היו"ר המתפטר של חברת החשמל שילם מחיר כבד – אסור שיהיה לשווא

מי שמע על התפטרותו הדרמטית של דב בהרב, יו"ר חברת החשמל האחרון, ששרד בתפקיד שלושה שבועות בלבד? לא רבים שמעו, ומכאן ניתן לשער שמעטים חשבו שההתפטרות היא דרמטית. אך בהרב נשלח לחברת החשמל כדי לעשות סדר ולבלום שחיתות, וקרס מול מה שראו עיניו, לא פחות. הוא עזב בטריקת דלת את התפקיד היוקרתי, וההצצה שסיפק למתרחש בדירקטוריון ובהנהלת החברה היו למורשתו. כדי לממשה, על פרקליט המדינה עמית איסמן להורות מיד על חקירת הנעשה בתוך חברת החשמל.

• "ניסיתי לשנות": החוק שירחיב את ההגנה על חושפי שחיתות אושר בקריאה ראשונה
• נציבות שירות המדינה מנסה לסרס חוק שיגן על חושפי שחיתויות
• בלעדי: ההסתדרות פעלה להדיח אדם שחשדה כי חשף שחיתות בתקשורת

"נחשפתי למעורבות אגרסיבית של שיקולים פוליטיים בקרב חברי דירקטוריון וגורמים בהנהלת החברה", הסביר בהרב את החלטתו, "כמוה לא ראיתי באף אחד מהתפקידים הבכירים שמילאתי בחברות מובילות במשק". ובהרב, ראוי לציין, היה יו"ר התעשייה האווירית ומנכ"ל אמדוקס.

ראוי להתעכב פעם ופעמיים על המילים החשובות של בהרב עם עזיבתו. תיאור התרבות הארגונית בחברת החשמל מוכר לי עד לזרא, מכיוון שליוויתי חושפי שחיתויות שעבדו בה ונחשפתי למסמכים המציגים את הקלות הרבה שבה ניתן לקדם מכרזים, מינויים ועסקאות מפוקפקות מתחת לאפם של ההנהלה והדירקטוריון. אך מכיוון שאינני פטליסט במהותי, ומכיוון שצפיתי במאבקים מוצלחים לביעור השחיתות ואני גם צרכן חשמל בעל עניין, אני מאמין שכל אורווה אפשר וצריך לנקות.

אבקש לקיים דיון קצר על מה שקרה כאן ומה שאמור היה לקרות. לפנינו יו"ר נבחר, שהגיע על מנת לשפר תהליכים ולשמש כנציגנו, הטוען, בעצם, שנחשף לכאורה למעשי מרמה והפרת אמונים. בהרב, כמו כל יו"ר, אינו צריך לשמש כשומר סף יחיד בסיפור הזה ולימינו אמורים לפעול גורמים שאמורים להתערב כשיש חשד להתנהלות לא תקינה, על אחת כמה וכמה במקרים כרוניים כמו המקרה של חברת החשמל. אם הדירקטוריון, המורכב גם מנציגי ציבור ונציגי עובדים, אינו מצליח לפעול למען שלוחיו, הרי שרשות החברות הממשלתיות אמורה להתערב לבלימת המינויים הלא ראויים ולקדם שקיפות. 

ייתכן שבהרב ידע שאין טעם לפנות אליהם? ומה לגבי המשטרה והפרקליטות? האם היה סיכוי שהם ירימו את הכפפה העבשה הזו ויחקרו? האם בהרב הרגיש שזה גדול עליהם, ואין סיכוי שיזמנו אותו לחקירה כדי לספר על מה שראו עיניו? נכון, גורמים מושחתים בחברת החשמל המעידו אותה שוב ושוב לאורך השנים ונראה כי הלקחים מעולם לא הופקו, אך אנחנו בהחלט יכולים לדרוש משומרי הסף להיכנס לתמונה ולנקז את המוגלה. 

אסור להתרגל

אור השמש אינו מחטא את הפצע מעצמו, אלא מאיר עליו ומצביע על עצם קיומו. בפצע שחשף בהרב צריך לטפל, וישנה ציפיה שמי שאמון על טוהר המידות יילחם בשחיתות וימגר אותה – למרות הלחצים, למרות האינטרסים, למרות נטל ההוכחה והקושי לעצב מחדש ארגון ותיק. 

אל מול אמירותיו החד משמעיות של חושף שחיתויות בכיר כל כך, פרקליט המדינה יכול וצריך להורות על חקירת משטרה ועל טיפול עומק של הבעיה המבנית, ומכיוון שכל השירות הציבורי נגוע במינויים לא תקינים – הנה בא בהרב וסיפק לחוקרים נקודת התחלה מצוינת. 

בהתפטרותו זעק בהרב שאין לו שומר סף לפנות אליו, שהוא אינו מסוגל לשתף פעולה עם רעות חולות שפשו בחברה. if you can’t beat them – expose them. הוא הוציא שחיתות קשה לאור השמש המחטא והניח את הכדור בידיים שלנו, ידיו של הציבור. בין היתר זעם בהרב על מינויו של מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי, למנכ"ל חברת החשמל. מי שדחף את המינוי הוא שר האוצר אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו). גם האפשרות של מינוי ראש המטה של שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ למזכירת דירקטוריון החברה עוררה את מחאתו של בהרב.

אנחנו מתרגלים מהר מדי למצב מסוים, מקבלים אותו כמציאות בלתי ניתנת לערעור והשחיתות הופכת לסטנדרט. "הכל מושחת!", נוהגים לומר כאן ולמשוך בכתפיים – ולאט לאט הנורמות מידרדרות ומתפתחת קהות חושים מסוכנת. קריאת ההשכמה של בהרב היא בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי לנער את מי שאמונים על שלטון החוק מתרדמתם ולשלוח אותם לחזית המלחמה בשחיתות. אם אנחנו חפצים לחיות במדינה הפועלת למען אזרחיה (ולא למען מושחתיה), עלינו לקום ולדרוש חיטוי. 

הכותב הוא יו"ר עמותת "עוגן" לליווי חושפי שחיתויות.