כך הפכה מדיניות הוויזות האמריקאית לכלי להשתקת חוקרי טכנולוגיה

עתירה שהוגשה לאחרונה חושפת היפוך מושגים אורווליאני בממשל האמריקאי: שימוש ברטוריקה של "חופש ביטוי" ובסמכויות הגירה מנהליות כדי לרדוף חוקרים זרים, לפרק רשתות מחקר בינלאומיות ולשלוט בתודעה הציבורית.

לפני כשמונה שנים, במסגרת כנס IPP שערך מכון האינטרנט של אוקספורד, הקשבתי להרצאתו של אחד מחוקרי האינטרנט החשובים והמשפיעים בעולם. זה היה כשנתיים לאחר בחירתו של דונלד טראמפ לקדנציה הראשונה שלו. חלקה של "ביצת הבוטים" של טוויטר בהצלחת הקמפיין עמד אז בחזית המחקר האקדמי. החוקר, אמריקאי במקור, הציג בין היתר ממצאים המעידים על שימוש מניפולטיבי בבוטים גם מצד שחקנים מדינתיים.

בתום ההרצאה המצוינת ניגשתי אליו. הערכתי בפניו כי בעתיד הלא-רחוק, מחקרים מהסוג הזה ייבחרו או ייפסלו על ידי המדינה, וכי עצם קבלת מימון מחקרי יוכפף להשלכות הפוליטיות של הממצאים. הוא הביט בי בתדהמה מהולה בבוז, ונחר בביטול שאני מקשקשת.

התגובה שלו לא הייתה רק ביטוי של יהירות אישית; היא שיקפה עיוורון מבני, עמוק ומובנה, של האקדמיה המערבית הליברלית באותם ימים. זו הייתה תקופה שבה חוקרים במוסדות המובילים בארה"ב ובבריטניה עדיין חסו תחת אשליית חסינות מוחלטת. הם התקשו לדמיין מצב שבו הכלים המנהליים הכוחניים של המדינה יופנו אי פעם נגדם, נגד עמיתיהם או נגד חופש המחקר שלהם.

הזמן, כך מסתבר, הוכיח שהאנליזה שלי הייתה מדויקת, גם בלי להחזיק בתואר פרופסור באוניברסיטה מליגת הקיסוס.

תיק משפטי עקרוני ומסעיר שעלה לאחרונה לכותרות בארה"ב, חושף את מה שאמור היה להיות ברור לחוקרים מהמעלה הראשונה כבר אז: ממשלים המצויים בתהליכי נסיגה דמוקרטית (Democratic Backsliding) אינם מסתפקים עוד בתיגמול מחקרים נוחים או בעצירת מענקים (גרנטים). הם עברו להפעלת איומים ישירים וממשיים על מעמדם, חירותם וגופם של החוקרים עצמם.

כן, הגענו לשלב הזה.

ויזות עבודה בשירות צנזורה ממשלתית

במרכז הדרמה עומדת עתירה שהגישה הקואליציה למחקר טכנולוגי עצמאי (Coalition for Independent Technology research – CITR), באמצעות מכון נייט לתיקון הראשון לחוקה באוניברסיטת קולומביה (Knight First Amendment Institute) ו"ארגון להגן על הדמוקרטיה" (Protect Democracy), בבקשה לצו מניעה נגד המדיניות שמוביל מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו.

העתירה נולדה בעקבות מה שמסתמן כמסע לחצים ואיומים חסר תקדים על מעמדם החוקי של חוקרים, אקטיביסטים, עיתונאים, בודקי עובדות (Fact-checkers) ואנשי צוותי אמון ובטיחות (Trust & Safety) שאינם אזרחי ארה"ב.

חוקרים זרים המגיעים לארה"ב למטרות אקדמיות, החל ממשתלמי פוסט-דוקטורט ועמיתי מחקר ועד לחברי סגל במסלול קביעות, מצאו את עצמם לפתע מול שלל סנקציות דרקוניות המופעלות על סמך תוצרי עבודתם המדעיים. אלו כוללות סירובי ויזה, ביטול או אי-חידוש אשרות שהייה קיימות, ואף מעצרים וגירוש פתאומיים המבוצעים על ידי סוכנות אכיפת ההגירה (ICE).

המטרה המחרידה של צעדים אלו ברורה: יצירת אפקט מצנן (Chilling Effect)  שיטיל אימה על הקהילה המחקרית וישתק בפועל את החקר העצמאי של חברות הטכנולוגיה החל מהרשתות החברתיות ועד לחברות הבינה המלאכותית.

בעתירה, שהוגשה ב-9 במרץ 2026, מעלים הארגונים מספר טיעונים חוקתיים ומנהליים מרכזיים:

1. ענישה אסורה על בסיס השקפת עולם (Viewpoint Discrimination): המדיניות מענישה אנשים ומונעת את כניסתם או שהייתם בארצות הברית, על סמך העמדות המחקריות המיוחסות להם על ידי הממשל.

2. פגיעה בליבת התיקון הראשון לחוקה: המדיניות מצמצמת את היקף הביטוי המוגן  על פי התיקון הראשון לחוקה ומעוותת את הדיון הציבורי סביב פלטפורמות האינטרנט. היא פוגעת לא רק בחוקרים הזרים, אלא גם בזכותם החוקתית של חברי הקואליציה שהינם אזרחים אמריקאים לשמוע את עמיתיהם, ללמוד מהם ולהתאגד עמם מקצועית.

3. מניעת מחקרים הנוגעים לחברות הטכנולוגיה, לרשתות החברתיות ולפלטפורמות אינטרנט אחרות מטה את השיח הציבורי בנדון.

4. עמימות אסורה וחריגה מסמכות: המדיניות מנוסחת בעמימות קיצונית המותירה פתח לשרירותיות שלטונית, ובכך מפרה באופן בוטה את חוק סדר הדין המנהלי האמריקאי (APA – Administrative Procedure Act).

"מלחמה בצנזורה" ככלי השתקה

האירוניה המרה (או שמא נאמר, המהלך האורווליאני המתוחכם) טמונה באופן שבו הממשל האמריקאי מנסה למסגר את צעדיו. הממשל טוען כי המדיניות נועדה דווקא להילחם ב"צנזורה" של  חופש הביטוי של האמריקאים ברשת, ומחיל את הסנקציות על חוקרים הנחשבים בעיניו כ"שותפים" לאותה צנזורה.

במילים אחרות: חוקרים המצביעים על קמפיינים של דיסאינפורמציה, זיוף בחירות או מניפולציות של שחקנים זרים, מוקצים על ידי הממשל כצנזורים. חשיפת המניפולציה מתויגת כפעולה המונעת כביכול מהציבור גישה ל"אמת". זהו "שיחדש" (Newspeak) טהור, שבו הגנה לכאורית על חופש הביטוי משמשת כסות להחרבת חופש המחקר והאקדמיה.

צעדים מנהליים אלו של שלילת אשרות שהייה מצטרפים למגמה רחבה יותר, הכוללת ניסיונות ממוסדים למנוע תקציבים ומימון ממוסדות אקדמיים המפעילים תוכניות הוראה או מעבדות מחקר בנושאי דיסאינפורמציה. תחומי דעת שלמים מוכפפים לשיקולים פוליטיים ולשליטה תודעתית של השלטון.

המדיניות הזו כבר השיגה הצלחה חלקית ומדאיגה: היא זרעה פחד עמוק. חוקרים מובילים החלו לצמצם את היקף עבודתם, נסוגו ממעורבות בשיח הציבורי, וחלקם שוקלים מחדש את יכולתם או רצונם להמשיך לפעול בארצות הברית.

במסיבת עיתונאים שקיימה הקואליציה ב-13 במאי 2026 מחוץ לכותלי בית המשפט, נחשפו אנקדוטות אישיות של מדענים שחייהם המקצועיים והאישיים רוסקו על ידי המנגנון הממשלתי הזה.

אולם יש גם שביב של תקווה במאבק החוקתי: ב-21 במאי 2026, הוציא נשיא בית המשפט המחוזי בוושינגטון, השופט ג'יימס בואסברג (James Boasberg), צו מניעה זמני המקפיא את אכיפת המדיניות עד לקבלת טיעוני המשיבים.

מערכת הבלמים והאיזונים המשפטית סיפקה רשת ביטחון זמנית, אך האיום הגלובלי נותר בעינו. השימוש ההופכי והציני שעושים ממשלים במדינות המוגדרות כדמוקרטיות בזכויות יסוד כדי לחנוק חשיפת עוולות ושחיתויות, הוא קריאת השכמה לקהילה האקדמית כולה. נתנחם, לעת עתה, בצו המניעה – ונמשיך לעקוב בדאגה.

ד"ר שרון חלבה-עמיר חוקרת את הממשק שבין משפט, חברה וטכנולוגיה