ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
ב-28 בינואר 2020 הוגש נגד בנימין נתניהו כתב אישום חמור על לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים בשלוש פרשות פליליות. חקירה ממושכת, יש שיאמרו ממושכת מדי, העלתה שראש ממשלת ישראל ניצל לרעה את מעמדו כדי להשיג דריסת רגל סמויה בענף העיתונות, לתגמל מו"לים על שיתוף הפעולה ולקבל טובות הנאה שגרמו לו ולבני משפחתו להרגיש נעים בכיס ובקיבה.
בזמן אמת היו מי שתפסו את העמדתו לדין כביטוי לחוסן של מערכת אכיפת החוק הישראלית, שמסוגלת לחקור ולהביא למשפט אפילו ראש ממשלה מכהן. התגובה האגרסיבית של נתניהו יצרה מציאות הפוכה: צעד אחר צעד, נתניהו, השרים שמינה ומערך התעמולה שהקים הצליחו להכניע את החוקרים והפרקליטים ולהרתיע אותם מלהפעיל נגדו שוב את ארגז הכלים הפלילי – גם במקרים שבהם עלו עדויות וראיות לכך שביצע עבירות פליליות חדשות, כאלה שאחרים היו לכל הפחות נחקרים עליהן.
אחרי העמדתו לדין, נתניהו האיץ את קמפיין הנדסת התודעה שבו ניסה לשכנע את הציבור שקבוצה עלומה של קושרים רודפת אותו על לא עוול בכפו. ביום פתיחת המשפט הוא התייצב עם צבא של שרים וח"כים בבית המשפט ונשא נאום קונספירטיבי שבו טען בתוקף, וללא כל הוכחות, ששוטרים ופרקליטים עשו יד אחת עם "עיתוני השמאל" כדי להפילו מהשלטון בגלל עמדותיו הפוליטיות.
ב-2023, עם שובו לשלטון אחרי הפסקה קצרה, נתניהו נתן ברכתו ל"רפורמה" שנועדה לשבור את המפרקת של מערכת אכיפת החוק ולעצב אותה מחדש כמנגנון שנתון לשליטה פוליטית. במקביל מינה עבריין כהניסט לשר המופקד על המשטרה, ואִפשר לו להשחית ולפורר את הגוף שחקר אותו ואת בני משפחתו. החוקרים הספציפיים שנטלו חלק בחקירות ראש הממשלה מצאו עצמם מחוץ למשטרה, או בהקפאה עמוקה בתפקידים שאינם מתאימים לוותק ולכישורים שלהם.
את משפטו הפלילי נתניהו מרח וחנק. כשהגיע תורו להעיד, השופטים והתביעה נותרו חסרי אונים מול רצף בקשות הדחייה וביטול הדיונים שהגיש. נתניהו סיפק נימוקים בטחוניים, מדיניים ורפואיים – אבל ביותר מדי מקרים, אחרי שקיבל את מבוקשו והדיונים בוטלו, ניצל את הזמן שהתפנה לסיבובי יח"צ מתוקשרים ושם ללעג את התמימות הירושלמית של הרכב השופטים.
ההתנהגות הטראמפיסטית, שחוגגת את מה שפעם היה מקור לבושה, מסייעת לנתניהו לטשטש מציאות מקוממת: מאז חזרתו לשלטון הוא הפר בסדרתיות את המגבלות החוקיות שהוטלו עליו עקב משפטו הפלילי. אלא שמערכת אכיפת החוק, זו שלטענתו רודפת אותו וחותרת להפלתו, לא עושה דבר. המעורבות הברורה של נתניהו בפרשות פליליות שהולידו חקירות וכתבי אישום נגד מקורביו גם היא, ככל הידוע, לא נחקרת. הדוגמאות לפניכם.
אף שהועמד לדין פלילי, מערכת המשפט אישרה לנתניהו להרכיב ממשלה. היא נעזרה לשם כך בפתרון צולע שנשען על אמונה נאיבית בתום לבו של הנאשם: הסדר ניגוד עניינים שנועד למנוע ממנו לנצל לרעה את תפקידו כדי להשפיע על המשפט ועל המוסדות ובעלי התפקידים שעשויים לחרוץ את גורלו.
ההסדר אסר עליו ועל נציגים מטעמו לעסוק ברוב העניינים הקשורים למערכת אכיפת החוק ולגופים המרכיבים אותה, לרבות משרד המשפטים, הפרקליטות, משטרת ישראל והרשות השופטת. כמו כן נאסר על נתניהו לעסוק בייעוץ המשפטי לממשלה, ובעיקר ביועמ"שית גלי בהרב-מיארה, שמתוקף תפקידה כראש התביעה הכללית משמשת כאחראית העליונה על התביעה במשפטו. היא גם זו שמוסמכת לאשר פתיחת חקירות חדשות נגדו, או עסקאות טיעון מהסוג ששקל לאמץ בכמה נקודות לאורך הדרך.
הקשר בין ההפיכה שמובילה ממשלת נתניהו לבין היותו נאשם בפלילים גלוי לעין. קווי המתאר של ההפיכה המשטרית צוינו בהסכמים הקואליציוניים שעליהם נתניהו חתם אישית מול שאר הסיעות. הטיעונים שנשלפו כדי להצדיק את ה"רפורמה" הם אותם טיעונים שנתניהו ממחזר כשהוא מדבר על קונספירציית "מדינת העומק" שאחראית ל"תפירת התיקים" והעמדתו לדין.
בינואר 2023, ימים אחדים לאחר הקמת הממשלה, הכריז שר המשפטים יריב לוין על השקת ה"רפורמה". נתניהו הודיע בנאום שהוא תומך במהלך. בפברואר, היועמ"שית הבהירה לנתניהו כי הסדר ניגוד העניינים שלו מונע ממנו לקחת חלק פעיל בקידום ה"רפורמה". נתניהו המתין לאישור "חוק הנבצרות", ואז הפסיק את העמדת הפנים והודיע שהוא "נכנס לאירוע" ומתחיל לעסוק בבליץ החקיקה.
היועמ"שית שבה ופנתה לנתניהו, והפעם החריפה את הטון: "הצהרתך בלתי חוקית ונגועה בניגוד עניינים".
נתניהו התעלם, ונשאר בתוך האירוע. ימים אחדים לאחר מכן פיטר את שר הביטחון דאז, יואב גלנט, שהתנגד להפיכה והתריע שהיא מסכנת את ביטחון המדינה. המחאה שזכתה לכינוי "ליל גלנט" גרמה לו להתקפל. הוא חזר בו מהפיטורים ואף הודיע על הקפאה זמנית של החקיקה, והמחיש שוב שלא מדובר ביוזמה פרטית של שר אלא במדיניות שהוא זה שיכריע את גורלה. בהמשך, כשהממשלה חידשה את נסיונות החקיקה, נתניהו מילא תפקיד פעיל.
כל הפרה של הסדר ניגוד העניינים מצד נתניהו חושפת אותו להעמדה לדין בגין הפרת אמונים, ובתרחישים מסוימים גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. היועמ"שית אמנם התריעה בפניו שהוא פועל בניגוד לדין ומפר את הוראות ההסדר, וגם את פסיקות בית המשפט העליון, אך בשום שלב לא הפעילה את סמכותה כדי להורות על פתיחה בחקירה או אפילו בדיקה פלילית.
בשלהי 2024, סדרה של פרסומים עיתונאיים חשפה את פרשת קטארגייט. התברר שקטאר, דיקטטורה אסלאמית שמתמחה במימון טרור ושחיתות גלובלית, מימנה גם קבוצה לא קטנה של ישראלים כדי שיריצו למענה קמפיינים שינקו את תדמיתה כאן בארץ. רשימת אנשי המקצוע שנשכרו לשם כך כוללת שניים מיועצי התקשורת הוותיקים של נתניהו: יונתן אוריך וישראל (שרוליק) איינהורן.
אוריך ואיינהורן עבדו במקביל עם נתניהו והליכוד, המפלגה שבה הוא שולט ביד רמה כבר 20 שנה. יועץ שלישי שמעורב בפרשה, אלי פלדשטיין, הועסק במשרד ראש הממשלה. פלדשטיין אמור היה להתמנות לדובר הבטחוני של נתניהו, אך מסיבות שטרם נחשפו לציבור לא הצליח לקבל את הסיווג הבטחוני הנחוץ. נתניהו מינה אותו לתפקיד בכל זאת, ואִפשר לו להסתובב איתו במתקנים בטחוניים ולהיחשף למידע רגיש.
לפי חומר הראיות, במקום להעסיק את פלדשטיין ישירות דרך שירות המדינה, הכסף שמימן את שכרו הגיע מבחוץ – מלוביסט אמריקאי של קטאר, ג'יי פוטליק, שהעביר אותו דרך איש עסקים ישראלי בשם גיל בירגר.
נתיב הכסף פתלתל ולא כל פרטיו ידועים עדיין, אבל השורה התחתונה ברורה: אין מחלוקת על כך שפלדשטיין עבד עבור נתניהו, אך מנקודת זמן מסוימת קיבל שכר ממקור חיצוני, ולא ממשרד ראש הממשלה או מהליכוד.
המשמעות: נתניהו חשוף לעבירת שוחד חדשה. מימון מתמשך של יועץ תקשורת הוא טובת הנאה מובהקת. נתניהו רשאי להעסיק יועצי תקשורת במימון ממשלתי או מפלגתי, והוא רשאי גם לשלם להם מכספו הפרטי. אבל לכאורה, אסור היה לו לקבל לשם כך מימון ממקור אחר.
בית המשפט כבר דן בכך בעבר. ב"פרשת ישראל ביתנו", סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום הורשעה בלקיחת שוחד אחרי שהוכח שארגון אזרחי מימן עבורה שירותי יחסי ציבור. במקרה ההוא קירשנבאום סיפקה תמורה לשוחד, אך החוק אוסר על נבחרי ציבור לקבל טובות הנאה מסוג זה גם במקרים שבהם לא ניתן להצביע על תמורה.
חוקרי קטארגייט מייחסים לפלדשטיין ולבירגר עסקת שוחד, אך משום מה אינם כורכים בה את נתניהו ואף מאמינים שהוא לא ידע שיועציו עובדים עם קטאר. גורם במערכת אכיפת החוק טען בשיחה עם עיתונאי ש"משרד המשפטים" הנחה את החוקרים "לנהוג במשנה זהירות בנוגע לראש הממשלה וסביבתו". לפי דיווחים עיתונאיים, פלדשטיין מנהל משא ומתן על הפיכתו לעד מדינה.
כדי לחקור באזהרה את ראש הממשלה, החוקרים זקוקים לאישור מהיועצת המשפטית לממשלה. היועמ"שית כבר קיבלה פניות שדרשו ממנה להרחיב את החקירה כך שתכלול גם את נתניהו. עורך הדין האקטיביסט שחר בן-מאיר פנה אליה כבר בנובמבר 2024. בהרב-מיארה לא טרחה להגיב.
בפרשה אחרת, שכבר הולידה כתב אישום, היועץ פלדשטיין עומד לדין על חלקו בהדלפת מסמך צבאי מסווג לצהובון הגרמני "בילד" – חלק מספין שנועד לחנוק את המחאה האזרחית שעורר רצח ששת החטופים במנהרות באוגוסט 2024. המסמך יוחס לחמאס וסווג "סודי ביותר", בין היתר בשל הדרך שבה הושג. פלדשטיין הגיע למסקנה שניתן להשתמש בו כדי לסייע לנתניהו לפגוע באהדה הציבורית של מאבק החטופים ולהסיט את תשומת הלב מהמחדל המזעזע.
המדליף המקורי הוא ארי רוזנפלד, חייל מילואים ששירת במחלקת ביטחון המידע של אמ"ן. פלדשטיין סיפר עליו לאוריך במסרון שצוטט בכתב האישום: "קצין בכיר, מקור שלי באמ"ן, רוצה להעביר חומרים ברמת דחיפות מיידית לראש הממשלה. חומר פסיכי".
פלדשטיין קיבל את החומר מרוזנפלד במפגש חשאי בבית כנסת בבסיס הקריה. הוא ניסה לפרסם אותו בכלי תקשורת ישראליים אך הצנזורה הצבאית מנעה זאת. בכוורת היועצים של נתניהו הוחלט לפרסם אותו בחו"ל. פלדשטיין העביר את המסמך לשרוליק איינהורן, שמתגורר בסרביה, ומשם הגיע המסמך ל"בילד" ופורסם באופן שסילף את תוכנו כך שיתמוך בדף המסרים של נתניהו.
כל כלי התקשורת המרכזיים בישראל הִדהדו את הדיווח הגרמני, ורבים מהם הבליטו את המסר שסייע לנתניהו: חמאס מעוניין להפעיל לחץ פסיכולוגי על משפחות החטופים כדי לגרום להן להגביר את הלחץ על הממשלה, ובקיצור – המחאה משרתת את חמאס.
כשפלדשטיין נחקר, הוא אמר שפעל כזרועו הארוכה של נתניהו ואף עִדכן אותו מראש על קבלת המסמך הסודי. הראיות החפציות בתיק תומכות בגרסתו. לפי עדותו, הוא ניגש באופן אישי לנתניהו לקראת הפרסום ב"בילד" ולחש באוזנו שהוא ואוריך מנסים להביא את המסמך לפרסום. לפי כתב האישום, אוריך אכן ידע מראש על ההדלפה ל"בילד", וגם אישר אותה. האם קיבל את האישור אישית מנתניהו? אחרי הפרסום בגרמניה אוריך בישר לפלדשטיין במסרון ש"הבוס מבסוט".
פלדשטיין שיתף פעולה עם החוקרים וסיפק להם ראיות וגרסה מפורטת. אוריך לא שיתף פעולה, ולפי הדלפות מתוך החקירה הקפיד להגן על נתניהו. מי מבין השניים המשיך לקבל שכר אחרי מעצרו? אוריך. החוקרים אישרו שגם כאשר היה נתון במעצר בית ונאסר עליו ליצור קשר עם נתניהו, אוריך המשיך לקבל מהליכוד עשרות אלפי שקלים בחודש בלי לעבוד.
הדין בישראל מתיר לראש הממשלה לפעול לפרסום מידע סודי, אך ההיתר לא תלוי רק בהחלטתו או ברצונו. הסרת החיסיון כרוכה בתהליך סדור של אישורים שבו מעורבים גורמי ביטחון שונים, שלוקחים בחשבון את מקור המסמך ואת תוכנו. במקרה של ההדלפה ל"בילד", הצנזורה כאמור קבעה כי המסמך הסודי אסור בפרסום.
בחודש יולי הודיעה היועצת המשפטית לממשלה כי גם אוריך יעמוד לדין בפרשת המסמך המסווג, בכפוף לשימוע. נתניהו כלל לא נחקר בתיק.
בחקירות קטארגייט ופרשת המסמך המסווג מעורב גם שירות הביטחון הכללי. שתי החקירות נפתחו במהלך כהונתו של ראש השב"כ הקודם, רונן בר. מעט לאחר מכן פצח נתניהו במהלך להדחתו. הוא טען שבר סוחט אותו באיומים, והאשים אותו בהתנהגות מאפיוזית.
מהלך ההדחה חסר התקדים הוליד כמה עתירות לבג"ץ. בר, במהלך חסר תקדים משלו, בחר להגיש לבג"ץ שני תצהירים – האחד חסוי, האחר פומבי – שבהם גולל את נסיונותיו של נתניהו להשתמש בשב"כ למטרות פוליטיות אישיות. בתצהיר הגלוי טען בר שההחלטה להדיחו קשורה ישירות לעצם קיומן של החקירות נגד מקורבי ראש הממשלה.
נתניהו אכן ניסה לפגוע בחקירות. הליך ההדחה והקמפיין האגרסיבי שאליו יצא גרמו לבר להקדים את פרישתו וסימנו למחליפיו הפוטנציאליים כיצד צריכות להסתיים החקירות.
הלחץ להדחת ראש השב"כ, לצד המעורבות הפעילה של נתניהו במינוי מחליפו והאיתותים לגבי גורלם הרצוי של תיקי החקירה, הם מקרה מובהק של פעילות בניגוד עניינים. נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, אף ציין זאת במפורש בפסק דין ובאחד הדיונים שעסקו בכך.
לדברי השופט עמית, נתניהו "קשר את עצמו" לפרשת קטארגייט, וכשמסר עדות בתיק אמר לחוקרים שהיא צריכה להסתיים בלא כלום. "אם זה לא ניגוד עניינים, אני לא יודע מה כן", אמר השופט. עמית גם הדגיש שנתניהו לא עשה זאת בשוגג, אלא אחרי שקיבל אזהרות מפורשות שבהן נדרש להימנע מעיסוק בזהותו של ראש השב"כ הבא.
גם היועצת המשפטית לממשלה סבורה שנתניהו פעל בניגוד עניינים, ואפילו ניגוד עניינים "חמור". היא זו שהזהירה אותו מפני הדחת ראש השב"כ ועיסוק בזהות מחליפו – לא רק בגלל החקירות, אלא גם בגלל ההשלכות לגבי משפטו הפלילי (עוד על כך – בסעיף הבא).
בשיטת הממשל הישראלית היועצת המשפטית לממשלה היא הפרשנית המוסמכת שיכולה לקבוע אם ראש הממשלה פעל בניגוד עניינים, בכפוף לביקורת שיפוטית. היועמ"שית היא גם ראש התביעה, והיא זו שרשאית להורות על פתיחה בחקירה חדשה נגד ראש הממשלה.
אבל אף שבמקרה זה עומדות לצדה קביעות נחרצות של נשיא בית המשפט העליון, ואף שבהרב-מיארה שותפה בעצמה לעמדות הללו, היא לא הורתה על פתיחה בחקירה פלילית גלויה. במקום זה, היא ואנשיה העדיפו להיכנע לנתניהו כמעט לחלוטין.
הפשרה שהושגה הכשירה את הליכי ההדחה של בר, והיא מאפשרת לנתניהו למנות ראש שב"כ שיהיה נאמן לו ויוכל לסכל את החקירות, באופן ישיר או עקיף. אחד מסעיפי הפשרה אף מגביל את היכולת לקבוע בעתיד שנתניהו פעל בניגוד עניינים.
התכלית הבסיסית של הסדר ניגוד העניינים של נתניהו היא למנוע ממנו לנצל את כוחו ומעמדו כדי להשפיע על תוצאות משפטו הפלילי. בחודשים האחרונים נחשף שוב שמדובר באות מתה. ראש השב"כ לשעבר בר טען בתצהירו שנתניהו לחץ עליו "באופן חריג וחוזר ונשנה" לתת הנחיה שתמנע ממנו להיחקר בבית המשפט, כולל ניסיון לכפות עליו לחתום על חוות דעת שתקבע שחקירתו בלתי אפשרית מטעמים בטחוניים. הסירוב של בר הוא לכאורה אחת הסיבות להדחתו.
נתניהו גם נתן את ברכתו למהלך להדחת היועמ"שית, אף שהסדר ניגוד העניינים שלו אוסר עליו לעסוק גם בזה. על הנייר מי שעוסקים בכך הם שר המשפטים לוין, שעומד בראש ועדת שרים שהוקמה לשם כך, אבל ברור מאליו שהמהלך החריג לא היה יוצא לפועל אלמלא זכה לגיבוי מלא של נתניהו ושירת אותו באופן אישי. בהרב-מיארה בעצמה, במכתב שהפיצה ל"שרי ממשלת ישראל", התריעה שהדחתה נועדה להשפיע על משפטו של נתניהו.
ההעמדה לדין של ראש ממשלה מכהן יצרה מצב חריג שבו עדים יראים מפני נחת זרועו של הנאשם. פוליטיקאים כמו גלעד ארדן, השר לוין וח"כ משה סעדה, שהופיעו במשפט כעדים, צריכים להיות עיוורים כדי לא להבחין שמצופה מהם לספק גרסה שלא תזיק ואולי אף תועיל לנתניהו, יו"ר מפלגתם.
עדים משירות המדינה, כמו עשרות עובדי משרד התקשורת וחוקרי המשטרה ורשות ניירות ערך שעסקו בתיקי נתניהו, ודאי הבינו גם הם שכל אמירה שלהם נבחנת בזכוכית מגדלת ועשויה להוביל לפיטורים או להקפאת קידום, ולזכות אותם בהכפשות מבית היוצר של "מכונת הרעל".
שתי דוגמאות הן הקמפיינים נגד פרקליטת המחוז ליאת בן-ארי ונגד הדס קליין, עדת מפתח במשפט, שספגו השמצות והטרדות מצד תומכי נתניהו. מסרונים שנחשפו בתחקיר טלוויזיוני הצביעו על מעורבות אישית של שרה נתניהו ברדיפתן. המשטרה פתחה בחקירה בחוסר רצון מובהק.
הצד השני של המטבע נוגע לגמול שניתן לספק לעדים שסייעו באופן מיוחד לקייס של נתניהו. הבולט והמשפיע שבהם הוא עד המדינה שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר. פילבר הפליל את הבוס שלו בחדר החקירות, אך כשהגיע לדוכן העדים חזר בו מחלקים קריטיים בעדותו ופגע קשות באפשרות להרשיע את נתניהו בלקיחת שוחד ב"תיק 4000". בפרקליטות ביקשו להכריז על פילבר "עד עוין", ובהמשך ביטלו את הסכם עד המדינה שלו והודיעו שיועמד לדין בגין העבירות שביצע כשעבד תחת נתניהו.
חודשים אחדים אחרי תום עדותו של פילבר נחשף כי חברת הסקרים שהקים, "דיירקט פולס", החלה לעבוד באופן קבוע עם הליכוד וכבר הספיקה לגבות מהמפלגה מאות אלפי שקלים. עוד לפני תחילת עדותו עבדה חברת הסקרים עם ערוץ 14, שמתפקד בשנים האחרונות כערוץ התעמולה המרכזי של נתניהו.
בהמשך דווח ש"דיירקט פולס" זכתה במכרז של משרד ראש הממשלה, ובקשת חופש מידע של אתר "שקוף" ועמותת "הצלחה" חשפה שלאחר הגשת כתב האישום עבדה החברה גם עם לשכת הפרסום הממשלתית, שפועלת תחת משרדו של נתניהו. ההתקשרות של "דיירקט פולס" עם ערוץ 14 תמה רק ב-2025, אחרי שפילבר מכר את אחזקותיו בחברה. הוא עצמו ממשיך לעבוד כסוקר הקבוע של הערוץ.
פילבר, אגב, כבר חש את הצד הכואב של המקל כאשר מערכת כריזה שהוצבה מול ביתו השמיעה מסרים שנועדו לגרום לו לחזור בו מעדותו: "מומו פילבר, מה הם עשו לך ששיקרת נגד ראש הממשלה? מה הבטיחו לך? מומו, השמאל משתמש בך כדי להפיל את הליכוד". שלושה מיועציו של נתניהו, אוריך, איינהורן ועופר גולן, הועמדו לדין על הטרדת עד בגין חלקם במעשה.
עד אחר שהמזל שיחק לו הוא דוד שרן, ראש לשכת נתניהו לשעבר, שהועמד לדין על לקיחת שוחד בפרשת הצוללות. כששרן נקרא להעיד במשפטו של נתניהו הוא תקף בחריפות את החוקרים והאשים אותם ברדיפה. גם הגרסה של שרן השתנתה במעבר מחדר החקירות לאולם בית המשפט – וגם כאן התביעה ביקשה להכריז עליו כ"עד עוין". שלושה חודשים אחרי תום עדותו, נתניהו שכר מחדש את שרן הנאשם בפלילים ומינה אותו ליועץ פוליטי אישי, הפעם במימון הליכוד.
ד"ר יפעת בן-חי שגב, שכיהנה כיו"ר מועצת הכבלים והלוויין בתקופת "תיק 4000", פתחה גם היא את עדותה במתקפה על החוקרים. עד מהרה התברר שגם הדוקטורית לתקשורת, שאינה נאשמת בדבר, החליטה להציג בבית המשפט גרסה שונה למדי מזו שסיפקה בחדר החקירות. מי שנהנה מהגרסה המעודכנת היה שוב הנאשם נתניהו. השופטים דחו את הבקשה להכריז עליה "עדה עוינת", כפי שעשו גם במקרים של פילבר ושרן.
כחצי שנה אחרי תום עדותה של בן-חי שגב דווח ששר התקשורת, שלמה קרעי, לוחץ למנותה לתפקיד דירקטורית בחברת דואר ישראל. המינוי הפוליטי עורר ביקורת ציבורית, אך לבסוף יצא לפועל. בן-חי שגב טוענת שהמינוי שלה נקי מרבב ומנהלת תביעת דיבה נגד חדשות 12, שם נחשף לראשונה ששר התקשורת לחץ לתת לה את הג'וב. השנה כלל אותה קרעי ברשימה סגורה של מועמדים מטעמו לכהונה כיושבת ראש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.
הסדר ניגוד העניינים שנכפה על נתניהו אוסר עליו כמובן לעסוק בנושאים הקשורים לעדים שהוא "בעל עניין ביחס לעדותם". ייתכן שידע להיזהר מהפללה עצמית ושמר על מרחק ביטחון מהחוזים והעסקאות שנחתמו עם העדים הללו אחרי שסיימו להעיד לטובתו. ייתכן גם שאין לו שום קשר לכך, ושכל העדים מאמינים שמסרו לשופטים את האמת הטהורה – בלי להתחשב בהשלכות.
אבל ייתכן גם שלא. האם ייתכן שנתניהו או מישהו מטעמו קנה עדויות בכסף וג'ובים? הדרך הראויה לברר זאת היא חקירה. העיתונות כבר הצביעה על ההתנהלות מעוררת התהיות סביב העדים, אך גם כאן היועצת המשפטית לממשלה לא עשתה דבר.
לכל אחת מהעובדות שהוזכרו כאן עשוי להיות הסבר שמרחיק ממנה את נתניהו, שכבר הוכיח את עצמו כרב אמן ביצירת מרחב הכחשה. יכול להיות שהיועצים שלו פעלו באופן עצמאי לגמרי, ושאת הליכוד מנהלים אנשים אחרים. יכול להיות ששר המשפטים הגה לגמרי לבד את ההפיכה ואת נסיונות ההדחה של היועמ"שית, ושאין שום קשר בין החקירות בלשכה לבין הדחת ראש השב"כ – גם אם הדבר נראה מופרך ובלתי סביר.
התפקיד הבסיסי של העיתונות הוא לחשוף מידע שיש בו עניין לציבור ולהסביר את משמעותו. במקרים שבהם המידע מעלה חשד סביר לביצוע עבירה, רשויות החקירה אמורות להתערב ולבדוק את המידע באמצעות סט הכלים והסמכויות שבידיהן. בשיטת הממשל הישראלית, מי שיכולה להורות על פתיחה בחקירה נגד ראש ממשלה מכהן היא כאמור היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה.
קשה לבוא בטענות לבהרב-מיארה. מאז הקמת ממשלת נתניהו השישית, היועמ"שית נתונה במתקפה בלתי פוסקת שנועדה לגרום לה ללכת ולפנות מקום ליועץ משפטי פוליטי שאפשר לגנוב איתו סוסים. משטרת ישראל, הגוף הראשי שאמור לבצע חקירות נגד נבחרי ציבור, נתונה גם היא בתהליך מואץ של השחתה בניצוחו של השר והעבריין איתמר בן-גביר.
בהרב-מיארה מתמודדת באומץ עם הלחץ האדיר, עם ההסתה וההכפשות, ומציגה עמדה נחרצת נגד שחיתות שלטונית וראייה בהירה של היעד הסופי של הממשלה, שמשמעותו חיסול שלטון החוק. אבל בתחום אחד היועמ"שית ופרקליט המדינה, עמית איסמן, משדרים פחד מצמית: האפשרות לפתוח מול ראש הממשלה חזית פלילית חדשה.
נתניהו כבר זכה ליחס VIP במהלך החקירה שהולידה את תיקי האלפים, ובאדיבות השופטים היחס הזה נמשך גם לאורך משפטו. בחודשים האחרונים מתחוור שהוא ממשיך ליהנות מיחס מיוחד גם לנוכח החשדות שתוארו כאן. בגזרה הזאת, למרבה הצער, בהרב-מיארה, איסמן והכפופים להם מועלים בתפקידם. העובדה שנתניהו אפילו לא זומן לחקירה באזהרה ממחישה שכרגע, דוקטרינת ביבי מנצחת.
המסר הציבורי הוא שבישראל, אם יש לך מספיק כוח, אתה יכול לשתק את מערכת אכיפת החוק ולדלג מפרשת שחיתות אחת לאחרת בלי לשאת בהשלכות. אבל זה לא חייב להיות ככה. כל עוד היועמ"שית לא הוחלפה בידי משפטן בובה, היא עדיין מוסמכת לתת הוראה ולהוכיח ששלטון החוק חל גם על מי שמנסה לחסל אותו. לנשוך שפתיים, להיזכר באנד-גיים של הקליינט – ולהכריע.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
4 Responses
ערימת קשקושים!.
כותרות אפשר להנפיץ ללא בעיה.
בתכלס – נכשלתם וביזיתם את מערכת החוק והמשפט.
לא למדתם כלום מזה?
הסדר ניגוד העניינים של בנימין נתניהו, שנקבע בעקבות כתבי האישום נגדו והחזקת תיקי ממשלה במקביל, חל גם על משרד התקשורת.
הנושא עלה משום שחלק מכתבי האישום נגד נתניהו (תיק 4000 – פרשת בזק–וואלה) נוגע ישירות להחלטות שהתקבלו במשרד התקשורת בתקופה שבה הוא עצמו שימש כשר התקשורת. לכן, בהסדר ניגוד העניינים נקבע שהוא לא יוכל לעסוק בענייני רגולציה, מינויים או החלטות הנוגעות ישירות למשרד התקשורת ולחברות הפועלות בו (כמו בזק, וואלה, קשת, רשת, גוגל, פייסבוק וכו’).
בפועל, ההסדר מגביל אותו מלטפל בהחלטות ממשלה הנוגעות לעולם התקשורת בכלל – גם כשהן מובאות לדיון בקבינט או בממשלה.
האם רק לו אסור לעסוק בזה או גם לאנשים מטעמו או ממפלגתו?
בהסדר ניגוד העניינים שנקבע לנתניהו ההגבלות חלות ישירות עליו אישית – כלומר, הוא עצמו מנוע מלקבל החלטות או לעסוק בענייני משרד התקשורת וחברות התקשורת שמעורבות בכתבי האישום (בזק, וואלה וכו’).
עם זאת, המשפטנים שהכינו את ההסדר הבהירו שלא מספיק ש“הוא לא יחתום”, אלא גם שאי-אפשר יהיה לעקוף את ההגבלות באמצעות שליחים או מקורבים מטעמו. כלומר:
נתניהו לא יכול להנחות שר אחר, מנכ"ל או יועץ מטעמו איך להצביע או להחליט בסוגיות מהתחום האסור.
אסור לו להפעיל השפעה עקיפה דרך שרים מהליכוד או נציגים אחרים מטעמו.
מותר לאנשים אחרים בממשלה או במפלגתו לעסוק בענייני משרד התקשורת רק כל עוד זה לא נעשה בשליחות ישירה או עקיפה שלו.
בפועל, זה יוצר מצב שבו שר התקשורת (או ועדות השרים) יכולים להחליט, אבל נתניהו לא יכול להיות מעורב, לא פומבית ולא מאחורי הקלעים.
מי יחקור , לא נשאר אף אחד שיכול לחקור את הנתניהוז.
לצערי הזרועות הארוכות של הקטארים(פעם הייתי רושם הנתניהוז) מגעים לכל מקום במדינה הזאת.
לצערי הנתניהוז שולטים ביד רמה
צריך ועדת חקירה ממלכתית לחקור את כל פשעי נתניהו.