שכר הח"כים צפוי לעלות שוב – אלא אם יישבר הלופ

בעוד כחודש וחצי יזעקו כותרות העיתונים כי "שכר הח"כים צפוי לעלות בשבעת אלפי שקלים". הציבור יצקצק בלשון ויחל מאבק תדמיתי בוויתור על תוספת השכר. בכנסת יעסקו בתיקוני חקיקה כדי לתקן זמנית את המצב במקום לעסוק בנו. לשמחתנו יש פתרון. יש גוף שהיה יכול לפתור את הריטואל המביך הזה מדי שנה, וקוראים לו הוועדה הציבורית לשכר הח"כים. לצערנו הוועדה לא קיימת מאז ינואר 2019. 

מעקב "שקוף" אחר שכר הח"כים

• ועדת הכנסת אישרה לקריאה ראשונה הצעת חוק להקפאת עליית שכר הח"כים בינואר
• החדשות הטובות: הממשלה מציעה לקצץ בשכר השרים והח״כים. הרעות: מי שמחליט הם הח"כים
• בלעדי: הוועדה שמפקחת על שכר הח"כים נעלמה – הכנסת לא מינתה אחת חדשה

למעשה, אנחנו ב"שקוף" היינו אלה שנאלצו לבשר ליו"ר הוועדה פרופ' חיים לוי שהיא פוזרה. "לא עדכנו אותנו, למי יש זמן היום למכתבי נימוסין", אמר לנו אז פרופ' לוי. כמעט שלוש שנים אחרי פיזורה, הליך איתור החברים החדשים טרם החל.

גם כשהוועדה קיימת – הח"כים מכריעים

הוועדה הציבורית הוקמה בשנת 2002. היא עוסקת בשכר חברי הכנסת, בהטבות ובתנאים שהם מקבלים, כמו למשל מספר העוזרים הפרלמנטריים שהכנסת מממנת לכל ח"כ וח"כית. הוועדה ממונה על ידי הכנסת, ולכאורה אינה תלויה בה מאותו הרגע. 

כוועדה ציבורית חיצונית, הציפייה הייתה שהיא זו שתכריע בהחלטה על הנושאים הללו – אך לא כך הדבר. אם ועדת הכנסת לא מרוצה מהחלטה שהתקבלה על ידי הוועדה, היא מגישה ערעור, שעליו צריכה הוועדה הציבורית לענות תוך 15 יום. אם הוועדה הציבורית דוחה את הערעור, ההחלטה חוזרת לוועדת הכנסת (לח"כים עצמם) שיכולים להחליט מה שירצו. 

כלומר, אם הוועדה הציבורית מתעכבת במענה, פירוש הדבר שהערעור של הח"כים מתקבל. כך יוצא שבפועל, הח"כים עצמם הם אלה שמחליטים על ענייני השכר שלהם ועל תנאים נוספים שהם מקבלים. 

גם במתכונתה הנוכחית, חסרת הכוח הממשי, יש חשיבות רבה לקיומה של הוועדה. במקום מסלול מהיר לכל גחמות חברי הכנסת, הוועדה הציבורית דנה בכל בקשה כזו בכובד ראש ונותנת את המלצותיה. גם אם הח"כים לא מקבלים אותן, החלטתם נתונה, לכל הפחות, לביקורת ציבורית. 

הוועדה היא העין הציבורית לבחון את בקשות הח"כים – כמו נסיעות בנתיב המהיר, העסקת יועץ פרלמנטרי נוסף או העלאת שכר. כיוון שזהו תפקידה של הוועדה, כשהח"כים פועלים נגד המלצותיה אנחנו יודעים שמשהו פה מריח רע וחושפים זאת. אך כעת, כיוון שאיש לא טורח לחדש את עבודתה, הוועדה פשוט התאיידה.

הפתרון – לתת שיניים אמיתיות לוועדה

מי שאמון על פי חוק על בחירת חברי הוועדה הוא יו"ר ועדת הכנסת. בכנסת הקודמת היה זה איתן גינזבורג שכשל במינוי החברים עד שנדרש לשנות את החוק ולקבוע שאין חובה למנות חבר אקדמיה שיעמוד בראשה. היום מי שאחראי על כך הוא ניר אורבך. למה גינזבורג כשל: לטענתו אף אחד לא רצה לעמוד בלב הביקורת הציבורית.

אך אנחנו לא מכירים ביקורת ציבורית על הוועדה עצמה אלא על איך שהח"כים מתייחסים אליה. כשנוח להם הם מקבלים את ההמלצה וכשלא נוח להם הם עושים מה שהם רוצים וכך חוזרים לאותה נקודה מביכה שבה חברי הכנסת קובעים לעצמם את השכר. 

יש פתרון לכך. לפני שמאתרים חברי וחברות ועדה חדשים, יש לתקן את החוק כך שהוועדה תהיה בעלת סמכות להחליט ולא רק להמליץ. אפשר יהיה לערער על ההחלטה, להופיע בפניה ולהסביר לה מדוע היא טועה. אבל ההחלטה הסופית חייבת להיות שלה. מי שבעיקר ירוויח מכך הם הח"כים עצמם שתמיד יוכלו לומר: "יש ועדה מקצועית בלתי תלויה והיא מחליטה".

מלשכתו של אורבך טרם נמסרה תגובה. נביאה כאן לכשתתקבל.

השכר במשק עולה, זינוק גם במשכורות הח"כים?

בשנה שעבר נתקלו חברי הכנסת באותה שוקת שבורה כשביקשו להקפיא את שכרם. הנוהל הראוי היה פנייה לוועדה הציבורית, קבלת חוות דעת ואז החלטה בוועדת הכנסת. אבל לא הייתה ועדה אז הכנסת נדרשה לחוקק חוק שיקפיא את שכר הח"כים לשנת 2021. אם לא תהיה ועדה היא תאלץ לעשות זאת שוב גם השנה. 

בינתיים, השכר הממוצע במשק ממשיך לטפס בגלל שהעובדים במשכורות הנמוכות לא חזרו עדיין לעבוד בשל משבר הקורונה. כתוצאה מכך, שכר הח"כים והשרים עשוי לקפץ (נכון להיום בכ-7,000-8,000 שקלים). האם זה ראוי? האם נכון להעלות את השכר אבל רק באופן חלקי? שאלות טובות שחייבות להיות מופנית לוועדה הציבורית ולא לחברי הכנסת עצמם.
לשמחתנו (לפחות כך אנחנו מקווים), יו"ר הכנסת הוא מיקי לוי מיש עתיד שסיעתו יצאה באופן נחרץ בשנים האחרונות נגד התנהלות הליכוד אל מול הוועדה. בייחוד כשחברי המפלגה ביקשו לקבוע את הצמדת השכר לשכר הממוצע – בניגוד להמלצת הוועדה להצמידו ליוקר המחיה. אז פנינו גם ללשכתו של יו"ר הכנסת מיקי לוי. משם מסרו לנו כי "יהיו תשובות בתקופה הקרובה". נמתין, נעקוב ונדווח.