בלי הסיעות הערביות והעבודה: הטריק של רוטמן בוועדת חוקה

ועדת המשנה שהוקמה כדי לדון בהעמדה לדין של מחבלי חמאס התכנסה השבוע בפעם השנייה. אף שבשבוע שעבר פורסם כי הישיבה תחולק לשני חלקים – הראשון חסוי והשני פתוח – בסופו של דבר היא התקיימה במתכונת מצומצמת, ועל הדיון כולו הוטל חיסיון – בלי תיעוד מצולם ובלי פרוטוקול שפורסם מאוחר יותר. וזאת, על אף שכפי הנראה לא היה כל מניע ביטחוני להטלת החיסיון המלא.

בתשובה לפניית "שקוף", נמסר מדוברות הוועדה כי "ישיבת הוועדה תהיה כולה חסויה, על פי החלטת יו"ר הוועדה, בהתאם לפרק החמישי בתקנון הכנסת". אלא שדוברות הוועדה התחמקה מלהשיב מה היו ההנמקות להטלת החיסיון, ואם גוף ביטחוני כלשהו דרש אותו.

זו הפעם השנייה שהדיון בוועדת המשנה החדשה מוסתר מהציבור ומתנהל בנוכחות מצומצמת של חברי הוועדה בלבד – שמונה נציגים מטעם הסיעות הגדולות – תוך הותרת הסיעות הערביות ונציג מפלגת העבודה בחוץ. 

בשיחה עם "שקוף" אמר ח"כ עופר כסיף, חבר ועדת חוק, חוקה ומשפט מטעם סיעת חד"ש, כי "היא (הישיבה – ש"ג) חסויה במיוחד כדי שלא אוכל להשתתף". 

בימים אלה דנים במשרד המשפטים על טיבה של הצעת חוק בנושא אופן ההעמדה לדין של משתתפי הטבח, אך לעת עתה לא הונח על שולחן הכנסת חוק מוגמר מטעם המשרד. ועדת המשנה שהוקמה נועדה, אם כן, לפקח על התהליך בו הממשלה ומשרד המשפטים מתקינים את החוק העתידי. 

הדיונים על החוק שמשרד המשפטים יגיש בסופו של דבר מטעם הממשלה יהיו גלויים ופתוחים לציבור. אלא שהמגמה המסתמנת של הטלת חיסיון מלא על הישיבות שמתקיימות בינתיים, תוך השתקת קולות מהאופוזיציה, מעלה סימני שאלה.

צידוקים ביטחוניים? לא בטוח

ב-4 בדצמבר התקבלה ההחלטה על הקמת ועדת המשנה לבחינת פעולות הממשלה לשם יצירת מסגרת משפטית מתאימה להחזקתם ולהעמדתם לדין של מחבלי חמאס שהשתתפו בהתקפה על ישראל ב-7 באוקטובר. ההחלטה על הקמת ועדת משנה חדשה התקבלה על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט, שבראשה עומד ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית).

גם בראש ועדת המשנה עומד ח"כ רוטמן, ונוסף לו חברים בה נציגים מטעם הסיעות הגדולות ביותר בכנסת: משה סעדה (הליכוד), יואב סגלוביץ' (יש עתיד), מתן כהנא (המחנה הממלכתי), אברהם בצלאל (ש"ס), יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) ויצחק קרויזר (עוצמה יהודית). יהדות התורה החליטה להוריש את המקום שנקבע לה למפלגת הליכוד, שבחרה בנציג נוסף מטעמה: אריאל קלנר.

ב-19 בדצמבר התקיים הדיון הראשון של ועדת המשנה, בנוכחות שר המשפטים יריב לוין והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. על הדיון הוטל חיסיון מלא ואיסור הכניסה לישיבה חל גם על יועצי חברי הכנסת ויועצי השרים. 

הצידוקים הביטחוניים להטלת החיסיון היו חלק ממערך שיקולים כולל, שכלל גם רצון לקיים דיון מקצועי שיאפשר לשר וליועמ"שית יכולת להתבטא באופן חופשי – סיבה בלתי מוצדקת לכשעצמה להטלת חיסיון. 

למיטב הבנתנו, לא השב"כ ולא צה"ל היו בין מבקשי הטלת החיסיון על הדיונים. דוברות הוועדה סירבה לענות לשאלה באופן ישיר, על אף שנשאלה על כך מספר פעמים.    

כך או כך, אם הטלת החיסיון על הדיון הראשון נעשתה, אמנם, מתוך רצון לאפשר לשר המשפטים והיועמ"שית להתבטא באופן חופשי, סיבה זו אינה תקפה בדיון השני שנערך בלעדיהם.

המשתיק הידוע

אין הרבה ח"כים בכנסת ה-25 שטורחים על השתקת חבריהם למשכן כמו ח"כ רוטמן. במשך שנת כהונתו כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובחודשים בהם קידם הפיכה משטרית בישראל, בלט רוטמן לרעה ביחסו לחברי הכנסת בכלל ולחברי הוועדה בפרט. 

בהצבעה על חוק הוועדה למינוי שופטים הורה רוטמן להוציא מהישיבה 17 ח"כים – שיא של כל הזמנים. ליחס דומה זכו גם נציגים מקצועיים של משרדי ממשלה שהביעו עמדות שאינן נוחות לו, כשאחד המקרים אף גרר איתו הערה נדירה מיועמ"שית הכנסת שגית אפיק, המקפידה להתערב רק במקרה קיצון. 

אלא שאז הגיע 7 באוקטובר, ובעקבותיו קמפיין ה-"ביחד ננצח" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מה שהצריך את רוטמן להתאים עצמו למציאות המשתנה ו"להוריד ווליום" בכל הקשור להתנהלותו בוועדה.

התנהלותו המפוקפקת בוועדת המשנה החדשה שבראשה הוא עומד, עשויה להעיד על כך שנטייתו של רוטמן להשתיק ביקורת לא השתנתה אלא לבשה צורה אחרת: הטלת חיסיון על הדיון והדרת מפלגות שאינן מתיישבות עם עמדתו.

הטלת הגבלות כלשהן על פומביות ועדות הכנסת אמורה להיעשות במקרים חריגים בלבד, ועל פי רוב נעשית מסיבות ביטחוניות: לשם שמירה על ביטחון המדינה, אינטרסים חיוניים של המדינה או שלום הציבור; כשהדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע; או לבקשת מי שהשתתף בישיבה – אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו.

ועדת המשנה החדשה, עליה אמון רוטמן, מתמקדת בסוגייה משפטית ולא בטחונית. אך גם אם יתברר שהיה מניע ביטחוני להטלת החיסיון על הדיונים, הדבר אינו מצדיק הדרה של סיעה כזו או אחרת מהם.

"קבענו גודל שהוא גם פונקציה של ועדה שלא תהיה גדולה מדי כי חלק מהדיונים – לא כל הדיונים, אבל חלק מהדיונים – הם בהחלט דיונים שצריכים להיות חסויים", הסביר רוטמן את הסיבה לגודלה של הוועדה החדשה, בדיון ועדת חוקה, חוק ומשפט, שהתקיים ב-4 בדצמבר. "לחלק מהדיונים יש רגישות קצרת מועד, לחלק מהדיונים יש רגישות ארוכת טווח וארוכת מועד, לכן היה צריך לשמור על פורום יותר מצומצם מאשר הרכב הוועדה כולה".

אלא שקביעתו של רוטמן כי רק שמונה הסיעות הגדולות יוכלו לבחור נציגים לוועדת המשנה, הותירה שלוש סיעות מחוץ להרכב – רע"ם, חד"ש והעבודה – שלושתן מהוות אופוזוציה לרוטמן.

בנוסף, גם לאחר שמפלגת יהדות התורה ויתרה על מקומה בוועדה, רוטמן לא חשב להעביר את השרביט לסיעה שאינה מיוצגת, אלא אפשר למפלגת הליכוד לבחור בנציג נוסף מטעמה. כך, יכל להמשיך להדיר את מפלגת העבודה והסיעות הערביות.

פתח לשיקולים פוליטיים

ב-26 באוקטובר, כמעט שלושה שבועות אחרי הטבח בעוטף וסמוך לכניסה הקרקעית לרצועה, שלחה יועמ"שית הכנסת מסמך ליושבי ראש ועדות הכנסת. במסמך הבהירה עו"ד אפיק את סוגיית פומביות הדיונים בוועדות הכנסת והפרוטוקולים במצב מלחמה.

"הפעלת סמכויות הוועדות ויושבי הראש כאמור הינה חריגה, ויש להשתמש בה בהתאם לתקנון, במשורה ובשום שכל", כתבה אפיק. "זאת על מנת לאפשר לציבור, שחברי הכנסת הם שליחיו ונבחריו, להיחשף לעבודת הכנסת גם בימים אלו". 

ליושבי ראש בוועדות וועדות משנה יש סמכות להטיל חיסיון על ישיבות, אולם המעשה חייב להיות חריג, במיוחד בוועדות שאינן דנות בסוגיות ביטחוניות. 

כיוון שראשי ועדות אינם סמכות שאמורה לקבוע אם מבחינה ביטחונית יש צורך בהטלת חיסיון, נהוג להטיל חיסיון לאור בקשה מפורשת של גוף ביטחוני כלשהו כמו צה"ל, השב"כ או המוסד. אין זה הכרח מבחינת החוק, אולם כך נעשה ברוב מוחלט של המקרים. 

יש חשיבות בהסתמכות על גורם ביטחוני. כשמותירים את ההחלטה על הטלת חיסיון בידי פוליטיקאים, הדבר משאיר פתח לשיקולים שאינם ביטחוניים, כמו סתימת פיות לגורמים פוליטיים אחרים או מניעת סיקור תקשורתי בנושא.

המקרה הנוכחי, בו בוחר היו"ר רוטמן להדיר מהדיונים החשובים את הסיעות שאינן לרוחו, מצריך לדעתנו את התערבותה הדחופה של היועמ"שית אפיק, על מנת להגן על עקרונות בסיס בפרלמנט הישראלי: עקרון פומביות הדיונים, והשמירה על חופש הביטוי בין כלל חברי הכנסת.