נתניהו מחפש את הכוח לשתק את המדינה

זכותנו לא לעבוד בשבילכם. זה הסאבטקסט הצורם העולה מהנוסח החדש של ביטול עילת הסבירות, שהופץ אמש על ידי ממשלת נתניהו. זכותנו לא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולתקוע את המערכת השיפוטית. זכותנו לא למנות בכירים, ולמלא את המערכת בממלאי מקום חלשים ומוחלשים. זכותנו להשאיר את המדינה בלי תקציב. זכותנו לשתק את מדינת ישראל.

לקואליציה היה חשוב אתמול להדגיש במפורש שני תחומים שבהם יהיה לבית המשפט אסור להתערב בעקבות ביטול עילת הסבירות. הראשון, צפוי מאוד ועומד במרכז הדיון הציבורי בסוגיה: מינויים. רבות כבר נכתב על הנזק העצום שייגרם עם הסרת הפיקוח המשפטי מעל מינויים במגזר הציבורי, שיהפכו מהר מאוד ל"ג'ובים". התחום השני מדובר פחות, אבל מלמד הרבה יותר על הכוונה האמיתית מאחורי המערכה להחלשת מערכת המשפט. 

לצד המינויים, נכתב בנוסח החדש, לבית המשפט יהיה אסור להתערב גם בהחלטה של נבחרי הציבור "להימנע מהפעלת כל סמכות". כלומר, לא רק שיהיה אסור להתערב במינויים מושחתים, אלא גם בהחלטה, למשל, לא למנות כלל. גם זה סוג הכוח העודף שהממשלה מעוניינת לבצר: הכוח לא לעשות כלום בכל נושא שהוא. לעצור את המדינה, המשק, החברה או חלקים מהם, לפגוע בתפקוד ובמינהל התקין, ככל שהדבר משרת צורך פוליטי או אישי של השר או של ראש הממשלה.

הסוגייה האקטואלית ביותר היא כמובן אי כינוס הוועדה לבחירת שופטים. אתמול הושלם הרכב הוועדה, כחוק וכנוהג, עם מינוי נציג הקואליציה. אבל מכיוון שבקואליציה מעוניינים ברוב מוחלט בוועדה, בניגוד לחוק ולנוהג, ההערכה היא ששר המשפטים יריב לוין פשוט לא יכנס אותה. שיתוק הוועדה לבחירת שופטים יעצור לא רק את מינוי השופטים לעליון, אלא גם מינויים לבתי משפט בכל שאר הערכאות. פגיעה חמורה במערכת המשפט, הסובלת גם כך מתת-תקינה מסיבית, ופגיעה ישירה בציבור הישראלי הנזקק לשירותיה של המערכת הזו.

את השלכותיו האיומות של הכוח הבלתי מוגבל לשתק את המדינה, לא צריך לדמיין, מספיק לרענן את הזיכרון. לפני כשנתיים וחצי חזינו במה שיכול לקרות כאשר ראש ממשלה מחליט להשתמש בכוח לא להחליט, אך ורק מטעמים פוליטיים צרים. 

בסתיו 2020 החזיק נתניהו בתקציב מדינת ישראל כבן ערובה, כחלק מתמרון פוליטי שיאפשר לו לפרק את הממשלה ולצאת לבחירות במועד הנוח לו. הימים, ימי ממשלת האחדות של כחול לבן והליכוד, שעילת קיומה היתה חילוץ המדינה ממשבר מגיפת הקורונה והחזרת היציבות למשק. זה לא הפריע לנתניהו לקלוע את המדינה לסחרחרה כלכלית ולאלץ את הממשלה כולה לפעול ללא מסגרת תקציבית.

לא רק התקציב נפל קורבן לתמרונים הפוליטיים של ראש הממשלה. נתניהו לא היה מוכן לקבל החלטות משותפות עם שרי כחול-לבן על מינויי בכירים, בייחוד במערכת אכיפת החוק. כך נותרה מדינת ישראל בלי מפכ"ל משטרה ובלי פרקליט מדינה, ועם שלל ממלאי מקום בתפקידי מפתח, שהיו מנועים מלקדם תוכניות ארוכות טווח ולא ידעו אם מחר עוד יהיו בתפקיד. 

תופעת ה"הימנעות מהפעלת סמכות" בנוגע למינויים זלגה גם לתפקידי סמנכ"לים, מנהלות, מדענים ראשיים ועוד. האסון הניהולי היה כה רחב, שפיתחנו ב"שקוף" כלי מתעדכן שפורס בפני הציבור את כל המינויים החסרים. לא היה מדובר באוזלת יד או במקריות. זו היתה מדיניות מכוונת של ראש הממשלה נתניהו שמטרתה שיתוק המגזר הציבורי כחלק מהמאבק בשותפה הקואליציונית. אגב – מדובר בתמרור אזהרה לשותפות הקואליציוניות הנוכחיות, בדבר השימוש האפשרי של נתניהו בכוח הנוסף שיינתן לו "להימנע מהפעלת כל סמכות".

מה עוד ניתן ללמוד מהטיול בעבר הקרוב, וההיזכרות באסטרטגיית השיתוק של נתניהו? שהוא לא באמת זקוק לביטולה של עילת הסבירות. מערכת המשפט – בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה או היועצים המשפטיים בכנסת – לא מנעו מנתניהו להפר את כללי המשחק הדמוקרטיים באופן חסר תקדים.

יתכן שהיו סבורים כי מדובר בגחמה, ולא במדיניות. יתכן שפחדו להתעמת עם נתניהו ומכונת התעמולה שלו. כעת, כשהמסיכות הוסרו והמלחמה במערכת המשפט הפכה גלויה, צריך לדרוש משומרי הסף שלא יפסחו עוד על שני הסעיפים, ויפעלו ביד קשה מול כל הפרה של הכללים הדמוקרטיים. ביטול עילת הסבירות, אם יעבור בקריאה שניה ושלישית, ינטרל את אחד הכלים החשובים שנמצאים ברשותם כעת. זה הזמן לגייס את הכלי שלא ניתן לבטל בחוק: אומץ לב ציבורי. עמידה נחושה ובלתי מתפשרת, לשיקום הדמוקרטיה הישראלית המכורסמת.