ב-14 ביוני 2025, במסגרת מבצע "עם כלביא", ישראל תקפה את מסוף הדלקים המרכזי בצפון טהרן. כעבור יומיים פגעו האיראנים בבתי הזיקוק בחיפה. במבצע "שאגת הארי", ב-18 במרץ השנה, תקפה ישראל את מתקן הגז הגדול באיראן, שנמצא בבושהר. למחרת פגעו האיראנים שוב בבתי הזיקוק בחיפה. אפשר לומר שסמיכות האירועים מקרית, אבל אפשר גם לשער שיש קשר בין הדברים.
תשתיות האנרגיה ומכליות נפט במפרץ הפרסי הפכו ליעד מרכזי בעימותים אזוריים בעשור האחרון, כשהשחקן הדומיננטי הוא הציר האיראני, ישירות או באמצעות החותים. היו אלה האיראנים שבעקבות המתקפה הישראלית-אמריקאית תקפו את המדינות השכנות והציתו את האזור. מה שחדש בשני המבצעים הנוכחיים הוא שתקיפת תשתיות האנרגיה האיראניות חושפת את ישראל לתגובה מסוכנת באותו מטבע.
על פי אומדן שפורסם ב"ניו-יורק טיימס", במלחמה הנוכחית נפגעו כ-40 מתקני אנרגיה. לצד המשמעות הצבאית של הפגיעות הללו, יש להן גם חותמת סביבתית ובריאותית. על טיבה המדויק אפשר ללמוד מתקדימים שאנו מכירים מהעשורים האחרונים.
לאורך שנות השמונים, במלחמת איראן-עיראק, כל צד תקף את מתקני הנפט של יריבו. התוצאה: דליפות ענק של נפט זיהמו את מי המפרץ הפרסי ואת החופים, וגרמו נזק אקולוגי ארוך טווח.
במלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991, הציתו כוחות עיראקיים כ-700 בארות נפט בכוויית, ואלו בערו במשך חודשים ופלטו עשן שחור וסמיך שכיסה שטחים נרחבים והשפיע על איכות האוויר באזור וגם מעבר לו. כחצי מיליון טון מזהמים שוחררו לאוויר מדי יום. במקביל, כ-1.5 מיליון טונות של נפט נשפכו למי המפרץ הפרסי – קטסטרופה שהשמידה יותר מ-90% מבעלי החיים והצמחייה באזור.
ההשלכות כללו זיהום קרקע ומים, "גשם שחור" וזינוק בשיעור הלוקים במחלות ריאות. הדימוי התקשורתי המפורסם שנחקק אז היה עופות מים מסוג קורמורן מכוסים בנפט על החופים המזוהמים, גוססים בהמוניהם בגלל מעשה ידי האדם.
מזהמים מהשריפות שליוו את מלחמת המפרץ התגלו באזורים מרוחקים כמו קרחוני ההימליה, שם שקיעת הפיח הגבירה את ספיגת קרינת השמש והאיצה את תהליכי המסת השלג והקרח. השיקום נמשך שנים, והצריך משאבים כספיים עצומים.
ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, תקיפות אוויריות ישראליות על תחנת הכוח ג'ייה שמדרום לביירות גרמו לדליפת עשרות אלפי טונות של דלקים לים התיכון. למעלה ממאה קילומטר של חופים בלבנון זוהמו, והזיהום הגיע גם צפונה, לחופי סוריה. הזיהום פגע קשות באתרי רביית דגים ובקנים של צבי ים, וכמובן פגע בתיירות. ההשפעה האקולוגית נמשכה כעשור, ועלות הניקוי הוערכה בכחצי מיליארד דולר.
בעשור הקודם, במלחמת האזרחים בסוריה, קואליציה בינלאומית בהובלת ארצות-הברית תקפה 12 בתי זיקוק שהופעלו על ידי דאע"ש – מהלך שהוביל לזיהום קרקע ומי תהום בנפט כבד ורעיל, ולשריפות ממושכות ששִחררו לאוויר שלל מזהמים ומתכות כבדות. אחת ההשלכות היתה מעבר לייצור דלק במתקנים זעירים שהוקמו בתוך ריכוזי אוכלוסייה, פרקטיקה פיראטית שהחמירה את הנזק לבריאות התושבים.
במסגרת המלחמה הנוכחית באוקראינה, שהחלה עם הפלישה הרוסית ב-2022, התקפות על בתי זיקוק אוקראיניים הובילו לשריפת מכלי ענק לאחסון דלקים ולדליפת מאות מיליוני טונות של נפט ומזהמים נוספים. ההשלכות כוללות פגיעה בנהרות ובמערכות מים, הרס של קרקעות חקלאיות וכמובן נזק לבריאות הציבור. הנזק הכלכלי מוערך במיליארדי דולרים.
המתקפה הרוסית על אוקראינה פגעה בסביבה בקנה מידה גלובלי: בשנה הראשונה לפלישה נפלטו לאוויר 150 מיליון טונות של פחמן דו חמצני, בעיקר עקב שימוש צבאי בדלקי מאובנים, שריפות יערות ותקיפת תשתיות אנרגיה. המלחמה האיצה את משבר האקלים, שקצב החמרתו ממילא מקדים תחזיות מן העבר.
המחיר החברתי של השמדת תשתיות אנרגיה
ההשלכות הכלכליות של המלחמה באיראן תופסות חלק מרכזי מהשיח הציבורי על המצב. כולנו למדנו על הזינוק במחירי הנפט והגז, שמיתרגם לזינוק במחירי ההובלה, החשמל, המים והמוצרים התלויים בכל אלה – שלא לדבר על הפגיעה בתל"ג או הוצאות המלחמה הכבדות, שמשפיעות ועוד ישפיעו על היכולת של מדינת ישראל לממן את כלל השירותים שהיא מספקת לאזרחיה.
לכך יש להוסיף את הפגיעה ארוכת הטווח בכושר ההנזלה של הגז במפרץ, שתפגע ביכולתם של האירופים ואחרים לחמם את עצמם בחורפים הקרים, ותכביד גם על התעשייה בשאר רחבי הגלובוס. ההשלכות הסביבתיות, לעומת זאת, בקושי עולות לדיון – אף שהן משפיעות באופן מיידי על איכות החיים והבריאות של רוב תושבי האזור, וצפויות להשפיע גם על שאר העולם.
מי שתייה. לרוב מדינות המפרץ יש תלות במתקני התפלה שמייצרים מי שתייה, ולפיכך פגיעה בהם תביא עמה השלכות קטסטרופליות. הפעלת מתקני ההתפלה מבוססת ברובה על גז, שכעת יש מחסור ממנו. בנוסף, חומר הגלם של מערכות ההתפלה הוא מי ים. דליפת נפט לים עלולה להשבית את המתקנים לזמן ממושך, משום שקשה עד בלתי אפשרי להפריד נפט ממים. וישנו כמובן גם סיכון ישיר, בתרחיש שבו איראן תסיט את האש ליעדים "רכים" כמו מתקני ההתפלה. מתקן אחד בבחריין כבר הותקף.
דשנים ומזון. אובדן משמעותי של ייצור נפט וגז במפרץ משפיע על תוצרים נגזרים שמניעים את הכלכלה העולמית ושלובים בחיי היומיום, ממוצרי זיקוק כמו סולר, שמשמש לתחבורה ולייצור חשמל בתחנות כוח, דלק סילוני, גז פחמימני מעובה המשמש לבישול וחימום, ועד דשנים החיוניים לייצור מזון.
דשנים רבים מבוססים על נפט וגז טבעי הן כחומרי גלם והן כמקור אנרגיה לתהליך הייצור. קרוב לשליש מיצוא הדשנים העולמי לכוד כעת במפרץ עקב סגירת מצר הורמוז. העלייה החדה במחירי הדשנים צפויה להתגלגל למחירי המזון וליצור לחץ אינפלציוני עולמי מחודש.
תקיפה איראנית באיחוד האמירויות, שגרמה להפסקת הייצור של גז המכיל מימן גופריתי, עלולה להחמיר את המחסור בדשנים, שכן תכולת הגופרית בגז זה היא חומר גלם לייצור דשני פוספט.
חשמל, רפואה ומיזוג. הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ התבטא לאחרונה על אופציית הפצצת תחנות הכוח האיראניות. בהינתן שכ-80% מצריכת החשמל הכללית של איראן מבוססת על גז טבעי, גם פגיעה חלקית בתשתיות משקפת סכנה גדולה לרשת החשמל, שמשמשת גם לצרכים רפואיים, מיזוג אוויר, צינון מזון ושאר צורכי היומיום של התושבים. בנוסף, שדה גז שישראל כבר הפציצה משמש את איראן גם לצורך יצוא גז לעיראק וטורקיה – נתון שמרחיב את מעגל האזרחים שהושפעו מהתקיפה.
רעב בקרב אוכלוסיות פגיעות. האו"ם הזהיר כי המלחמה באיראן עלולה להביא לשיא בשיעורי הרעב העולמי, ובכך להחמיר משבר שכבר עכשיו נמצא ברמות שיא היסטוריות. ניתוח שפִרסמה תוכנית המזון העולמי של האו"ם מעלה כי אם המלחמה תימשך עד יוני, כ-45 מיליון איש נוספים צפויים לסבול מרעב חריף (כיום, לפי נתוני האו"ם, היקף הסובלים מרעב חריף נאמד ב-319 מיליון איש).
הסיבות מרובות: עליית מחירי הנפט, המזון והשילוח הימי, לצד שיבוש מסלולי ההובלה ההומניטרית במזרח התיכון לאזורים שכבר כיום מצויים במשברים קשים. את המחיר ישלמו אוכלוסיות פגיעות במדינות מתפתחות – באפריקה, באסיה ובאמריקה הלטינית, שתלויות בשרשראות אספקה העוברות דרך המפרץ הפרסי.
ציוד רפואי ומִחשוב. השלכות הפסקת פעילות מגזר הגז המונזל של קטאר חורגות משוק האנרגיה. ייצור גז מונזל קשור קשר הדוק להפקת הליום; השעיית התפוקה הקטארית עצרה את אחד המקורות הגדולים בעולם לגז זה. הליום חיוני לייצור ציוד דימות רפואי, שבבים וטכנולוגיות חלל, כך שהשיבוש צפוי להשפיע על שרשראות אספקה עולמיות הרבה מעבר למפרץ.
הציבור באיראן נפגע, והפלת המשטר מתרחקת
הנה תהייה: יצירת זיהום אוויר כבד בסמיכות לבתים של אזרחי איראן היא מעשה פוגעני ומיותר. תקיפת מתקני הגז והנפט פוגעת בציבור האיראני, שאותו ישראל לכאורה מעוניינת לעודד לצאת לרחובות ולהפיל את המשטר. יש כאן סתירה לוגית שאני, כאזרח, לא מצליח ליישב. אשמח אם מי מקברניטי המדינה שהחליט על מטרות המבצע יעשה זאת עבור הציבור המשתאה.
כדי להמחיש את משמעות העניין אביא מדברי טריטה פארסי, מומחה אמריקאי לענייני איראן, יליד איראן, שהצביע על תקיפת מכלי הנפט ב-7 במרץ כנקודת המפנה הדרמטית ביותר במלחמה הזו: "התקיפה לא כוונה נגד יכולות הדיכוי של המדינה, כמו משמרות המהפכה או הבסיג', במטרה לאפשר לאוכלוסייה להתקומם, אלא פגעה באומה כולה".
לדבריו, הפגיעה בתשתיות הובילה לכך שאזרחים בטהרן "פשוט לא יכולים לנשום", ורבים מהם ארזו את חפציהם ונטשו את הבירה. המסקנה העגומה היא שפגיעה באזרחים ובתשתיות לאומיות מרחיקה את השאיפה למיטוט השלטון, ובאופן פרדוקסלי מחזקת את כוחו.
הטיעון הישראלי הרשמי לגבי הפצצת בית הזיקוק בטהרן באותו יום הוא שנבחרו מכלים ספציפיים המשרתים מטרות צבאיות. ואולם, באיראן של משמרות המהפכה לא ניתן באמת להבחין בין שימוש צבאי ואזרחי. יתרה מכך, מתקפות מסוג זה מעודדות את האיראנים לפגוע בתשתיות האנרגיה של ישראל – אסדות גז, תחנות כוח, בתי זיקוק ומכלי דלק.
מטרה נוספת עלולה להיות אחד מנתיבי ההולכה שדרכם עובר כ-46% מהנפט שישראל מייבאת – צינור BTC (באקו-טביליסי-ג'ייהאן), שעובר גם בשטח אזרבייג'ן. זה לא תרחיש דמיוני. ב-5 במרץ תקפה איראן באמצעות כטב"מים וטילים את מובלעת נחצ'יבאן באזרבייג'ן. התקיפות כוונו לאתרים אזרחיים, כולל שדה תעופה, סמוך לקו משנה של צינור הנפט הראשי. באזרבייג'ן דווח על סיכול תוכניות איראניות לפגיעה בתשתיות נפט, כולל צינור BTC. האם חשבנו על תוצאה אפשרית כזו כשבחרנו לתקוף מטרות אנרגיה באיראן?
להבנתי, הסלמה ישראלית ביחס לתעשיית הגז והנפט באיראן לא תסייע להפלת המשטר הנחשקת, אלא רק תגביר את הכעס של תושבי איראן כלפי ישראל ותביא לפעולות תגמול מכאיבות מאוד. כדאי מאוד כבר עכשיו לעצור את ההתלקחות הזאת, תרתי משמע.
לסיום, ניתן לחשוב על פתרונות להקלת המצב החדש שאליו נקלענו. עאמר שובכי, כלכלן ירדני ומומחה לענייני נפט ואנרגיה, מכין את האזור לתרחיש של מחסור בחשמל ואנרגיה: "על ממשלות ועמי מדינות האזור להתכונן לגרוע מכל ולנקוט צעדים דחופים כדי להבטיח את רציפות אספקת החשמל, דבר המחייב צמצום שעות עבודה, סגירת חנויות, קניונים ובתי קפה לאחר השעה 22:00, והפעלת חינוך מרחוק באוניברסיטאות ובבתי ספר, כאמצעי זהירות לשמירת היציבות".
יוזמה שעשויה לתת לכך מענה היא חיבוריות חוצת-גבולות במזרח התיכון. דו"ח חדש של מכון מיתווים, שעליו חתומים בר רפפורט והח"מ, ממליץ לחבר את רשת החשמל של ישראל עם אלו של שכנותיה, ירדן ומצרים, נוסף לחיבור המתוכנן עם קפריסין.
הניסיון שנצבר באירופה ובמרכז אמריקה ממחיש את היתרונות של חיבור כזה מבחינת יציבות הרשת, הוזלת ההשקעה בה והורדת תעריפי החשמל. מדינות המפרץ כבר עשו את זה, ואף החלו להרחיב את החיבור לכיוון עיראק, ירדן ומצרים. על רקע ההתפתחויות הנוכחיות באזור והמצב הבטחוני, הכרחי שגם ישראל תצטרף למגמה.
יוני ספיר הוא מנכ"ל חברת Future לחדשנות אקלימית, יו"ר עמותת "שומרי הבית" ועמית מדיניות במכון מיתווים
