אל תאמינו: את המניפולציות של משרד הכלכלה צריך לפרק אחת אחת

אם תהיתם אי פעם איך מתקיימת הנדסת תודעה, המצגת של משרד הכלכלה שנחשפה לאחרונה ב"שקוף" מספקת הדגמה נהדרת. תחת לוגו של משרד ממשלתי, באותיות מודגשות, נכתבו מסרים שנדמה כי נוסחו ישירות על ידי הלוביסטים של חברת כיל, שבבעלות עידן עופר. בדרכים שונות מנסים במינהל תעשיות של משרד הכלכלה, בראשו עומד עוז כץ, לתמוך בהקמת מכרה הפוספטים החדש בשדה בריר, זה שמשרד הבריאות מנסה להזהיר מפניו בכל דרך.

• חשיפה: משרד הכלכלה נלחם עבור הקמת שדה בריר – "כיל תיאלץ לפטר את כל העובדים"
• ראש עיריית ערד: קיבלתי התחייבות מיאיר לפיד ששדה בריר לא יקום
• סוחרי השתיקה: "כי"ל נותנת פירורים – ומקבלת חיילים"

זה מתחיל באיומים. "ללא מקורות נוספים לכריית פוספטים החברה תאלץ לסגור את המפעלים ולפטר את כל העובדים". מה הסיבה לדרמה הזו? כיל רותם מחזיקה היום ברישיונות לשלושה מכרות פוספטים בנגב, וטוענת שתאלץ לפטר את כל העובדים, לא פחות, אם לא תקבל רשיון לכרייה בשדה בריר. איך זה מתיישב עם ההיגיון הבריא? שקופית אחת לפני כן ניסו לבסס את הטענה: "2024 מסתיימת הארכת הכרייה ורזרבות של סלע פוספט". מה אתם הייתם מבינים מהמשפט העילג הזה?  

בואו נתקן, נבהיר את המניפולציה ונעשה סדר. ב-2024 לא מסתיימות שום רזרבות של סלע הפוספט. מה שמסתיים ב-2024 הוא הארכת זיכיון הכרייה של כיל, כפי שהחברה עצמה מציינת בדוח השנתי שלה ל-2021. "בחודש דצמבר 2021, העניק משרד האנרגיה הארכה לזיכיון מאוחד לרותם ישראל (הכולל את כל שטחי הכרייה של רותם) לתקופה של שלוש שנים נוספות, עד סוף שנת 2024".

אבל מה הקשר בין הזכיון לרזרבות סלע הפוספט בישראל? אין שום קשר. על פי כיל, "נכון ליום 31 בדצמבר 2021, היו לרותם ישראל 257.7 מיליון טון מקור סלע פוספט (ללא רזרבות)". בחישוב הרזרבות ישנם פרמטרים שונים הקובעים את דרגת האיכות המינימלית הנדרשת של הסלע, היכולת לכרות אותו, והניצולת האפשרית. 

אבל את החישובים המורכבים הללו ואת המידע הרגיש הזה, שנוגע לאחד ממשאבי הטבע החשובים ביותר הנמצאים בידינו, משאירים במשרד הכלכלה לכיל. כל המידע נאסף "על-ידי הגיאולוגים, מהנדסי התפעול והכלכלנים של החברה".

המצגת המלאה של משרד הכלכלה:

אז מה כן ידוע לנו נכון להיום? שבשלוש השנים בין 2019 ל-2022 החברה כרתה 18 מיליון טון סלע פוספט. ממוצע של כ-6 מיליון טון בשנה. בדוח לשנת 2019 מציינת החברה כי נותרו לה רזרבות זמינות של "כ-57 מיליון טון". אלא ש"נכון ליום 31 בדצמבר 2021, היו לרותם ישראל 60.2 מיליון טון רזרבות פוספט", זאת לאחר שכרתה כ-11 מיליון טון נוספים בשנתיים האלו.

גם אתם התבלבלתם? נבהיר. התופעה שבה הרזרבות גדלות איננה נס. כיל בעצם מפרסמת בדוחות השנתיים שלה תחזיות שונות בנוגע לאורך החיים הצפוי של כל אחד מהמכרות, אבל מכיוון שהוא משתנה בהתאם למשחקים מספריים הקשורים ב"שינוי של שיטת הרזרבות" של החברה יחד עם שיפור תהליכי ניצול של הסלע – לא מדובר בתחזית מדויקת. 

כמה עובדים יש בכיל? מסתבר שזה סוד

הנתונים הללו, שצריכים להיות בידי המדינה, משמשים כלי רב עוצמה במשחקי הכוח של כיל במשך עשרות שנים. וכך, בכירים בחברה יכולים לטעון בכלי התקשורת השונים שאוטוטו, עוד רגע, מסתיימות להם כל עתודות הפוספטים בשדות בהם הם כורים בלי שאיש יוכל לסתור אותם, וכל זה על מנת שהחברה תוכל להשתלט על, ולפוצץ, עוד ועוד שטחי טבע בתוליים. פקידי הציבור, אם זה במשרד האנרגיה, האוצר, או הכלכלה, בוחרים משום מה להדהד את הטענות האלו, כמו במקרה הנוכחי, כאילו מדובר בעובדות מדעיות מוצקות.

וזה לא נגמר פה. הנה עוד משפט שאין לנו הוכחה אליו, ובמשרד סומכים על המילה של תאגיד הכימיקלים: "רותם מעסיקה כ-1,400 עובדים ישירים". על פי נתונים שעובדי כיל משתמשים בהם, ומתבססים על נתונים חלקיים ממסמך "ממצאים עיקריים למשק הלאומי" של BDO שפורסם לפני שנתיים, נכון לשנת 2019 עמדה מצבת העובדים של רותם על כ-1,200 עובדים ישירים ולא כולם הם תושבי הדרום. 

אך הפער לא עומד על 200 בלבד, שכן מאז 2019 צמצמה כיל את מצבת העובדים שלה בישראל בעוד כמה מאות, לא ידוע כמה מהם עובדי רותם. אף אחד מהפקידים האחראים במשרדי הממשלה לא מבקש ישירות מכיל את המספר המדויק ושם סוף לסגה המייאשת הזו של הפרחת מספרים מופרכים. במקום זאת, פקידי הציבור שאמורים לייצג אותנו, כפי שמשתמע מהכינוי שניתן להם, בוחרים שוב ושוב ושוב לחזור על מספרים שקריים.

השרה ברביבאי – בואי תראי מה באמת קורה ברחבי העולם

ההטעיה החמורה ביותר הגיעה בסוף המצגת. חמש השקופיות האחרונות מוקדשות ל"סקירה בינלאומית".מטרת השקפים היא להראות כי אין שום בעיה בפעילות מכרות הפוספט ומתקני הייצור בסמוך לערים ברחבי העולם, כדי להוכיח שאין בעיה עם הקמת מכרה חדש נוסף בסמוך לעיר ערד. על פי כותבי המצגת "לפי הסקירה של תעשיית פוספטים הקיימת היום בעולם לא התגלו התנגדויות מצד הממשלות בעולם לפתיחת המחצבות ומפעלים".

אז נכון, בכל הנוגע להתנגדויות של "ממשלות" לפתיחת מחצבות ומפעלים, לא קל למצוא כאלה, מאחר שרובם הכמעט מוחלט של אזורי הכרייה נמצא במדינות כמו מרוקו, רוסיה וסין. אבל ארגוני חברה אזרחית דווקא מנהלים מאבקים ארוכים, ולעיתים גם מנצחים בהם. בשלושת אזורי הכרייה בהם בחרו כותבי המצגת להתמקד – שניים מפלורידה ואחד מדרום אפריקה. רשויות מקומיות ותושבים מנהלים מאבקים קשים נגד החברות המפעילות את האתרים ומזהמות את הסביבה. 

כך הופך הניסוח הבא בשקופית שטוען כי "עיקר החשש של הרשויות (בפלורידה) הוא בזיהום מקורות מים ולא זיהום אוויר ואבק", ציני במיוחד, מאחר שלא מדובר ב״חשש״ אלא בשורת אסונות זיהומיים מעשה ידי החברות, בסדר גודל בלתי נתפס. בין היתר במקרה של זיהום קשה ממכרה במרכז פלורידה, או בקריסה של בריכות הפוספוגבס של חברת מוזאיק (שהמתקנים שלה מוצגים בשקופיות) בשנה שעברה. לכן מחוזות שונים בפלורידה לא רק שמביעים התנגדות לתעשייה, אלא גם עוצרים אותה ומונעים פתיחה של מכרות חדשים.

גם במקרה של המכרות בדרום אפריקה, ארגונים, אזרחים, והסוכנות להגנת הסביבה נלחמים במכרות מזהמים. למכרה הספציפי שמוצג בשקופית משרד הכלכלה, יש גם הסטוריה ארוכה של זיהום סביבתי קשה. חיפוש קצר בגוגל יגלה לשרה אורנה ברביבאי, שהמצגת הונחה על שולחנה, שישנן עוד הרבה התנגדויות וסיפורי אסונות סביבתיים מתעשיית כריית הפוספטים מרחבי העולם, כולל זיהומי אוויר חמורים.

ואחרי כל זה, חשוב לדבר על מה בכלל לא מופיע במצגת, והיעדרו הוא אחת ההטעיות הכי חמורות: במקרה של שדה בריר לא מדובר על איזה עיירה של כמה מאות תושבים במרחק ממוצע של כמה קילומטר מאתר הכרייה – אלא ב-12 אלף אזרחים בדואים שחיים כיום באזור עצמו. את זה כנראה שהעדיפו לא לספר לשרת הכלכלה ברביבאי, ובמקום זאת בחרו להציף את התודעה בשרשרת של מניפולציות מנוסחות ברישול.

ממשרד הכלכלה נמסר בתגובה: "כפי שציינו בתגובה הקודמת ונדגיש שוב,  מדובר בטיוטה בלבד, שאינה מהווה לא עמדת משרד ולא קביעות או נתונים סופיים, וכך יש להתייחס אליה. משרד הכלכלה עדיין מגבש עמדתו ולכשתתקבל, היא כמובן תוצג באופן פומבי ושקוף לציבור ותוגדר ככזו".

*

ניב חכלילי הוא תחקירן ראשי ב"זיקוק", יחידת התחקירים של ארגון גרינפיס.