לפני שנצטער על זה: ארבעה סעיפים שצריך לתקן בחוק הרישוי הסביבתי

לאחר כעשור של דיונים וטיוטות, המשרד להגנת הסביבה יביא מחר (חמישי) לקו הסיום חוק חשוב בוועדת הפנים והגנת הסביבה, לקראת הצבעה במליאת הכנסת בשבוע הבא. מדובר בחוק הרישוי הסביבתי שמאגד רישיונות והיתרים שונים שתעשיות צריכות בשביל לפעול. מטרות החוק: לעמוד בדרישות האיחוד האירופי, לצמצם ביורוקרטיה ולייעל הליכים. צפוייה לו השפעה מרחיקת לכת על התנהלות המדינה מול התעשיות, וכפועל יוצא מכך – על הציבור הישראלי.

חוק הרישוי הסביבתי נוגס בחוקים רבים ומשנה אותם, ובהם חוק אוויר נקי וחוק חומרים מסוכנים. למרות הניסונות לאורך השנים לקדם אותו, הוא החל לקבל חיים בגלגולו הנוכחי רק בכנסת הקודמת. הכנסת הנוכחית אישרה אותו בקריאה ראשונה, במסגרת חוק ההסדרים. לאחר מכן הוא פוצל לדיוני ועדה ובחודשים האחרונים, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, יעקב אשר, דהר קדימה עם הדיונים, במטרה להעביר את החוק עד לפגרת הכנסת הקרובה. קצב הדיונים היה כל כך מהיר עד שנציגת המשרד להגנת הסביבה ביקשה לשנות סעיף שהסכימה לו בהיסח הדעת "קצת בגלל הדחיפות שבה עבדנו", אמרה.

למרות חשיבותו, מעט חברי כנסת הגיעו לדיונים בחוק. בלטו בנוכחותם ח"כ יוראי להב הרצנו וח"כ מטי צרפתי הרכבי (שניהם מ"יש עתיד"), שגילו בקיאות, שאלו שאלות והצביעו על הסעיפים הבעייתיים. לצידם, נלחמו בלהט רכז קשרי ממשל בארגון מגמה ירוקה, תומר גרטל, וראש תחום איכות אוויר ואנרגיה מאדם טבע ודין, ד"ר אריה ונגר. בדיונים נכחו בין היתר גם נציגי התאחדות התעשיינים ונציגי מכון הנפט (כיום נקרא מכון אנרגיה וסביבה), נציגי חברת החשמל, רשות המים, נציגי השלטון המקומי וכן נציגי משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה, ובהם מנכ"ל המשרד, גיא סמט. 

למרות משמעות החוק האדירה וההשלכה שלו על איכות האוויר, המשק הישראלי ובריאות הציבור, השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שתחת כהונתה החוק מקבל את צורתו הסופית, לא טרחה להופיע ולו לדיון אחד במושב הכנסת הנוכחי. סילמן הסתפקה בהופעה יחידה באפריל לפני כשנה. 

רגע לפני שחברי הכנסת בעלי זכות ההצבעה בוועדה מתכנסים לאשר את החוק המורכב לקראת קריאה שנייה ושלישית, ריכזנו עבורם ארבעה סעיפים שכדאי ועדיין לא מאוחר לתקן. 

עשור של רישיון לזהם 

כדי שבעל מפעל יוכל להפעיל מתקנים מזהמים, עליו להוציא רישיון מיוחד בשם "היתר פליטה". חוק אוויר נקי, שנחקק לפני כ-15 שנה, קבע שהיתר הפליטה מתחדש אחת לשבע שנים וכולל בתוכו רשימה של הגבלות והוראות. בחוק החדש, היתר הפליטה כלול בתוך סל הרישונות, ויחד איתם הוא מתחדש רק אחת לעשור.   

בדיונים שהתקיימו בשעתו על חוק אוויר נקי, נציגי התעשיינים היו אלה שדחפו להאריך את משך היתר הפליטה לעשור, ואילו ארגוני הסביבה ביקשו לקצר אותו. הפשרה עמדה על שבע שנים. 

עורכת הדין ד"ר ציפי איסר-איציק, שכיהנה בעת הדיונים על החוק המקורי, לפני 15 שנה, בתפקיד מנכ"לית אדם טבע ודין, מספרת כי באותה תקופה התנהל מאחורי הקלעים משא ומתן נוקב על משך היתר הפליטה שיקבלו המפעלים. "בסופו של דבר משך הזמן שנקבע, שבע שנים, משקף פשרה שהושגה בוועדה", היא נזכרת. "זו פשרה שהמשרד להגנת הסביבה הוביל אליה, כדי בעצם לקדם את הליכי החקיקה של החוק". 

בדיונים השתתפו נציגים רבים מכל התעשיות ובהם התאחדות התעשיינים. לדבריה, כל צד הצטייד בחוות דעת ודוגמאות מהעולם שמשרתות את תפיסת עולמו. "נציגי התעשיינים הגיעו לדיונים עם הצעות לתקופות ארוכות שהגיעו מכל מיני מדינות, במטרה להרוויח שקט תעשייתי מהדרישות הרגולטוריות מצד המשרד", הסבירה. הפשרה שהושגה אפשרה לכל הצדדים להתקדם תוך שיתוף פעולה. לשיטתה שינוי החוק פוגע בהסכמות שהושגו בין כל הצדדים ובמאמץ רב.

פירוט ותגובות בידיעה קודמת של "שקוף":

• שקט תעשייתי: המתנה היקרה שיקבלו המפעלים המזהמים על חשבוננו 

הדלת הפתוחה למנכ"ל

הרשיונות שמפעל מצטייד בהם לאורך חייו נקנים במאמץ רב. במתן הרשיונות מעורבים גורמים רבים, בהם אנשי מקצוע במחוז הרלוונטי של המשרד להגנת הסביבה, שמכירים את הטכנולוגיות וההשפעות הסביבתיות, כמו גם את תרומת המפעל למשק הישראלי. פעמים רבות מעורבים במתן הרשיונות תושבי האזור, ראשי רשויות ופעילי סביבה. 

הליך הוצאת הרישיונות אורך זמן. המשרד להגנת הסביבה מוציא טיוטה, פותח אותה להערות הציבור ובמקרים בעלי פרופיל גבוה, מתקיים דיון בנוכחות כל בעלי עניין. במשרד להגנת הסביבה שוקלים את כל הטענות, בוחנים אותם כלכלית, סביבתית וחברתית, ומוציאים היתר פליטה לשבע שנים. גם אז – ניתן לערער על ההחלטה לבית המשפט. 

כעת, לא רק שחבילת רישיונות ניתנת לפרק זמן ארוך יותר (עשור במקום שבע שנים), אלא שלאחר שהרישיון יוצא, למפעל יש הזדמנויות חדשות להגיש ערעור, אם התנאים אינם לרוחו ובתנאים מסוימים. לפי החוק המוצע, את הערעור ניתן להגיש למנהל במשרד להגנת הסביבה. אם תשובתו אינה לרוח המפעל, והוא עומד בתנאים שקבע החוק להגיש ערעור נוסף, ניתן יהיה לפנות גם למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה – משרת אמון של השר להגנת הסביבה. בשלב זה, המנכ"ל אמור לפנות למנכ"לים נוספים ולהיוועץ עימם. כלומר הדלת לשיקולים לא עניינים נפתחת כחוק. 

יש לציין כי מסלול כזה – מהמפעל למנכ"ל המשרד – אינו קיים באופן הזה באף אחת מהמדינות באיחוד האירופי שישראל משתמשת בהן כמודל.

מה אומרים על זה במשרד להגנת הסביבה? איזה תנאים צריך כדי לפנות למנכ"ל ומה קרה מאחורי הקלעים שהוביל לקדם את הסעיף יוצא הדופן? כתבנו על זה בהרחבה ממש פה:

• בדרך לאישור בוועדת הפנים: צ'ופר התעשיות המזהמות

טכנולוגיה טובה דיה

חוק אוויר נקי קובע כי התעשיות בישראל צריכות לבחור תמיד בטכנולוגיה הזמינה המיטבית (BAT) – מעין תקן בינלאומי שלפיו מפעלים שיש להם פוטנציאל לזהם נדרשים לבחור באמצעים להפחתת פליטות. 

החוק החדש מבקש לשנות זאת, ולקבוע שהמפעל לא יצטרך לבחור בטכנולוגיה הטובה ביותר, אלא מבין הטכנולוגיות הטובות ביותר. 

במשרד הסבירו זאת בכך שההיתר הנוכחי כולל גם התייחסות לשורה של היתרים, כמו הזרמה לים, שפכים ואוויר, שם ההגדרה אינה בהכרח רלוונטית. אלא שאם זו הסיבה, ניתן כמובן היה להגדיר לכל היתר תקן טכנולוגיות אחר, או לכל הפחות לשמור על ההנחיה ברישוי מתקנים שפולטים זיהום לאוויר.

תגובת המשרד בתחתית הכתבה וגם בקישור:

• יו"ר ועדת הפנים נגד ארגוני הסביבה: "אם הייתם דתיים – הייתם נטורי קרתא"

דרישת ארגוני הסביבה וחברי הכנסת לשקיפות: "מסורבלת ולא חיונית"

צו מנהלי הוא הדרך של המשרד להגנת הסביבה להורות למפעל מזהם לתקן את דרכיו ולמנוע זיהום. בניגוד לקנס שניתן על התנהגות עבריינית שהוכחה, הצו, כמו שמסבירים במשרד "צופה פני עתיד", ומבקש למנוע זיהום. רק בקיץ האחרון המשרד להגנת הסביבה הוציא צו כזה למפעל "נשר", בשל שורה של תקלות במתקני המפעל. במשרד איימו כי אם לא יתוקנו, חלק מהמתקנים יושבתו.

הצווים חושפים לציבור את המתרחש ליד המפעלים, הנמצאים לפעמים סמוך לביתם. אלא שנכון להיום, המשרד להגנת הסביבה אינו מחוייב בחוק להשקיף את הצווים שהוא מוציא למפעלים, ויכול להפעיל שיקול דעת בכל מקרה ומקרה.

חברי הכנסת צרפתי הרכבי ולהב הרצנו וארגוני הסביבה ביקשו לשנות זאת – ולחייב את המשרד לפרסם את הצווים בחוק. 

"המשרד להגנת הסביבה מבקש להסתיר מהציבור מידע קריטי ללא שום נימוק", אמר רכז קשרי ממשל בארגון מגמה ירוקה, תומר גרטל, בשיחה עם "שקוף". "לפי ההמלצות של ה-OECD, הנתונים חייבים להתפרסם ולהגיע לידיעת הציבור. אי אפשר לשנות את כל משטר הרישוי הסביבתי ולהחיל נורמות חדשות ולהתחמק משקיפות בצורה כזו". עוד הוסיף כי "אחרי דוח כל כך חמור של מבקר המדינה בנושא אכיפה סביבתית אין מקום יותר להסתיר מידע מהציבור".

בדיון שקיימה ועדת הפנים והסביבה לפני כשבוע, אמרה הממונה על ייעוץ וחקיקה במשרד, עו"ד נטע דרורי, כי במשרד ישקלו בחיוב פרסום של הצווים המנהליים. "אבל לא אמרנו שנקבע איזשהו הסדר ייעודי", הבהירה. כלומר, במשרד ישמחו לפרסם אבל בלי שהדבר יעוגן בחובה חוקית. לאחר דין ודברים, סיכמה: "זה נראה לי מאוד מסורבל ולא חיוני".

לכתבה המלאה ותגובות המשרד: 

• יו"ר הוועדה אשר מפספס הזדמנות נדירה, ומסרב לפעול למען שקיפות במאבק במפעלים המזהמים