קל לפספס יוזמות מסוכנות כשהציבור מותש – וזו בדיוק הכוונה 

הצעת חוק העמותות של ח"כ אריאל קלנר היא קו שבר עמוק בחיים הדמוקרטיים של כולנו. לא מדובר בתיקון טכני או שולי לחוק העמותות – אלא ביוזמה שיטתית שמכוונת לפגוע אנושות ביכולת הקיום של עמותות וארגוני חברה אזרחית בישראל. מדובר במהלך שמתחזה למנהלתי, אך מהותו פוליטית ומבקשת את השתקתם של גופים המבקרים את הממשלה.

הצעת החוק (פ/5222/24) מבקשת למסות כל תרומה מ"ישות מדינית זרה" בשיעור קיצוני של 80%, אם העמותה אינה מתוקצבת על ידי מדינת ישראל ונתמכת בעיקר מכסף זר. עוד מבקשת הצעת החוק למנוע מאותם גופים נתמכים לעתור לבית המשפט, אלא אם יחליט השר להוציא אותם מאותה רשימה. הצעת החוק מתמקדת אך ורק בתרומות מ"ישות מדינית זרה" – ומתעלמת לחלוטין מתרומות פרטיות מחו"ל שמגיעות אל ישויות בישראל, לעיתים בסכומים גדולים בהרבה. חלק מהעמותות שמזוהות עם הימין – לרבות כאלה שתומכות במדיניות הממשלה ובמתנחלים – נהנות ממיליוני שקלים של מימון פרטי זר מדי שנה, מבלי שאיש מציע למסות אותן.

הרי שאם באמת מדובר בבעיה של "כסף זר" שפוגע בריבונות המדינה – למה הכסף של מדינה ידידותית כמו גרמניה מסוכן יותר מכסף של איל נדל"ן אמריקאי או אוליגרך אוסטרלי? לעתים תמיכתם של האחרונים והשקעתם בארגונים בישראל גבוהה בהרבה. אם מבקשים לקיים דיון ציבורי אמיתי על תרומות לעמותות – בייחוד בתקופה שבה מדינת ישראל מתמודדת עם מאמץ מלחמתי כבד וזקוקה להרחבת הכנסותיה ממס – הוא צריך להתנהל בכנות, באופן שוויוני, תוך בחינה של כלל מקורות המימון, ולא כמסע ממוקד נגד ארגונים מצד אחד של המפה הפוליטית.

קל לפספס יוזמות מסוכנות כשהציבור מותש – וזו בדיוק הכוונה. בתוך שצף האירועים וסדר היום החדשותי העמוס בישראל בצל המלחמה שלא נגמרת, האזעקות, והיום-יום – הציבור עייף ומבולבל. ובדיוק אז מקודמות הצעות חוק הרות גורל, שיגדירו את גבולות הדמוקרטיה לשנים רבות. החקיקה הזו אינה שולית – היא אחת מנקודות ההכרעה הקריטיות לעתיד החברה הישראלית כחברה דמוקרטית שמקדמת שיח ער של רעיונות. ואני מבקשת מכם: אל תעמדו מנגד. ראו מי  עשוי להיפגע (מתוך מיפוי שערך המכון למשפט ופילנתרופיה באונ' תל אביב): 

האגודה לזכויות האזרח שפועלת זה עשרות שנים להגנה על זכויות פרט, חופש הביטוי והזכות להפגין. בתקופת הקורונה, היא עתרה לבג"ץ נגד איכוני השב"כ וזכתה – מהלך שהציב גבול הכרחי לשימוש בטכנולוגיה נגד אזרחים. 

כוח לעובדים שסייע במאבקם של אלפי מאבקים של עובדים מוחלשים, מהמאבטחים ועד למטפלות. 

איגוד האינטרנט הישראלי שמוביל פעילות למען מוגנות ילדים ברשת, פרטיות וקידום נגישות דיגיטלית. 

אלה רק כמה דוגמאות של ארגונים חשובים שפעילותם עשויה להיפגע אנושות מהחוק של קלנר. כמי שניהלה עמותה (התנועה לחופש המידע), שנתמכה על ידי האיחוד האירופי במספר פרויקטים חשובים כמו קידום שקיפות תקציבי הממשלה, אני יודעת: אם החוק הזה ייכנס לתוקף, עמותות רבות פשוט לא ישרדו. תרומות יתייבשו, פרויקטים ייסגרו, והעשייה החשובה – תדעך. גם אם בעתיד יבוטל החוק, את מה שייהרס – לא תמיד יהיה אפשר לבנות מחדש.

רוצים להבין לאן זה הולך? תראו מה קרה בהונגריה. ב-2017 חוקקה ממשלת אורבן חוק שסימן עמותות כ"ממומנות בידי גורמים זרים". שנה אחר כך – "חוק סטופ סורוס", שאסר גם על מתן סיוע הומניטרי למהגרים. קרן Open Society נאלצה לעזוב, הארגונים המקומיים נרדפו, והציבור הוזן בקמפיינים נגד "המימון הזר", החברה האזרחית הפכה למטרה לגיטימית למתקפה שלטונית.

ומה אצלנו? כבר היום עמותות מחויבות להצהיר על כל תמיכה מדינית לרשם העמותות ולפרסם מידע מלא על מהות התמיכה. אותן עמותות שעיקר מימונן מגיע מיישות מדינית זרה מסתובבות עם סימון מיוחד בכנסת, על מנת שידעו חברי הכנסת והציבור על מקורות המימון שלהן. אבל הפעם לא מדובר בעוד דיווח שמבקש המחוקק לקדם למען ידע הציבור וייזהר, אלא בחקיקת מס שתהפוך פעילות אזרחית לבלתי אפשרית בנסיבות העניין. לפי כל ההערכות, ובשונה מבעבר, החקיקה הזו מתקדמת בכנסת וגם עלולה לעבור. בעבר, הממשל האמריקאי עמד בפרץ וסייע לארגוני החברה האזרחית לבלום את יוזמות החקיקה, אבל הממשל הזה משנה את פניו ודוגל בבדלנות. כעת האחריות עלינו. 

דמוקרטיה בלי חברה אזרחית חופשית אינה דמוקרטיה. היא שלד ריק, שלטון ללא ביקורת, ציבור ללא הגנה. החברה האזרחית היא לא אויב – היא רשת הביטחון האחרונה של כולנו: נשים, מיעוטים, עובדים, תושבי פריפריה, דתיים וחילונים שמאמינים בחופש הביטוי, בחופש התנועה, בהגנה על זכויות נשים, בסיוע לנפגעי אלימות, בשמירה על השקיפות, ובמנהל תקין וכן היא גם שומרת על זכויות מיעוטים. אחרי שחקיקה כזו תעבור  – כולנו נשלם את המחיר. ולא רק בכסף.

עו"ד רחלי אדרי-חולתא היא מנהלת שותפויות במרכז למחקר יישומי של הסיכונים לדמוקרטיה באוניברסיטת תל אביב.