ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

יומיים בשבוע או פחות: האופוזיציה בקושי הגיעה לכנסת בתחילת המלחמה

בשלושת החודשים מאז 7 באוקטובר, חברי האופוזיציה נעדרו מהמשכן בפער של 28% מחבריהם לקואליציה, והגיעו 231 שעות בממוצע בסך הכל • בראש טבלת הנוכחות נמצא ח"כ שמחה רוטמן, כשסיעת "הציונות הדתית" היא החרוצה מכולן • ומי בתחתית, עם 16 שעות נוכחות בלבד? • בדיקת הפרלמטר של "שקוף"
הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

חברי כנסת עומדים דקת דומייה ב-16 באוקטובר, לזכר הרוגי הטבח (צילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90)

בשבועות ובחודשים אחרי טבח 7 באוקטובר, המדינה כולה נקראה לדגל. מאות אלפים התגייסו למילואים ועוד רבבות התגייסו למערך ההתנדבות האזרחי. אבל היו כאלה שבחרו, דווקא בתקופה רגישה זו, שלא להתייצב במקום עבודתם החיוני – משכן הכנסת. 

בדיקת הפרלמטר של "שקוף" חושפת פער משמעותי בין נוכחות חברי הקואליציה לאופוזיציה במשכן, בשלושת החודשים שעברו מאז פרוץ המלחמה. בקרב חברי הקואליציה, ממוצע הנוכחות עמד על 319 שעות לחבר כנסת – כמות הנושקת לממוצע של שלושה ימי עבודה בשבוע (בחישוב של שמונה שעות עבודה ליום). לעומתם, ממוצע ההגעה של חברי האופוזוציה עמד על 231 שעות בלבד – כמות העולה במעט על שני ימי עבודה בשבוע, ופער של 28% לעומת חברי הקואליציה.

שיאן הנוכחות בכנסת בשלושת החודשים הראשונים למלחמה הוא ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, עם 680 שעות נוכחות במשכן – יותר מעשר שעות ממוצע בכל יום פעילות של הכנסת. מנגד, בתחתית הטבלה נמצא ח"כ אריה דרעי, יו"ר מפלגת ש"ס, שנכח רק 16 שעות במשכן והוא הח"כ הנעדר ביותר בתקופה שבדקנו.

נכונה העובדה שעבודת חברי הכנסת היא לא שגרתית ולעיתים סביב השעון, למשל כשצריך להצביע על תקציב או מתקיים פיליבסטר של האופוזיציה. בנוסף, חברי הכנסת עורכים לפעמים סיורים מחוץ למשכן, שאינם נרשמים בשעון הנוכחות בכנסת. 

ועם זאת, מקום העובדה המרכזי של הח"כים הוא משכן הכנסת בירושלים. לשם הם נדרשים להגיע כדי להשתתף בדיוני הוועדות, להגיש הצעות חוק, להצביע במליאת הכנסת ולקיים פגישות עם קבוצות אינטרס שבעניינן הם אמורים להכריע בוועדות ובמליאה. 

לכן מערכת "שקוף" בחרה להתמקד הפעם בנוכחות במשכן בלבד. מאגר הנתונים עליו התבססנו היה אתר זמן הכנסת המחשב את זמני הנוכחות של חברי הכנסת בכל רגע נתון ולאורך תקופה. המידע מסונכרן עם אתר הכנסת. פרק הזמן שבדקנו היה החל מ-16 באוקטובר 2023, מועד פתיחת מושב החורף של הכנסת, ועד שלושה חודשים לאחר מכן – 16 בינואר 2024 – 67 ימי עבודה בסך הכל.

יודגש כי בחינת פעילות חבר כנסת בחתך כמותני (שעות נוכחותו בכנסת, במקרה הזה), לרוב אין בה כשלעצמה עדות לעשייתו של חבר הכנסת, למעט הנתונים הקיצוניים לכל כיוון. לדוגמה, העובדה שחבר כנסת הוא שיאן הנוכחות, אין בה כדי להעיד על טיב עשייתו במשכן. אולם שילוב כלל הפרמטרים שבחן "שקוף" בפרויקט הפרלמנטר, מאפשרת לנו להצביע מי מבין חברי הכנסת היו פעילים יותר או פחות במשכן, בפרק הזמן הנבחר.

השוואה למשק הישראלי

דרישות ההתייצבות של חברי הכנסת נמוכות בהרבה מהמקובל במשק הישראלי. עובד מהשורה, המחזיק במשרה מלאה, נדרש לעבוד חמישה ימים בשבוע, שמונה שעות עבודה ביום לכל הפחות, ובסך הכל כ-230 ימי עבודה בשנה, בניכוי ימי חופש וחגים. 

במושב השני של הכנסת ה-25, בכנס החורף וכנס הקיץ, סך כל ימי הכנסים מסתכם ב-245 ימים ברוטו. בניכוי סופי שבוע נשארים עם 175 ימים. כלומר, מלכתחילה חברי כנסת נדרשים להגיע למקום עבודתם חודשיים פחות מהעובד הסביר במשק הישראלי.

התייצבות מלאה של חבר כנסת, חמישה ימים בשבוע בתקופה שסקרנו, אמורה הייתה להתרגם ל-536 שעות עבודה במשכן. ארבעה ימי עבודה דורשים נוכחות של 429 שעות בממוצע; שלושה ימי עבודה דורשים 322 שעות בממוצע; יומיים עבודה דורשים 214 שעות; ויום עבודה בשבוע מתרגם ל-107 שעות עבודה בסך הכל.

מבין 95 הח"כים שבטבלה (שאינה כוללת שרים וסגני שרים), 60 עבדו בממוצע מספר שעות שווה ערך ליום עד שלושה ימי עבודה בלבד. שלושה חברי כנסת לא הגיעו אף לרף השעות הממוצע ששווה ערך ליום עבודה בשבוע. 

שני חברי כנסת חרוצים עלו על רף השעות השווה לחמישה ימי עבודה, שישה הגיעו לכמות שעות השווה בממוצע לארבעה עד חמישה ימי עבודה, ועוד 24 חברי כנסת הגיעו לכמות שעות ממוצעת השווה לשלושה עד ארבעה ימי עבודה בשבוע.

שיאני הנוכחות

שיאני הנוכחות במשכן מגיעים כולם מקרב הקואליציה. למעשה, חברת האופוזיציה הראשונה בטבלת הנוכחות ממוקמת הרחק במקום ה-14 – מירב כהן מ"יש עתיד". 

שיאן הנוכחות בכנסת בשלושת החודשים הראשונים למלחמה הוא, כאמור, ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית),עם 680 שעות נוכחות במשכן, כשהוא משאיר הרחק מאחור את הבאים אחריו. 

את המקום השני כבש ח"כ עמית הלוי (הליכוד) עם 551 שעות נוכחות – תשע שעות בממוצע ליום עבודה. רוטמן והלוי הם שני הח"כים היחידים שמבחינת ממוצע שעות שבועי, הגיעו ליותר משמונה שעות בחמישה ימי עבודה.

אחריהם מגיע ח"כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה) עם 533 שעות – חמישה ימי עבודה בממוצע. אחריו נמצא ינון אזולאי (ש"ס) עם 479 שעות, ובמקום החמישי נמצא חברו למפלגה ח"כ יוסף טייב (ש"ס) עם 470 שעות. 

שיאן הנוכחות בפרלמטרים הקודמים, ח"כ אופיר כץ (הליכוד), התדרדר במדרוג הנוכחי למקום ה-25, עם כמעט 357 שעות נוכחות, על אף שכפי שדיווחנו לאחרונה הוא מחזיק בשיא ההצבעות במליאה בתקופה שבדקנו. 

תחתית הטבלה

בדיקת הפרלמטר מגלה כי ראשי המפלגות נוטים לאייש את החלק התחתון בטבלת הנוכחות.

בתחתית הטבלה נמצא, כאמור, ח"כ אריה דרעי, שנכח במשכן הכנסת בכל 67 ימי הלחימה שסקרנו 16 שעות בלבד. ביממות הראשונות לאחר הטבח דווח כי למרות שח"כ דרעי אינו שר, לאור שמינויו נפסל על ידי בג"ץ, הוא לוקח חלק בדיוני קבינט המלחמה ונוכח בהם. עם זאת, השתתפותו בדיוני הקבינט היא עניין נקודתי שאינו מסביר היעדרות בקנה מידה נרחב כל כך ממשכן הכנסת. בפועל, מדובר בדפוס התנהלות קבוע של דרעי – במלחמה או בשגרה – שבא לידי ביטוי גם בפרלמטרים קודמים של "שקוף".

יו"ר נוסף שמיעט להגיע בחודשי המלחמה הראשונים הוא ח"כ יאיר לפיד (יש עתיד). יו"ר האופוזיציה התייצב ל-86 שעות בלבד – ממוצע של שעה ורבע עבודה ביום, וכמות שאינה מתרגמת ולו ליום עבודה מלא אחד בשבוע. 

מעליו ממוקם יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, עם 100 שעות נוכחות. ח"כ אלמוג כהן (הליכוד) שהתגייס למילואים נמצא מעט מעליו עם 107 שעות. את החמישייה בתחתית סוגרת יו"ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, עם 108 שעות נוכחות בשלושת חודשי הלחימה הראשונים. 

בניכוי ראשי המפלגות, הח"כים הבאים נמצאים בתחתית טבלת הנוכחות: ח"כ בועז טופורובסקי (יש עתיד) עם 120 שעות נוכחות, ח"כ דני דנון (הליכוד) עם 126 שעות, ח"כ גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד) עם  130 שעות וח"כ אימאן ח'טיב יאסין (רע"ם) עם 134 שעות נוכחות. 

אופוזיציה מול קואליציה

השוואת ממוצע הנוכחות בין סיעות האופוזיציה לקואליציה ממחישה את הפער בין השתיים, העומד על 28% לטובת הקואליציה. חברי הקואליציה התייצבו 319 שעות במשכן בממוצע – כשלושה ימי עבודה בשבוע. בהשוואה, חברי האופוזיציה התייצבו בממוצע רק 231 שעות – קצת יותר מיומיים בשבוע.

בדיקת הנתונים לעומק מעלה שהפער בין האופוזיציה לקואליציה לא נובע רק ממקרי קיצון כמו זה של ח"כ רוטמן, שמרבה לשהות במשכן ומושך את ממוצע הנוכחות למעלה.

למעשה, ב-40 המקומות הראשונים בפרמטר הנוכחות אפשר למצוא רק תשעה חברי כנסת מהאופוזיציה. לעומת זאת, ב-40 המקומות האחרונים בטבלה, אפשר למצוא כבר 27 מחברי האופוזיציה.

השוואה בין סיעות

כשמשווים בין ממוצעי סיעות ולא בין חברי כנסת בודדים, עולה כי סיעת הציונות הדתית היא החרוצה מכולן, עם 459 שעות בממוצע לח"כ – כלומר מעט יותר מחמישה ימי עבודה בשבוע. ח"כ רוטמן, הממוקם ראשון בפרמטר כולו, מושך חזק למעלה את חבריו, אולם גם בלעדיו הסיעה הייתה ממוקמת במקום הראשון עם 385 שעות נוכחות בממוצע לח"כ. 

בפער עצום של 100 שעות בממוצע, נמצאת במקום השני סיעת יהדות התורה עם ממוצע נוכחות של 357 שעות. לא רחוק מתחתיה ממוקמת סיעת ש"ס, עם ממוצע של 349 שעות, כשיו"ר הסיעה, ח"כ דרעי, מושך חזק למטה את התוצאה הסיעתית. בניכוי דרעי, ממוצע הסיעה מגיע למקום השני עם 397 שעות נוכחות בממוצע לח"כ. הליכוד ממוקמת במקום הרביעי עם 296 שעות נוכחות בממוצע, ולא רחוק ממנה, במקום החמישי, נמצאת סיעת המחנה הממלכתי עם ממוצע של 285 שעות נוכחות לח"כ. 

הנתון של סיעת המחנה הממלכתי מעניין לאור העובדה שבפרלמטר ההצבעות במליאה, מערכת "שקוף" הראתה שחברי הסיעה לא נכחו כמעט בכלל בהצבעות, והסיעה ממוקמת במקום האחרון בטבלת ההצבעות במליאה. מיקום חבריה במקום החמישי בטבלת הנוכחות במשכן מרמזת לאפשרות שחבריה מרבים לפקוד את המשכן בבוקר, מגיעים לוועדות ומסתלקים לקראת דיוני המליאה המתחילים מאוחר יותר. אפשרות נוספת היא שחברי המחנה הממלכתי נמצאים במשכן גם כשדיוני המליאה מתקיימים, אולם לא נכנסים למליאה ולא מצביעים, מסיבות השמורות עמם. 

אחרונת הסיעות בממוצע שעות הנוכחות היא רע"ם, המחזיקה בממוצע של 166 שעות לחבר כנסת – תוצאה שניתן לתרגם ל-1.5 ימי עבודה בשבוע לח"כ, בממוצע. חד"ש-תע"ל נמצאת מקום אחד מעליה עם ממוצע של 212 שעות – יומיים עבודה בשבוע לח"כ. את המקום השלישי מלמטה מאיישת מפלגת העבודה עם ממוצע של 232 ימי עבודה לח"כ – קצת יותר מיומיים עבודה בממוצע בשבוע לח"כ. 

אחרי ככלות הכל

חברי כנסת בישראל משתכרים 47,583 שקלים בחודש עבור עבודתם למען הציבור. מערכת "שקוף" אינה קובעת מה הנוכחות הראויה במקום עבודתם – נוכחות שתשקף את משכורתם הנאה.

כאן המקום לשוב ולהדגיש שלא תמיד כמות מעידה בהכרח על איכות. ואולם, הציבור, שמממן את משכורות הח"כים, צריך להיות מיודע על עשייתם במשכן, ודאי כשמדובר במקרי היעדרות קיצוניים.

העדות הכמותנית בפרלמטרים שיצרנו יכולה לשמש גם כלי עבודה לראשי הסיעות השונות בכנסת, לצד ראשי סיעות הקואליציה והאופוזיציה. הללו צריכים להיות מודעים לתפקוד הסיעות השונות, ולנווט את חברי הכנסת שלהם ליעדים שנראים להם ראויים.

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

מאת שבי גטניו

שבי גטניו
עיתונאי ב"שקוף", מסקר את הכנסת, עבודת הלוביסטים והקשרים בין הון-שלטון-עיתון. החל מ-2008 פעיל בסוגיות תחלואי קשרי הון-שלטון-עיתונות ואסדרת פעילות השדלנים בישראל. בין השנים 1998-2008 פעיל במאבק לקידום זכויות להט"ב (יוצר הקיצור להט"ב). דובר לשעבר של עמותת 'רופאים לזכויות אדם'. בוגר תואר ראשון במדעי החברה והרוח ובדרך לסיום תואר שני במסלול מצטיינים עם תזה בלימודי דמוקרטיה בין-תחומיים באוניברסיטה הפתוחה. גר בתל אביב, אב לילד.

4 תגובות

  1. שבי, עבודתך עבודת קודש היא! היא צריכה להיות מוצגת בכל כלי המדיה המרכזיים, בבקשה תקדם את הנושאים האלו לפני הבחירות. שאנשים ידעו כמה חברי הכנסת המושחתים, שמרוויחים קרוב ל50 אלף בחודש עובדים עבורנו. ביזיון

    1. בדיוק כך. הציבור חייב לדרוש הוכחות מהח״כים/ות שהם/ן עובדים על מלא ובכנסת הבאה זה חייב לבוא לידי חקיקה. מי שאינו עובד/ת, מורידים משכרו/ה את שעות ההעדרות בדיוק כמו בכול חברה או מפעל. עושים סוף לזלזול וההפקרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,908 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
בשקוף אין פרסומות.

כי רק עיתונות בבעלות הציבור עובדת בשביל הציבור. 

בשקוף אין פרסומות.

משוחררים מאינטרסים זרים, אנחנו עושים עיתונות עצמאית, נקייה ומשנה מציאות.

כי רק עיתונות בבעלות הציבור עובדת בשביל הציבור.

תמיכה חודשית קבועה בכל סכום (!) תאפשר לנו להמשיך.