18:18

מה גרם לח"כים לבקש מהמו"לים אישור להעברת חוק? רז וכסיף מנסים להסביר

הח"כים מוסי רז ועופר כסיף יזמו חוק שיאסור באופן גורף ומיידי על פרסום סיגריות בעיתונים • בשבוע שעבר, בלי התרעה ובלי התנגדות נראית לעין, הם הודיעו על ריכוך ההצעה • הרקע: התחייבות חתומה שקיבלו ממו"ל "הארץ" עמוס שוקן וינון אנגל, מנהל בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות" • בשיחה עם "העין השביעית" רז וכסיף הודפים את הביקורת ומסבירים מדוע הם מאמינים למו"לים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
מה גרם להם להתקפל? רז וכסיף (צילום: דוברות הכנסת)

כל מי שעסק בחקיקה נגד חברות הטבק בעשורים האחרונים – הח"כים, הלוביסטים, האקטיביסטים ושלל האינטרסנטים שעמדו להפסיד או להרוויח מהצעת החוק התורנית – יודע שבמאבק נגד ענף העישון כל דבר יכול לקרות, וברגעים המפתיעים ביותר.

עוד ב"שקוף":

הם ראו כבר שר בריאות, יעקב ליצמן, שמקיים מגעים סודיים עם ענקית טבק בינלאומית, מרכך עבורה חקיקה ממשלתית, נמנע מלאכוף את החוק הקיים ואף מעניק לה "היתר" להפר אותו. קודמתו בתפקיד, יעל גרמן, משכה ללא הסבר הצעת חוק ממשלתית, השמיעה קול מחאה יוצא דופן כעבור שנים – אך עדיין חששה לנקוב בשמו של הגורם שאילץ אותה להתקפל.

בשנים האחרונות חברות הטבק כבר מנהלות קרב מאסף. חוק שעבר בסוף 2018 אמנם התיר לעיתונים להמשיך לפרסם מודעות לסיגריות, אבל כמעט כל שאר הדרכים לפרסם את המוצרים הממיתים נאסרו, ובמסגרת המגבלות החדשות שהוטלו על השיווק הוחלט גם לכפות על חברות הטבק להשתמש בחבילות אחידות ובלתי מושכות ב"צבע המכוער בעולם", מעין חום-ירוק שמזכיר שילוב בין לשלשת לעובש.

חברות הטבק בקרב מאסף (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

פרסום ושיווק של מוצרי עישון, משלח יד שבעבר גִלגל למעלה מחצי מיליארד שקל בעשור, עבר ייבוש דרסטי – וליצמן, שבטאון מפלגתו "המודיע" ניזון מתקציבי הפרסום של ענקית הטבק פיליפ-מוריס, נדד לאופוזיציה. לכל המעורבים בדבר היה ברור שהשלב הבא הוא סתימת הפרצה שנותרה בחוק והחלת האיסור על פרסום סיגריות גם על העיתונים.

בדצמבר 2021 הועלו לקריאה טרומית שתי הצעות שביקשו לבטל את החרגת העיתונים מהאיסור לפרסם מוצרי עישון. אחת מהן הוגשה על-ידי מוסי רז ממרצ, את האחרת הגיש עופר כסיף מחד"ש עם עמיתיו למפלגה איימן עודה ועאידה תומא-סלימאן וסמי אבו-שחאדה מבל"ד. מליאת הכנסת אישרה את ההצעות כמעט פה אחד: 54 ח"כים הצביעו בעדן, ורק אחד או שניים הצביעו נגד. הרושם שנוצר הוא שכמעט אף אחד בכנסת לא מתנגד ליוזמה, ושבקרוב ישראל תיישר קו עם הנורמה ברוב מדינות העולם ותאסור כליל על פרסום סיגריות.

ואז, כצפוי, הגיע הטוויסט. בשבוע שעבר התכנסה ועדת הכלכלה של הכנסת למה שנועד להיות דיון שגרתי. חלק ממשתתפי הישיבה, אלה שלא עודכנו מראש לגבי הטוויסט, סברו שמדובר בדיון טכני שבו יוחלט לאחד את שתי הצעות החוק להצעה אחת ולהחזיר אותה למליאה, שם יצביעו עליה הח"כים בקריאה ראשונה. אבל יו"ר הוועדה, מיכאל ביטון (כחול-לבן), הודיע בפתח הדיון שהתוכניות השתנו: יש פשרה. מובילי היוזמה, מוסי רז ועופר כסיף, החליטו להכניס כמה שינויים בהצעה ולרכך אותה באופן ניכר. באופן תמוה, זה קרה אף שההצעה המקורית לא נתקלה בהתנגדות ניכרת במליאה או בוועדה.

על-פי הנוסח החדש, העיתונים יורשו לפרסם מודעות למוצרי עישון עד אפריל 2029 – בעוד כשבע שנים. במקביל, משרד הבריאות יקבל שטח כפול למודעות נגד עישון, והחל מאפריל 2025 כמות המודעות שיפרסמו חברות הטבק תפחת ב-25% בשנה. עקב אכילס של ההצעה הוא פרק הזמן הארוך שננקב בה. מבקרי ההצעה טוענים שהדחייה הארוכה תספק לחברות הטבק ולמו"לים, נפגעי החוק, אינספור הזדמנויות לסכל את המהלך.

(צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)

מה גרם לרז וכסיף להתקפל? שני הח"כים שוחחו עם "העין השביעית" וניסו להסביר. לכל אחד מהם יש הסבר מעט שונה, ושניהם לא רואים בכך התקפלות. רז טוען שלמרות התמיכה הגלויה בהצעה המקורית, מאחורי הקלעים הוא קיבל איתותים על חברי-כנסת שעלולים להפיל את היוזמה. כסיף, לעומתו, אומר שהשתכנע לדחות את הקץ ל-2029 מחשש שתחולה גורפת ומיידית תגרום לפיטורי עובדים בענף העיתונות.

שני חברי-הכנסת תולים את יהבם במסמך חתום שקיבלו משני שחקני מפתח במאבק של ענף העיתונות נגד ביטול ההחרגה: מו"ל "הארץ" עמוס שוקן וינון אנגל, מנהל בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות" ואחד מאנשי סודו של המו"ל ארנון (נוני) מוזס – בעל השליטה בקבוצה, "העורך האחראי" של היומון הנושא את שמה ונאשם במשפט המו"לים. המסמך של שוקן ואנגל הוזכר בקצרה בדיווח שפורסם ב"דה-מרקר" בשבוע שעבר, והוא נחשף כאן לראשונה בהסכמת מוסי רז, שנענה לבקשת "העין השביעית" ומסר אותו לפרסום.

אנגל ושוקן נפגשו עם רז וכסיף לקראת הדיון בוועדת הכלכלה וביקשו מהם לרכך את היוזמה, ולא לאסור באופן מוחלט ומיידי על פרסום מוצרי עישון. בתמורה, נציגי "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" התחייבו "לקבל על עצמם" את החוק בגרסתו המרוככת. "ככל שהנוסח המתוקן יאמץ את האמור לעיל, לא תהיה מבחינתנו מניעה שהחוק יעבור תוך זמן קצר בשלוש קריאות, כך שנוכל להתחיל ליישמו בקרוב ולהעניק את שטחי הפרסום הכפולים למשרד הבריאות", נכתב במסמך.

ההסכם של חברי-הכנסת מוסי רז ועופר כסיף עם נציגי "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", ינון אנגל ועמוס שוקן (לחצו להגדלה)

המו"לים, כידוע, לא מצביעים בוועדות ולא במליאה, ואם החוק בגרסתו המקורית היה עובר סופית – הם והעיתונים שלהם היו אמורים לציית לו בלי קשר לעמדתם לגביו. מדוע אפוא נחוצה התחייבות מטעמם כדי שהחוק יצליח לעבור בכנסת? אם לא היו מסכימים לנוסח, איך בדיוק היו בולמים אותו? ח"כ מוסי רז סבור שזו נקודת מוצא תמימה מדי.

"אתה יודע טוב מאוד שזו לא בדיוק המציאות", אומר ח"כ רז. "היו חברי-כנסת שפנו אלי ואמרו לי: 'זה לא יעבור'. גם במליאה, בקריאה הטרומית, היו כאלה שהצביעו נגד. זה לא עבר פה אחד. והנה היום במליאה כל ההצעות של הקואליציה נופלות וכל ההצעות של האופוזיציה עוברות בלי קשר לשאלה אם הן טובות או רעות. אתה רואה מה קורה כאן, ואני חושב שמוטלת עלי האחריות לזרז את העניין כמה שיותר. אני לא בטוח שעם לוח הזמנים הפוליטי אוכל להעביר את זה בקריאה שנייה ושלישית בקדנציה הזו. לכן אני רוצה לעשות כל דבר שיכול לזרז – כולל הסכמה עם העיתונים".

בדרך כלל, פשרות מתקבלות כשצד אחד טוען א' וצד שני טוען ב' – מתווכחים, וכשנראה שאף אחד לא הולך לנצח מתפשרים על האמצע. בוועדת הכלכלה לא היה חבר-כנסת אחד שאמר שהוא בעצם בעד פרסום סיגריות בעיתונים. מה היה הכוח הזה שאילץ אתכם להתפשר?

"אתה קורא לזה פשרה, אני לא בטוח שזאת ההגדרה הנכונה. הגענו לסיכום על לוחות זמנים לביצוע. בכל חוק יש לוח זמנים. אני מרגיש שהשגתי הישג ענק שאני נאבק עליו כבר עשרים שנה. ב-2001, בכנסת ה-15, העברתי את ההצעה הזאת בקריאה טרומית פה אחד – ואחרי זה בוועדת הכלכלה היה רוב נגד, בלי שמישהו אמר מראש שיצביע נגד. באו, הצביעו נגד והפילו לי את ההצעה. את השיטות האלה אני מכיר, ומהשיטות האלה חששתי. היתה לי סיבה טובה לחשוש, ידעתי למה אני חושש, ואני עדיין חושש".

כשרז נשאל מיהם חברי-הכנסת שאותתו לו שגם ההצעה הנוכחית עלולה ליפול, הוא משיב שמדובר בשיחות פרטיות, ושהוא מעדיף לא לנקוב בשמות. "בכנסת ה-15, בהצבעה הטרומית לא היו מתנגדים – ובכנסת הנוכחית כבר היו כאלה שהרהיבו עוז להצביע 'נגד' במליאה. מה שלימד אותי שכנראה יש כאן לובי חזק מאוד שעובד נגד ואורב לי ומחכה לשעת כושר, ואני לא בטוח שאלו המתנגדים היחידים".

הח"כים שהצביעו נגד היוזמה העכשווית משתייכים כולם לליכוד: ח"כ דודי אמסלם הצביע נגד שתי ההצעות, של רז ושל כסיף. יריב לוין הצביע "נגד" פעם אחת, וכך גם אמיר אוחנה. ח"כים אחרים מהליכוד דווקא תמכו בהצעות – אבל ביהדות-התורה, המפלגה של ליצמן, אף אחד לא השתתף בהצבעה, וכך גם בש"ס (למעט משה אבוטבול, שתמך בהצעות החוק). סיבה אפשרית להיעדר המתנגדים בוועדת הכלכלה היא היעדרם של נציגי מפלגות הימין האופוזיציוניות, שמחרימות את ועדות הכנסת מאז הפסדו של בנימין נתניהו בבחירות והקמת ממשלת בנט-לפיד.

למה לדעתך הם כל-כך מפחדים מהמו"לים? ואולי הם בכלל מפחדים מפיליפ-מוריס?

"קודם כל אני לא השתמשתי במלה 'מפחדים'. יש אלף ואחד טיעונים, מ'עזוב, רק זקנים קוראים עיתונים וזה בין כה לא משפיע', דרך 'אתה מסכן את קיומה של העיתונות הכתובה' ועד 'אתה פוגע בעובדים, גם בעיתונות הכתובה וגם בחברות הטבק' – הרי יש גם חברת טבק ישראלית (דובק; א"ב). אז אני לא אומר 'מפחדים'.

"בכל הדיונים שלי אני לוקח בחשבון שהצד השני חמוש גם בטיעונים ענייניים, לא רק בטיעונים לא-ענייניים. היו הרבה דיונים מאחורי הקלעים, גם עם חברי-כנסת, גם עם המו"לים וגם עם חברות הסיגריות – אצלי זה גלוי ביומן שנפגשתי איתם, וגם אמרתי את זה בדיון במליאה ובוועידה (לפי יומן הפגישות של רז, בינואר השנה הוא נפגש עם מנכ"ל הזרוע הישראלית של פיליפ-מוריס; א"ב). ובניגוד לחברות הסיגריות, האינטרסים של המו"לים זהים לאינטרס הציבורי – שימור חופש העיתונות, וגם הפרנסה של העובדים. בזה אני לא מזלזל, זה חשוב לי".

שוקן ואנגל בוועדת הכלכלה, ארכיון (צילום: שבי גטניו, העמותה לדמוקרטיה מתקדמת)

כשנאמר לרז שפרק הזמן הארוך שבו נוקב החוק – שבע שנים – מגביר את הסיכוי שנציגי העיתונים וחברות הטבק יצליחו לפורר אותו, הוא מביע פקפוק: "אני לא חושב שזה נכון. אני מכיר את כל החכמים בלילה שיודעים לבקר אבל מעולם לא הגישו פה הצעת חוק בעניין הזה, שעדיין אפשר להגיש. אם הבעיה היא בי או בעופר כסיף, יש עוד 118 ח"כים – בבקשה, שמישהו מהם יגיש הצעת חוק שתאסור על זה כבר מחר. מאחר שיש מכתב חתום על-ידי 'ידיעות אחרונות' ו'הארץ', שהם תומכים בזה, יהיה להם קשה מאוד לפעול נגד זה".

נקודת המוצא של עופר כסיף שונה מזו של מוסי רז. שניהם מייצגים בכנסת סיעות שמאל, אבל כמרקסיסט האמון של כסיף בבעלי ההון מסויג יותר – וחשוב לו להצהיר שבניגוד לעמיתו, הוא לא נפגש עם נציגי פיליפ-מוריס. אבל כמו רז, גם כסיף מאמין שההסכם יכובד ומצהיר שאם מישהו בכנסת לא מרוצה מהסיכום, אף אחד לא מונע ממנו להגיש הצעה חדשה ומחמירה יותר, שתנתק את הקשר הכלכלי בין המו"לים לחברות הטבק באופן גורף ומיידי.

השיחה עם ח"כ כסיף נפתחת בביקורת חריפה על הכותרת שפורסמה באתר "העין השביעית" אחרי הצגת הסכם הפשרה, שייחסה לו ולרז "התקפלות". "זה היה פשוט פרסום בזיונרי, שקרי, שלא לומר משמיץ", הוא אומר. "יכול להיות שאתה לא הכתובת, ואם זה כך אני לוקח את הדברים שלי בחזרה".

זה אני כתבתי, זאת העמדה שלי.

"אז זה ממש מביש. בתהליך חקיקה אתה לא מגיש הצעה והיא נשארת כפי שהיא עד הסוף. יש כל מיני שיקולים שמשתלבים בתהליך. אז לבוא ולהגיד שזה התקפלות? אם זה התקפלות, כל מי שמחוקק מתקפל. יכול להיות, ואני אשמח אם זה יקרה, שבמהלך המשך החקיקה יבוא אחד מהח"כים האחרים בוועדה או במליאה ויגיש הסתייגות או הצעה לקצר את הזמן. סבבה.

"אני לא ישבתי עם פיליפ-מוריס, וגם אם היו פונים אלי לא הייתי רוצה לשבת איתם. אבל כן ישבתי עם עמוס שוקן ועם ינון אנגל מ'ידיעות', ואני מתעתד לשבת עם מו"לים של העיתונות המודפסת הערבית (בדומה למפלגות החרדיות, גם למפלגת חד"ש של כסיף יש עיתון – אל-איתיחאד; א"ב). העיתונות המודפסת בקריסה. כמעט כל ההכנסות שלהם הן מפרסומות, וחלק גדול מהפרסומות הן לצערנו של פיליפ-מוריס.

ארנון (נוני) מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות (יונתן זינדל, פלאש 90)

"מבחינתי – ואני מדגיש שאני לא מדבר בשם מוסי – הסיבה לתת לחוק הזה להתפרש על פני שנים היא כדי שלא יוכלו להשתמש בו כתירוץ לקיצוצי עובדים. זה הדבר היחיד שעניין אותי. אני חשבתי שצריך למצוא איזון בין הרעיון המקורי של החוק, לבטל את ההחרגה המיותרת והבזויה הזאת, אבל לא לתת למו"לים תירוץ לומר, 'אנחנו מקצצים עכשיו 20% מהעובדים כי יש לנו פחות הכנסות מפרסומות'. הם היו עושים את זה. זה מה שהניע אותי. למצוא איזון בין האינטרס של העובדים לבין האינטרס של בריאות הציבור".

לפי התיאור שלך, פשוט השתכנעת מהטיעונים של המו"לים. מוסי רז, לעומת זאת, הגיע למסקנה שהחוק המקורי לא היה עובר בכנסת.

"קודם כל, אני לא יודע אם הוא היה עובר בכנסת. אבל זה לא היה המניע שלי. המניע שלי היה איזון בין שני אינטרסים שבמידה מסוימת מנוגדים זה לזה. זה איזון שהיה נראה לי ראוי גם אם אני לא אוהב אותו. ואני אומר לך דוגרי – לא אוהב אותו. הלוואי שהיה אפשר לבטל את ההחרגה במאה אחוז כבר אתמול.

"אני כועס על אלה שבזמנו בכלל עשו את ההחרגה הזאת. לא היה לה מקום, והיא נבעה מאינטרסים צרים של בעלי הון שאני לא שותף להם, לא מגן עליהם ולא רוצה להגן עליהם. אבל צריך למצוא איזונים. עכשיו אפשר להתווכח על הכמות של האיזון, אבל לא על האיכות – למשל, האם אפשר היה לקבוע שזה יתפרש על פני שנתיים או חמש שנים במקום שבע".

זה באמת ההבדל. בשנתיים עוד יכולה להיות לכם שליטה. בשבע שנים, יכול להיות שאפילו לא תישארו בכנסת עד סוף התקופה. ובכל רגע יכול לבוא חבר-כנסת משת"פ ולהגיש תיקון שידחה את זה עוד.

"זה יכול לקרות תמיד, עם כל חוק. לצערי מאחר ואין בארץ חוקה, וגם אין תרבות פוליטית ממש דמוקרטית – הסכנה הזאת רובצת לפתחנו השכם וערב בכל חוק ובכל החלטה".

איזה תוקף יש מבחינתך להתחייבות הכתובה שקיבלתם משוקן ואנגל?

"יש את החתימות שלהם, מבחינתי זה מקביל לזכרון דברים".

לפי הנוסח, יש להם פתח יציאה. הם התחייבו על משהו, אבל כמו שאמרת – החוקים משתנים לאורך תהליך החקיקה. כבר בדיון שבו הוצגה ההצעה המעודכנת, היועץ המשפטי של ועדת הכלכלה הכניס סעיף חדש שחייב את העיתונים לפרסם כמה מודעות הם מכרו לחברות הטבק. שוקן ואנגל, אם הם ירצו, יכולים לבוא ולהגיד: "רגע, על זה לא חתמנו".

"תראה, אני הראשון שחושש מהתנהלות של בעלי הון. אבל החוק מחייב. הם לא יכולים לבוא למחוקק ולהגיד 'אנחנו חוזרים בנו כי החלטתם אחרת'. יש תהליך חקיקה, הם יודעים שמוסי ואני התחייבנו למשהו מולם, הם יודעים שאחרים לא התחייבו לזה. נניח, היפותטית, שמישהו יציע לקצר את התקופה משבע שנים לחמש. אני לא אצביע בעד הצעה כזאת למרות שאני חושב שהיא טובה, כי אני מחויב להסכם איתם. אבל אם היא עוברת, הם לא יכולים להגיד 'פוּס, זה לא מה שהתחייבנו'. החוק יחייב אותם".

אפשר להבין את האמון שאתם נותנים בהומניסט כמו שוקן. אבל מה לגבי אנגל, שהוא נציג של נוני מוזס, מו"ל שעומד לדין על הצעת שוחד לראש הממשלה?

"אני לא נכנס לאישיות שלהם. מבחינתי, כמרקסיסט, אני לא מסתכל עליהם כאינדיבידואלים אלא כאנשים ששייכים למעמד מסוים. למעמד של בעלי הון. מעמד שהאינטרס שלו הוא להרוויח. המטרה שלי היא שניצול העובדים יהיה מינימלי".

אבל לא כולם אותו דבר. גם בקפיטליזם, יש קפיטליסטים הגונים ויש קפיטליסטים מושחתים, שמפירים את הכללים. מוזס ושוקן שונים זה מזה. אחד מהם הוא נאשם בפלילים.

"אני מסכים איתך שיש מימד אישיותי, אבל האינטרס המעמדי גובר על הכל. ההסכם פה הוא הסכם שהמטרה שלו היא למצוא איזון. אני חושב שזה איזון יחסית טוב. להגיד לך שהוא אידיאלי? לא, הוא לא אידיאלי".

* * *

ינון אנגל לא הסכים לשוחח על ההסכם. עמוס שוקן לא השיב לפניות "העין השביעית".

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 6,464 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

הירשמו לניוזלטר השקוף ונעדכן אתכם אחת לשבוע על כל החשיפות, התחקירים והפרסומים שלנו. מבטיחים לא לשלוח ספאם!

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.