המדינה נאלמה: יוזמה אזרחית תציין מחר חודש לטבח

חודש אחרי שנטבחו ביישובי העוטף 1,400 איש, ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך לעמוד בסירובו להכריז על יום אבל לאומי, בשלל טענות מוזרות. שלא בשונה ממחדלים אחרים בהם נוכחנו בשבועות שאחרי הטבח, גם במקרה זה, את הוואקום מנסות למלא כעת יוזמות אזרחיות פרטיות. 

המרכזית שבהן היא יוזמת "שבעה באוקטובר" שתתקיים מחר (שלישי), לציון חודש לטבח. מאחורי היוזמה עומד ערן ליטמן, אביה השכול של אוריה ליטמן, יחד עם משפחות נוספות שיקיריהן נרצחו. "חמ"ל עוטף ישראל" נרתמו לאחרונה לסייע ליוזמה, שנזקקה נואשות לגורם מארגן. 

בהודעה שיצאה מהחמ"ל נמסר כי במהלך היום יתקיימו אירועים וטקסים במוקדים שונים ברחבי המדינה. הטקס המרכזי יתקיים מחר בשעה 18:30 בהיכל התרבות בתל אביב, במעמד משפחות שכולות, התזמורת הפילהרמונית ואמנים מובילים. הטקס יהיה פתוח לסיקור תקשורתי ויועבר בשידור חי באתר www.remember710.org, ברשתות החברתיות ועל גבי מסכים במוקדים מרכזיים ברחבי הארץ.

בהודעה שיצאה מהחמ"ל נמסר כי ישנן יוזמות מקומיות רבות להשתלבות באירועי יום האבל, ושאזרחי ישראל מתבקשים מחר ללו"ז הבא, במסגרת יום האבל האזרחי: 

בשעה 11:00 בבוקר ארגונים ומוסדות רבים ברחבי הארץ (רשויות מקומיות, תנועות נוער ועוד) יורידו את הדגל לחצי התורן, יעמדו דקת דומיה להתייחדות עם זכר הנרצחים ומוסדות חינוך ותנועות הנוער יקדישו מערכי שיעור ופעולות לזכר הנופלים.

החל מהשעה 17:00, יתקיימו טקסים מקומיים ומפגשי זיכרון והזדהות ברחבי הארץ בהשתתפות משפחות שכולות, נציגי תנועות הנוער, אמנים והציבור הרחב. 

בשעה 18:00 יודלקו נרות זיכרון.

מוסדות אקדמיים ברחבי הארץ יציינו גם הם חודש לטבח.

לאורך היום, הציבור מוזמן ללבוש חולצה שחורה ולשנות את תמונת הפרופיל ברשתות החברתיות. "אזרחי מדינת ישראל מרכינים ראש לזכר הנופלים והנרצחים", נמסר ממארגני היוזמה. "אין יישוב, מגזר או קבוצה במדינה שאסון השבעה באוקטובר פסח עליהם. איבדנו יקירים וחברים. כולנו דואגים לחיילי צה"ל בחזית ומתפללים לשובם של החטופים והחטופות. הטראומה לא הסתיימה, אנחנו עדיין בתוך האבל, אבל אנחנו לא לבד". 

האוחזים במושכות

מאחורי היוזמה של יום האבל האזרחי נמצא גם שניר דן. אחותו של דן נרצחה ב-7 באוקטובר, ובתה וכלתה נחטפו. בשיחה עם "שקוף" הוא לא חוסך ביקורת מההנהגה המדינית, שלדבריו לא הכריזה על יום אבל לאומי בגלל "אימפוטנציה של כל מי שנמצא שם". לדבריו, לו היה מדובר באוכלוסיות אחרות שהיו נפגעות בטבח, נתניהו היה מכריז על יום אבל כבר "באותו יום".

"לא ברור לך מי אוחז במושכות המדינה? אנשים שעושים רק לביתם, שעסוקים בג'ובים ושלמונים, עסוקים בעצמם בלבד, עסוקים בתחזוק הבייס שלהם בלבד, וכל השאר – טיקטוק", אומר דן, "שום דבר הגיוני לא עובד שם. אם מישהו מבין המקורבים היה נחטף, נהרג או נרצח, אז למחרת היה יום אבל". לדבריו: "אין שום סולידריות בכלום. הם לא מעוניינים בסולידריות. הם מעוניינים בבייס. הם מצליחים להיבחר על זה שאין סולידריות. הסולידריות תפגע בהם". 

בניגוד לדן, מכאל שחר, שלוקח גם הוא חלק ביוזמה, מעדיף שלא להתחשבן כרגע עם ההנהגה. עמית להב, בתה של בת דודתו של שחר, נרצחה בטבח בפסטיבל המוזיקה. "קטונתי להבין את מה שעובר במוחו (של נתניהו – ש"ב)", אומר שחר. "אנחנו מתעסקים באבל וביום-יום, ובמה אפשר לעשות. אם אצטרך להתעסק בכל מה שלא קורה עכשיו, מעבר לאבל הפרטי והמשפחתי, אני אשקע בתוך עצמי. אין לי עניין". 

יום אבל לאומי – בנפאל

כשבועיים לאחר הטבח, נעשה ניסיון להכריז על יום אבל לאומי, כשיותר מ-20 חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה פנו לממשלה בבקשה לקבוע יום אבל לאומי ביום ה-30 לחודש. מאחורי היוזמה עמדה הבלוגרית דנה גת מ"חמ"ל אזרחי". 

מזכיר הממשלה, יוסי פוקס, קבע בעקבות המכתב ישיבה של הוועדה הבינמשרדית לטקסים ואירועים ממלכתיים כדי לדון בסוגיה, אולם הישיבה בוטלה. במכתב תשובה לח"כים כתב פוקס כי "בעיצומה של המלחמה וכאשר ישנם מאות חללים שטרם זוהו, אין זה המקום לקיים בעיתוי הנוכחי (במועד 30 יום לתחילתה של המלחמה על פי הצעתכם), יום אבל לאומי". 

התשובה הבהירה לראשונה באופן רשמי שנתניהו לא מעוניין בהכרזה על יום אבל לאומי ומשתמש בשלל תירוצים לשם כך. תירוץ העיתוי שבו משתמש רה"מ הוא תמוה. כשמתרחשים במדינות העולם מאורעות כגון התקפות טרור רצחניות, אסונות טבע או מוות של אישים היקרים ללב האזרחים, נהוג להכריז על יום אבל לאומי, שמשמעותו הסמלית העיקרית מסתכמת בהורדת הדגל לחצי התורן במוסדות המדינה. אין מדובר ביום זיכרון לאומי המצריך טקסים, נאומים או התארגנות כלשהי. 

ימי אבל לאומיים מוכרזים במדינות העולם ביממות אחרי אסון וגם כשפעולות עדיין מתבצעות בשטח. כך היה במתקפת הטרור של אל-קעידה בארה"ב ב-11 בספטמבר 2001; בצונאמי במזרח אסיה, שבו נספו אלפי קורבנות; במתקפת הטרור בפריז בנובמבר 2015 שבה נרצחו 130 בני אדם; בפיצוץ בנמל ביירות ב-2020 שבו ביום הכריזה ממשלת לבנון על יום אבל לאומי; בפיגוע באיסטנבול ב-2016 שבו נהרגו 29 בני אדם ונפצעו מאות, והרשימה עוד ארוכה. 

ולא רק מחוץ לגבולות ישראל: רק לפני שנתיים וחצי נתניהו עצמו הכריז על יום אבל לאומי ב-30 באפריל 2021 לזכר קורבנות מחדל הר מירון. ההכרזה התבצעה באותו יום בו התרחש האסון, ויממות לפני שזוהו כל גופות הקורבנות, תירוץ נוסף שבו משתמש נתניהו כדי להסביר מדוע אינו מכריז כעת על יום אבל.

מי שכן הכריזה יום אבל לאומי לנוכח הטבח בישראל היא נפאל, שהודיעה על כך ב-10 באוקטובר, שלוש יממות אחרי הטבח, זאת לאור הדיווחים כי בין עשרה לשנים עשר מאזרחיה נרצחו בטבח בעוד אחרים מצויים בין הפצועים והנעדרים. 

היוזמה של בית הנשיא

ניסיון נוסף לציין את הטבח היה של בית הנשיא. ביום שבת פרסם בית הנשיא קריאה לציבור הישראלי להדליק נר לזכר הקורבנות ב-5 בנובמבר, במלאת חודש למחדל הנורא בתולדות ישראל, תחת הסלוגן "האור ינצח". בהודעה מטעם בית הנשיא נכתב כי "במלאת 30 יום לטבח הנורא, נשיא המדינה מזמין את הציבור להדליק נר בבתים, ברחבי העיר ובכל מקום, לזכרם של הנרצחים והנופלים". 

באחד הפרסומים נטען כי מאחורי היוזמה עומדות משפחות שכולות, אולם לא ברור מדוע הדלקת הנר התקיימה ב-5 בנובמבר ולא ב-6, כפי שדרשו חברי הכנסת, או ב-7 כפי שעתידות לקיים מחר משפחות נוספות. 

מה שכן ברור הוא העובדה שמדינת ישראל התפוגגה אל מול תפקודה של ממשלת ישראל ה-37 והעומד בראשה. היעדר יום אבל לאומי אינו אלא פן נוסף – מביש במיוחד – לקריסה הקולוסאלית של מוסדות המדינה.