"אנשים נמנעים משיחה טעונה – לכן המידע השקרי מתפשט בקלות"

בשנת 2000 נשיא דרום אפריקה תאובו מבקי כינס שורה של מומחים כדי לדון במגיפת האיידס. דרום אפריקה התמודדה עם מגיפה קשה שבה 20% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינה היה נגוע במחלה. בסיום הכנס הכריז הנשיא כי המגיפה נובעת ממערכת חיסונית חלשה ולא מוירוס. לכן אפשר לטפל בה באמצעות שום, סלק ומיץ לימון. מאות מדענים במדינה שלו ובעולם בכלל התחננו בפניו לחשוב על זה מחדש – אך הוא סרב. טהובו האמין כי התרופות המערביות היו חלק ממזימה מערבית להרעיל את תושביו. התוצאה לפי מחקר של אוניברסיטת הארוורד היא שבין שנת 2000 לשנת 2005 מתו 365 אלף אנשים יותר בגלל אותה החלטה – הכחשת מדע יכולה להרוג והיא עושה זאת גם היום בייחוד כשהיא מופצת על ידי ממשלות. 

עוד ב"שקוף":

• סוחרי השתיקה: "כי"ל נותנת פירורים – ומקבלת חיילים"
• חשיפה: במועצת קרן העושר יכהן יו"ר חברה לחיפושי נפט
• הטריקים של חברות הטבק והנשק שאומצו בידי תעשיית הנפט

גם נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ הוא מכחיש מדע, שמילותיו ומעשיו הובילו להדבקות המוניות של תומכיו בנגיף הקורונה. טראמפ כאמור, הסתמך על מומחה מזוייף מטעמו – הוא עצמו – כשטען שאפשר לטפל בקורונה על ידי תרופות פלא למינהן או טיפול בהידרוכלורין למרות שלא היו שום הוכחות שזה עוזר. או כשאמר שיום אחד המחלה תיעלם כפי שהגיחה "כמו קסם". 

בשני המקרים הללו וברבים נוספים, מתחת להכחשת המדע חבוי רובד עמוק הנוגע בזהות, אמונה וחלוקה ל"אנחנו והם", באופן שממיר את הטלת הספק הבריאה במדע להכחשה גורפת ומבוצרת. בספר חדש של הפילוסוף המדעי לי מקינטייר,  איך לדבר עם מכחישי מדע? הוא סוקר את המרכיבים של אמונה בתיאוריות קונספירציה ונותן לקוראיו כלים מעשיים כדי להילחם בהפצת מידע שקרי. גם כלפי המדע עצמו והתקשורת יש לו ביקורת: במקום להציג את חולשות המחקר באופן שקוף שמעורר אמון בציבור, מדענים המתראיינים בתקשורת נוטים לייצר אמירות חד משמעיות.

 "יש הבדל חד בין מיסאנפורמציה לדיסאינפורמציה: מיסאינפורמציה היא תאונה, אבל דיסאינפורמציה היא שקר", מסביר מקינטייר בשיחה עם "שקוף". "עם מיסאינפורמציה מספיק לפעמים להנגיש את האמת לאנשים וליידע אותם שמה שהם נחשפו אליו פשוט לא נכון. אבל עם דיסאינפורמציה חייבים להכיר בכך שהיא מכוונת על ידי מישהו עם אינטרסים אנכיים, שרוצה לגרום לאחרים להאמין בזה לטובת הרווח האישי שלו. במקרים כאלו, בדרך כלל לא מספיק רק ליידע את המאמין כי הוא מאמין במשהו שאינו נכון יש צורך לחשוף את השקר". 

מה חלקן של הרשתות החברתיות בכך?

"חלק מהקמפיין של המכחישים הוא לא רק לגרום לך לפקפק באמיתות העובדות אלא גם לפקפק באלו שמספרים אותן. אז בנוסף לשיח שיש לקיים עם קורבן הדיסאינפורמציה חייבים להילחם גם באמצעים שמפיצים את המסר. כאן אני מאמין שצריך להתמודד גם עם הרשתות החברתיות. אם הם (בעלי הרשתות החברתיות) ימשיכו להעמיד פנים שמה שמופץ הוא רק שקר, אז הם יוכלו לטעון שזה לא כזה עניין גדול. אבל ברגע שהשקר הזה כבר יהיה ממוסגר כקמפיין של דיסאינפורמציה אז זה הופך אותם לשותפים לדבר. זה יפעיל עליהם לחץ גדול יותר למנוע את זה ואף יפתח פתח לרגולציה".

מה הדבר הכי משמעותי שצריך בעיניך לעשות בנושא?  

"בעיני הדרך הטובה ביותר היא להטיל רגולציה על מי שמפיץ אותה. זו הבעיה היום: פעם מפיצי תיאוריות קונספירציה הם היו צריכים לחלק פליירים, היום הם יכולים להיכנס לאינטרנט ולהמיר מיליוני אנשים".

"הכי גרוע – להימנע מאינטראקציה"

האם אתם נוטים לחבב ויכוחים ארוכים שאין בהם שום סיכוי של האחת לשכנע את השני – או שמא אתם נמנעים לחלוטין משיחות מהסוג הזה? מקינטייר בספרו מזכיר כי האמונה בתיאוריה כזו או אחרת קשורה לזהות, לא רק למידע. שום עובדה מדעית לא תכריע בוויכוח כזה אם לא נדע להבין את התפקיד של האמונה בתוך הזהות האישית. 

מקינטייר מציע אפילו גישה קיצונית שעלתה בספרם של הפילוסוף פיטר בוגהייסם והמתמטיקאי ג'יימס לינדסדי בדרך לשכנע מישהו שלא מסכים איתנו: "הימענו מעובדות!" במקום זאת הם מציעים לשאול שאלות שדוחקות את האדם מולכם מאזור הנוחות כמו: "אילו עובדות או עדויות ישנו את דעתך?"

ביחס לשאלה מה הדבר הכי חשוב בתקשורת עם מכחישי מדע, אמר מקינטייר ל"שקוף: "הישאר רגוע, הקשב, היה סבלני וכבד", משיב מקינטייר. "זכור שהכחשת מדע קשורה לזהותו של אדם ולא רק לעובדות. אתה לא רוצה להעליב את מי שמולך או לצעוק עליו. זה פשוט לא יעבוד. במקום זאת נסה לבנות אמון".

מה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות?

"העצה הכי גרועה היא לא להתייחס ולסרב לקחת חלק בדיון. הסיבה שזה כל כך בעייתי היא שבגלל שאנשים מסרבים להתמודד עם זה המידע השקרי מתפשט בקלות רבה יותר בלי שאף אחד מנסה לאתגר אותו".

חמשת המרכיבים של הכחשת מדע: ככה זה עובד

כאמור, לא כל הטלת ספק במחקר מדעי או ביעילותה של תרופה היא הכחשת מדע. להפך – הטלת ספק היא כלי ביקורתי בריא של מי שמוכנים לבחון את העובדות ולקבל החלטה עצמאית. להכחשת מדע יש אופי אחר, שהופך אותה לאגוז קשה לפיצוח: בחירה סלקטיבית של עובדות ("Cherry picking"), משיכה לתיאוריות קונספירציה, הסתמכות על מומחים מזוייפים, טעויות לוגיות וסירוב לקבל את פגמיו המובנים של המדע. מרכיבים אלו הינם תוכנית עבודה לכל נרטיב שקרי שתרצו. או כמו שמקינטייר מצטט בספרו: "הכחשת מדע היא גיוס של טכניקות רטוריות ליצירת מראית עין של טיעון או שיח לגיטימי כשזה לא באמת קיים". 

1. בחירה סלקיטיבית של עובדות ("Cherry picking")

בכולנו ישנה הטייה טבעית המושכת אותנו להמשיך ולקרוא את המחקרים והכתבות שמאששים את מה שחשבנו מלכתחילה. כשמדובר במדע ולא באג'נדה פוליטית, האמונות מבוססות על בחירה סלקטיבית של הטיעונים שלנו תוך התעלמות מכל טענה מנוגדת. לדוגמה מכחישי התחממות גלובלית טוענים כי הטמפרטורה על כדור הארץ לא השתנתה בין 1998 ל-2015. הם לא סתם בוחרים את שנת 1998 כשנת בסיס: באותה השנה סופת אל ניניו גרמה לעלייה נקודתית באותה שנה בטמפרטורה. ההיתלות הסלקטיבית הזו היא נקודתית ויכולה להיות עיקשת למדי בקרב מכחישי אקלים: גם אם יעמדו מנגד 100 טענות מבוססות, מי שמכחיש את משבר האקלים לא יסכים להשתכנע כל עוד לא יהיה הסבר מספק לנקודה שבחר בפינצטה.

2. משיכה לתיאוריות קונספירציה

מחקר שהתבצע לאחרונה בארה"ב מצא כי 50% מהאוכלוסיה בארה"ב מאמינה בתיאוריה קונספירטיבית כזו או אחרת. זה כולל את הטענות על כך שאובמה לא נולד בארה"ב, שה-9/11 לא באמת קרה ותיאוריה שה-FDA מונע במכוון אישור תרופה לסרטן (תיאוריות סביב הרצח של קנדי הוצאו מההגדרה "קונספרטיביות" מאחר שהיו נפוצות למדי).

אך ישנו מרכיב המשותף לכולן: מופיעים בהן כוחות גדולים מאיתנו המנווטים את המציאות בהתאם לאינטרסים שלהן – תחושה שלעיתים הוכחה כנכונה. הנה כמה תיאוריות קונספירציה שהוכחו כנכונות: ווטרגייט, מלחמת חברות הטבק בטענה שהעישון לא מזיק, הריגול של ה-NSA אחר אזרחים אמריקאיים, וזו רשימה חלקית בלבד. אבל המשותף כולן הוא שהן הוכחו על ידי ראיות ונחשפו לאחר מחקרים ארוכים. 

הבעיה מתחילה כשמכחישי המדע משתמשים בתיאוריה עצמה כדי לנגח כל עדות או חוסר עדות אחרת. לדוגמה: אם אין עדות שתומכת בעדותם הם טוענים כי הממסד מסתיר זאת. אם יש הוכחות סותרות הם טוענים כי הן שקריות מאחר שהממסד רוצה שנאמין בזה. למעשה, שום טיעון שתציגו למכחיש מדע אדוק נגד תיאוריית קונספירציה לא ישכנע אותו. 

למה זה קורה? לכך אין תשובה חד משמעית. יכול להיות שחלקנו רגישים יותר לתיאוריות קונספירציה וחלקנו פחות. אבל אחד ההסברים הפופולריים הוא שהקונספירציה היא דרך התמודדות שחלק מאיתנו מאמצים כדי להתמודד עם חרדה או תחושה של אובדן שליטה נוכח אירועים גדולים ומטרידים. חלקנו גם חווים הנאה מהתחושה שאנחנו מצליחים לראות את המטריקס שאחרים לא רואים ומחזיקים באמת. 

3. הסתמכות על מומחים מזויפים ודחייה של מומחים אמיתיים 

מכחישי מדע טוענים שתיאוריה מדעית שלא הוכחה ב-100 אחוז (מה שדי בלתי אפשרי) היא פתוחה לדיון. מטרתם המרכזית היא להסתמך על מומחים ספציפיים על פני הקונצנזוס המדעי. גם אם כל המדענים או רובם מסכימים שעישון גורם לסרטן, ישנם מומחים שיבקשו להטיל בכך ספק. אותם "מומחים" ידעו בתורם לבחור באופן סלקטיבי את מה שהם רוצים ואם יצטרכו יהיו מוכנים להמציא עובדות. וכש"העובדות" האלו לא יתפסו ברצינות החשדנות תעלה ויחל מסע שבטי של "אנחנו והם". 

4. כשלים מחשבתיים

אחת הנפוצות היא "הדחליל" – היתלות בעובדה שולית כדי לטשטש את התמונה הגדולה. לדוגמה: כשמכחיש משבר האקלים טוען "שפליטת פחמן דו חמצני אינו הגורם היחידי להתחממות כדור הארץ לשינוי האקלים". הוא צודק, זו לא הסיבה היחידה, יש יותר מגורם אחד להתחממות כדור הארץ. אבל זו לא הנקודה, כי זה הגורם המוביל. "הדחליל" נועד לתקוף את הטיעון הכי חלש של היריב ובעקבותו להפוך את כל התיאוריה על ראשה ולטעון כי כולה לא נכונה.

5. סטנדרט לא מציאותי למדע

הטלת ספק במדע היא חשובה – למעשה זוהי דרכו של המדע בעצמו לחקור ולבצע ניסויים. כשמבינים זאת אז ברור מלכתחילה כי מרבית המסקנות המדעיות אינן מושלמות וזו הנחת היסוד בכל דיון בהן. בניגוד להטלת הספק כזו, מכחישי המדע מנסים להעמיד את המדע בציפיות בלתי אפשריות. לדוגמה השאלה "האם תוכל להוכיח שחיסונים הם 100% בטוחים?" או "אולי נחכה שימצאו עוד הוכחות שמשבר האקלים באמת קורה" – אינן רלוונטיות. בשני המקרים הקהילה המדעית יצרה רף מסוים שמסייע למקבלי ההחלטות להתייחס לנתונים: למשל ה-FDA מכריע מתי תרופה היא בטוחה מספיק – לא מתי היא חפה מכל סיכון.  

כאן מתרחש מאין דיסוננס שראוי להעמיד במבחן: קונסיפרטורים דורשים נחרצות הרמטית מהקהילה המדעית, אך מספיק להם שבריר של מידע ממחקר שמאשש את אמונתם כדי להאמין בו.

כלים פרקטיים נוספים לשיחה:

1. גרפים וטבלאות – הצגת המידע עם כמה שפחות פרשנויות באופן נקי עם גרפים וטבלאות עובדת.
2. הדגשה של קונצנזוס מדעי – במקרים שיש קונצנזוס מדעי רצוי להדגיש את זה.
3. מגע אישי – עדיפה שיחה פנים אל פנים מאשר התכתבות בווטסאפ או ברשתות החברתיות. 
4. בכל מקרה שיימיניג וסטיגמה לא עוזרת לאף אחד וזו הדרך הלא נכונה לעשות זאת. המטרה היא לבנות אמון ולא לפלג.

גם לתקשורת ולמדענים יש אחריות

גם מדענים יכולים לעשות משהו כדי לבנות אמון: להודות באי ודאות. לומר שאתה לא יודע משהו ומדוע קיימת אי הבהירות, זו שקיפות שבונה אמון לאורך זמן. לעומת זאת, הצהרות כמו "מסכות יעילות ב-100%" או "אין תופעות לוואי לחיסון" זו הדרך הלא נכונה. החוקרים צריכים להסביר לא רק את מסקנות המחקר אלא גם את המתודולוגיה שלו והפגמים בו.

במגיפת הקורונה זה בלט במיוחד. כשאתה יודע שאתה לא יודע הרבה עדיף שלא להיות כזה נחרץ כדי שאח"כ גם תוכל לשנות את דעתך לאור ממצאים חדשים. מקינטייר אומר שדווקא אימוץ של שיח מסתייג ולא לגמרי נחרץ הוא נקודה של חוזקה ולא חולשה. גם התקשרות אשמה בחלקה: היא נוטה להקצין עובדות מדעיות ואוהבת במיוחד אמירות נחרצות. 

"כרגע, תיאורית הקונספירציה המסוכנת ביותר היא זו שנוגעת לקורונה", קובע מקינטייר בשיחה עם "שקוף". "אנשים מתים בגלל שהם מאמינים במידע לא נכון, כמו הטענה שחיסונים מכילים שבבים. התיאוריה הקונספירטיבית הספציפית הזו הופצה על ידי סוכנויות ביון רוסיות בשפה האנגלית. הסוכנויות הצליחו לשכנע 40% מהרפובליקנים בארה"ב שהיא נכונה. כנראה בגלל זה יש שסע פוליטי עמוק סביב נושא זה. ובסופו של דבר זה מוביל למוות".

בשורה התחתונה הדרך האפקטיבית ביותר להתמודד עם מכחיש מדע היא לנסות ולבנות אמון על ידי אינטרקציה אישית, ענווה וכבוד. שליטה בחמשת המרכיבים עליהם מבססים מכחישי המדע את טענותיהם. בנוסף, נקיטה בשקיפות ופתיחות לדרך שבה עובד מדע. 

"How to Talk to a Science Denier: Conversations with Flat Earthers, Climate Deniers, and Others Who Defy Reason" | Lee McIntyre | MIT PRESS