לתפארת משפחת נתניהו

מדינת ישראל צפויה לציין בשבוע הבא (21.4) את יום העצמאות ה-78, שייפתח בטקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל ובחגיגות הנלוות לו. גם השנה, מי שמונתה באופן חריג כאחראית על הטקס היא שרת התחבורה מירי רגב. עבור רגב זו הפעם העשירית שבה היא מתמנה לתפקיד, והשנה השלישית ברציפות שבה הממשלה מקבלת החלטה "חד פעמית" להסמיך את רגב לתפקיד במקום מי שאמור לבצע אותו על פי חוק – יו"ר ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים.

כבר לפני שנתיים דנו ב"שקוף" בשאלה כיצד קרה ששרת תחבורה היא הממונה על ניהול אירועי יום העצמאות? הממצאים העלו שבפועל רה"מ בנימין נתניהו ביטל את ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים, ועדה שמתפקידה היה לנהל את האירועים, במטרה להעביר לשליטתו העקיפה את הפקת אירועי יום העצמאות. מסיבה זו מקפיד נתניהו שלא למנות יו"ר לוועדת השרים האחראית על הטקס, ולקבל החלטת ממשלה כל שנה מחדש, המסמיכה לתפקיד לשנה נוספת את השרה רגב הנאמנה לו ולרעייתו שרה נתניהו.

התיקון למען רגב

ב-31 בדצמבר 2023 קיבלה ממשלת ישראל את החלטה מספר 1211 הנוגעת לקביעת הנושא המרכזי לשנת העצמאות ה-76 למדינת ישראל. סעיף 4 בהחלטה הוסיף פרט חשוב: השרה רגב היא שתהיה אחראית על האירועים, בהם טקס הדלקת המשואות.

המינוי של רגב העמיד מכשול בפני ראש הממשלה נתניהו: החלטה 4760 משנת 2019, שלפיה האחראי על טקס יום העצמאות הוא יו"ר ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים – ועדה שנתניהו מקפיד שלא למנות בשתי ממשלותיו האחרונות.

כאן בא לתקן את המצב הסעיף בהחלטת הממשלה שקובע כי בכל מקום שבו נכתב בהחלטה מ-2019 "יושב ראש ועדת השרים" יבוא במקומו "השרה מירי רגב", כשהתיקון יוחל חד פעמית רק על הטקס בשנת 2024. אולם נתניהו שב והעביר החלטה "חד פעמית" דומה גם בפברואר 2025 (יום העצמאות ה-77), ופעם נוספת בדצמבר 2025 על מנת להסמיך את שרת התחבורה לנהל גם את הטקס הנוכחי.

המחלוקת על הנאום

הפעם הראשונה בה אפשר לסמן את התפנית ביחסו של נתניהו אל הטקס, היה בחגיגות שנת ה-70 למדינה שהתקיימו בשנת 2018. נתניהו סבר שהוא זה שראוי לשאת את הנאום המרכזי בטקס ולא יו"ר הכנסת, כפי שהיה כל השנים. כך קרה שבאותה שנה ניטש מאבק עיקש בין לשכת ראש הממשלה ללשכת יו"ר הכנסת בזמנו, ח"כ יולי אדלשטיין.

באותה עת רגב כיהנה כשרת התרבות והספורט, ומתוקף כך גם כיו"ר ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים. בתפקידה זה ביקשה לקדם בדרכים שונות את רצונו של נתניהו, חרף התנגדותו של אדלשטיין. לבסוף הושגה פשרה לפיה יו"ר הכנסת ינאם את הנאום הקבוע, וראש הממשלה ידליק משואה בשם ממשלות ישראל, ויישא נאום לאחריה.

אלא שנתניהו יצא מצולק תקשורתית מהאירוע, כשנחשף כמי שצרכיו הפוליטיים האישיים העיבו על חגיגות העצמאות של אזרחי ישראל. מסיבה זו החליט ראש הממשלה להימנע ממינוי ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים – כלומר לבטלה בפועל. תחת זאת, ביקש לעגן את השליטה בטקס יום העצמאות על ידי מינוי המקורבת לו, השרה רגב, שהוכיחה את נאמנותה לרצונותיו ולרצונות אשתו.

רגב ברחבת הר הרצל, לקראת טקס הדלקת המשואות, 27.4.25 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

המינוי של רגב נמשך גם באירועי יום העצמאות ה-75, אלא שרגב ניהלה את האירוע עוד בטרם התקבלה החלטת ממשלה המסמיכה אותה לכך. למעשה, רק עשרה ימים לפני הטקס, התקבלה החלטת ממשלה שהטילה את האחריות לקיום הטקס הממלכתי בידיה. תחת ניצוחה של רגב, גדל באותה שנה התקציב לטקס ב-60% בפטור ממכרז.

למוד קרבות, ראש הממשלה הקדים שנה לאחר מכן את ההחלטה על אופיו של טקס המשואות ואת מינויה ה"חד פעמי" של רגב. כאז גם עתה, נתניהו התיר את האנומליה לפיה האחריות לקיום הטקס מוטלת על שרת התחבורה.

הניסיון להעניק משואה לשרה נתניהו

הניסיון של משפחת נתניהו לנכס לצרכיהם את הטקס הלאומי לבש גוון גרוטסקי במיוחד השנה, עת ב-19 במרץ התפרסמה "פנייה" של חבר כנסת אלמוני מהליכוד, ששון גואטה, לרגב, בבקשה להעניק את זכות הדלקת המשואה בטקס לשרה נתניהו. ייתכן כי המהלך הבהול קודם לאור העובדה שהשנה היא שנת בחירות, מה שמעלה חשש שבשנה הבאה לא יישב עוד בנימין נתניהו בכיסא ראש הממשלה, ומי שינהל את הטקס לא תהיה עוד השרה רגב. 

לאחר שה"פנייה" התפרסמה בתקשורת התברר כי רשימת שמות מדליקי המשואות כבר נחתמה, אולם רגב מיהרה והצהירה כי "על פי התקנון גם אם הקול קורא נסגר, אפשר להביא את ההמלצה אם אחד מחברי הוועדה העלה אותה", ולא שכחה להוסיף כי "ברמה האישית אני סבורה ששרה נתניהו צריכה להשיא משואה".

אלא שדמותה של נתניהו היתה כנראה רעילה מדי עבור הציבור הישראלי. הרשעתה הפלילית בגניבה ("קבלת דבר תוך ניצול מכוון של טעות הזולת"), ההתעמרות הסדרתית והמשפילה בעובדי מעון ראש הממשלה, ההתנהלות המוטרפת (כמו רתימת לשכת העיתונות הממשלתית להפצת תמונות מרוטשות בכבדות שלה) והנחיית קמפיינים של הטרדה והכפשה – כולל נגד משפחה שכולה המתגוררת בסמיכות לבית משפחת נתניהו בקיסריה: כל אלו עוררו תרעומת גדולה סביב הניסיון להשתחל לטקס הממלכתי, ונתניהו פרסמה כי היא "מוותרת".  

אחרי למעלה מ-18 שנים בשלטון הפך גם טקס הדלקת המשואות של מדינת ישראל לאירוע חצי-פרטי של משפחת נתניהו ותומכיה. הניתוק בין ראש הממשלה וסביבתו ובין אזרחי ישראל הולך ומעמיק, כשהשנה תהיה זו הפעם השלישית ברציפות שהטקס יצולם מראש ולא ישודר בשידור חי בשל החשש של נתניהו ממחאות נגדו במהלך הטקס.  

ולאחר שאשתו לא "קיבלה משואה", ניתנה הזכות לנאמן אחר של נתניהו: גל הירש, הממונה על השבויים והנעדרים, מי ששימש "באפר" עבור נתניהו בכרוניקה המפותלת של טרפוד עסקאות החטופים במהלך מלחמת ה-7 באוקטובר, ומי שמשפחות חטופים האשימו כי הפעיל עליהם לחצים פוליטיים מטעם נתניהו. 

כרוניקה של ועדות

ועדות לענייני סמלים וטקסים הוקמו במוסדות השלטון בישראל מיד עם ההכרזה על הקמתה, והיו אחראיות לבחירת דגל המדינה, ההמנון, ואופי הטקסים הרשמיים במדינה. ועדת השרים האחרונה הוקמה ב"ממשלת השינוי" של לפיד ובנט. שנים קודם לכן, ראש הממשלה נתניהו מינה בעצמו מספר ועדות שרים לענייני סמלים וטקסים בממשלותיו השונות, עד שכאמור חדל מכך.

הרכבן של ועדות השרים השתנה מממשלה לממשלה, אולם לפי החלטת ממשלה, בראשן עמד שר החינוך והתרבות, כשלצדו מונו שרים נוספים, בהם שר התפוצות, השר לשוויון חברתי, השר להגנת הסביבה ושר התקשורת. כך, ההחלטות לא התקבלו באופן אבסולוטי על ידי שר אחד.

ב-2006 החליטה ממשלת אריאל שרון על הקמת ועדה בין-משרדית לטקסים ואירועים ממלכתיים, שתוכפף לוועדת השרים לענייני סמלים וטקסים. בוועדה הבין-משרדית יושבים נציגי זרועות השלטון שלהחלטות ועדת השרים עשויות להיות השלכות על עיסוקם וסמכויותיהם, כגון נציג המשטרה, משרד החוץ, צה"ל, בית הנשיא, הכנסת ומשרד החינוך.

בהחלטה נקבע כי הוועדה הבין-משרדית תפעל מטעם ועדת השרים ותשמש עבורה זרוע מבררת, מתאמת ומבקרת, ותשמש מסגרת לעבודת מטה בנושאים שתחליט עליהם ועדת השרים.

החלטת הממשלה שמתקבלת כל שנה מחדש למעשה מכפיפה את המנגנון הזה לשרה רגב, כלומר בעקיפין לנתניהו ורעייתו.