ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
באחת הסצנות המפורסמות בסדרת הפשע "הסמויה", בכירי הגנגסטרים של העיר בולטימור מתכנסים באולם מפואר כדי לדון בהסכם שלום חלוצי שיביא שגשוג מתמשך לענף הסמים. המוח שמאחורי ההסכם, סטרינגר בל, קולט בסיום המפגש את אחד הגנגסטרים הצעירים יושב בצד ומשרבט משהו על בלוק דפים צהוב. "בנזונה, מה זה?", הוא שואל.
כשהגנגסטר הצעיר משיב בתמימות שהוא רושם פרוטוקול, כי סדר צריך להיות, הבוס מביט בו בזעזוע ואומר: "כושי, אתה יוצר תרשומת של קנוניה פלילית מזדיינת? מה חשבת לעצמך יא מזדיין?". הוא חוטף את הבלוק, תולש את הדף ומשמיד את הראיה.
לח"כ דוד ביטן, שנאשם בעשרה סעיפים של שוחד ובעוד שלל עבירות שחיתות, לא היה מזל כזה. לפני עשור וחצי, כשביטן היה מוכר בעיקר כפוליטיקאי מקומי מראשון-לציון, הוא הגיע לדירה פרטית בפתח-תקווה, לפגישה שבה נדונו פרטיה של אחת מעסקאות השוחד שבגינן הועמד לדין.
שלושת הנוכחים במפגש היו אנשי ליכוד, כמו חלק ניכר מהמעורבים בפרשות הפליליות שמרכיבות את התיק. מי שהתניע את המהלך היה ד', איש נדל"ן שהוביל כמה פרויקטים בתל-אביב אך נתקל בקשיים ונזקק ליד מסייעת בגופי התכנון העירוניים. הוא שמע על קשריו של ביטן והחליט להיעזר בו.
את תפקיד המתווכת מילאה חברה קרובה של ביטן, לוביסטית בשם מירב שמולי שמלווה אותו מאז גיל 15 או 16 וכיום עומדת לדין לצדו באשמת תיווך לשוחד. הפגישה התקיימה בבית של בן זוגה דאז.
מי שסגרו את הפרטים היו ד' ושמולי. ביטן התרחק משם מעט לפני השלב שבו התחילו לדבר על סכומים. ד' הראה לשמולי חבילה עבה של שטרות – הוא העריך שהיו שם 10 או 15 אלף שקל במזומן – אמר לה שהוא רציני ומודע לחוקי המשחק, וביקש שהמסר יעבור לביטן.
לפי כתב האישום, בפגישה הזו סוכם שהיזם ד' ישלם על הסיוע הפלילי 100 אלף שקל – 40 אלף שקל לביטן, 20 אלף שקל ללוביסטית שמולי, ועוד 40 אלף שקל לארנון גלעדי, חבר מועצת עיריית תל-אביב מטעם הליכוד, שישב בגופי התכנון העירוניים.
המטרה: מקסום זכויות הבנייה של היזם ושותפיו בפרויקט שהוקם ברחוב גרשון ש"ץ, כולל ביטול של החלטה תכנונית קודמת. העירייה התירה להם לבנות בניין עם עשר דירות, אבל הם רצו 14. בזכות הקשרים של ביטן עם גלעדי המשימה הושלמה במהירות: תוך שלושה חודשים בוטלה ההחלטה הקודמת והושגו זכויות הבנייה המשודרגות. המשמעות: רווח של מיליונים לבעלי הבניין. ביטן ו-ד' המשיכו לשתף פעולה בהמשך, בפרויקטים אחרים.
לרוע מזלם של כל המעורבים, ד' החליט להקליט את השיחה, וגם את אלו שבאו אחריה. הוא טען בהמשך שביצע את ההקלטות כי נזקק לתיעוד מסודר שיוכל להציג לשותפיו. לימים מסר אותן למשטרה, חתם על הסכם עד מדינה ונשלח לכלא. שמו המלא אסור בפרסום. חבר המועצה גלעדי הורשע בהפרת אמונים במסגרת עסקת טיעון ונשלח גם הוא לכלא.
החודש התייצב ח"כ ביטן בבית המשפט המחוזי בלוד לשלושה דיונים שבהם נחקר על חלקו בפרשה. הוא נדרש לעיין בתמלילים, להאזין להקלטות ולהסביר את עצמו. מהחומר שהוצג באולם עולה שעד המדינה ד' הבין מההתחלה שלעסקה שלהם יש פוטנציאל פלילי.
"אני שומר על התחת שלי ואני שומר על התחת שלך, ושנינו יודעים על מה מדובר פה", אמר ד' לביטן בפגישה שבה סוכמו הפרטים. את השירותים שרכש מביטן ושותפתו הלוביסטית הגדיר כדבר מה "די פישי" שנמצא ב"תחום האפור". "היה לי חשש שאני עושה משהו לא חוקי, ורציתי לדעת איך אני נזהר ולא מסתבך", הסביר כשנחקר על כך בבית המשפט ב-2022.
החודש התעקש ביטן בעדותו שלמרות החששות של עד המדינה, ולמרות ההודאות שלו ושל השותף לפשע גלעדי, לא בוצעה שום עבירה. ביטן לא מכחיש שסייע לקידום הפרויקט, ואפילו לא הכחיש ששוחח על כך עם חברו גלעדי. הטענה שלו היא שבסך הכל העניק ייעוץ משפטי, ובפועל לא לקח שקל לכיסו. לטענתו, ד' חייב לו עד היום 55 אלף דולר עבור שירותיו.
התובעת, אתי בן-דור מפרקליטות המדינה, הקשתה עליו: "ד' שם את הדברים על השולחן בצורה הכי ברורה שיש – הוא אומר לך, בעצם, 'אנחנו עושים פה משהו מושחת, ואנחנו צריכים לשמור אחד על התחת של השני'".
ביטן לא שיתף פעולה. "זה שהבנאדם יש לו מוח מעוות, זו לא בעיה שלי", אמר על עד המדינה ד'. "אין מה לשמור על שום תחת, מיד הבהרתי לו את העניין הזה בצורה מפורשת".
ביטן אמנם כיהן באותה תקופה כסגן ראש עיריית ראשון-לציון מטעם הליכוד, תפקיד שעליו קיבל שכר, אך היה לו אישור לעסוק במקביל בעריכת דין. לכן התעקש שוב ושוב שהשירות שסיפק לא נגע לקשריו בליכוד ובעיריית תל-אביב. לטענתו, הוא סיפק אך ורק ייעוץ משפטי. "זה לא שוחד ולא שום דבר, וזכותי לקבל תשלום על העבודה שלי", טען.
לגרסה הזאת יש כמה קשיים. ד' שלל את ההסבר של ביטן בעדותו, ואמר שבשום שלב לא שכר אותו כעורך דין, אלא רק כ"מאכער". וממילא, היה לו עורך דין אחר שטיפל בנדל"ן.
כשביטן נחקר על כך במשטרה, הוא בכלל הסתיר את קשריו העסקיים עם ד', אף שהיו לטענתו כשרים לגמרי, והודה בקיומם רק לאחר שהבין שהחוקרים יודעים על כך. ביטן גם לא הצליח להציג הסכם או התכתבות בנושא, ותירץ זאת בכך שהוא טכנופוב שלא נוגע במחשבים ונוהג לסגור עסקאות בעל פה. ההפך הגמור מ-ד', שתיעד את עסקת השוחד משלביה הראשונים.
התובעת המשיכה ללחוץ על ביטן: "בשיחה הזאת אמרת ל-ד', 'בגדול זה חוקי – אין לי בעיה עם זה'. מה זה 'בגדול'?".
"אל תגזימי", הגיב ביטן. "את מנתחת כל מילה שאמרתי? הכוונה היא שבמכלול, אני רשאי לעבוד. מה את רוצה?".
התובעת השיבה בעקיצה: "אז בגדול זה חוקי, ובקטן זה לא חוקי".
"תסלחי לי, משהו לא בסדר בהבנה שלך", הגיב ביטן ועורר רחשי צחוק בספסלי הסנגורים.
השופטת, דנה מרשק-מרום, הפסיקה אותם. "לא נכון", אמרה השופטת. "זאת שאלה מאוד נכונה. גם אני שואלת את עצמי. וברור שאתה צריך לענות על השאלה הזאת, היא לא מצחיקה. התוכן הזה הוא בעייתי מאוד, אדוני".
"גברתי רוצה שאני אענה, אז אני אענה", אמר ביטן. הוא עיין בתמליל, ואז הרים את העיניים. "ד' אומר לי 'זה לא חוקי', ואני אומר לו 'בגדול – זה חוקי'. כי אני רשאי לעבוד, לגבות שכר טרחה ולהוציא חשבוניות. המילה 'בגדול' לא משנה שום דבר".
במסגרת הפגישה התרברב ביטן בקשריו בעיריית תל-אביב, ושידר ל-ד' שבגלל ההתערבות שלו העירייה דנה מחדש בפרויקט. ואולם, כשנשאל על כך בבית המשפט ביטן הכחיש בתוקף. התובעת בן-דור שוב הקשתה עליו: "אתה אומר ל-ד': 'אני התערבתי, ובגלל זה יושבים איתך'. זה מה שאתה אומר לו!".
"אני לא אומר את זה ככה", התגונן הנאשם.
"אתה רוצה ש-ד' יידע שמה שהוא מקבל בעירייה, הוא מקבל בזכותך", אמרה התובעת. "אמרת לו שהתערבת".
"איפה כתוב שהתערבתי, ריבונו של עולם?", אמר ביטן בחוסר אונים.
עו"ד בן-דור הפנתה אותו לקטע בתמליל, והקריאה: "בגלל ההתערבות".
ביטן לא מצא את הקטע. הוא אחז באוגדן הניירות, העביר דפים בקדחתנות ולא מצא. התובעת המשיכה להמטיר עליו ציטוטים, וסיכמה: "אתה לא מדבר פה על הניסיון המשפטי שלך, לא על המומחיות או הידע שלך בתכנון ובנייה – לא על שום דבר. מכנים אותך 'בולדוזר', ואתה זורם".
"אני בולדוזר, אז מה? מה הבעיה עם זה?", ענה ביטן.
"אתה התערבת בעירייה", שבה והטיחה התובעת.
"בשלב הזה עוד לא התערבתי בכלל", טען ביטן, ואז חשב רגע ותיקן את עצמו: "גם אחר כך לא התערבתי".
הפגישה הראשונה בין שלושת השותפים לעסקת השוחד התקיימה ב-10 במרץ 2011. הודות לבחישה של ארנון גלעדי, כבר באפריל ביטלה ועדת התכנון את ההחלטה שהגבילה את זכויות הבנייה של ד' ושותפיו – אבן דרך מרכזית בעסקה.
חמישה ימים לאחר מכן הגיעה שמולי לביתו של ד' במושב נווה-ירק ואספה ממנו 30 אלף שקל במזומן. היא הסבירה לו שביטן אמנם סיכם איתו שהכסף ישולם רק עם השלמת המהלך – אבל גלעדי רוצה תשלום כבר עכשיו.
בן הזוג שלה דאז, אבי שץ, התלווה אליה ונחשף בעל כורחו לעסקה הפלילית. מהגרסה שהוא הציג בבית המשפט השתמע שלפחות חלק מהכסף אמור היה להגיע לכיסו של ביטן. הוא אמר ששמולי "פחדה להיות לבד עם הכסף", ולכן ביקשה ממנו לבוא.
"יום אחד הגיעה מירב ואמרה שהיא צריכה לנסוע ל-ד' לנווה-ירק כדי לקחת ממנו 30 אלף שקל עבור דוד ביטן", העיד שץ, שלא היה מעורב בעסקה הפלילית. "נסענו, נכנסנו, 'שלום-שלום, נעים מאוד', אני יצאתי החוצה לעשן כמנהגי, מירב נשארה שם. ישבתי אחרי זה באוטו, היא יצאה החוצה, קראה לי ואמרה: 'בוא, צריך לעזור לי לספור את הכסף'. אז נכנסתי פנימה, ספרתי ויצאתי".
במהלך אותו יום התפתח ריב בין בני הזוג, ובסופו עזבה שמולי את הבית ונסעה לאמא שלה בראשון-לציון. לפי גרסת התביעה, שנתמכת באיכוני הטלפונים הסלולריים של המעורבים, שמולי ניצלה את הנסיעה כדי להיפגש עם ביטן ולמסור לו את הכסף.
ביטן הכחיש, וטען שבן הזוג שיקר בעדותו. "אבי שץ שנא אותי, הוא החליט שבגללי היא נפרדה ממנו", אמר. "הוא שיקר, והוא ידע שהוא משקר כדי להתנקם בי. הוא גם לא הפסיק להטריד אותי – וכל הזמן האשים אותה. מה אני אשם?". שמולי ישבה באולם בפנים חתומות לכל אורך עדותו.
ביוני 2011 אושרה סופית בקשת היזמים, וזכויות הבנייה המורחבות אושרו. גלעדי וביטן סיפקו את הסחורה. לפי כתב האישום, כעבור כמה ימים התייצבה שמולי שוב אצל ד', ואספה ממנו "עשרות אלפי שקלים" במזומן – הסכום שנותר מתוך 100 אלף השקלים שעליהם סוכם בעסקת השוחד. הכסף אמור היה להתחלק בינה לבין ביטן וגלעדי.
ביטן היה זקוק לכסף באופן נואש באותה תקופה. הוא היה שקוע בחובות של מיליונים, מסובך עם השוק האפור וההוצאה לפועל, וגילגל את החוב באמצעות חיפוש יומיומי אחר הלוואות וצ'קים של מקורבים שיוכל לפרוע בצ'יינג'ים – לפני שמגיע מועד הפירעון של ההלוואות הקודמות שלקח.
בעבר סיפר ביטן ששמולי נתנה לו צ'קים דחויים, בדרך כלל על סך 7,000 או 9,000 שקל אך לפעמים גם יותר, וכך סייעה לו בגלגול החוב. את הסכומים קבע בעצמו. "הייתי מסובך עם השוק האפור", הסביר לחוקריו, "הייתי לוקח את הצ'קים ונותן צ'קים דחויים, מקבל כסף מזומן ומשלם ריבית". לדבריו, כשהגיע מועד הפירעון הפקיד את הכסף בחשבון הבנק של שמולי, או מסר לה אותו במזומן.
בחודשים האחרונים, לאורך עדותו, קל היה להבחין שביטן ושמולי עדיין מיודדים. הם משוחחים זה עם זו, חולקים חיוכים ולעתים עוזבים יחד את היכל המשפט בתום הדיון. בעבר, שמולי גם נטלה חלק בקמפיינים הפוליטיים שלו. אך השבוע ביטן ניסה להרחיק את עצמו ממנה. הוא כינה אותה "הלוביסטית של ד'" וטען שהידידות שלהם פחות קרובה מבעבר.
התביעה ניסתה לאתגר את הרושם הזה. "היא אשת הסוד שלך", הטיחה בו עו"ד בן-דור.
"היא לא אשת הסוד שלי ולא שום דבר", טען ביטן.
"אתם חברים קרובים", המשיכה עו"ד בן-דור.
"נכון, אבל היא לא אשת סוד", השיב ביטן.
"אתה הגדרת את היחסים שלכם כ'אב ובת' – זה אפילו יותר מחברים קרובים. זה אנשים שלא בוגדים אחד בשני", ציינה התובעת. "אתה היית באותה תקופה בחובות, 2011 היתה אחת השנים הקשות שלך. מירב שמולי לוקחת כסף מ-ד' גם עבורך".
"היא לא לקחה עבורי שקל, זה שקר וכזב", השיב ביטן.
"אז היא שיקרה ל-ד'?", שאלה התובעת.
ביטן התפתל: "היא, אה… היא רצתה שכר טרחה".
התובעת הצביעה על תהייה מתבקשת שמעוררת גרסתו: שמולי, כביכול, שיקרה לעד המדינה כשאמרה לו שחלק מהכסף אמור להגיע לביטן – אמירה שהפלילה את ביטן, משום שהשיחה הוקלטה. "מהשיחה עולה שהיא גם שיקרה לך", ציינה. "לא כעסת?".
"זה לא מצא חן בעיני, אבל מה רצית שאני אעשה בדיוק?", השיב ביטן.
"אמרת לנו שאפילו לא ניתקת איתה את הקשר".
"אמרתי גם שאני לא אדם שנוטר טינה", אמר ביטן.
"אבל זה חתיכת אירוע, מר ביטן", לחצה התובעת. "זה לא עניין של טינה. זאת מישהי שמסבכת אותך בסיכום על שוחד עם ארנון גלעדי. אתה מבין מה הולך כאן? אתה בעצמך אמרת שלארנון אסור היה לקבל כסף. והיא מדברת בשמך!".
לביטן לא היתה תשובה קוהרנטית לדברים הללו. במקום להשיב הוא חזר ואמר שמותר היה לו לקבל שכר על עבודתו, שמעולם לא לקח שוחד ושמירב שמולי לא נתנה לו אפילו שקל אחד.
התובעת לא הניחה לסוגיה: "היא יודעת שאתה זקוק נואשות לכסף בתקופה הזאת, היא אחד האנשים הקרובים ביותר אליך. היא לוקחת מ-ד' כסף בשבילך! נראה לך סביר שהיא תשקר לך ולא תיתן לך כמה עשרות אלפי שקלים שאתה זקוק להם נואשות?".
"היא היתה בבעיות כספיות בעצמה", הגיב ביטן.
התובעת העלתה אפשרות אחרת: האם ייתכן ששמולי לקחה את הכסף של ביטן לכיסה כדי לכסות את ההלוואות שנתנה לו באמצעות הצ'קים הדחויים? "לא", טען ביטן, "אני כיסיתי הכל".
יש מי שחולק על הגרסה הזאת. כשבן זוגה לשעבר של שמולי העיד בבית המשפט, הוא טען שביטן לא החזיר לה את כל הכסף, ושהיא נכנסה לחובות ולפחות פעם אחת ספגה איומים מהנושים שלו. לדבריו, הוא נאלץ לתת לה במצטבר כ-400 אלף שקל, בין היתר כדי לכסות את הצ'קים הדחויים שנתנה לביטן – סכום שלטענתו מעולם לא קיבל בחזרה ממנה או מהפוליטיקאי הממולח שמלווה אותה מנעוריה ועד היום.
21212-08-21
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
