ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
פעמיים בשבוע, גיב אור טייק, מתיישב ראש ממשלת ישראל מול שלושה שופטים חמורי סבר ומנסה לשכנע אותם שבמדינה שבה הוא שולט כמעט ברצף מאז 2009 פועלת אחווה סודית שמבקשת להפילו מהשלטון באמצעות תפירת תיקים פליליים. הנאשם נתניהו קורא להם "כבודכם", מזייף בתיאטרליות התפרצויות זעם וגיחוכים, דופק על השולחן במחאה על חוסר הצדק ומגלם באופן מושלם קורבן קפקאי של הדיפ סטייט.
יש הרבה בעיות עם תיאוריית הקשר של ראש הממשלה. אחת מהן היא שכאשר עוצרים רגע ומתבוננים בתיקים עצמם מתחוור שמערכת אכיפת החוק לא רודפת אותו, אלא למעשה נוהגת בו ברחמנות יתר. אין כאן "אכיפה בררנית". להפך.
החקירות הפליליות של נתניהו עוכבו במשך זמן רב בידי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהעניק לו זכויות יתר שאף חשוד אחר לא נהנה מהן. נתניהו קיבל הודעה מראש על פתיחת החקירה וקבע בעצמו מתי ייערכו התשאולים וכמה זמן הם יימשכו. הוא נחקר בלשכתו בבלפור, ולא במתקן משטרתי, ובאופן חריג הורשה לצאת להתייעצויות תכופות עם עורכי דינו.
נתניהו מעולם לא נעצר, ומעולם לא בוצע חיפוש כפוי בלשכות ובבתים שלו. החוקרים לא ערכו לו עימות עם חשודים אחרים, ובימים הראשונים של החקירה הגלויה אפילו לא הורשו לחקור אותו במקביל לאשתו שרה. אם נתניהו היה מעוניין לתאם עדויות ולשבש חקירה, היו לו את התנאים הנוחים ביותר לשם כך.
ההליך כולו נמרח: החקירות החלו ב-2016. כתב האישום הוגש רק ב-2020. חמש שנים וחצי אחר כך המשפט עדיין מתנהל, ונתניהו ממשיך לקבוע בפועל את סדרי העדות של עצמו.
גם הטיפול בשחיתות בכוורת של נתניהו מתאפיין במריחת זמן. מוקדם יותר השנה הוגש כתב אישום נגד שלושה מיועצי התקשורת של ראש הממשלה. יונתן אוריך, עופר גולן ושרוליק איינהורן הועמדו לדין על הטרדת עד המדינה שלמה פילבר. מערכת כריזה שהוצבה מחוץ לביתו בפתח-תקווה השמיעה מסרים קונספירטיביים שנועדו לגרום לו לחזור בו מעדותו: "מומו פילבר, מה הם עשו לך ששיקרת נגד ראש הממשלה? מה הבטיחו לך? מומו, השמאל משתמש בך כדי להפיל את הליכוד".
זה היה מקרה נקודתי שאירע במערכת הבחירות של 2019, תועד בווידאו בזמן אמת וכבר נחקר מכל כיוון. ובכל זאת, המעורבים הועמדו לדין רק כעבור חמש שנים וחצי.
השבוע אמור היה להתקיים דיון הקראת כתב האישום בתיק, אחרי שכבר נדחה בחודשיים בהסכמת פרקליטות המדינה. מדובר במעמד פורמלי שמתבצע בנוכחות הנאשמים ונועד לוודא שהם מבינים מה מייחסים להם ולאפשר להם להודיע אם הם כופרים או מודים באשמה. במקרה של תיק ההטרדה, לדיון ההקראה היתה משמעות נוספת: אחד משלושת הנאשמים, איינהורן, מבוקש לחקירה בתיק קטארגייט אך מסרב לבוא לארץ מחשש שייעצר.
השבוע איינהורן כמעט הפך לעבריין נמלט. אך ימים אחדים לפני הדיון, באישור הפרקליטות הוא נדחה שוב והיועץ הרוויח עוד שלושה חודשים
"מקורב" אנונימי של איינהורן שהתראיין לאחרונה ל"ידיעות אחרונות" טען שהוא מתכוון להגיע לדיונים וש"אין לו שום כוונה להיות עבריין נמלט". השבוע איינהורן כמעט הפך לעבריין נמלט. ימים אחדים לפני הדיון, הסנגורים של עמיתיו ביקשו שוב לדחות אותו. באישור הפרקליטות הדיון נדחה שוב, ל-7 בספטמבר – ואיינהורן הרוויח עוד שלושה חודשים.
ומה לגבי פילבר? עם או בלי קשר ללחצים ולמכונת הרעל הביביסטית, כשפילבר התייצב להעיד במשפט נתניהו הוא סיפק גרסה בעייתית וחזר בו מעובדות מרכזיות שמסר קודם לכן. בפרקליטות התלבטו במשך כמעט שנתיים, ואז הודיעו על ביטול הסכם עד המדינה שנחתם עמו ועל כוונה להעמידו לדין. מאז חלפו עוד שנה וחודשיים, אך כתב אישום עדיין לא הוגש.
בדצמבר 2024, תחקיר "עובדה" העלה חשדות בנוגע להטרדת עדה אחרת במשפט, הדס קליין, לכאורה בהוראת שרה נתניהו. אבל המשטרה פעלה באיטיות וגררה רגליים באיסוף הראיות. חצי שנה אחר כך, ככל הידוע, שרה נתניהו אפילו לא נחקרה.
חקירת "קטארגייט", שבה מעורב גם השב"כ, נעה לאט גם היא. השופט מנחם מזרחי, שדן במעצרים של החשודים יונתן אוריך ואלי פלדשטיין, מתח ביקורת נוקבת על קצב העבודה של חוקרי המשטרה. הפרטים הראשונים בפרשה נחשפו ב"הארץ" בנובמבר 2024, ולמרות שלכאורה יש בסיס לייחס גם לנתניהו חשדות פליליים – בינתיים הוא רק התבקש למסור עדות. ראש הממשלה למוד החקירות שוב קיבל שהות ממושכת להתפקס על גרסה, להפיץ אותה ברבים ולוודא שלא יצוף מידע שיסתור אותה.
בפרשת קטארגייט ראש הממשלה שוב קיבל שהות להתפקס על גרסה, להפיץ אותה ברבים ולוודא שלא יצוף מידע שיסתור אותה
נתניהו יצא בזול גם מפרשת המסמכים המסווגים שהודלפו ל"בילד" בניסיון להסיט את דעת הקהל הישראלית מרצח ששת החטופים בקיץ שעבר. חרף אינדיקציות מובהקות בנוגע למעורבותו בספין השקרי, כתב האישום הוגש רק נגד דוברו לשעבר פלדשטיין ונגד חייל המילואים שהדליף את החומר מאגף המודיעין של צה"ל, ארי רוזנפלד. ההחלטה לנתק בין תיק ההדלפות לחקירת "קטארגייט" היא המחשה נוספת להתנהלות ההססנית של רשויות החקירה. הנזק הציבורי שגרמה ההחלטה מפורט בניתוח מאיר עיניים שפִרסם אורי תובל בכתב העת "תלם".
רצף המקרים הזה ממחיש את עומק המניפולציה שנתניהו מבצע כשהוא מתלונן על רדיפה. האם כך מתנהגת מערכת כוחנית עם עוצמה בלתי מוגבלת שמופנית כולה להפלת ראש ממשלה מכהן? ברור שלא. אחרי שנים של לחץ, ייבוש והסתה, מערכת אכיפת החוק בישראל חבוטה ומורתעת ואף מגלה סימנים של סיאוב – אבל לא הסיאוב שנתניהו מתלונן עליו, אלא סיאוב שמאפשר לו ולשותפיו הפוליטיים לבצע השתלטות עוינת על שומרי סף שאמורים היו לפקח עליהם.
הפרקליטות, הייעוץ המשפטי לממשלה ומה שנשאר מהיחידות החוקרות במשטרה לא מתנהגים כאילו שחיתות שלטונית היא תופעה ממארת שדורשת טיפול מהיר ואגרסיבי. במקום להרים מבט ולהסתכל על האופק, הם מועלים בתפקידם ודבקים בגישה טכנוקרטית שמתייחסת לכל תיק כאל מקרה נקודתי, ולפחות כלפי חוץ מתכחשים לעובדה שהם נמצאים בתוך שדה קרב. התוצאה היא מלחמה במעמד צד אחד, הצד שנמצא בשלטון, שמנצל את חולשת היריב כדי לנרמל שחיתות ולהאביס את הציבור בשקרים.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
