עדויות מליל האסון במירון: "המעבר היה פנוי"

אחת השאלות המרכזיות שבה תעסוק ועדת החקירה הממלכתית לאירועי מחדל מירון היא האם המשטרה יצרה חסימה במעברים בהר. השאלה הזאת קיבלה תשובות סותרות ביום העדויות הרביעי של הוועדה אתמול (רביעי).

עוד ב"שקוף":

• הפוליטיקאים מנסים לייצר מסך עשן – אבל יש אחראי לאירוע במירון
• לחקור גם את האסון שלא קרה
• "הבנתי שאם לא אעשה הכנות – מירון מתנפץ עלי": היום הראשון לעבודת ועדת החקירה למחדל מירון

אסף מנצור משרת בהר מירון לפחות 25 שנה ופיקד על כוחות בהר. ביום שבו התרחש האסון שבו נהרגו 45 בני אדם, הוא קיבל פיקוד על הדלקת תולדות אברהם ותולדות אהרון עם כ-150 שוטרים תחת פיקודו. מנצור העיד שלא היו איתותים על בעיות. הייתה זרימת קהל ואנשים רקדו. "זה לא היה שונה מאירועים אחרים שראיתי", אמר.

"מקבלים פקודות ומבצעים"

"שמענו פריצה לקשר שיש אירוע רב נפגעים והפסקתי את המוזיקה" תיאר. "הדיווח הראשוני היה על קטטה ושיגרנו לשם את הכוח. במקביל היה לי אירוע של שוטר ושני אזרחים שנפלו מהגג. אחרי שהבנתי שיש אירוע גדול הפסקתי את האירוע לחלוטין בשיתוף פעולה עם החסידות. רק הבנתי שיש אירוע בקצה המדרגות".

"אתה לא רואה תמונה חריגה?" שאלה יו"ר הוועדה מרים נאור. "לא", ענה מנצור.

חבר הוועדה שלמה ינאי שאל את מנצור אם הייתה חסימה במעבר. התשובה: "חד משמעית לא היה כלום, המעבר היה פנוי לחלוטין. הציר היה פנוי לחלוטין". ינאי הקשה: "אני מנסה להבין מה גרם לקהל לפנות דווקא לגשר דב?" ונענה: "אני לא יודע, השאלה הזו העסיקה אותי ולמה הפרץ הזה של הקהל (שהגיע לאזור האסון)?"

ינאי המשיך ושאל אם העלה אי פעם חששות מהאירוע? "אנחנו אנשים מבצעיים. מקבלים פקודה ומבצעים", השיב מנצור.

"כמה זה גרוע יותר מאשר מה שקורה באיצטדיונים?" שאלה נאור. "כל ניסיון להשוות בין שני האירועים זה ניסיון בדיוני. אין קשר בין האירועים", ענה.

"אמרו לנו לחלץ מלמעלה כי האנשים שלמטה המצב שלהם כבר אבוד"

אחרי מנצור העיד שוטר נוסף שהיה באירוע באותו ערב, ראמי עלוואן. "בהתחלה לא הבנו מה קורה", תיאר. "כל אחד צעק משהו אחר. בשלב מסוים הבנו את האירוע והתחלנו לחלץ. מד"א אמרו לנו לחלץ מלמעלה כי האנשים שלמטה המצב שלהם אבוד".

עלוואן סיפר כי במקום שבו הוא היה לא היה ברשותו מכשיר קשר או טלפון. "את רואה ילד, תינוק, נמחץ מול העיניים ואין לך איך לעזור", תיאר. "את הולכת באתר ועוברת ליד הגופות ולא היה מי שיפנה אותן. צוותי מד"א עמדו שם וכבר לא היה להם אוויר לנשום".

"רציתי למשוך את אחד הלכודים, אביגדור חיות, והוא אומר לי עזוב אותי תציל את הילד", סיפר עלוואן. "הוא מצביע על הילד לידו. משכנו את הילד ואז פינינו את אביגדור. לצערי היה לו עוד ילד שלא הצלחנו להציל (ידידיה חיות). בשלב מסוים הלכתי הצידה להקיא וחזרתי להמשיך ולהציל אנשים".

עלוואן התייחס גם לשאלת המחסום: "לא היה שום מחסום". 

לעומת זאת, יחיאל נחום שובקס שהיה במקום בזמן האירוע העיד אחרת. "עליתי למעלה, היה צפוף והסתובבתי וחזרתי", תיאר. "כשירדתי במדרגות ראיתי מחסום מצד ימין. אנשים נעמדו. כולם מסביבי נעמדו".

חיות שואלת אם הוא ראה בהקלטות של האירוע את המחסום? "לא, ראיתי רק אנשים עומדים", ענה שובקס. אך למרות זאת הוא המשיך להתעקש ואמר: "אני ראיתי מחסום".

"קראו לי לטפל בפצוע ואני רואה שזה דוד שלי עם עיניים סגורות"

כבר אתמול החלו העדויות של מי שהיו בשטח ברגעי האסון. ראשון להעיד היה נחמן שמואל כהן, מתנדב איחוד הצלה שחילץ פצועים והרוגים. 

"הייתי ברחבת תולדות אהרון והחל דוחק שאני לא זוכר שהיה כמוהו בשנים הקודמות", סיפר. "אז ניסיתי להתקדם החוצה. תפסתי ילד ואיבדתי אותו במהלך הדרך בכל ההמולה". כהן, בן 22, הוא מורה בחדר לתלמידים בכיתה א' ומתנדב באיחוד הצלה. מה שהחל אצלו כחוויה דתית התהפך במהרה לזיכרון חרוט של 15-20 גופות וקולות של אנשים שלא הצליח להציל.

"אני מתקדם ועמדו לפני כמה בחורים שהחלו ליפול", תיאר כהן. "ניסיתי להודיע בקשר אבל לא הייתה קליטה". כהן המשיך בעדותו ותיאר איך החל להתרוצץ בהר עד לנקודת המשטרה הקרובה, שם אמר להם שיש אירוע רב נפגעים. "הם עוד לא ידעו", העיד. "אפילו המוזיקה בהדלקה המשיכה להתנגן, אמרתי שיודיעו שיש הרוגים אבל אמרו לי שלא רוצים ליצור יותר פאניקה".

"ירדתי למטה וראיתי את החובשים יושבים, גם הם לא ידעו שקורה אירוע", המשיך כהן. "רק אמרתי להם תביאו את כל האלונקות".

בשלב הזה, העיד כהן, הוא כבר הרגיש שלא בטוב. "פתאום מישהו צועק לי 'חובש יש פה פצוע'", סיפר. "ואז אני רואה שזה דוד שלי עם עיניים סגורות. פינינו אותו עד לחפ"ק. אמרו לי 'עזוב אותו הוא פצוע קל'. לא הייתה בשבילו אלונקה אבל הייתה שם מפה שמכרו בה ספרים אז לקחנו אותה ופינינו אותו עליה".

בשלב הזה, הוא אומר, "כבר לא הייתי מסוגל לחזור לפנות עוד פצועים. הרגשתי שעוד רגע אני משתגע. כל הזמן רצו לי בראש המתים שראיתי".

"הסתובבתי עם התחושה שיכולתי לעשות יותר"

השלב הבא שמתאר כהן הוא את ההזנחה של הרשויות בטיפול בטראומה שחווה על ההר. "בהתחלה הסתובבתי עם התחושה שיכולתי לעשות יותר", אמר. "כל הזמן התמונות של ההרוגים חזרו אלי. במהלך הטיפולים הבנתי שעשיתי מה שיכולתי".

בסוף עדותו של כהן, רגע לפני שעזב את הדוכן, הוא עצר והתייחס לשאלת המחסום: "חשוב לי לומר. לא היה מחסום במקום. לא היה מחסום שגרם לאירוע". כהן סיפר כי הרבה אנשים מפריחים שמועות שהמשטרה הציבה מחסום במקום אבל שזה לא נכון. הוא סיפר כי בשל הדברים הוא ספג הכפשות: "קיבלתי טלפונים שאמרו לי שאני שותף לפשע של המשטרה".

"מאיפה צצה השמועה שהיה מחסום?" שאלה נאור. "נראה שלאנשים קשה לקבל את זה שאירוע כזה יכול לקרות אז הם מחפשים מי אשם", ענה.