מה קורה עם הכסף שלנו? משרד האוצר מסרב לגלות לכנסת

מה המדינה עושה עם הכסף שלנו? כיצד הצהרות דרמטיות על השקעה במניעת אלימות נגד נשים או תקצוב המלחמה בפשיעה במגזר הערבי – מתורגמות בשטח? את השאלות האלה בכוחה של הכנסת לבדוק כמי שבסמכותה לפקח על תקציב המדינה.

אבל הכנסת, כפי שאפשר לראות היטב בשנתיים רוויות הבחירות, מוחלשת עוד ועוד. ואגף התקציבים במשרד האוצר הפסיק לספק לכנסת נתונים על התקציב במהלך השנה.

"זה קורה מכיוון שהכנסת בשנתיים האלה חלשה", אמר שלשום (שלישי) ח"כ משה גפני בדיון בוועדת הכספים שבראשותו. "הממשלה כל הזמן שולטת, גם אם זו ממשלת מעבר. משרדי הממשלה מרגישים שהם בעלי הבית. אנחנו צריכים להיכנס לעניין כי אחרת האזרחים בסוף יפגעו".  

עוד ב"שקוף":

• בחסות חקירת האסון במירון – הממשלה שותקת
• אמיר אוחנה, זה עליך
• מכוניות אוטונומיות הן העתיד? "זה עלול להפוך לכאוס"

מה שורש הבעיה? "הם לא צריכים אותך כי את לא מאשרת להם תקציב", הבהיר גפני לאחת הנציגות במהלך הדיון. אי העברת תקציב מדינה בכנסת, כחוק, פגע ביחסי הכוחות בין הממשלה לכנסת ומעוות את התמונה. 

כדי לשנות את המצב, גפני דרש מהאוצר לגבש נוהל חדש מול הכנסת ביחס לנתוני התקציב, והבטיח לפעול מול משרדי הממשלה שמסרבים לספק לכנסת מידע. "אם נראה משרדים ממשלתיים שלא מתיישרים לפי החוק אנחנו נדע להחזיק אותם כשהם יצטרכו את הכנסת", הוא איים.

איפה הכסף? הכנסת לא יודעת

הדוגמה על תעלומת הכספים שהמדינה הכריזה כי תשקיע במניעת אלימות במשפחה אינה תיאורטית. גורלם של רבע מיליארד שקלים אינו ידוע ואפילו הכנסת, שאישרה את התקציב, לא יכולה לדעת כיצד חולק הכסף. "הוקמה התוכנית הממשלתית למאבק באלימות במשפחה, הקימו ועדת משנה בוועדה לקידום מעמד האישה לגבי תקציב התוכנית. אבל אני יכול לומר לכם שעד היום אף אחד לא יודע האם הוקצה כסף, כמה כסף הוקצה וגם מה קרה איתו בפועל", סיפר בדיון אליעזר שוורץ, מהמחלקה לפיתוח תקציבי במרכז המחקר והמידע של הכנסת. 

המרכז, הידוע בכינויו הממ"מ, הוא זה שאחראי לאסוף מידע עבור חברי כנסת וראשי ועדות, כמו חלוקת התקציב. אמנם לפי החוק הממשלה אמורה למסור לו כל מידע שיבקש (בהגבלות מסויימות) אבל בממשלה לא נותנים כנראה משקל לחוק. הכנסת חלשה ולא יכולה להשיב מלחמה. כך למשל, משרדי הממשלה מסרבים לגלות לחברי הכנסת כיצד מתנהל התקציב במהלך השנה – אלא רק בסופה, כך שהפיקוח הופך לכמעט חסר משמעות. 

"בעבר כל פעם שרצינו נתונים על מה שקורה במהלך שנה שוטפת – קיבלנו", ציין שוורץ. "היינו פונים לחשב הכללי ומקבלים אקסלים מפורטים, שכוללים את התקנות התקציביות, התקציב המקורי ואיך הוא השתנה תוך כדי שנה. היום אין לנו דרך לדעת מה קורה איתו במהלך השנה".

באגף תקציבים חלקו על הדברים. "בישראל יש פיקוח ברמה גבוהה מאד בפיקוח על התקציב בהשוואה בין לאומית", טענה שירה עמיאל בן אבא מהאגף ואמרה כי "הרמה שבה מאשרים בוועדה את התקציב היא רמת התוכנית (רמה כללית), היא הרמה הנכונה לעמדתנו". 

יו"ר ועדת הכספים משה גפני לא ויתר ודרש כי האוצר יעביר את החומר הגולמי באופן שוטף לכנסת. "להעביר לנו את הנתונים, בסוף השנה, בדיעבד, כשאין לנו כבר מה לעשות איתם, זה לא תורם ליכולת הפיקוח של הוועדה", אמרה שגית אפיק, היועצת המשפטית של הכנסת ושל ועדת הכספים. "כדי שהוועדה תוכל לעשות את עבודת הפיקוח שלה היא זקוקה לנתונים".

בסיום הדיון, גפני התעקש ודרש כי משרד האוצר יפגש בשבועיים הקרובים עם הממ"מ לסכם איזה מידע יעבור לכנסת. אם חברי הכנסת לא יהיו מרוצים "הם (אגף התקציבים, ע.ב) לא יבואו לכאן בלי הנתונים, כל עוד אני יו"ר הוועדה". נעקוב אחרי הנושא.

שקיפות התקציב הגיעה לבג"ץ

איום נוסף שריחף כל העת בדיון הוא עתירה שעומדת היום בבג"ץ, אותה הגישו חברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר וירון זליכה. העתירה מבקשת לאפשר לחברי הכנסת גישה למערכת המרכב"ה של משרד האוצר (הנהלת החשבונות של המדינה). בג"ץ את הכנסת והאוצר לקיים הידברות בנושא – במהלך הדיון השבוע גפני איים מספר פעמים כי הכנסת לא תתקפל ותדרוש גישה למערכת. 

"הניהול והמעקב אחר הכסף שלנו לוקה בחסר, מלא השפעות פוליטיות, ובעיקר – נעשה בחשיכה. המצב מאוד פשוט: למשרד האוצר יש מערכת סודית לניהול התקציב, שהם מסרבים במשך שנים לחשוף לח"כים – ובכך מונעים מהכנסת יכולת אמיתית לפקח על התקציב", הסבירה שפיר. 

"אחר כך הם באים לוועדת הכספים ובמקום פשוט להראות לה את התקציב  – מעבירים לה נתונים חלקיים, ולפעמים, בצער – שקריים. כשהגענו לביהמ"ש לעתירה בנושא באוצר טענו שאסור שהציבור יקבל את המידע כפי שהוא, וצריך 'לתווך' לנו אותו". 

בעיניה התיווך הוא עוד דרך לטשטש את האמת. "מה קורה בתיווך הזה? מידע נאבד, מוסתר, נעלם", הבהירה שפיר. "שקיפות היא הכלי היעיל ביותר לעצירת שחיתות וליצירת מגזר ציבורי שחייב לנו, הציבור, דין וחשבון. כשמערכת מרכבה תיחשף, הציבור יקבל לידיו מיליארדי שקלים שעד היום התבזבזו על שחיתויות, ויוכלו לעבור לשרת את הציבור".

מצפצפים על הכנסת ומדליפים לתקשורת

דוגמה נוספת, ששופכת עוד אור על הדרך בה תופסים משרדי הממשלה והשרים את הכנסת, מספק אופיר כץ (הליכוד), שהגיע לדיון ותיאר את הסיפור הבא: "לפני שנה וחצי פניתי לממ"מ בעקבות פרשת כרמל מעודה כדי לאסוף נתונים על התעללות בפעוטות. השאלות הופנו למשרד המשפטים ולמשטרה. מהמשטרה קיבלנו את הנתונים אבל מהפרקליטות והנהלת בתי המשפט קיבלנו את התשובה הבאה: 'המערכת הממוחשבת אינה כוללת פילוח של הנתונים המבוקשים'". כץ מציין שתשובה דומה קיבלו הממ"מ גם מהנהלת בתי המשפט. 

"אחרי שנה וקצת הופתעתי לפתוח את עיתון ידיעות אחרונות ולגלות בתוך אחת הכתבות את התשובות לכל השאלות שאני שאלתי, כחבר כנסת באמצעות הממ"מ", סיכם. 

האירוע התמוה הזה אושר גם על ידי יו"ר הוועדה, גפני, שבדק בעצמו את הנושא: "מישהו כנראה לא רצה להעביר את המידע". גם בממ"מ שאישרו את ההתנהלות התמוהה הזו שהולכת והופכת נפוצה יותר בקרב משרדי הממשלה. "זו נקודה כואבת שהתגברה בשנתיים האחרונות", הודתה קין, מנהלת המרכז. "יש משרדים שיש קושי גדול מאד לקבל מהם את הנתונים. ובזמן שהמשרדים לא מעבירים לנו אנחנו בסוף רואים אותם בתקשורת". 

לא רק התקשורת גוברת על הכנסת, אלא גם בקשות חופש מידע. "אנחנו גם רואים את הנתונים שביקשנו במענה לבקשות חופש מידע, כאשר נוצר מצב אבסורד שבו חוק חופש המידע גובר על חוק הכנסת", המשיכה קין.

בסיום הדיון גפני הוא ביקש שמנהלת הממ"מ תעביר לו מכתב שבו תציין את המשרדים הבעייתים. הכנסת מצידה תוציא מכתבים לאותם משרדים, דרך המחלקה המשפטית. "אם נראה משרדים ממשלתיים שלא מתיישרים לפי החוק אנחנו נדע להחזיק אותם כשהם יצטרכו את הכנסת", אמר גפני. "האמת היא שמה שצריך לעשות הוא לחזק את הכנסת. להעביר תקציב, להקים ממשלה. לעשות את הדברים שאנחנו נכשלים בהם במשך שנתיים כבר".