"זה בכלל לא מחקר": משרדי הממשלה מטעים את הציבור, התקשורת אורזת ושולחת פוש

כשמנכ"ל משרד הכלכלה לשעבר עמית לנג הכריז בשנת 2016 באופן חד משמעי שלא נמצאו נתונים על כך שעובדי הפוספטים בישראל חולים יותר בסרטן, כלי התקשורת מיהרו להדהד את קביעתו, ללא כל ערעור או בדיקה. רק אחר כך התגלה כי ההכרזה הזאת הייתה מטעה. אך המקרה הזה, של עיוות מידע מדעי חשוב שמשפיע על חייהם של אזרחים, הוא ממש לא היחיד.

• עובדי כי"ל סובלים יותר מסרטן? מסע קפקאי בעקבות הנתונים שהמדינה והתאגיד מסרבים לחשוף
• "אפשר לזהות בחדשות 12 תופעות שפעם ראינו ב'ידיעות אחרונות'"
• עיתונאים מאשימים: יחידת דובר צה"ל מתנהלת כמו יחצן מסחרי

בשבוע שעבר המשרד להגנת הסביבה הוציא לתקשורת "מחקר" על עלייה בתמותה כתוצאה מגלי חום, אך מסתבר שאלו רק ממצאים ראשוניים. כל אתרי החדשות ללא יוצא מן הכלל הדהדו את הקביעה. "התקשורת מועלת בתפקידה. התפקיד שלה הוא לא לדברר את הודעות היח"צ של משרדי הממשלה", אומר יומירן ניסן, מנכ"ל עמותת "מדע גדול בקטנה", שפועלת להנגשת מידע מדעי לציבור. "התפקיד שלה זה לשאול את השאלות הקשות, לגשת למומחים רלוונטיים ובאמת לבדוק ולדרוש תשובות הרבה יותר מעמיקות על הנתונים, על המתודולוגיה, על הפענוח של התוצאות".

הנזק של המרדף אחרי הקליקבייט

המקרה של ה"בדיקה" החובבנית של משרד הכלכלה ושיתוף הפעולה של התקשורת עם הטעיית הציבור קרה לפני שנים, אך הפרקטיקה הזאת ממשיכה בימינו, וביתר שאת. דוגמה טרייה לכך היא הקורונה.

"כשיצאו חיסוני הקורונה הראשוניים, כל כלי התקשורת דיבררו מאוד מהר את כל ההודעות לציבור שהוציא משרד הבריאות", אומר ניסן. "אנחנו לקחנו שלושה ימים, קראנו את מה שפורסם בספרות המקצועית, ניתחנו את זה, שאלנו, העברנו למומחים, ועשינו את כל מה שצריך כדי להוציא משהו איכותי. התקשורת לא עושה את זה. אנחנו לא גוף תקשורתי ואין עלינו את הלחץ והמרדף אחרי הקליקבייט". 

ונחזור למה שהמשרד להגנת הסביבה כינה "מחקר" בנוגע לתמותה עודפת בישראל בעקבות גלי חום, אף שהחוקרים כינו אותו "מחקר ראשוני". "'מחקר' הוא תוצאות שעברו ביקורת מדעית, ופורסמו בכתב עת רשמי מדעי", מדגיש ניסן. "במקרה של המשרד להגנת הסביבה אלו ממצאים ראשוניים בלבד, שלא פורסמו בשום כתב עת מדעי. החוקרים טובים, אבל זה בסך הכול ניתוח ראשוני, דאטה שהם אספו, לא מחקר רשמי שפורסם ועבר את כל שרשרת האישור".

אך בדיוק כפי שקרה במקרה של ה"בדיקה" של משרד הכלכלה, מה שהתקשורת לוקחת ומעבירה לציבור זו ההודעה שמוציא המשרד, ללא בחינה של איכות התוכן שעומד מאחורי אותה הודעה. כפי שתיארה לאחרונה העורכת שלנו נעמי נידם בטור בנושא, ב-09:30 המשרד שיגר הודעה בהולה לכתבי תחום הסביבה וקצב להם פחות מארבע שעות כדי לכתוב כתבה בנושא. ואכן, בשעה 13:00 בדיוק, עלו כל האתרים עם כמעט אותה כותרת בדיוק, על עלייה בתמותה כתוצאה מגלי חום, כשבכל הכתבות חוזרת המילה מחקר, מבלי להדגיש את המגבלות שלו.

"הכתבים מעתיקים את הודעות יחסי הציבור – כי זה קל. מצופה מהם להשקיע מעבר ל-5 דקות ולנסות להבין מה קרה שם", אומר ניסן. "יש מקרים ששני חוקרים יקראו את אותן התוצאות ויגיעו למסקנות שונות, לפעמים באופן מהותי".

ניסן מדגיש שאין מניעה שמשרדי ממשלה יערכו מחקרים פנימיים שניתן להסתמך עליהם בקביעת מדיניות, אך חשוב לזכור שמחקרים מהסוג הזה לא עומדים בסטנדרטים מדעיים בסיסיים. "אי אפשר להשתמש במחקר הזה של המשרד להגנת הסביבה כרפרנס במחקרים עתידיים", הוא מדגיש. "זה ההבדל המהותי. מדובר באנליזה ראשונית ולא מחקר שיכול להתפרסם בספרות מדעית. ההייפ שעשו עליו בתקשורת בעיני קצת מוגזם".

במשרד להגנת הסביבה אישרו ל"שקוף" שהמחקר עדיין לא פורסם בכתב עת מדעי או עבר הליך סדור של ביקורת עמיתים.

העיקר "לעלות ראשונים" – ואחריי המבול

אנו חיים בעידן של פוסט אמת. כמות המידע שאנו נחשפים אליו ברשתות החברתיות מגיע להיקפים חסרי תקדים, ויחד איתו אנו נחשפים גם לשקרים והטעיות. מחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי Science מצא שההסתברות שציוץ שקרי בטוויטר יצוייץ מחדש גבוה ב-70% לעומת ציוצים עם מידע מהימן. למילים יש ערך. עם הזמן ההטעיות הללו מוצאות את דרכן לציבור, ויכולות להשפיע על נושאים הרי גורל. 

"כשהתקשורת מסקרת נושאים שאין להם פוטנציאל להזיק, כמו חוקר שמצא איזו התנהגות של בעל חיים כלשהו, זה פחות נורא אם הם לא מדייקים", מסביר ניסן. "אבל כשמדברים על נושאים בעלי השלכות – התמודדות של מדינת ישראל עם שינוי האקלים או הקורונה, תהליכים אפידמיולוגיים שמשפיעים על הבריאות של עובדים במקומות מסוימים, פה אתה מצפה לרמת אחריות אחרת. יש פה כבר עניין של פגיעה בחיי אדם".

במציאות הזאת לתקשורת יש תפקיד מכריע, והיא אמורה להיות שומר הסף שינגיש מידע מהימן לציבור. אך למרות המחויבות שלה, יש לה עקב אכילס – עיתונאים חייבים "לעלות ראשונים" בכל כתבה. כלי התקשורת המרכזיים תלויים בכניסות לאתר שמכניסות להם כסף מפרסומות, אותו כסף שצריך להגיע לבעל ההון ששולט בהם. בג'ונגל התקשורתי הזה אף אחד לא יכול להישאר מאחור, גם במחיר של חוסר דיוק או במחיר של בדיקה שטחית.

הבעיה היא שעבור כלי התקשורת, אין כל השלכות לבדיקה הלא קיימת של הנתונים. "אם המטרה שלהם זה להוציא כמה שיותר מהר, אז מבחינתם זה 'אחריי המבול', ובמקרה הכי גרוע יקבלו איזו כתבת קטילה ב'העין השביעית' או ב'מדע גדול בקטנה'", אומר ניסן. "את הקליקבייטים ואת המיליון כניסות והכסף מפרסומות הם השיגו. עם זה אנחנו נתקעים".