ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
אחד התפקידים המרכזיים של הכנסת אינו רק לחוקק חוקים, אלא גם לפקח על הממשלה. לשם כך עומדים לרשות חברי הכנסת כמה כלים בסיסיים: שאילתות לשרים, דיונים בוועדות, דרישה למסמכים ולדוחות, וזימון גורמי מקצוע שיסבירו מה נעשה בשטח. הכלים האלה אינם עניין טכני. בלעדיהם, הכנסת מתקשה לדעת מה הממשלה עושה, והציבור מתקשה לדעת מה נעשה בשמו.
בפרויקט "מיניסטרמטר" של "שקוף", הבוחן את תפקוד שרי הממשלה על בסיס נתונים רשמיים, קיבל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר את הציון "נכשל" בפרמטר של כיבוד הפרדת הרשויות. הפרמטר בוחן את מערכת היחסים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, ובעיקר את מידת הנכונות של השר והמשרד לעמוד תחת ביקורת ופיקוח פרלמנטרי.
הממצאים אינם מצביעים רק על איחורים או כשלים נקודתיים. הם מציירים תמונה רחבה יותר של משרד שממעט למסור מידע, נמנע מהתייצבות במקרים מרכזיים, ולעיתים אף חסם את הגעתם של גורמי מקצוע לדיוני הכנסת.
לפי תקנון הכנסת, שר מחויב להתייצב לפחות פעם אחת בכל כנס בפני הוועדה האחראית על תחומי משרדו, לדווח על פעילות המשרד ולהשיב לשאלות חברי הכנסת. במהלך כהונת הכנסת ה-25 נדרש השר לביטחון לאומי להתייצב שבע פעמים בפני הוועדה לביטחון לאומי. בפועל, בן גביר הגיע לשלוש הופעות בלבד.
הנתון הזה אולי אינו חריג ביחס לנורמות שהתפתחו בשנים האחרונות בקרב שרים רבים, אבל הוא חמור במיוחד כשמדובר במשרד שנמצא בלב כמה מהסוגיות הבוערות ביותר בישראל: נתוני הפשיעה, האלימות בחברה הערבית, רצח נשים, רישיונות נשק, תפקוד המשטרה ושירות בתי הסוהר.
הבעיה מחריפה משום שבראשות הוועדה שאמורה לפקח על המשרד לביטחון לאומי עומד ח"כ צביקה פוגל – חבר סיעתו של בן גביר. כלומר, הגוף שחבריו אמורים להציב לשר שאלות קשות מנוהל בידי אחד מאנשיו הפוליטיים שעתידו תלוי במידה מסוימת בגורלו הפוליטי של השר. במצב כזה, פיקוח אמיתי תלוי כמעט לחלוטין בנכונות יו"ר הוועדה לאפשר בעיקר לחברי האופוזיציה להקשות על השר בשאלות, ולמידת הנכונות של השר והמשרד לשתף פעולה. לפי הנתונים, גם על הנדיבות הזאת אי אפשר היה לבנות.
החלק החמור ביותר בממצאים נוגע לא רק להיעדרות השר עצמו, אלא למניעת השתתפותם של גורמי מקצוע מהמשרד, מהמשטרה ומשירות בתי הסוהר בדיוני ועדות הכנסת.
לאורך כהונת השר התקיימו בכנסת דיונים בנושאים רגישים ודחופים, בהם העלייה באלימות נגד נשים, כשלים בהנפקת רישיונות נשק והחיפושים אחר הנעדרת היימנוט קסאו. בחלק מהמקרים, נציגי המשרד והגופים הכפופים לו לא התייצבו לדיונים או לא סיפקו את המידע שנדרש מהם.
המתיחות סביב הנושא הגיעה עד לבג"ץ. באפריל 2026 קבע בית המשפט העליון כי אין לשר סמכות למנוע באופן גורף מעובדי משרדו ומנציגי הגופים המקצועיים להתייצב בפני ועדות הכנסת. עוד נקבע כי נוכחות השר עצמו אינה מהווה בהכרח תחליף לנציגי המקצוע, שתפקידם למסור מידע מקצועי, נתונים ותשובות מפורטות לחברי הכנסת.
המשמעות פשוטה: פיקוח פרלמנטרי אינו יכול להתבסס רק על הצהרות פוליטיות של השר. כדי שהכנסת תוכל לפקח על הממשלה, היא צריכה לשמוע גם את הדרג המקצועי שמחזיק במידע, בנתונים ובתמונת המצב המבצעית.
כלי פיקוח מרכזי נוסף הוא השאילתה הפרלמנטרית. חברי הכנסת רשאים להפנות שאלות לשרים, והמשרדים מחויבים להשיב. זהו כלי חשוב במיוחד עבור חברי האופוזיציה, שאינם יושבים סביב שולחן הממשלה ואינם נהנים מאותה גישה למידע.
גם כאן הנתונים מצביעים על דפוס בעייתי. מתוך 121 שאילתות רגילות שהוגשו לשר לביטחון לאומי, רק 45% זכו למענה. 66 שאילתות נותרו ללא תשובה. מתוכן, 64 הוגשו על ידי חברי אופוזיציה, ורק שתיים על ידי חברי קואליציה.
זהו לא רק נתון טכני על שיעור מענה נמוך. כאשר כמעט כל השאילתות שלא נענו מגיעות מהאופוזיציה, התוצאה היא פגיעה ישירה באחד מכלי הפיקוח החשובים ביותר של הכנסת. בפועל, דווקא חברי הכנסת שתפקידם לבקר את הממשלה הם אלה שנשארים פעמים רבות ללא תשובות.
גם בשאילתות הישירות התמונה בעייתית: המשרד לא השיב על כ-35% מהפניות, כלומר 82 שאילתות נותרו ללא מענה.
פיקוח פרלמנטרי רציני לא יכול להתקיים בלי נתונים. כאשר ועדה בכנסת דנה באלימות, בנשק, בתפקוד המשטרה או בשירות בתי הסוהר, היא זקוקה לדוחות, נתונים ומסמכים מהמשרד הממשלתי הרלוונטי. בלעדיהם, הדיון הופך כללי יותר, פוליטי יותר, ופחות מבוסס עובדות.
במהלך כהונת הכנסת ה-25 התבקש המשרד לביטחון לאומי להעביר 246 דיווחים ומסמכים לוועדות הכנסת. 89 מהבקשות, כ-36%, נותרו ללא מענה. גם בתקופת השר הקודם, עמר בר-לב, נרשם שיעור גבוה של אי מענה – כ-32% – כך שמדובר בבעיה מתמשכת. אבל תחת בן גביר היא משתלבת בדפוס רחב יותר של הימנעות מהתייצבות, חסימת גורמי מקצוע ומענה חלקי בלבד לשאילתות.
התוצאה היא פגיעה ממשית ביכולת ועדות הכנסת לבצע את עבודתן. ועדה שאינה מקבלת את הדוחות שביקשה לא יכולה לעקוב אחר ביצוע החלטות, לבחון כשלים או לדרוש תיקון מדיניות על בסיס נתונים מלאים.
בסיכום הפרמטר, הציון של השר לביטחון לאומי בכיבוד הפרדת הרשויות הוא "נכשל".
הסיבה לכך אינה נתון אחד בלבד. לא רק מספר ההופעות הנמוך בוועדות. לא רק השאילתות שלא נענו. לא רק המסמכים שלא הועברו. ולא רק מניעת התייצבותם של גורמי מקצוע. החומרה נובעת מהצטברות כל הממצאים יחד: משרד ממשלתי שמצמצם את יכולתה של הכנסת לקבל מידע, לשאול שאלות, לזמן אנשי מקצוע ולפקח על פעילות הרשות המבצעת.
במשטר דמוקרטי, הכנסת אינה מטרד עבור הממשלה. היא הגוף שאמור לפקח עליה. כאשר שר ומשרדו מתייחסים לכלי הפיקוח של הכנסת כאל בקשות רשות, ולא כחובה שלטונית בסיסית, הנפגעים אינם רק חברי הכנסת. הנפגעים הם גם הציבור, שאמור לדעת כיצד מתקבלות ההחלטות המשפיעות על ביטחונו, זכויותיו וחיי היומיום שלו.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
