יש עתיד: לפיד מחויב לשינוי בשיטת הפיקוח על שכר הח"כים

כל התנאים בשלו למהלך: חברי הכנסת עשויים לוותר בקרוב על הכוח להחליט בעצמם מה יהיה גובה שכרם ואילו תנאים יקבלו. בדה מרקר פורסם כי סגן יו"ר הקואליציה בועז טופורובסקי יגיש היום (שלישי) בשם יש עתיד, המפלגה הגדולה בקואליציה, הצעת חוק שלפיה הוועדה הציבורית לשכר הח"כים תקבל סמכות להכריע בסוגיות אלו.

מעקב "שקוף" אחר שכר הח"כים:

• שכר הח"כים צפוי לעלות שוב – אלא אם יישבר הלופ
• ועדת הכנסת אישרה לקריאה ראשונה הצעת חוק להקפאת עליית שכר הח"כים בינואר
• בלעדי: הוועדה שמפקחת על שכר הח"כים נעלמה – הכנסת לא מינתה אחת חדשה

לא מדובר ביוזמה פרטית – ביש עתיד עומדים מאחורי המהלך להוצאת ההחלטות בדבר ההטבות והשכר של חברי הכנסת מידיהם. מהמפלגה מסרו ל"שקוף" כי כלל חברי המפלגה מחויבים להצעת החוק שהגיש טופורובסקי, החל מרה"מ החליפי יאיר לפיד ועד ליו"ר הכנסת מיקי לוי.

נכון להיום, הכנסת מחויבת להקים את הוועדה הציבורית לשכר הח"כים ותנאיהם ורשאית לפנות אליה לייעוץ – אך לא חייבת לקבל את המלצותיה. בדיקת "שקוף" העלתה כי בשלוש השנים האחרונות הכנסת כלל לא כינסה אותה – כשיו"ר ועדת הכנסת הנוכחי ניר אורבך (ימינה) אינו מראה עדיין סימנים לשנות את המצב.

שמונה הצעות חוק הגישו חברי מפלגת יש עתיד בכנסת ה-20 עד ה-23 להפיכת הוועדה למחליטה ולא רק ממליצה, על מנת שחברי הכנסת לא יוכלו עוד להתעלם ממסקנותיה. את רובן יזמה ח"כ לשעבר יעל גרמן (יש עתיד) ועל רובן המוחלט חתומים גם יו"ר המפלגה יאיר לפיד ויו"ר הכנסת היום מיקי לוי. 

כל הצעות החוק האלה נקברו: הצעה ממאי 2015 שעליה חתומים לפיד ולוי; הצעה מאוקטובר 2015 של לפיד ולוי; הצעה ממרץ 2017 שעליה חתום לוי; הצעה מינואר 2018 שעליה חתומים לפיד ולוי; הצעה מנובמבר 2019 שעליה חתום לפיד; הצעה מאפריל 2020 שאותה יזם לוי בעצמו; הצעה נוספת מאפריל 2020 שעליה חתום לפיד; והצעה מאוגוסט 2020 שעליה חתום לפיד.

כעת התנאים לקבלתה שונים לחלוטין: בכנסת ה-24 יש עתיד היא המפלגה הגדולה בקואליציה, הסוגיה אינה סוגיה מדינית ולא נוגעת לדת ומדינה, כך שחברי המפלגה יכולים להוביל את השינוי שאותו ביקשו בשנים האחרונות. בנוסף, מבקשת ההצעה לשנות את הרכב הוועדה כך שבראשותה יעמוד שופט בדימוס של בית המשפט העליון ומי שימנה אותה יהיה יו"ר הכנסת.

גם כשהוועדה קיימת – הח"כים מכריעים

הוועדה הציבורית הוקמה בשנת 2002. היא עוסקת בשכר חברי הכנסת, בהטבות ובתנאים שהם מקבלים, כמו למשל מספר העוזרים הפרלמנטריים שהכנסת מממנת לכל ח"כ וח"כית. הוועדה ממונה על ידי הכנסת, ולכאורה אינה תלויה בה מאותו הרגע. 

כוועדה ציבורית חיצונית, הציפייה הייתה שהיא זו שתכריע בהחלטה על הנושאים הללו – אך לא כך הדבר. אם ועדת הכנסת לא מרוצה מהחלטה שהתקבלה על ידי הוועדה, היא מגישה ערעור, שעליו צריכה הוועדה הציבורית לענות תוך 15 יום. אם הוועדה הציבורית דוחה את הערעור, ההחלטה חוזרת לוועדת הכנסת (לח"כים עצמם) שיכולה להחליט מה שתרצה. 

מדובר באבסורד: כל ערעור של הח"כים גובר על סמכות הוועדה. כך יוצא שבפועל הח"כים עצמם הם אלה שמחליטים על ענייני השכר שלהם ועל ההטבות. כך למשל, פרסמנו ב"שקוף" כי הכנסת ה-20 אישרה לעצמה כל הטבה שחשקה בה.

שילוב הנסיבות הנוכחי יוצר חלון הזדמנויות נדיר שספק אם יחזור שוב בעתיד הקרוב. הסיעה הגדולה בקואליציה מחויבת לנושא שעליו הטיפה בשנים האחרונות; יו"ר הכנסת חתום בעצמו על הצעות כאלו בעבר; העובדה שיש לכנס ועדה חדשה שלא הייתה קיימת כמעט שלוש שנים; והחשש בקרב הח"כים שיאלצו שוב לעסוק בעליית השכר הקרובה אם לא תקום ועדה. 

יש לציין כי גם במתכונתה הנוכחית, חסרת הכוח הממשי, יש חשיבות רבה לקיומה של הוועדה. במקום מסלול מהיר לכל גחמות חברי הכנסת, הוועדה הציבורית דנה בכל בקשה כזו בכובד ראש ונותנת את המלצותיה. גם אם הח"כים לא מקבלים אותן, החלטתם נתונה, לכל הפחות, לביקורת ציבורית.