בעיצומו של משפט השחיתות, ביטן ממשיך לשלוט בוועדת הכלכלה

הציבור הישראלי התרגל לנרמל. שנה של מלחמה מסדר גודל שלא היה מוכר כאן קודם, שנתיים של הפיכה משטרית שנועדה לחלץ ראש ממשלה ממשפט שוחד, שר משטרה עבריין, התבהמות כללית של מערכות השלטון וצמרת המגזר הציבורי – גילוי רודף גילוי, בחילה רודפת בחילה, ובלי לשים לב בולעים ומתרגלים למה שפעם נתפס כבלתי נתפס. למשל המקרה של דוד ביטן, מהח"כים המוכרים והאהודים בליכוד, שמכהן כיום כיו"ר ועדת הכלכלה.

הוועדה של ביטן היא אחד ממוקדי הכוח המרכזיים של הכנסת, ששבה השבוע מפגרת הקיץ הארוכה. בחסות הכאוס, קל לשכוח שכבר כמעט שנתיים מנהל את ועדת הכלכלה אדם שנאשם בשורה ארוכה של עבירות כלכליות. כתב האישום שהוגש נגד ביטן, שנתמך בערימה של אקדחים מעשנים, מייחס לו לקיחת שוחד שיטתית בהיקף של מאות אלפי שקלים. בתמורה, ביטן ניצל את כוחו וקשריו הפוליטיים כדי לקדם אינטרסים כלכליים של המשחדים בכנסת, בקואליציה ובחמש מועצות מקומיות: עיריות ראשון-לציון, תל-אביב, רמלה והוד-השרון, ומועצת שדות דן.

• חרף פרשיות השחיתות – דוד ביטן מונה לתפקיד מפתח בכלכלה הישראלית
• מחירון ביטן לשחיתות: כמה הייתה עולה לכם עזרה מנבחר ציבור בעמדת מפתח?

מדי שבוע נוהרים לוועדה של ביטן פוליטיקאים מכל סיעות הבית, פקידי ממשל, נציגים של המגזר העסקי, לוביסטים ואקטיביסטים. כולם דנים בענייני השעה ומתעלמים מכך שהם למעשה סטטיסטים בסצנה אבסורדית. יו"ר ועדת הכלכלה, האיש שאמור לנהל דיונים על סוגיות כלכליות כבדות משקל ולנווט בין סבך האינטרסים כשלנגד עיניו טובת הציבור, נאשם בכך שבמשך שנים קיבל כסף שחור – שוחד – כדי להטות הליכים כלכליים מסוגים שונים בהתאם לאינטרסים של מי ששילם לו.

לפי כתב האישום, התמורה של ביטן למשלמי השוחד כללה גם סידור פגישות עם ח"כים בבניין הכנסת ועם השר יריב לוין בתקופה שבה החזיק בתיק התיירות

המשפט של ביטן מתנהל כבר שלוש שנים בבית המשפט המחוזי בלוד, באולמה של השופטת דנה מרשק-מרום. ההליך נמצא כבר עמוק בשלב שמיעת העדויות. חוץ מביטן מעורבבים בו כנאשמים וכעדים פעילי ליכוד, ראש עיר וחברי מועצה, ח"כים ערבים, בעלי תפקידים בחברות נדל"ן גדולות, כדורגלנים מפורסמים שהפכו לאנשי עסקים, ואפילו משפחת פשע מוכרת. לכאורה, חומר מהסוג שעיתונות עוינת – ודאי עיתונות "שמאלנית" – היתה אמורה לחגוג עליו במשך שנים כדי להוכיח את הריקבון שפשט במפלגת השלטון.

אבל זה לא קרה. הדיונים במשפט ביטן פתוחים, הפרוטוקולים גלויים וחלק מהנאשמים כבר הודו במעשיהם במסגרת עסקאות טיעון. הדלפות עסיסיות הניחו גם בפני הקהל הרחב תשתית עובדתית שקשה להישאר אדיש כלפיה. ובכל זאת, המשפט כמעט לא מסוקר (גם בעיתונות העצמאית), וניתן להניח שרוב הישראלים כלל לא מודעים לקיומו. לא רק התקשורת אשמה. אשמים גם הח"כים מהאופוזיציה, שרבים מהם מתחזקים יחסים חמים עם ביטן וכבר מזמן מחלו לו על השחיתות.

הקופה הסודית של ביטן

התזכורת מתבקשת: ביטן, שנבחר לכנסת לראשונה ב-2015, היה קודם לכן חבר מועצת עיריית ראשון-לציון. הוא ייצג בה את הליכוד מאז סוף שנות השמונים, כיהן כסגן ראש העירייה ומילא מגוון תפקידים בתחומי התכנון והבנייה – אחריות שהפכה אותו לגורם מחוזר בקרב קבלנים ויזמים. החקירה העלתה שבשלב מסוים למד ביטן לתרגם את החיזור לכסף – וכך נחלץ ממצוקה כלכלית מעיקה שנולדה בעקבות פרשה קודמת שכללה הסתבכות עם השוק האפור.

לפי כתב האישום, התמורה של ביטן למשלמי השוחד כללה גם סידור פגישות עם ח"כים בבניין הכנסת ועם השר יריב לוין בתקופה שבה החזיק בתיק התיירות.

תיק ביטן, שזכה לכינוי המשטרתי "תיק 1803", מבוסס בין היתר על עדות מפורטת שמסר איש סודו מ"י (שמו המלא אסור בפרסום), שהגדיר את ביטן כחברו הטוב ביותר. מ"י נחקר כחשוד בלהב 433 ושמר על זכות השתיקה, אך לבסוף נשבר, חתם על הסכם עד מדינה והודה בחלקו במסכת השוחד. בתמורה הומתק עונשו.

לדברי עד המדינה, שיתוף הפעולה הפלילי שלו ושל ביטן החל ב-2013. "בזמנו, כשאני הכרתי אותו, לדוד לא היה כסף", העיד בבית המשפט. הוא סיפר שהעסקה הראשונה שביצעו יחד נולדה מפנייה שקיבל: קרוב משפחה ביקש ממנו לסייע בקידום פרויקט של חברת הנדל"ן דניה סיבוס.

החקירה העלתה שביטן תִפקד כמאכער שמנצל לרעה את תפקידיו בעירייה ובכנסת, ומ"י שירת אותו כ"גזבר" שגבה עבורו לפחות 715 אלף שקל בחמש שנים

ביטן החזיק אז בתיק ההנדסה בעיריית ראשון-לציון. מ"י הפגיש אותו עם מנכ"ל דניה סיבוס, רונן גינזבורג, שנחקר כחשוד בפרשה אך לבסוף לא הועמד לדין. עד המדינה סיפר שביטן אמר לו שראוי ששניהם יקבלו תשלום עבור הסיוע שהעניקו, ששירת את האינטרס הכלכלי של חברת הנדל"ן – וכך קרה. ביטן וחברו קיבלו מדניה סיבוס 336 אלף שקל. תושבי העיר הפסידו: העירייה היתה אמורה לגבות מחברת הנדל"ן כ-4 מיליון שקל, אך עקב הבחישה של ביטן הצטמק הסכום לפחות ממיליון.

מהרגע הזה ואילך החלו ביטן ומ"י לעבוד יחד באופן הדוק. החקירה העלתה שביטן תִפקד כמאכער שמנצל לרעה את תפקידיו בעירייה ובכנסת, ומ"י שירת אותו כ"גזבר" שגבה עבורו לפחות 715 אלף שקל בחמש שנים. כשגורם כלשהו רצה לשלם לביטן, הוא בדרך כלל היה מעביר צ'ק למ"י, שהיה מלבין את התשלום הבלתי חוקי באמצעות זיוף חשבונית של חנות הרהיטים שניהל בראשון-לציון.

לקריאת כתב האישום המעודכן נגד דוד ביטן:

עד מהרה הפכה השותפות לחברות, ובשלב מסוים ביטן אף העסיק את בתו של מ"י כעוזרת פרלמנטרית. גם הבת נחקרה כחשודה בפרשה, אך לבסוף לא הועמדה לדין.

על פי אחת העדויות, במקרה אחד ביטן השתמש בכוחו בכנסת כדי לאיים על עובדת בעיריית הוד-השרון בניסיון לגרום לה להסדיר חוב של העירייה לקבלן שהיה שותף של עד המדינה. "תשמעי לי טוב, ותגידי גם לראש העיר שלך שאם אתם לא תשלמו את החוב, אני עוצר לכם את כל הכספים שלכם בוועדת הכספים של הכנסת", ציטטה אותו יהודית ביטון, עוזרת ראש העירייה לשעבר.

לעתים ביטן ועד המדינה היו מתחלקים ביניהם בכסף, ולעתים לא – בהתאם לתפקיד שמילא כל אחד מהם בעסקאות. את המאזן תיעד עד המדינה בפתקים.

"כשדוד היה מבקש שאני אשלם למישהו משהו, אז הייתי מתוך מה שיש אצלי משלם – ורושם את זה כמובן", העיד בבית המשפט. "הייתי רושם רק קוד או שם של מישהו שנתן לי, וכמה נתן לי, וכשהיה יורד אז הייתי רושם מינוס ולמי נתתי. כשהפתק הזה כבר היה מגיע למצב שעִדכנתי את דוד מה היתרה, הייתי מעביר את היתרה לפתק חדש, ורושם שוב את הפעולות שהיו".

לדברי עד המדינה, הוא וביטן הקפידו לא לדבר על העסקים בטלפון. את הפתקים שמר על גופו או במשרדו בחנות הרהיטים, מתחם שמור – כך האמין – שבו ניתן לדון בעסקאות בדיסקרטיות. כשרצה לעדכן את ביטן בנוגע ליתרה בקופה הסודית, נפגש איתו והראה לו את הפתק שבו נרשם החישוב. לאחר מכן השמיד אותו ורשם את היתרה על פתק חדש. לטענת עד המדינה, ביטן ביקש שהפתקים לא יכללו את המילים "דוד" או "ביטן". עד המדינה ציית, ורשם במקום זה שם קוד: השם של בנו.

חבר הכנסת בשירות משפחת הפשע

מ"י לא היה מה שמכונה בעגה העבריינית "קוף". הוא היה מאכער בזכות עצמו, עם אינטרסים אישיים ורשת קשרים עצמאית. הרשת הזאת כללה גם כמה מבני משפחת הפשע ג'רושי, ששמה נקשר ברצף ארוך של מעשי רצח, סחר בסמים קשים ואמצעי לחימה, גביית דמי חסות ועבירות כלכליות.

עד המדינה תיאר את הג'רושים כחברים אישיים שלו, ובכל זאת ניכר שהוא מפחד מהם. כשהוצג לו בבית המשפט מסמך ובו שמותיהם, הוא עצר וניסה להתחמק: "יש פה שני שמות שאני מעדיף לא להגיד". בסוף בכל זאת נקב בשמות עאטף, חוסאם ועדנאן ג'רושי. לדבריו, הוא זה שחיבר ביניהם לבין ביטן.

כתב האישום כולל כמה מקרים שבהם סייע ביטן לג'רושים כשכבר כיהן כחבר כנסת. במקרה אחד קיים ביטן רצף של פגישות בכנסת ובעיריית רמלה בניסיון לסייע בהכשרת חיבורים פיראטיים לחשמל בג'ואריש, שכונת המצוקה הרמלאית שבה שולטת משפחת הפשע. ביטן הפגיש את נציגי משפחת ג'רושי עם אנשי משרד המשפטים, רשות מקרקעי ישראל ועיריית רמלה, וגם עם שני חברי כנסת ערבים: אחמד טיבי ואוסאמה סעדי ממפלגת תע"ל.

לבקשת עדנאן ג'רושי, ב-2017 ניסה ביטן לנצל את קשריו במשרד המשפטים כדי לסדר קידום בתפקיד לאדם המכהן כקאדי בבית-דין שרעי. הוא פנה לשרה דאז, איילת שקד, אך ללא הועיל. במקרה אחר ניסה לסייע לג'רושים בהסדרת כניסתו לארץ של בן משפחה תושב ירדן לאחר שנענה בסירוב מצד משרד הפנים. גם כאן הסתיימה הבחישה בכישלון. כשנשאל על כך בחקירה השיב ביטן שאינו זוכר את הפרטים.

כתב האישום לא נוקב בתשלומים שקיבל ביטן תמורת הסיוע לג'רושים. התביעה מייחסת לו עבירה של מרמה והפרת אמונים משום שהמשימות שביצע למען משפחת הפשע הוגדרו כטובת הנאה שנתן לעד המדינה, חברו ושותפו לפשע.

בשלב מסוים, ביטן ועד המדינה גילו שהמשטרה מנהלת נגדם חקירה סמויה. גם כאן יש הקשר פוליטי. עד המדינה סיפר שיום אחד הגיעה לחנות הרהיטים שלו פעילת ליכוד בשם מירב שמולי, חברה ותיקה של ביטן, לוביסטית בחברת גלעד-לובינג וכיום נאשמת בתיווך לשוחד.

לדברי עד המדינה, שמולי לקחה אותו החוצה כדי שיוכלו לדבר בארבע עיניים. "היא אמרה לי שהיא שמעה שיש איזה חקירה עלינו, שהשם שלי עולה, ושל דוד", סיפר בבית המשפט.

גם ביטן קיבל עדכון, אבל זה היה מאוחר מדי. בדצמבר 2017 יצאה המשטרה לגל המעצרים שחשף את חקירת "תיק 1803". לאחר מכן התברר שהחוקרים התקינו מצלמה במשרד של עד המדינה – זירת הפשע המרכזית – ובנוסף האזינו לשיחות הטלפון המפלילות שבהן דן בעסקאות השוחד.

גם ביטן תועד. ב-2022 שודר בתוכנית "המקור" התיעוד הבלתי נתפס שבו נראה חבר כנסת נפגש עם שותפיו לעסקאות השוחד, מושך כסף מהקופה הסודית שלו ונותן הוראות לחברו ה"גזבר". אגב כך הופרכו כמה שקרים שהפיץ ביטן בניסיון להתנקות מאשמה. למשל, הטענה שמעולם לא נפגש עם הג'רושים. ביטן תועד בפגישה סודית ולבבית עם נציגים של משפחת פשע שזורעת מוות ברחובות והורסת משפחות וקהילות. לעיתונות בשפה הערבית גם היו תמונות של ביטן מסתחבק עם הג'רושים בפגישה שהתקיימה בכנסת.

כפיים לעבריין

למרות החשיפה בתוכנית התחקירים, ולמרות הדלפות שמעת לעת קיבלו כותרות במהדורות ובאתרי החדשות – בחיים הציבוריים ביטן המשיך כאילו אין משפט, וכאילו לא נחשף מדי שבוע באולם בלוד עוד טפח ממסכת השחיתות.

בעצם, זה לא מדויק. ביטן כן עשה משהו. בימים האחרונים של 2017, לא הרבה זמן אחרי שנחקר לראשונה, פרש ביטן מתפקידו כיו"ר הקואליציה. לכאורה, צעד שמכיר בכך שעם עננה פלילית כזאת אי אפשר להחזיק בתפקיד פוליטי כה משפיע. אבל רק לכאורה. הצעד של ביטן הוליד חגיגה מתריסה של השחיתות הפוליטית: במקום להפוך למצורע, הוא התקבל כמלך בישיבה פתוחה של הליכוד שהתקיימה בכנסת מול נציגי התקשורת.

יום קודם לכן הוא שב מחקירתו החמישית. בישיבה החגיגית הוא תועד יושב בארשת עגמומית מסביב לשולחן העגול עם עמיתיו הח"כים והשרים, ועם ראש הממשלה נתניהו, מוקף תומכים ואנשי צוות שמילאו את האולם. עשרות הנוכחים מחאו לו כפיים בלי הפסקה, ומדי פעם הוסיפו צעקות עידוד: "ביטן! ביטן!". בסוף, ביטן גם הצליח לחייך. המסר עבר: שום דבר לא קרה, ואם קרה – אז מה קרה? למרות השחיתות, למרות החשדות החמורים, מפלגת השלטון כולה עומדת מאחורי החבר שסרח.

שבע שנים אחר כך, המעמד הגרוטסקי כבר נשכח לגמרי, ויחד איתו "תיק 1803". אבל האפקט נשאר. ביטן, נתניהו, בן-גביר, דרעי ומירי רגב הוכיחו שבגלגול הנוכחי של מדינת ישראל השחיתות היא לא מקור לבושה אלא סיבה לגאווה – ותיק פלילי הוא סוג של אות גבורה שמוענק למי שנאבק בדיפ-סטייט למען הבייס. הרקוב הוא הנורמלי החדש.