ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לא רבים יודעים מה בדיוק הקשר בין החברות שמספקות את הבשר שאנחנו אוכלים בישראל לבין הנזקים הבלתי נתפסים שנגרמים בשנים האחרונות ליערות האמזונס. בדיקה של "שקוף" עם משרדי הממשלה מגלה שכדי לנתק את הקשר ההרסני הזה יש צורך בחקיקה מיוחדת – שאיש לא מתכוון ליזום, כך נראה.
בישראל ניתן לקנות בשר מיובא מכל חברה שמשרד החקלאות מאשר, על פי התנאים הווטרינריים שהחוק מגדיר. ברשימת החברות המאושרות ניתן למצוא שלושה תאגידי בשר ענקיים מברזיל (JBS, Marfrig, Minerva), שלפי ארגון Global Witness אחראיים לבירוא (כריתת עצים) לא חוקי ביערות האמזונס של שטח בגודל של מאות אלפי מגרשי כדורגל. הדבר מחריף את משבר האקלים ומתדלק את הקטסטרופה שממנה הזהירו החודש בדוח מדעני האו"ם.
לאור הדוח החמור, בבריטניה כבר דנים בחוק שיטיל הגבלות על הבשר המיובא מהתאגידים. האם דבר דומה עשוי לקרות בישראל? לפי גורמים במשרד החקלאות, גם אם היו רוצים להטיל הגבלות על הייבוא, החוק הוא זה שלא מאפשר להם לשלול את האישור שניתן לתאגידים, ואין להם את הכלים והסמכות לכך. למי כן יש את הסמכות? במשרד החקלאות אומרים בצורה ברורה: "אנחנו לא יודעים".
בדיקה עם משרדי ממשלה נוספים מעלה שאם ישראל תהיה מעוניינת להטיל הגבלות על ייבוא בשר מהתאגידים הללו, יהיה עליה לקדם חקיקה חדשה. לחלופין, ניתן להטיל על התאגידים מגבלות שמחייבות בשקיפות בנוגע לשרשרת האספקה של הבשר שלהן, כמו שמקדמים בימים אלו בבריטניה.
פנינו למשרד להגנת הסביבה כדי להבין האם יש בכוונתם להוביל חקיקה שכזאת, אך שם בחרו שלא להשיב במישרין על השאלה ומסרו: "המשרד להגנת הסביבה פועל בכמה מישורים בתחום המזון, ביניהם הובלת תהליך ישראלי שיוצג באו"ם בתחום ביטחון המזון והמזון המקיים" (התגובה המלאה בסוף הכתבה).
למשרדי הממשלה יש סיבות טובות לנסות להימנע מחקיקה כזאת: הראשונה נוגעת לתקנות ארגון הסחר הבינלאומי (WTO) שעליהן ישראל חתומה, שקובעות שאסור להפלות מוצר (למשל להגביל ייבוא) על בסיס תהליך הייצור שלו. ברגע שישראל תקדם חקיקה שכזאת, היא חשופה לתביעות מצד ברזיל.
הסיבה השנייה ואולי המשמעותית יותר, נוגעת לכך שחקיקה שכזאת פועלת בניגוד מוחלט לאינטרסים של החברות החזקות במשק.
גורמים במשרד הכלכלה מאשרים שחקיקה שתטיל הגבלות על ייבוא בשר משלושת התאגידים עלולה לגרום לפגיעה ביחסי הסחר של ישראל וברזיל, ובחלק מהייצוא שמגיע לכמיליארד דולרים בשנה. החברות המייצאות עוסקות בתחומי הביטחון, הסייבר ההתקפי, החקלאות, התוכנה, האוטומוטיב, וכוללות את רפאל, אלביט, התעשייה האווירית, Celebrite, בז"ן, נטפים, Waze, מובילאיי, ועוד. משרד הביטחון סירב למסור ל"שקוף" את שווי הייצוא הביטחוני של ישראל לברזיל.
מעבר לחברות אלו, גם רשתות השיווק לא ישמחו מחקיקה שכזאת. "שופרסל" לדוגמה מפמפמת לצרכנים שלה משנת 2015 לקנות בשר "אנגוס" שהיא מייבאת מדרום אמריקה, וזה משתלם לה – צריכת הבשר של הישראלים עולה באופן מתמיד. בין השנים 2015 ל-2020 חלה עלייה של כ-24% (ביחס ל-2015) בצריכת בשר הבקר לנפש בישראל, כך לפי ה-OECD, ועומדת כיום על כ-23 קילוגרמים בשנה. לפי נתונים אלו, הישראלי הממוצע נמצא במקום הרביעי בעולם בצריכת בשר בקר, ומקום ראשון בעולם בצריכת עוף.
בזמן ש"שופרסל" גורפת רווחים, היא גם מתגאה בדוח האחריות התאגידית שלה בשקיפות ובדאגה לסביבה. באותו זמן בחברה מתחמקים ממתן תשובות ללקוחות שמעוניינים לקבל מידע על הנזקים שגורמות החברות הללו.
שלושת התאגידים ופעילותם ההרסנית באמזונס הם חלק מתעשייה גדולה יותר שאחראית לחלק משמעותי מהרס העתיד שלנו. לפי ארגון המזון של האו"ם, תעשיית הבשר והחלב אחראיות ביחד ובאופן ישיר על לא פחות מכ-15% מפליטות גזי החממה העולמיות. גידול בקר (הגידול המרכזי באמזונס) לבדו אחראי על כ-65% מהפליטות של התעשייה. מחקר משנת 2019 שפורסם בכתב העת המדעי Science מצא שבייצור 100 גרם חלבון מבקר נפלטים 105 ק"ג פחמן דו-חמצני, 12 קילוגרמים מעוף ודגים, וכ-3.5 קילוגרמים מטופו.
מעבר לפליטות גזי החממה של התעשייה, היא מקרבת את יערות האמזונס לנקודת האל-חזור – הנקודה שממנה האמזונס יהפכו מיערות טרופיים, לסוואנה יבשה שפולטת מיליארדי טונות של פחמן דו-חמצני, במקום לקלוט אותו.
מחקר שפורסם השנה בכתב העת המדעי Nature מראה שאנחנו לא רחוקים מנקודה זו: כבר היום היערות פולטים יותר פחמן דו-חמצני מאשר קולטים, ומאיצים את משבר האקלים. לפי מומחים, כ-20% מיערות האמזונס עברו תהליך בירוא, כאשר בירוא של 5% נוספים מיערות אלו יגרום להם לחצות את נקודת האל חזור, ולקרוס לגמרי. זה עלול להתרחש בתוך כ-30–40 שנה בקצב הבירוא הנוכחי.
החלק של תעשיית הבשר בבירוא יערות גדול פי שניים מהחלק המצרפי שנובע מגידול סויה, שמן דקלים, ומוצרי עץ – שלושת הגורמים הבאים הגדולים ביותר לבירוא יערות, כש-70-75% מייצור הסויה מיועד בסופו של דבר להאכלת הבקר. בין השנים 1990-2005 גידול הבקר היה אחראי לבירוא של כ-71% מהיערות בדרום אמריקה, וכפי שהוזכר קודם לכן, כ-70% משטח הבירוא מאוכלס כיום בבקר. האו"ם קובע כי בירוא יערות אחראי לכ-11% מפליטות גזי החממה העולמיות.
חקיקה שתטיל הגבלות על ייבוא הבשר משלושת התאגידים תפגע בכיס של כל החברות שהוזכרו, ולא מן הנמנע שחברות הלובי שמייצגות אותן יעבדו שעות נוספות כדי לסכל אותה. זה מה שקורה בימים אלו באיחוד האירופי ובבריטניה – כל חברות הענק שיש להן אינטרס עסקי ביחסי הסחר עם ברזיל מפעילות צי של לוביסטים שימנעו הטלת הגבלות על ייבוא הבשר מהאמזונס.
לפני פחות משנה פרסם הארגון "Global Witness" דוח חקירה שהוכיח את היקף המעורבות הישירה של שלושת התאגידים בבירוא יערות האמזונס, שהובילו כאמור את יו"ר ועדת הסביבה והמזון של בריטניה לפעול לביצוע תיקון חקיקה.
ממצאי הדוח מטרידים: בתוך כשלוש שנים בלבד (2017-2019) פעילותם של שלושת התאגידים הובילה לבירוא יערות לא חוקי בשטח שווה ערך לכ-20 אלף מגרשי כדורגל, רק במדינה אחת. הם גם נכשלו בניטור חוות בשר (שמהן שלושת התאגידים קונים את הבשר לשחיטה וייצוא), ובבדיקה אם חוות אלו עומדות בחוקי בירוא היערות, בשטח שווה ערך לכ-140 אלף מגרשי כדורגל.
הדוח מציין כי לא פחות מ-70% משטח הבירוא באמזונס הברזילאיים מאוכלס כיום בבקר, דבר שגורם להיווצרות של עשרות אלפי שריפות ענק שמכלות שטחים עצומים ביערות. כיצד? צמצום שטחי היער מוביל לירידה בכמות אדי המים והמשקעים, הצמחיה מתייבשת ומחזירה פחות לחות לאטמוספירה, וכך גם הופכת פגיעה יותר לשריפות.
לפי ארגון Mighty Earth, כ-60 אלף שריפות פרצו בתוך כחודש בשנת 2020 ביערות האמזונס הברזילאיים, כששלושת התאגידים שקיבלו אישור ממדינת ישראל לייבא בשר אחראיים ללא פחות מ-72% מהבשר שנשחט ומיועד לייצוא באזורי שריפות אלו.
מאז שנשיא ברזיל ז'איר בולסונרו עלה לשלטון (2019) כמות השריפות באמזונס עלתה ב-84% (ביחס ל-2018), והיקף בירוא היערות הגיע לשיא של 12 שנים. זה לא מפתיע אם מודעים לקשרים הקרובים של תאגיד הבשר JBS והנשיא בולסונרו. מדובר בתאגיד ששיחד יותר מ-1,900 פוליטיקאים בכל הרמות בברזיל בשנים האחרונות בסכום של כ-180 מיליון דולר, כולל את נשיא ברזיל בולסונרו, שהודה בכך בעצמו.
החברות פוגעות לא רק ביערות – בדיקת ארגון מועצת הילידים (CIMI) מצאה כי בשנת 2019 היו יותר מ-250 מקרי פלישה, ניצול לא חוקי של משאבי טבע ומגוון נזקים שנגרמו לקרקעות ילידים בברזיל, עשרות מקרי רצח, ויותר מאלף מקרי אלימות נגדם. דוח נוסף של "Global Witness" שפורסם לפני כשנה, מצביע על לא פחות מ-33 פעילי אקלים שנרצחו באזור האמזונס, כש-90% ממקרי הרצח בוצעו בברזיל. מדובר בפעילי אקלים שנרצחו כשניסו למנוע בירוא יערות.
הקשר הישראלי לא מנותק מההרס – לפי נתוני משרד החקלאות, בשנת 2020 ייבוא הבשר מברזיל עמד על כ-19 אלף טונות, 20.8% מייבוא הבשר של ישראל. לפי ארגון Greenpeace, המסתמכים על נתוני ממשלת ברזיל, המספר גבוה יותר ועומד על כ-24 אלף טונות, מה שממקם אותנו בעשירייה הראשונה של מדינות שצורכות בשר מברזיל.
כמו כן, לפי הערכה שמרנית של Greenpeace, בין השנים 2008-2017 צריכת הבשר הישראלית הייתה קשורה לכריתה של לפחות 492 קילומטרים רבועים של יער בכל דרום אמריקה, השווים ל-70,286 מגרשי כדורגל. בארגון טוענים שלכל הפחות 32% מייבוא הבשר מברזיל הגיע ישירות מהאמזונס. משרד החקלאות מסרב למסור כמה בשר מיובא ספציפית משלושת התאגידים, בטענה שמדובר בסוד מסחרי.
משרדי הממשלה מצדיקים בעזרת הבירוקרטיה תמיכה בתאגידי בשר שמשחדים פוליטיקאים, וכך תורמים לפשעים אקלימיים שפוגעים בכולנו. מבחינת משרד החקלאות העיקר שהם עומדים בתנאים הווטרינרים שהוא קובע. לנבחרי הציבור אין אינטרס לפעול מול המכונה המשומנת הזאת – האם הלחץ הציבורי ישנה את המצב?
מהשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג נמסר בתגובה: "תעשיית המזון מן החי היא התעשייה המזהמת ביותר בעולם, ויש לה השפעה ישירה ומשמעותית על החרפתו של משבר האקלים. המשרד להגנת הסביבה פועל בכמה מישורים בתחום המזון, ביניהם הובלת תהליך ישראלי שיוצג באו"ם בתחום ביטחון המזון והמזון המקיים. בכוונתי לפעול נגד המשלוחים החיים וכן לפעול מול המשרדים הרלוונטיים בכדי להביא לצמצום צריכת מזון מן החי בישראל, ועידוד וסבסוד של תזונה בת קיימא".
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
3 תגובות
איפה התגובה המלאה של משרד לאיכות הסביבה?
איזה חברות ישראליות בוודאות קונות בשר משלוש החברות המוזכרות בכתבה זו?
במקרה כזה, חרם צרכנים יהיה מועיל כדי שלחברות האלה לא יהיה כדאי לייצא בשר מברזיל לישראל. איפה ניתן לקנות את הבשר מהחברות האלה? מי שאוכל בשר ובכל זאת איכפת לו מהסביבה, צריך לדעת איפה לא לקנות.