הגיע הזמן לדבר על שלום חשמלי

דונלד טראמפ איים לאחרונה להחזיר את איראן לעידן האבן, תוך פגיעה בתחנות הכוח והתשתיות שלה. אבל הפגיעות החוזרות ונשנות במתחם בז"ן, לאחר שישראל תקפה תשתיות אנרגיה באיראן, מבהירות כי יש שני צדדים למשוואה.

על פי פרסום של ה"ג'רוזלם פוסט", שנסמך לכאורה על מקור במודיעין האוקראיני, רוסיה העבירה לאיראן רשימה של 55 מתקני אנרגיה בישראל, עם חלוקה למתקני ייצור קריטיים ברמה הלאומית, מרכזי אנרגיה עירוניים גדולים ותחנות משנה מקומיות. זה מדאיג, משום שנוכחנו כי איראן מסוגלת לטווח מתקנים חיוניים בישראל: בית זיקוק, בית חולים, אוניברסיטה ועוד.

המחשבה על כך מרפררת לאזהרות שקיבלנו לפני המתקפה הישראלית על חיזבאללה ב-2024 מפי שאול גולדשטיין, המנכ"ל לשעבר של חברת נגה הממשלתית, שמנהלת את מערכת החשמל בארץ. גולדשטיין התריע שארגון הטרור יוכל להפיל את רשת החשמל בישראל "בקלי קלות", וכי לאחר 72 שעות של הפסקת חשמל מקיפה "לא ניתן יהיה לגור כאן". האמירות הללו גרמו להסתערות של ישראלים על חנויות החשמל כדי לקנות גנרטורים.

הקושי נובע מהיותה של ישראל מדינת "אי חשמלי"; כלומר, רשת החשמל שלנו אינה מחוברת למדינות נוספות. לשם המחשה, מדינת טקסס האמריקאית היא כמעט אי כזה, עם חיבור מוגבל מאוד לרשת החשמל המזרחית בארצות-הברית ולמקסיקו. בפברואר 2021 חוותה טקסס משבר אנרגיה קיצוני שבו יותר מ‑40% מיחידות הכוח שלה קרסו בעיצומו של החורף, בעיקר בשל כשלים במתקני גז טבעי.

המדיניות הטקסנית והיותה "אי חשמלי" הגבילו מאוד את יכולתה לייבא חשמל מבחוץ, בכך העמיקו והאריכו את המשבר. ניתוקי חשמל מתגלגלים פגעו ביותר מ‑11 מיליון תושבים. חלקם סבלו מההשלכות במשך כמה יממות רצופות. מאות נהרגו עקב ההשלכות הישירות והעקיפות של המשבר. כשלי האספקה גררו גם זינוק חד במחירי החשמל, וגרמו נזק כולל של למעלה מ-200 מיליארד דולר.

נדלג מאמריקה לאירופה. אוקראינה שלאחר פלישת רוסיה הצליחה למתן חלק מהנזקים הקשים מפגיעות רוסיה במתקני החשמל שלה בזכות סנכרון חירום של רשת החשמל שלה עם רשת ENTSO‑E האירופית במרץ 2022. חיבור זה אִפשר לרשת שלה להיתמך על ידי מפעילי הרשת האירופית, לייבא חשמל בתקופות הקריטיות, להאיץ את שיקום האספקה לאחר תקיפות טילים נרחבות ולצמצם את היקף ומשך הפסקות החשמל. בכך נמנעה אוקראינה מהחשכה מתמשכת של המדינה.

לפי הצהרת ENTSO‑E והנציבות האירופית, הסנכרון המואץ היה גורם מרכזי שבזכותו נמנעה הידרדרות חמורה יותר של התנאים ההומניטריים באוקראינה בחורף שאחרי הפלישה.

חצי האי האיברי היה פחות בר מזל מאשר אוקראינה. באפריל 2025 חוו מערכות החשמל בספרד ופורטוגל הפסקת חשמל כמעט מוחלטת, לאחר שאיבדו בתוך שניות כ-60% מכושר הייצור שלהן. התקלה הובילה לתנודות בתדר ובמתח, לניתוק קווי ההולכה בין ספרד לצרפת ולניתוק חצי האי האיברי מהרשת האירופית. מרגע שהמערכת האיברית איבדה את הגיבוי מהיבשת, הרשת קרסה.

החשמל חזר לרוב האזורים רק לאחר 16-10 שעות, דבר שעורר בהלה וגרם לקשיי תחבורה, מחסור במים, ביטול ניתוחים בבתי חולים ותמותה עודפת. נוסעים שנתקעו ברכבות מהירות נאלצו לחכות שעות בקרונות חשוכים עד שהוקם מחדש החיבור לצרפת והוחזר המתח לקווי המסילה החשמליים.

חיבוריות חשמל אזורית ושווקי חשמל משותפים כבר קיימים בכמה וכמה אזורים בעולם: הרשת האירופית ENTSO-E שהוזכרה במקרה של אוקראינה, NordPool שהוא שוק חשמל עבור כ-20 מדינות אירופיות והאי הבריטי, המגשר SIEPAC המחבר בין שש מדינות במרכז אמריקה, המגשר במפרץ הפרסי המחבר בין מדינות המפרץ לבין עצמן ובינן לעיראק, טורקיה, ירדן, מצרים, לוב ועוד. התועלת ברורה ומודגמת הלכה למעשה. האם לא הגיע הזמן שגם מדינת ישראל תיהנה מכך?

הפסקות חשמל ממושכות בישראל יגרמו לנזקים בשווי מיליארדים ועלולות גם לגבות חיי אדם. המגמות הצרכניות של השנים האחרונות הופכות את האתגרים למורכבים אף יותר: שינויי אקלים שמצריכים הפעלת מיזוג אוויר זולל חשמל, חדירת הרכב החשמלי, חִשמול התעשייה, בינה מלאכותית שגוררת האצה בפריסת חוות שרתים רעבתניות, וחדירה גוברת של מתקני אנרגיה מתחדשת שמייצרים חשמל רק בחלק מהיממה ומחייבים השקעות כבדות ברשת ובאגירה.

אך ניתן למתן את הקשיים הללו. בעבודה מפורטת שנכתבה בידי בר רפפורט ממכון מיתווים והח"מ המלצנו על חיבור הרשתות של ישראל עם אלו של מצרים וירדן, נוסף על החיבור המתוכנן לקפריסין. מהלך כזה יפסיק את בידודה החשמלי של ישראל.

היתרונות בחיבור לירדן ומצרים, רצוי עוד לפני השלמת החיבור לקפריסין, מבוססים על כמה טעמים:

1. קרבה גיאוגרפית וקשר יבשתי, שמשמעותם עלות נמוכה ביחס לחיבור ימי מהסוג המתוכנן עם קפריסין.

2. מחירי חשמל נמוכים יותר מאשר אלו שנגבים בקפריסין ובאירופה, שאליה מדינת האי כבר מחוברת.

3. אפשרות עתידית להעביר לאירופה חשמל שייוצר במדינות המפרץ ואצל שכנותינו דרך ישראל.

4. חיזוק יחסי הסחר האנרגטיים עם מדינות איתן יש לנו הסכמי שלום.

החיבוריות המוצעת אינה רק מהלך כלכלי, אלא בראש ובראשונה אסטרטגיה של חוסן לאומי. יתרונה המרכזי של רשת חוצת גבולות טמון בביטחון האנרגטי: היכולת להישען על "גיבוי הדדי" מאפשרת למערכת לספוג תקלות או פגיעות מכוונות במתקני ייצור מקומיים מבלי לקרוס, בדומה למודל האוקראיני-אירופי. חיבוריות זו משמשת כמעין "סוללה וירטואלית" רבת עוצמה המאפשרת ייבוא חשמל באופן מיידי בעת חירום וייצוב תדר הרשת במקרים של שיבושים קשים.

וכדי לתת מענה לחששות, קיימים בעולם פתרונות טכנולוגיים למניעת סיכונים הנובעים מהשפעת חוסר יציבות נקודתית של רשת חשמל אחת על רשת אחרת המחוברת אליה, וכן מפעילות סייבר.

מעבר ליתרונות הברורים בהיבט הביטחוני, החיבוריות מציעה יתרונות כלכליים וסביבתיים משמעותיים. היא מאפשרת אופטימיזציה של ייצור החשמל באזור כולו תוך ניצול יתרונות גיאוגרפיים (כמו פוטנציאל השמש והרוח בירדן), הפחתת עלויות ועמידה ביעדי אקלים ויעדי ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת.

אינטגרציה כזו מקטינה את הצורך בהקמת יחידות ייצור יקרות ומיותרות בישראל ("פיקריות") שכל מטרתן היא גיבוי, ובכך חוסכת מיליארדי שקלים למשק. היא גם מפחיתה את הצורך היקר ב"שלייקעס" – רזרבה משקית של כושר ייצור החשמל.

היכולת לייצר בשפל, הן לצורכי אגירה והן עבור שכנינו במידת הצורך, מגבירה כדאיות כלכלית ליזמים וכן את הוודאות הרגולטורית. יתר על כן, צפוי שהמדינות התורמות להקמת מגשר דרך הרשות הפלסטינית לירדן יתמכו במקביל בחיזוק משק האנרגיה הפלסטיני, ובכך יפחיתו את הנטל (והזיהום) ממשק האנרגיה הישראלי, שמייצר כיום את חלק הארי של החשמל הנצרך ברשות.

במישור המדיני, התשתית הופכת לעוגן של יציבות אזורית. יצירת תלות הדדית חיובית בין ישראל לשכנותיה מולידה אינטרס משותף לביצור הסכמי השלום ושמירה על יחסי מסחר תקינים. העבודה מציעה מתווה מדורג: תחילתו בחיבורים טכניים לגיבוי הדדי, והמשכו ביצירת שוק חשמל אזורי דינמי, תוך השפעה חיובית על תעריף החשמל.

בעידן שבו תשתיות האנרגיה הפכו ליעד אסטרטגי במלחמה, החיבוריות היא שכבת עומק נוספת לתשתיות קריטיות, והגשר שיפזר סיכונים ויהפוך את ישראל ממערכת פגיעה ומבודדת לצומת אנרגטי חסין. חיבוריות חשמל בין-מדינתית היא תשתית ביטחון לאומי לכל דבר ועניין, וניכר שבישראל של 2026 זהו צורך דחוף.

יוני ספיר הוא מנכ"ל חברת Future לחדשנות אקלימית, יו"ר עמותת "שומרי הבית" ועמית מדיניות במכון מיתווים