הפסולת נערמת, הנתונים מוסתרים: שיא ההטמנה שחושף את הכשל של סילמן

במסגרת פרויקט "מיניסטרמטר", בחרנו לבחון את תפקוד המשרד להגנת הסביבה על בסיס נתונים רשמיים – הרחק מהצהרות, קמפיינים וסרטונים. לקראת פרסום הבחינה המלאה של המשרד, אנחנו מתמקדים באחד המדדים המרכזיים ביותר בתחום פעילותו, שגם הפך בשנה האחרונה לאחת מנקודות התורפה הבולטות שלו: הטמנת פסולת.

מה היקף הפסולת שמייצר כל אדם בישראל? איזה שיעור מהאשפה של הרשויות המקומיות מגיע בסופו של דבר למחזור? וכמה קילוגרמים מהפסולת הביתית מוצאים את דרכם להטמנה כמעט בזמן אמת? לציבור אין דרך טובה לדעת. למשרד להגנת הסביבה אין מדד מעודכן, נגיש ושקוף שמאפשר לקבל תמונת מצב עדכנית על משק הפסולת בישראל.

נתוני האמת נמצאים אצל המטמנות והרשויות המקומיות, ומתנקזים בסופו של דבר אל המשרד להגנת הסביבה. אבל תחת השרה עידית סילמן, איש במשרד לא מצא לנכון להנגיש אותם לציבור באופן ברור, רציף ועדכני. ייתכן שלא במקרה: הנתונים שכן פורסמו לאחרונה אינם מחמיאים.

מדי שנה, בחודש ספטמבר, מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הנתונים שעליהם דיווחו הרשויות המקומיות בישראל. הנתונים מתייחסים לשנה הקודמת, כך שהפרסום האחרון מעודכן לשנת 2024. הם אינם כוללים את כל סוגי הפסולת, למשל גזם או פסולת בניין, אך למרות המגבלות הם מאפשרים לזהות מגמות מרכזיות בצריכה, בפינוי פסולת ובהיקפי ההטמנה.

ובמגמות האלה יש מסר ברור. בשנים האחרונות חלה ירידה קלה בכמות הפסולת היומית שמייצר כל אדם בישראל. אלא שבשנת 2024, למרות שלא נרשמה עלייה בכמות הפסולת לנפש, כמות הפסולת שהוטמנה דווקא זינקה – והגיעה לשיא של כ-4.82 מיליון טון פסולת ביתית ומסחרית בשנה.

לשם השוואה, בין השנים 2021 ל-2023 נרשמה מגמת ירידה מתונה: בשנת 2021 הוטמנו בישראל כ-4.71 מיליון טון פסולת ביתית ומסחרית, כאשר כל אדם ייצר בממוצע 1.81 ק"ג פסולת ביום; בשנת 2022 ירד היקף ההטמנה לכ-4.70 מיליון טון, והכמות היומית לנפש ירדה ל-1.79 ק"ג; ובשנת 2023 נמשכה הירידה – 1.77 ק"ג פסולת לנפש ביום, וכ-4.67 מיליון טון פסולת שהוטמנו.

בשנת 2024 המגמה התהפכה. כמות הפסולת לנפש נותרה כמעט ללא שינוי, אך היקף ההטמנה עלה בכ-3.2% והגיע לכ-4.82 מיליון טון – הנתון הגבוה ביותר שנרשם בתקופה שנבדקה.

העלייה בהיקפי ההטמנה מסמנת את אחד הכישלונות המרכזיים של המשרד להגנת הסביבה תחת סילמן. משרד שאמור להוביל את ישראל להפחתת הטמנה, להגדלת המחזור ולטיפול מתקדם בפסולת, מסיים את שנת 2024 עם שיא שלילי באחד המדדים החשובים ביותר שלו.

וכאשר המשרד כן בוחר לפרסם נתונים, גם אז מתעוררות שאלות קשות. לפני כמה חודשים פרסם המשרד דוח שבו התגאה כי כ-90% מפסולת הבניין בישראל מועברת למחזור. לא צריך להיות איש מקצוע, וגם לא להחזיק במידע פנימי, כדי להבין שהתמונה הזאת מתקשה להתיישב עם המציאות: הררי פסולת בניין בצידי דרכים, אתרי השלכה פיראטיים, ומשק ישראלי שאינו ערוך לכמויות מחזור כאלה – גם לא בשנות מלחמה שבהן היקפי הבנייה קטנים יחסית.

אם הנתונים היו משקפים נאמנה את המציאות, קשה להבין מדוע ממשלות ישראל לדורותיהן ניסו שוב ושוב לקדם חוק פסולת בניין. בנובמבר האחרון חשפנו כי גם בתוך המשרד להגנת הסביבה מכירים בכך שהתמונה שעולה מהשטח רחוקה מזו שמשתקפת בנתונים הרשמיים. ישראל אינה שיאנית מחזור עולמית בפסולת בניין. למעשה, היא אפילו לא קרובה לכך.

בישיבה הראשונה של ועדת הפנים והגנת הסביבה שבה השתתפה לאחר כניסתה לתפקיד, סיפרה סילמן בהתרגשות שחוק פסולת הבניין עומד לעבור "בקרוב". זה היה במרץ 2023, וכבר אז נדרשה מידה של צניעות והיכרות עם ההיסטוריה כדי להבין שמדובר בחוק מורכב שלא מצליח להתקדם כבר כמעט שני עשורים.

החוק, כמובן, לא עבר אז. וגם לא זמן קצר אחר כך. רק בינואר השנה, לאחר סדרת אמירות גזעניות של סילמן בדיון על שריפות פסולת, החל ח"כ יצחק קרויזר, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, לקדם מחדש את הסוגיה.

בינתיים החוק המקורי של המשרד בהובלת סילמן השתנה מהותית, במקום פרק חדש בחוק שמירת הניקיון – ועדת הפנים והגנת הסביבה הגדירה מסגרת לחוק שבעתיד תאפשר הרחבתו. אלא שהתיקונים דלים מהתכנון המקורי ולא מייצרים פתרונות לבעי המרכזית – השיפוצים הקטנים שמתרחשים בכל יום: כיור שמוחלף, דלת שנזרקת או קיר שנשבר ומזהמים את הטבע שלנו. בינתיים, קרויזר נלחם להשלים את המהלך, על כל מגרעותיו, וזה האחרון עבר בוועדה לקראת קריאה שנייה ושלישית. אלא שהקשר בין החוק למקורי, מקרי, כמו גם הקשר לסילמן. האם יעבור את מבחן המליאה? בקרב אנשי מקצוע בתחום מזכירים כי בארבע הפעמים הקודמות שבהן הובא החוק לפתחה של הכנסת – הכנסת נפלה לפני שהחוק עבר.

ומה בכל זאת נעשה? בתחילת כהונתה של סילמן פרשה מנכ"לית המשרד גלית כהן, לאחר עשורים בשירות הציבורי. במקומה מונה גיא סמט, אחד מארבעת המנכ"לים בתקופת כהונתה של סילמן, ובעל ניסיון ארוך במשרד ובתחום הפסולת. סמט הוביל התקדמות מסוימת, בין היתר בקידום מכרזים למתקני השבת אנרגיה ועיכול אנאירובי. כך למשל, מכרז ראשון להקמת מתקן להשבת אנרגיה בנאות חובב יצא לדרך, ואף פורסם שם החברה הזוכה. במקביל יצאו לדרך מתקני קצה נוספים ברחבי הארץ, כחלק מתשתית שאמורה בעתיד להפחית משמעותית את היקפי ההטמנה.

אלא שההתקדמות הזאת עדיין רחוקה מלהספיק. לצד קידום התשתיות, מגמת הרחבת המטמנות נמשכת, והנתונים מלמדים כי בפועל לא חל שינוי בכיוון הנכון. למרות תרומתו המשמעותית של סמט, גם הוא פרש לאחר תקופה קצרה של כשנה וחצי ועבר לשוק הפרטי. בקיץ האחרון חשפנו כי במשרד ביקשו לחדש עמו את הקשר כיועץ, אך נכון למועד כתיבת שורות אלה המהלך לא הבשיל.

זמן קצר לאחר שנכנסה לתפקידה יצאה סילמן עם סמט לסיור בנושא שריפות פסולת. לא מדובר במפגע חדש, אבל ההיקפים שלו, לצד הזעקה הציבורית, גברו לאורך הקדנציה שלה. בשנה האחרונה הגיע המשבר לשיא נוסף, כאשר משרד הבריאות פרסם לתושבי שכונת הדרים בשוהם שורה של הנחיות התנהלות בעקבות זיהום אוויר גבוה שנגרם משריפות פסולת.

בין הפתרונות שהציגה סילמן באותה ישיבה ראשונה היה רעיון להחיל ריבונות ביהודה ושומרון, כך שחוקי המשרד להגנת הסביבה יהיו תקפים גם בגדה המערבית. "אני יכולה לומר שמהיום שנכנסתי למשרד, זה דבר שמדיר שינה מעיניי, ואני לא מוכנה ליישר איתו קו", אמרה בדרמטיות במרץ 2023. "לאור זאת, אנחנו הולכים להשיק עוד מעט את כל התוכנית למשילות סביבתית של המשרד, שאנחנו נשמח להגיע לכאן לוועדה ולהראות אותה, על איך אנחנו מתכוננים לטפל בכל שאריות הפסולת הפיראטיות, הבלתי חוקיות האלה. בסוף זה קורה גם בשטחי C, גם בשטחי A וגם בשטחי B".

מאז עברו יותר משלוש שנים. לא ברור אם השינה חזרה לבית משפחת סילמן; מה שברור הוא שתוכנית כזו קיימת בעיקר על הנייר. מבחינת החיים עצמם – שריפות הפסולת, זיהום האוויר והטיפול בפסולת הפיראטית – היא לא חוללה שינוי משמעותי.

שלושה חודשים אחרי אותו דיון עברה החלטת ממשלה להקים צוות בין-משרדי לטיפול בשריפות פסולת. אלא שגם ההחלטה הזאת לא מומשה במלואה. צוות בין-משרדי לגיבוש אסדרה כוללת למשק הפסולת כונס לראשונה רק בינואר השנה, בזמן שבין 2023 ל-2024 חלה עלייה בשיעורי ההטמנה.

השורה התחתונה ברורה: שנת 2024 הסתיימה עם שיא שלילי בהטמנה, תשתיות שמתקדמות בעצלתיים וחקיקה שעדיין לא הבשילה. המשרד להגנת הסביבה אמור היה להוביל את ישראל לצמצום הטמנה, להגברת המחזור ולטיפול מתקדם בפסולת. בפועל, הנתונים בשטח מראים את ההיפך: ישראל מטמינה יותר פסולת מאי פעם בתקופה שנבדקה.

במשרד שאמור היה להוביל את ישראל החוצה מהבור – הפסולת ממשיכה להיערם בתוכו.