פחד וזיוף בקריית מוצקין

מערכת בחירות היא שעתם הגדולה של הקמפיינים הפוליטיים, אך לצד המודעות הפומביות והעמודים הרשמיים, הולך וגובר השימוש שנעשה ברשתות החברתיות כדי לנגח מועמדים ומפלגות באמצעות הכפשות, מניפולציות ופייק-ניוז. הפוליטיקאי המכפיש מסתחרר מאחורי מסך האנונימיות ולגולשים אין שום אפשרות לדעת אם התגובה שקראו או הקבוצה בה ביקרו, נכתבות ומנוהלות מפרופיל מזויף.

פרשה שהתחוללה בקריית מוצקין לפני כשש שנים ונידונה בימים אלה בבית המשפט, מספקת הצצה נדירה לאופן בו מסעות הכפשה פוליטיים ברשתות מנוהלים ויוצאים על הפועל.

• סימן מתנגדים ואסף מידע פרטי: ראש העיר מוצקין יועמד לדין בכפוף לשימוע
• ראש עיריית מוצקין: "חיפשתי מישהו שיציע כסף לעיתונאי מוטי גילת – כדי שישנה כתבות"

התובע, ציקי (צבי) אבישר, התמודד על ראשות עיריית קרית מוצקין. מולו ניצב חיים צורי, ראש העיר המכהן. אבישר טוען כי נוהל נגדו מסע הכפשה בפייסבוק, באמצעות שימוש בפרופילים פיקטיביים, שנועד להשפיל אותו ולפגוע בסיכוייו להיבחר. מאחורי קמפיין ההשמצות, טוען אבישר בכתב התביעה, עמדו שניים: יוסי דואק ושי לנדמן. לשניהם קשר לעירייה בראשותו של צורי.

דואק, באותה תקופה, היה עורך של המקומון "חדשות הקריות", במקביל היה בבעלותו גם משרד פרסום. לפי כתב התביעה, דואק מכר שטחי פרסום לעירייה במקומון שברשותו וסיפק לעירייה שירותים באמצעות משרד הפרסום שלו. לנדמן היה אז בעלים של עסק מחשבים שסיפק שירותים לדואק, ומאוחר יותר התמנה למנהל המיחשוב של העירייה.

אבישר תובע מדואק ולנדמן פיצוי של 2.6 מיליון שקל.

מי אתה בני מור

לפי כתב התביעה כלל מסע ההכפשה עשרות פרסומים בפייסבוק, חלקם אף קודמו בתשלום. הפוסטים טענו כי אבישר, שעבד כמנהל אגף תקשוב והסברה בעירייה, גונב ממקום העבודה, וכללו גם התקפות על חייו הפרטיים: פרסומים בעלי רמיזות מיניות בוטות וכאלו הנוגעים לחיי הנישואים שלו.

הפרסומים הופצו בפייסבוק באמצעות עשרות פרופילים מזוייפים שהחלו לפעול ב-2016, סמוך למועד שבו הקים אבישר את "רוח חדשה", התנועה שבראשותה התמודד מול צורי, והפסיקו להתבטא נגד אבישר עם סיום מערכת הבחירות. גם הקבוצות בהן התפרסמו ההכפשות, נפתחו בעיתוי ובאופן מחשיד, לפי כתב התביעה.

סמוך למועד בו החלו לפעול הפרופילים המזוייפים, נפתחה קבוצת הפייסבוק "קרית מוצקין האתר הרשמי" על ידי פרופיל פיקטיבי בשם "אסתי בר לב", שמינתה את דואק ולנדמן לאדמינים בדף. החברים הראשונים בקבוצה היו שלושה פרופילים פיקטייבים, אולם לאחר צירופם של שני הנתבעים, דואק ולנדמן, כמנהלים, הם צירפו חברים נוספים, בהם גם עובדי עירייה. לאחר מכן הסירו את עצמם מתפקיד האדמינים וכמנהל הקבוצה נותר "בני מור".

חוות דעתו של מומחה הדיגיטל וחוקר הרשתות החברתיות יוסי דורפמן (גילוי נאות: כותב מדי פעם ל"המקום הכי חם בגיהנום"), שצורפה לכתב התביעה, הצביעה ברמה גבוהה של ודאות על כך שאת הפרופיל בני מור מפעיל למעשה דואק. לפי כתב התביעה, דואק השתמש בפרופיל המזוייף כדי לפרסם "מכתבים למערכת" במקומון שבבעלותו.

שנה אחר כך נפתח דף פייסבוק נוסף, בשם "רוח חדשה במוצקין – הדף הרשמי", שהתחזה לדף הרשמי של רשימתו של אבישר. "הדף שימש להכפשת התובע תוך האדרתו של צורי", נכתב בכתב התביעה. לפי כתב התביעה, בשני הדפים היו חברים אלפי אנשים, רובם תושבי העיר.

תקרית הארטיק

כתב התביעה מתאר לפרטי פרטים כיצד הפרופילים הפיקטיביים בקבוצה קיימו אינטראקציות זה עם זה, שיתפו את הפוסטים המכפישים זה של זה וגם הגיבו עליהם.

כך למשל כתב הפרופיל בני מור באוקטובר 2016 על אבישר: "האיש הזה נבעט בבושת פנים מעיריית קרית מוצקין בגלל רשלנות על גבול הפלילי". בפוסטים אחרים נטען כי אבישר "מאיים על אנשים", כי ניהל עמותות פיקטיביות, נחקר ביאח"ה וכי ביקש לסדר לאשתו תפקיד בכיר בתיאטרון המקומי. טענה אחרונה זו חזרה על עצמה מספר פעמים בורסיות שונות ומפרופילים פיקטיביים שונים, כדי לתת לה תוקף וכדי לקבוע שאבישר אינו ראוי לשאת במשרה ציבורית. אבישר טוען בכתב התביעה כי הטענות כולן שקריות.

בפוסט אחר, שזכה בכתב התביעה לשם "תקרית הארטיק", מתואר כיצד אבישר התקוטט עם אשתו וצעק עליה לאחר שביקשה לקנות ארטיק לילד, מריבה שגלשה "כמעט למכות".

"מדובר בסיפור שכמובן כולו המצאה", נכתב בכתב התביעה, "הצגתו כאדם קמצן, אלים שעושה 'ים של כסף', שאינו מוכן לקנות ארטיק לבנו הוא לשון הרע בהתגלמותה והחמור מכל שהוא מוצג כעדות מפי עדת ראיה לכאורה". "תקרית הארטיק" התפרסמה על-ידי כמה פרופילים פיקטיביים שונים, בדפים שונים, בגרסה מתפתחת ומתעדכנת.

"אין מדובר בהתבטאויות פוגעניות הנעשות במסגרת התמודדות לגיטימית על דעת הקהל הציבורית אלא במניפולצית רשת שבה הנתבע, המפרסם האמיתי, מבקש להרחיק את עצמו ולמנוע כל זיהוי בינו, לרבות חופש הביטוי שלו הוא זכאי, לבין הפרסום עצמו", נכתב בכתב התביעה.

"מסכת פרסומי לשון הרע נמשכה במשך שנתיים… אין מדובר בהתלהטות יצרים שהביאה להתבטאות אומללה כזו או אחרת, אלא במסע הכפשה מתוכנן, פעמים רבות ממומן, אשר כלל עשרות פרסומים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו וכאשר הם מצטברים ביחד, כל אחד מעצים את משנהו. פתיחת מספר רב של פרופילים פיקטיביים, יצירת דפים מתחזים וקבוצות שישמשו כר פעילות לפרופילים הפיקטיביים, כולם מעידים על תכנון מחושב ומוקפד ובכך יש ללמד על התנהלות מכוונת של דואק בכוונה לפגוע", מסכם כתב התביעה.

לגבי לנדמן, בכתב התביעה נטען כי כבעלים ומנהל של הקבוצה "שהשיח היחיד בה היה האדרת חיים צורי והכפשת התובע", לנדמן "היה ער לפרסומים המכפישים" ויכול היה להסיר אותם ולחסום את הפרופילים הפיקטיביים.

מלווים בהשמצות הדדיות

דואק, מצידו, מכחיש כל קשר לאותם פרופילים פיקטיביים, והגיש תביעה שכנגד על סך של לא פחות מ-3 מיליון שקלים, שבה הוא טוען כי אבישר הוא זה שהוציא את דיבתו, כשפירסם בפומבי שדואק עומד מאחורי קמפיין ההכפשה נגדו. דואק טוען כי "לא כתב מילה וחצי מילה ברשתות החברתיות נגד התובע או נגד כל אדם אחר בשמות בדויים על ידי אנשים פיקטיביים", וכי אין לו "חוש טכני למדיה הדיגיטלית… ובגילו המופלג לא נראה שיתחבר לזה".

זו אינה הפעם הראשונה בה קמפיין הפייסבוק נגד אבישר מגיע לבית המשפט. כבר ב-2017 תבע דואק את אבישר אחרי שאבישר פירסם בקבוצת ווטסאפ ובעמודי פייסבוק את הטענה כי דואק עומד מאחורי הפרופילים הפיקטיביים.

אבישי פרוינד, מרצה ומומחה לטכנולוגיה, שמונה על ידי השופט שלמה מיכאל ארדמן לתת חוות דעת מומחה, קבע כי ניתוח המומחה ששכר אבישר "מציג בצורה הטובה ביותר את פעילות הפרופילים הפיקטיביים ואת הזיקה הישירה שלהם לתובע", כלומר לדואק. פרוינד קבע כי אפילו ניתוח המומחה ששכר דואק מוכיחה את הקשר של דואק לאותם פרופילים.

"מדובר בתביעה בה מעורבים גורמי כוח ושלטון רבים, המשלבים מאבקים פוליטיים המלווים בהשמצות הדדיות", כתב פרוינד, "אמנם התובע [דואק] הוא זה שהגיש את התביעה ללשון הרע, אך החומרים המוצגים בגרסת הנתבע [אבישר] מציגים תמונה חמורה הרבה יותר המשלבת לשון הרע בפומבי באופן פוגעני ומסית באופן חמור".

"לטעמי", סיכם פרוינד, "הנפגע העיקרי בלשון הרע כאן הוא דווקא הנתבע ולא התובע". דואק ביקש למשוך את התביעה, שעמדה על 300 אלף שקל ונדרש לשלם לאבישר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל.

בתביעה שכנגד טען דואק שבא כוחו יעץ לו למשוך את התביעה משום "שההכפשה נעשתה למטרת בחירות ואינה רלבנטית", וכי הוא הגיש תביעה נגד פייסבוק "במטרה לדעת מיהם הפרופילים המזוייפים". הוא טוען שאבישר "מהלך אימים על התקשורת המקומית", שהוא נמנה עליה, "כדי לשלוט בשיח הציבורי" ושהוא מתנכל לו כדי "שדרכו תהיה סלולה לכיסא ראש העיר".

בתגובה לפניית "המקום הכי בגיהנום", חזר דואק על הטענות שבכתב התביעה שכנגד, טען כי אבישר הוא "אדם מושחת, נוכל, תחמן, שקרן, נכלולי ומניפולטור", הזכיר כי הגיש נגדו תלונות רבות במשטרה, טען כי אבישר אחראי להשחתת מערכת הבחירות בקרית מוצקין ומוסיף תארים נוספים: אבישר "מתנהל בבריונות ברשת", הוא מעורר בציבור "כאוס, מירמור וגועל", הוא "נחשב לטיפוס מאוס ומסוכן" ול"חבר המועצה השנוא ביותר בקריות ב-40 השנים האחרונות". בנוסף, אבישר הוא, לפי דואק, "פגע רע, משיח שקר והתנהלותו עבריינית".

עו"ד יאיר אבני, בא-כוחו של אבישר, בכתב תשובה לתביעה שכנגד, מסר לבית המשפט: "כתב התביעה שכנגד, באופן ניסוחו וכמות הארס הכלולה בו, רק מחזק את תביעתו של התובע ומעיד על עוצמת השטנה שרוחש התובע לנתבע. אותה שפה שבה השתמש התובע עת הסתתר מאחורי זהותם הבדויה של הטרולים המכפישים והפרופילים הפיקטיביים מופיעה בכתב התביעה שכנגד, תוך תיאור הנתבע באותן מילים שהיו חביבות על הפרופילים המזוייפים".

אבישר הפסיד באותה מערכת בחירות, וצורי, המכהן מאז 1993, נבחר לכהונה נוספת. בחודש שעבר התפרסם כי הוא חשוד בעבירות שוחד, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט ופגיעה בפרטיות. צורי צפוי לעמוד לדין בכפוף לשימוע בשתי פרשיות שונות. באחת מהן הציע צורי לפי החשד עבודה לתושב קריית מוצקין ולאשתו, בתמורה להסרת פרסומים שפירסם התושב בפייסבוק בגנותו של צורי ונגד העירייה. אותו אדם היה פעיל בתנועה "רוח חדשה". על פי החשד, בתמורה לסידור העבודה צורי ביקש מאותו אדם גם למסור לו מידע על המתרחש בתנועה.

עו"ד חיים ברויטמן, מטעמו של לנדמן מסר: "תגובתנו תימסר במסגרת ההליך המשפטי. אין אנו מנהלים הליכים משפטיים בתקשורת".

גלית הראלי היא העורכת הראשית של "המקום הכי חם בגיהנום"