למי יש מפתח לים? המרינות בישראל נעולות בפני הציבור

הכניסה לרציפים של המרינה בתל אביב נעולה בקודן ושער ברזל. מי שבטעות יצליח לחדור פנימה, יפגוש די מהר בשומר שידאג ללוות אותו החוצה. רק בעלי יאכטות יכולים להסתובב באופן חופשי לאורך הרציפים, ליהנות מהנופים, לצפות אל האופק מבעד לתרנים ולהרגיש את הבריזה והים ששייכים לכולנו. תל אביב אינה ייחודית. כמעט כל הרציפים במרינות ברחבי הארץ נעולים בפני הציבור הרחב. חלק מההנהלות טוענות שזה בשביל להגן על רכוש בעלי הסירות, אחרות שמדובר בסיבות ביטחוניות. רגע לפני שהמדינה מאשרת שינוייים משמעותיים במבנה המרינות הקיימות והקמת מעגנה חדשה, בדקנו: איך הופקעו מידינו שטחי חוף נרחבים במדינה והאם מותר לקחת את הים של כולנו ולסגור אותו?

עוד ב"שקוף":

• "תגידי כמה צריך לשלם": השוק הפרוץ של עולם הבנייה הירוקה
• בעקבות הפרסומים ב"שקוף": הכנסת תקדם את חקלאות הגגות?
• חשש: "מעבדות שיאשרו בנייה ירוקה יהפכו לחותמת גומי"

בנובמבר האחרון התקיים דיון סוער בוועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע). דוברים רבים נכחו באולם ועוד כמעט 200 צופים התחברו לדיון מרחוק. לאחר שעות ארוכות התקבלה המלצה שעתידה לשנות את קו החוף בארץ – להקים מרינה חדשה בנהריה ולהרחיב חמש מתוך המרינות הקיימות, באשדוד, אשקלון, הרצליה, עכו ואת המרינה שנמצאת ממזרח לנמל חיפה. בנוסף המליצה הוועדה לאשר את השמשתן של המרינות בנמל תל אביב וברידינג. 

ראשי הרשויות שהשתתפו בדיון יצאו מאוכזבים. הם ציפו להקמתן של שש מרינות חדשות בתחומי עירן, אולם ההחלטה הזו נדחתה, בין היתר משיקולים סביביתיים ולמורת רוחם. בימים אלה המועצה הארצית לתכנון ובנייה היתה אמורה להתכנס ולאשר את ההמלצה, רגע לפני החלטת ממשלה בנושא, אך המועד עדיין לא נקבע. יו"ר מטה התכנון הלאומי שלומי הייזלר, שאמור היה לכנס את המועצה, לא עשה זאת ומלשכתו סירבו למסור את הסיבה לכך וביקשו שלא להגיב. 

ברקע הדברים, כתבה נרחבת פירטה את המהלכים שמתרחשים מאחורי הקלעים שנועדו לדחות את מועד הדיון, לפחות עד לפרישתה הצפויה בקיץ של מנכ"לית מינהל התכנון דלית זילבר. תחת כהונתה נדחתה על הסף הקמת המרינות החדשות. בדיון האמוציונלי בוועדת המשנה נכחו, לצד ראשי הרשויות, פעילי סביבה רבים שהתנגדו למהלך יחד עם תושבים שבעירם המרינות אמורות לקום, על חשבון רצועות חוף שפתוחות ושייכות לציבור. זילבר נאלצה במהלך הדיון להודיע כי היא נועלת את הצ'ט לתגובות לאחר שהפך בין היתר לבמת התנגחות בראשי הערים, אך לא רק. "מעגנה לעשירים, אין כניסה לים לכל השאר", אמר צופה אחד; "כמעט כל המרינות בארץ סגורות במנעול ומפתח – לכו לבדוק!", אמרה אחרת. משתתף נוסף ציין כי "מרינה לא תורמת כלום לתיירות. תיירים לא מעניין אותם לראות רציפים סגורים עם שערי ברזל".

בדיון נכח חבר כנסת אחד בלבד, אלון טל מכחול לבן, שחיזק את עמדת פעילי הסביבה נגד הקמת מרינות חדשות. הוא כינה את מתחמי העגינה "מגרש חנייה לבעלי יאכטות", והבהיר כי רוב הישראלים אינם בעלי יאכטות ואין להם כלי שייט. "מרינה זה העדפת אינטרסים פרטיים על אינטרס ציבורי", טען. זילבר תמכה בעמדה זו ואמרה כי "חוף הים הינו נחלת הכלל ומשאב מוגבל וככזה צריך לשרת את כלל הציבור במדינת ישראל, ולא כמגרש חניה ליאכטות". היא ביקשה במסגרת ההחלטה להבטיח שחופי הים יישארו עבור הציבור והדורות הבאים.

אז נכון לעכשיו מרינות חדשות לא יקומו פרט לנהריה, אבל הרחבת המרינות הקיימות תצמצם עוד יותר את השטח שנותר לציבור לגלוש, לשחות או לטייל לאורכו. הוויכוח על שימוש פרטי במשאבי טבע ציבוריים, אינו זר לזירה הציבורית בשנים האחרונות. רק בקיץ האחרון הוכרע קרב ארוך שנים על גורל נחל עמל, המכונה "אסי", שחוצה את קיבוץ ניר דוד וחוצה סוגיות חברתיות מורכבות. לאחר שורה של עתירות, בית המשפט חייב את המדינה לגבש הסדר שגם שומר על זכויות חברי הקיבוץ, אך בעיקר מאפשר לציבור לרחוץ בנחל מתוך הבנה שמדובר בקרקע השייכת לכולם.

מותר לנעול את המרינה? תלוי את מי שואלים

בישראל פועלות היום שבע מרינות ויש להן 2,570 מקומות עגינה בפועל: עכו (130 מ"ר), חיפה (400 מ"ר), הרצליה (740 מ"ר), תל אביב, יפו (200 מ"ר), אשדוד (400 מ"ר) ואשקלון (400 מ"ר). ישראל נהנית מ-20 קילומטר חוף, ולפי נתונים שהוצגו בדיון, המדינה ממוקמת במקום ה-15 לפני האחרון במדד צפיפות החופים למדינות עם יותר ממיליון תושבים, שיש בהן מרינות. כיום נמדדים בעונה יותר מ-200 מיליון ביקורים בחוף הים, ובעוד כעשרים שנה המספר הזה צפוי להגיע ל-300 מיליון ביקורים בעונה. לפי ההמלצות החדשות, את המרינה של עכו מתכננים להרחיב ב-300 מ"ר, את של חיפה ב-200 מ"ר, הרצליה ב-44 מ"ר ואשדוד 250 מ"ר. כמו כן, את המרינה של רידינג ישמישו ל-300 מ"ר ואת המרינה של נמל יפו ל-110 מ"ר. 

למי שייכות המרינות והאם מותר לנעול אותן בפני הציבור באופן גורף? עורך הדין שמנהל את ההליך המשפטי בעניין הנגשת נחל האסי, אלחנן מירון ממשרד מירון בן ציון פריבס, המתמחה בתובענות ייצוגיות ובמשפט מנהלי, אמר כי  למיטב הבנתו התשובה היא לא. "מניעה גורפת של גישה ציבורית לשטחי המרינות מנוגדת לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון", אמר ל"שקוף". לדבריו, החוק שואף להבטיח נגישות מקסימלית למשאבי טבע ולחופים, ועל מפעילי המרינות או משרד התחבורה לוודא שהפעלת הסמכות להגבלת הגישה נעשית בצורה סבירה, תוך בחינת חלופות.

אילו חלופות? מירון מציין למשל את האפשרות של רישום המבקרים במרינות או הצבת אבטחה בכניסה למתחם. אופציה נוספת יכולה להיות הצבת שלטים, או הגבלת כניסה רק בימים ושעות מסוימים.

מירון מציין כי על פי סעיף 5 לחוק שמירת הסביבה החופית, ברירת המחדל היא שחוף הים יהיה פתוח להליכה רגלית לכל אורכו. "בשביל להגביל באופן מוחלט את המעבר של כל מי שאינו מחזיק בספינה צריך להציג הצדקות בטיחותיות ברורות ומובהקות שעל פניו פשוט לא קיימות כאן", הוא טוען.

"בסופו של יום, הפגיעה בציבור היא משולשת", אמר ל"שקוף" אסף זנזורי, רכז מדיניות תכנון בחברה להגנת הטבע. "אנחנו מאבדים את החופים שכל מרינה גוזלת, כ-700 מטר חוף". לדבריו, המרינה הופכת את הגישה לים ממשאב ציבורי למשאב פרטי שמוקף בגדר. 

"אין מעגנה שהרציף שלה פתוח"

לדברי החברה העירונית "אתרים" שמחזיקה ברציפים של המרינה בתל אביב, היא נעולה כדי להגן על רכוש העוגנים ולמנוע בעיות בטיחות. לדברי החברה, "כלי השיט עוגן במרינה עם הסכם מסודר מול חברת אתרים ויש לשמור עליו מכל פגע. זו סיבה נוספת מדוע הרציפים אינם משמשים כטיילת לקהל הרחב".

נשאלת השאלה – אם בכל המרינות מוצבים שומרים ומותקנות מצלמות אבטחה – מדוע בכל זאת נועלים את השטח כליל? במרינה בתל אביב טענו שההחלטה מתבססת על תקנות הספנות והנמלים. אך בתקנות אין אף מילה על רכוש או גניבות. כתוב שם כי מנהל מרינה רשאי להגביל או לאסור כניסה אם הדבר דרוש לדעתו, מטעמי בטיחות או הגנה על הסביבה הימית, או לצורך התפעול התקין של המעגנה. רכוש הימאים? לא בתפריט.

גם כשפנינו למרינה באשדוד קיבלנו תשובה דומה. קצין הביטחון הראשי במרינה, משה מלכא, סיפר כי עוגנות שם כ-500 סירות וכי "לאנשים יש רכוש ברציפים. היית רוצה שהרכוש שלך יהיה פתוח לכל עובר ושב?". גם אם התשובה היא לא, ניתן לשאול את אותה השאלה על שכונת וילות באמצע עיר, או אפילו בניין משותף. 

כשנשאל מה התוקף החוקי של ההחלטה, אמר מלכא כי "כל מעגנה במדינת ישראל, כל הרציפים שלה – סגורים. אין מעגנה שהרציף שלה פתוח". גם הוא הסביר שהסיבה נעוצה בתקנות המעגנות, אולם כשהבהרנו שאין שם חובה לנעול את הרציפים, הוא שינה את עמדתו והסביר כי "אלה הדרישות של משטרת ישראל". אולם במשטרה מסרו בתגובה כי הנושא אינו מוכר ולא ניתנה הנחייה כזו, לא ברמה ארצית ולא ברמה המקומית.

מלכא לא טועה בנקודה אחת: מבדיקה שערכנו עולה כי כמעט כל המרינות בישראל נועלות את הגישה לרציפים. כך למשל בעיריית הרצליה מסבירים כי המרינה בעיר היא "שטח פרטי". השטח שייך לחברה לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ ולכן, הכניסה היא לבעלי סירות בלבד. ניסינו להבין מה התוקף החוקי לכך, ולקבל הסבר מהעירייה, אולם עד לכתיבת שורות אלה, לא קיבלנו מענה.

במשרד התחבורה נאמר בתגובה לטענות כי השרה מרב מיכאלי "הנחתה את אנשי המקצוע לוודא את המשך פתיחת השטחים הציבוריים במרינות לציבור רחב ככל האפשר ולסייע בקידום שימושים קהילתיים נרחבים יותר בשטחי המעגנות עד כמה שניתן". יש לקוות, על רקע הקמת מרינה חדשה והרחבת הקיימות, שההנחיה הזאת תתקיים במלואה.