פנסיה תקציבית למקורבים – המהלך המושחת שאולי יכולתי למנוע

בחודש נובמבר 2021 התרחש אחד המהלכים הכי מושחתים שהיו בשנים האחרונות בכנסת – ועוד בפעם השלישית. חברי כנסת בוועדת הפנים והגנת הסביבה אישרו למפרע פנסיה תקציבית ולא חוקית בגובה מיליוני שקלים לשבעה ראשי ערים לשעבר. ח"כ איתן גינזבורג (המחנה הממלכתי), שהתנגד בפעם הקודמת למהלך והסביר כמה הוא שערורייתי, התהפך והצביע בעד. 

כל זה קרה בגלל טעות של משרד הפנים, שהתגלתה כבר לפני 15 שנים ושאף אחד לא רצה לתקן. ואף שנחשפה, שבעה ראשי ערים ימשיכו עדיין לקבל על חשבון הציבור פנסיה תקציבית שלא מגיעה להם על פי חוק.

ההחלטה הזו, כפי שהגדיר אותה עו"ד שי סומך ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, היא "חריגה, רטרואקטיביות פרסונלית". בקיצור – החלטה מושחתת. בהמשך החליט בג"ץ, בגלל שהכנסת אישרה את זה באופן מסודר, לא להתערב בהחלטה שניתנה בפעם השלישית. 

אני לא יודע אם היינו יכולים ב"שקוף" לעצור את המתנה העצומה הזו למקורבי הח"כים, אבל היינו יכולים לנסות. אף שעקבנו באופן הדוק אחר הנושא, אני פישלתי ופספסתי את הדיון בסדר היום לפני שקרה. במבט לאחור אני מסתכל על הפנסיות השערורייתיות האלה, ומצטער שלא הייתי שם כדי לנסות למנוע את זה.

כשזה לא בסדר – זה נעשה בשקט

אם יש משהו שלמדתי בחמש השנים האחרונות מאז שאני עוקב אחר דיוני הכנסת הוא שההחלטות הכי שערורייתיות בה מתקבלות מהר ומתחת לרדאר. דוגמה בולטת לכך היא כשחברי הכנסת מעלים לעצמם את גובה המימון למפלגות שלהן רגע לפני מערכת בחירות. פעם אחת אפילו כתבתי תיאור שמפרט צעד אחר צעד איך המהלכים האלו מתבצעים. לשמחתנו, בתקופה שלפני תקופת בחירות מדובר בסד זמנים צר יחסית. הקושי העיקרי הוא לעקוב אחר מה שקורה בכנסת באופן שוטף ובכל זמן. 

בכנסת, חשוב להבין, יש שני סוגי דיונים – אלו שנקבעו מראש ואלו שנקבעו ערב לפני. בזמן שאת הדיונים שנקבעו מראש חברי הכנסת רוצים שהתקשורת והציבור יכירו, הדיונים שנקבעו במחטף הם אלו שהח"כים, בעיקר יושבי ראש הוועדות (במקרה הזה וליד טאהא) מבקשים להסתיר. אני משתדל להיכנס כל יום לאתר הכנסת כדי לחפש דיונים שפתאום "צצים" בסדר היום. אבל על הדיון הזה על הפנסיות עליתי רק כמה ימים אחרי שקרה.

אם הייתי מאתר אותו לפני כן, הייתי כותב עליו, מבקש להפעיל את סיירת השקיפות ופונה לחברי הכנסת באופן אישי כדי למנוע את המהלך המושחת. האם זה היה עוזר? אולי. אנחנו לא יודעים. אבל גם אם היה לזה סיכוי של 10% להצליח, זה היה שווה את זה. 

האמת היא שרוב המאבקים שלנו ב"שקוף" הם כשהסיכויים נגדנו, אבל זה לא מונע מאיתנו לנסות, להיכשל – ולנסות שוב. המאבק על השקיפות באגודות העותמאניות למשל, לקח שלוש שנים וחמישה שרי משפטים עד שהצליח. כנראה שמתוך עשרה ניסיונות נצליח להשפיע על המציאות פעם אחת – והפעם הזו תהיה שווה הכול.