ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
במוצאי שבת האחרונה, כשמדינה שלמה צפתה בהתרגשות בנועם בתן על במת גמר האירוויזיון, נדמה היה שהצלחנו לנצח את החרם בזירה הבינלאומית.
הנוכחות הישראלית על הבמה בווינה 2026 אינה מובנת מאליה; היא הושגה למרות דרישות חוזרות להדחתנו, חרף מחאות ציבוריות ברחבי אירופה ובמחיר של היעדרות חמש מדינות שהחליטו להחרים את התחרות בשל השתתפותנו (אירלנד, ספרד, הולנד, סלובניה ואיסלנד).
ישראל נאבקה מול איגוד השידור האירופי (EBU) כדי לשמור על מקומה, והצליחה – אך האירוניה המרירה היא שדווקא הממשלה היא זו שעלולה להביא להדחתנו במו ידיה.
הסכנה המרחפת מעל "כאן" אינה תיאורטית, וכדאי ללמוד מהתקדים הרוסי כדי להבין את גודל השעה. רוסיה אמנם הושהתה מהאירוויזיון בשל הפלישה לאוקראינה, אך הדחתה הסופית והמוחלטת מאיגוד השידור האירופי נבעה מכך שפוטין השלים את ההשתלטות הפוליטית על רשתות השידור הממלכתיות.
ה-EBU מחייב את חבריו לעמוד בסטנדרטים מחמירים של שידור ציבורי עצמאי; ברגע שגוף שידור הופך לכלי שרת בידי השלטון, המדינה מאבדת אוטומטית את הכרטיס שלה למועדון האירופי. כעת, הצעות חוק חדשות המונחות על שולחן הכנסת מבקשות לשכפל את המודל הזה בירושלים.
המצור על התאגיד מתנהל בשתי חזיתות מקבילות המהוות תנועת מלקחיים פוליטית:
התאגיד הוא הרבה יותר מכרטיס כניסה לתחרות זמר בינלאומית. הוא הבית של יצירות מקוריות מצליחות כמו "קופה ראשית", טהרן" ו"מנאייכ", הוא חממה של דוקו איכותי ושל חטיבת חדשות מקצועית ומגוונת. הוא מקום שבו הישראליות משתקפת ומתפתחת.
המשמעות של המהלכים הללו היא פוליטיזציה מוחלטת של התוכן. אם החוקים האלה יעברו, ישראל לא תצטרך לחשוש מהפגנות בחוץ או מחרם של מדינות אחרות. ביום שאיגוד השידור האירופי יראה מולו ערוץ שהוא כלי שרת נטול שיניים הנתון לחסדי פוליטיקאים שמאשרים את קיומו בהתאם למידת החנופה שלו לשלטון, ביום הזה הבמה הנוצצת של האירוויזיון תהפוך לתזכורת עצובה למשהו טוב שהיה ולא יהיה יותר, לא בגלל אנטישמיות – אלא בגלל הממשלה שלנו.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
