ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
אדם ירה למוות בעובר אורח בפינת רחוב, ותועד במצלמות אבטחה. אישה הגישה תלונה על עבירת מין שבוצעה בה, כשבידה ראיות מפלילות. הזמנה לאירוע בו ייערכו הימורים בלתי חוקיים נחשפה ופורסמה בפומבי. בכל אותם מקרים, אתם ודאי חושבים לעצמכם, המשטרה תפתח באופן מידי בחקירה כדי להעמיד את העבריינים לדין.
ובכן – אם הקואליציה תצליח במהלך הנוכחי שלה, חברי כנסת יוכלו לבצע את כל אחת מהעבירות הללו, ויותר – והכול בריש גלי, מבלי שניתן יהיה לזמן אותם לחקירה. לפי הצעת החוק של טלי גוטליב מהליכוד, כדי לפתוח בחקירה נגד חבר הכנסת, או לנהל נגדו תביעה אזרחית, יידרש שהכנסת תסכים, ברוב חסר תקדים של 90 מחבריה, על כך שמעשיו לא בוצעו במסגרת תפקידו הפרלמנטרי. ההגנה הזו, במישור הפלילי, תתקיים גם במקרים של רצח, אונס, סחר בסמים ופשיעה כלכלית.
הצעת החוק יוצרת מכשול כמעט בלתי עביר לתחילת מיצוי הדין – הפלילי או האזרחי – עם חבר הכנסת, גם במקרים שבהם היעדר הקשר בין מעשיו לבין תפקידו הפרלמנטרי בולט למרחקים. היא נועדה למנוע מראש בירור עובדתי מינימלי, של המשטרה או של בתי המשפט, ביחס למעשי חברי הכנסת, ויוצרת בכל הנוגע אליהם חזקת חוקיות – אותה ניתן לסתור רק בהסכמה של 90 מחוקקים. כלומר, לעולם לא (למעט אולי באותם מקרים של חברי כנסת המשתייכים למיעוט, שדווקא עליהם נועדה החסינות להגן במיוחד).
הצעת החוק אף יוצרת אנומליה, בכך שהיא מאפשרת חריג צר, לפתיחת חקירה בעבירות שוחד או מרמה והפרת אמונים גם ללא הסכמת חברי הכנסת, אך מונעת זאת במצבים טריוויאליים בהרבה – שבהם ניכר כי החשדות נגד חבר הכנסת אינם עוסקים במעשים שנעשו אגב מילוי תפקידו הפרלמנטרי. לדוגמה, מנוסח הצעת החוק עולה, שתהיה מניעה לחקור חבר כנסת גם כשברור שהמעשים המיוחסים לו בוצעו לפני שהחל לכהן בתפקידו.
אם הצעת החוק הייתה עומדת בתוקף עם תחילת מושב הכנסת הנוכחי, לא היה ניתן לחקור את ח"כ מאי גולן מהליכוד בחשד שביצעה עבירת תנועה חמורה וחצתה ברמזור אדום, ובכך פגעה עם רכבה ברוכב אופנוע בשנת 2020. גם האפשרות לחקור את ח"כ צבי סוכות מהציונות הדתית בגין פריצה לבסיס הכליאה הצבאי בשדה תימן בחודש יולי האחרון, לא הייתה קיימת. חקירתה של חברת הכנסת גוטליב, מחוללת הצעת החוק, בחשד שעברה על הוראות חוק שירות הביטחון הכללי – לא הייתה מתאפשרת אף היא.
קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ
דיסטופיה מהולה באבסורד? המציאות הזאת נמצאת במרחק אישור הצעת חוק אחת, הנדונה בימים אלו בוועדת הכנסת. הצעת החוק מאיימת לשבש את תכליותיו המקוריות של מוסד החסינות, ולהפוך את הכנסת לעיר מקלט לעבריינים במלוא מובנו של ביטוי זה. אם תאושר בקרוב, בל נתפלא כשארגוני הפשיעה יחלו לקדם מועמדים מטעמם לכנסת ה-26, על מנת להיטיב עם עסקיהם הפליליים לאור יום וללא קמצוץ מורא מגורמי האכיפה.
בכל מקרה, וגם כשלא מדובר בהצעה כה מרחיקת לכת, הרחבה של מנגנון החסינות היא מצב שבו הכנסת "מחוקקת לעצמה". זהו עיסוק מביך במיוחד בראי מצבה של מדינת ישראל בימים אלו, כפי שהעירה – בצדק – ח"כ אפרת רייטן (עבודה) במהלך הדיון שהתקיים השבוע בוועדת הכנסת.
במצבים רגישים כאלו, של חקיקה שנעשית בניגוד עניינים מוסדי, חשובה עוד יותר ההקפדה על הליך נאות, באמצעות מסלול של הצעת חקיקה ממשלתית או ביוזמת ועדת הכנסת, רצוי גם בגיבוי ועדת מומחים שדנה קודם לכן לעומק בשינוי המוצע ובמשמעויותיו.
בניגוד בוהק לכך, הצעת החוק הנוכחית – בדומה לרבות מהצעות החוק המשטריות המהפכניות האחרות שנדונות בימים אלו – היא הצעת חוק פרטית, שניתן להניח כי נכתבה תוך פחות מיממה. ואם לא די בזה, חברת הכנסת היחידה שעומדת מאחורי הצעת החוק מסבירה כי "לבית המשפט אין כל כלי לקבוע את מסגרת מילוי תפקידו של חבר הכנסת". זאת בשעה שבית המשפט המחוזי אמור להכריע בקרוב אם מעשיה שלה, שביצעה רק לאחרונה, נעשו במסגרת תפקידה. וכך לניגוד העניינים המוסדי, הנובע מעיסוק חברי הכנסת במעמדם ובמידת כפיפותם לחוק, נוסף גם ניגוד עניינים אישי בוטה.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
