ההצעה של כץ יכולה להפוך אותו ל"משיח הערבים"

בשנת 2014 תוקן חוק אחוז החסימה בבחירות לכנסת באופן שבו רף הכניסה לכנסת הועמד על 3.25% מהקולות, כלומר כל מפלגה שהשיגה מתחת לארבעה מנדטים לא תיכנס לכנסת. מאחורי התיקון ההוא עמד השר דאז אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) שהתירוץ הרשמי שלו לתיקון היה השגת יציבות פוליטית. אבל המוטיבציה האמיתית שלו הייתה לפגוע בייצוג הסיעות הערביות בכנסת.

אך התוצאה ב-2014 הייתה בסופו של דבר הפוכה מכוונות המכוון. בבחירות לכנסת ה-20 החוק הכריח את הסיעות הערביות להתאחד לריצה משותפת תחת "הרשימה המשותפת" והוביל לתוצאה מדהימה של 13 מנדטים למגזר הערבי. על זה נאמר "בא מקלל ויצא מברך". 

• החוק שיקל על פסילת מועמדים לבחירות מתקדם
• מה מסתיר יו"ר הכנסת? לשכת אוחנה מעכבת מסירת פרטים על כלי פיקוח על הממשלה
• "הממשלה מנצלת את המצוקה שלנו מול ארגוני הפשיעה – כדי להתיר את הרסן למשטרה"

למרבה האירוניה ליברמן יושב בימים אלה מתוסכל באופוזיציה, לצד שתיים מהסיעות הערביות. אחת הסיבות לכך היא אותו חוק שיזם בזמנו ושמנע בבחירות האחרונות את כניסתה לכנסת של המפלגה הערבית בל"ד (בנוסף למרצ) ובכך העניק את השלטון לנתניהו. 

את אותה שגיאה (מבחינתו) עושה בימים אלה יו"ר הקואליציה אופיר כץ (ליכוד) המקדם הצעת חוק להרחבת העילות המאפשרות פסילה של רשימה או אדם מריצה לכנסת. החוק של כץ יקדם מצב בו ועדת הבחירות תוכל לפסול מריצה לכנסת כל אדם התומך במעשי טרור של פלסטינים. אולם המהלך של כץ עשוי להתברר בעתיד כבומרנג שיחזור ויפגע במשגרו, וכצעד שיוביל בפועל להפיכת כץ ל"משיח הערבים" בפוליטיקה הישראלית ולמי שהכשיר את ישיבתם בממשלות ישראל. 

כיצד? ראשית, הצעת החוק הזו עשויה להביא לשינוי של תפיסת ה"גושים". המוסכמה שלפיה תומכי טרור (פלסטיני) פסולים מלשבת בממשלה ובקואליציה היא אבן בסיס במשחק הפוליטי הפרלמנטרי בישראל. על המוסכמה הזו בנה רה"מ בנימין נתניהו את ממשלותיו, ובמקרים אחרים הדבר גם מנע מיריביו להקים את ממשלותיהם. מחיקת פרמטר החרמת תומכי טרור במשחק הפוליטי הישראלי, כיוון שכאלה לא יהיו עוד בכנסת, תהווה פרט מהותי שישנה את התנהלות כלל השחקנים במגרש.

ומי כן עשויים להיכנס לכנסת במקום חברי כנסת שפסולים מראש מהשתתפות במשחק? העברת החוק עשויה להביא לסופו את העידן בו תומכי טרור מקרב האוכלוסייה הערבית ישבו בכנסת. כלומר העברתו תפתח אולי פרק חדש בהיסטוריה, שבו נציגי הציבור הערבי יוכשרו לצורך השתתפות במשחק הפוליטי הקואליציוני, אפילו אם יהיה זה בהסדר הדומה לסיעות החרדיות שאינן ציוניות (מינוי סגני שרים בלבד), או בהסדר בו הם תומכים בממשלה מבחוץ בעד קבלת ועדות כנסת מרכזיות לידיהן. 

למעשה מדובר בחלום הרטוב של רבים מראשי ומצביעי מפלגות השמאל-מרכז – שהמפלגות הערביות יתנהלו בצורה מתוחכמת וריאלית יותר במציאות הישראלית. שיבחרו לרשימותיהן לכנסת אישים שאינם מזוהים כתומכי טרור בעבר או בהווה, אישים שניתן יהיה לבנות עליהם קואליציה (מבפנים או בחוץ) ולתת להם נגיסה בעוגה השלטונית כדי שיקדמו נושאים אזרחיים עבור האוכלוסייה הערבית במדינה.

שעת כושר היסטורית

קידום החוק הזה, אם כן, מעיד כנראה על אחד משניים – או שבניגוד לדימוי שיצא לו, כץ אינו פוליטיקאי מתוחכם במיוחד, או שבשל מצוקתו בסקרים רה"מ נתניהו "יורה לכל הכיוונים" בהיסטריה וכץ הוא רק הכלי המקדם את החוק בהוראת נתניהו. 

באופן אישי אני מתנגד לחוק הנוכחי של כץ, מהטעם שהוא חוק גזעני המפלה בין טרור פלסטיני וטרור מתנחלי-יהודי. גם אם אני מסכים לקביעה שאדם התומך ברצח חפים מפשע, מכל סיבה שלא תהיה, הוא אדם שאינו ראוי לשבת בפרלמנט דמוקרטי ולקבל משכורת וצוות במימון משלם המיסים הישראלי. כץ לא יתקן את החוק כך שיחול גם על תומכי טרור יהודים (המבצעים פעולות טרור נגד פלסטינים) כיוון שהדבר יוביל לפסילת חצי מחברי הכנסת הנוכחיים ממפלגות הקואליציה. 

אולם, אם נשים את עמדתי האישית בצד, אם החוק יעבור וייכנס לספר החוקים, ואם הסיעות הערביות ומחנה השמאל לא יפלו כהרגלם לתגובה "קורבנית-הצהרתית" לחוק אלא ינהגו הפעם בחוכמה – הם יוכלו בבחירות הבאות להפוך את החוק על ראשו של האדם שדאג להעבירו. 

ייתכן שריצה עם רשימות הכוללות נציגות מתונה של האוכלוסייה הערבית תפגע ברמת ההשתתפות של המגזר בבחירות. אולם מצד שני, כל חבר כנסת שייכנס יהיה "כשר", ח"כ שניתן להחשיב אותו במסגרת ניסיונות הרכבת הקואליציה.

העברת החוק עשויה להוות שעת כושר היסטורית עבור המפלגות הערביות ולמפלגות השמאל הישראלי. השינוי עשוי להוביל לשינוי פני הנציגות הערבית במפלגות הנוכחיות, להקמת מפלגה ערבית-יהודית מתונה חדשה, או להגברת התחרות על הקול הערבי במפלגות היהודיות מהשמאל ועד המרכז.