי תלות בו, ובסוף – הוא לא מקיים את הבטחותיו.
"לעתים, וכדי למנוע העלאת טענות נגדו, מיכו 'לוקח' את העסק בכוח, בלי להודיע ובלי לשאול שאלות, ולרוב תוך שימוש בדרכים-לא-דרכים. אני מכיר לא מעט אנשים שמיכו התנהל איתם באותו אופן, וגם היום, בשל מעמדו, כוחו הרב, השפעתו על אנשי מפתח בישראל ואופי התנהלותו – הם חוששים מלתבוע את אשר מגיע להם".
לטענת אלון, מהסיבה הזאת חלק ניכר מהעדים הפוטנציאליים בסכסוך העסקי מסרבים לשתף איתו פעולה. לפי התצהיר, האיום מתעצם לנוכח "העובדה שהוא שולט, באמצעות בנו, בכלי תקשורת בולט בישראל".
הטענות שמופיעות בתצהיר של שבתאי אלון טרם הועמדו למבחן בית-המשפט. אף שהתביעה הוגשה לפני כמעט ארבע שנים, היא עדיין נמצאת בשלבים מקדמיים. אם אלון ומירילשוילי לא יגיעו לפשרה, אלון יצטרך להיחקר על תוכן התצהיר – ולשכנע את השופט בתיק, אילן דפדי, שהוא דובר אמת.
מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!
