
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
הנה תרגיל קטן לשבת בבוקר: כנסו לאתר הכנסת וחפשו את עמוד השאילתות שהגישו חברי הכנסת. בדקו כמה שאילתות הגיש ח"כ משה ארבל (ש"ס) בכנסת ה-24. אם הצלחתם מצאתם שהוא הגיש 5 שאילתות בלבד. תשובה נכונה, כל הכבוד! אבל טעות בידכם. ארבל הגיש 183 שאילתות והוא בכלל שיאן השאילתות בכנסת האחרונה.
אז מאיפה מגיע הפער? באתר הכנסת תוכלו למצוא רק תיעוד לשאילתות רגילות ושאילתות דחופות – אותן שאילתות שהשרים משיבים עליהן במליאת הכנסת, שהן חלק קטן מהשאילתות שנשאלות. בזמן ששאילתות רגילות ודחופות דורשות זמן יקר של מליאת הכנסת, שאילתות ישירות נענות בכתב ישירות לחבר הכנסת והן לא פחות חשובות. אבל לציבור אין מושג שהן נשאלו ובטח לא מה ענה השר.
שיאן השאילתות בכנסת ה-24 הוא משה ארבל; בתחתית – 5 ח"כים מהליכוד
למרות זאת, אנחנו ב"שקוף" מצליחים להגיע לרשימת השאילתות הישירות ובזכות זאת יכולים לייצר מדדים שבודקים באמת מי הח"כים שהשתמשו בכלי הפרלמנטרי הנפלא הזה. אז למה השאילתות הישירות לא שקופות לציבור? אם נמלא רגע את תפקיד "פרקליט השטן" – אפשר לטעון ששאילתא ישירה יכולה להיות בעניינו של אדם פרטי ולכן לא יכולה להיות חשופה לציבור. חווינו את זה כשהגשנו בקשת חופש מידע וביקשנו לראות את השאילתות שהגיש ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית) – הכנסת העבירה לעיוננו את הרשימה רק לאחר שסמוטריץ' הוזמן להשחיר שאילתות שלא צריכות להיות מפורסמות. הוא השחיר רק אחת מתוך 54.

על הטענה שנוגעת לפרטיות יש לנו כמה תשובות, וגם שאלות:
מהצד השני לפרסום השאילתות והתשובות יכול להיות ערך ציבורי רב:
כשבנינו את מדד הפיקוח הפרלמנטרי של "שקוף" – הפרלמטר, שוחחנו עם יועצים פרלמנטריים שונים כדי לנסות להבין מדוע נמשך חוסר השקיפות הזה. התשובה, כפי הנראה, היא שהנושא פשוט לא על הרדאר. חלק מהיועצים הביעו פליאה על כך שהשאילתות האלו לא מפורסמות. אחרים, שמכירים את המצב, שאלו אותנו למה זה ככה וכמה מהם העלו את סוגיית הפרטיות, שאיתה הם לא בהכרח מסכימים. זה מצב שאפשר וצריך לתקן, ובמהלך החודשים הקרובים נפעל להשקיף גם את השאילתות הישירות. נתחיל מפנייה לייעוץ המשפטי של הכנסת.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.