זכותנו לקבל את המידע שהמפלגות מחזיקות עלינו

האם בתקופת הבחירות הארוכה שעברנו השנה קיבלת הודעת טקסט שקוראת להצביע למפלגה מסוימת? גלשת באינטרנט וקפצה על המסך תעמולת בחירות? הטלפון צלצל ובצד השני היתה שיחה מוקלטת ממועמד או מועמדת שתמכת בהם?

זה לא במקרה: למפלגות יש המון מידע עלינו, והן משתמשות בו.

החלטנו לבדוק באיזה מידע בדיוק מדובר (וגם אתם יכולים! פרטים בהמשך הכתבה). לפי חוק הגנת הפרטיות, לכולנו הזכות לעיין בכל המידע האישי עלינו שקיים בידי המפלגות. בסעיף 13 לחוק, בנושא "זכות עיון במידע", כתוב כך: "כל אדם זכאי לעיין בעצמו, או על ידי בא-כוחו שהרשהו בכתב או על ידי אפוטרופסו, במידע שעליו המוחזק במאגר מידע".

מצוידת בחוק פניתי (יעל) לכל המפלגות בבקשה פשוטה: תנו לי את המידע ששייך לי.

אבל למפלגות המשימה נשמעה כנראה פחות קלה – חוץ מהעבודה-גשר, יהדות התורה והליכוד (שמסרו גם הן מידע חלקי), כל יתר המפלגות הפסיקו לענות אחרי שפניתי מספר פעמים – אף שחלקן אמרו בהתחלה שיעבירו את המידע.

"חוק הגנת הפרטיות היום, לא מאפשר יותר מדי לאנשים לשלוט על המידע שקיים עליהם. הזכויות היחידות שלנו הן עיון במידע, ולבקש תיקון שלו", אומרת רחל ארידור הרשקוביץ, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה. "זאת בעיה שלא קשורה רק למאגרי המידע של המפלגות: באופן חוצה גבולות בכל מאגרי המידע אין בישראל זכות להתנגד לעיבוד מידע אם הוא נעשה באמצעים אוטומטיים, ואין לנו זכות לבקש למחוק מידע – כלומר הזכות להישכח. אני לא בטוחה שהציבור יודע שלמפלגות מועבר על פי חוק הבחירות אותו מאגר מידע ואנחנו גם לא יודעים אילו קטגוריות נוספות הם יכולים לקחת".

איזה מידע יש למפלגות עליי?

לקראת יום הבחירות קיבלו כל המפלגות את פנקס הבוחרים, בו יש פרטים על כל בעלות ובעלי זכות ההצבעה: שם, שם אחד ההורים, כתובת, תעודת זהות ושנת לידה. בנוסף למאגר זה, למפלגות מאגרים משלהן שלעיתים מכילים מידע רגיש יותר – כמו דעות והעדפות פוליטיות.

אז איזה מידע שמור אודותיי אצל המפלגות? כאמור, רק שלוש מהן הגיבו לפנייה: בליכוד אמרו שהם אינם מחזיקים כל מידע עליי ובעבודה-גשר מסרו מידע בסיסי שכלל שם, תעודת זהות, כתובת וגיל. ביהדות התורה אמרו כי הם מחקו, על פי חוק, את פנקס הבוחרים לאחר הבחירות, וכי במאגר הנוסף של המפלגה אין כל מידע עליי.

האם זה באמת כל המידע שיש בידי המפלגות? כלל לא בטוח. לפי רשם מאגרי המידע, למפלגת העבודה לבדה ארבעה מאגרי מידע שונים.

מה עושים במפלגות עם המידע ששמור על אזרחי ישראל? ארידור הרשקוביץ הסבירה לנו על כך: "המפלגות אמורות לעשות במידע שהועבר אליהן שימוש – וזאת הגדרה מאוד רחבה בחוק הבחירות – אך ורק למטרות שמוגדרות כהתמודדות בבחירות וקשר עם ציבור הבוחרים. הן גם מחויבות בחוק הגנת הפרטיות – שזה אומר שעליהן לרשום את מאגר המידע ולאבטח אותו לפי התקנות שבחוק. אנחנו לא יודעים מה המידע הנוסף שהן מוסיפות על הנתונים האלה, ואין להן כרגע חובה בחוק להגיד מה הקטגוריות הנוספות שהן מוסיפות למאגר המידע, חוץ מזה שזה מידע שאמור לעזור להן להתמודד בבחירות".

לפני הבחירות האחרונות פורסם כי מפלגת הליכוד אספה מידע על עמדות פוליטיות של אזרחים ואזרחיות דרך הודעות בפייסבוק. המפלגה הקימה מאגר מידע שסיווג כמיליון אזרחים לפי תמיכה או חוסר תמיכה בליכוד. המאגר לא היה נעול והמידע הרגיש שבו היה פתוח לכל, לפחות לכמה ימים – עד שאובטח.

"העניין הוא לא רק רמת האבטחה הלקויה אלא העובדה שיש בורות דיגיטלית בקרב מי שמפעילים את מאגרי המידע האלה וחוסר הבנה של הסכנות שיכולות לנבוע מזה שהוא הופך לזמין. חוסר ההבנה משותף לא רק לקובעי המדיניות ולמפלגות אלא גם לנו, כל האנשים שמתקינים אפליקציות ללא הכרה מבלי להבין מה הם מתקינים, או מזלזלים בצורך בזכות לפרטיות מתוך אמירה שאין להם מה להסתיר. בעוד אי אלו חודשים או שנים הם יקלעו למצב שבו יהיה בידי גופים שונים במשק כמויות מידע עצומות עליהם, שיאפשרו לחזות החלטות שלהם וגם להשפיע ולעשות מניפולציות על ההחלטות שלהם. זו בעצם הסכנה הגדולה שמרחפת מעל הזלזול הזה בזכות לפרטיות".

אז מה עושים?

למרות שכתוב בחוק שזכותי המלאה לקבל את המידע, רוב המפלגות בחרו להתעלם. וכאן אתן נכנסות לתמונה:

מערכת היחסים שלנו כיום עם המפלגות היא חד צדדית – להן יש מידע עלינו, והן יכולות להשתמש בו כדי להשפיע על הדעות שלנו – אבל אנחנו לא יודעים מה הוא כולל. בואו נשנה את כללי המשחק! פנו למפלגות ובקשו את המידע.

תוכלו להשתמש למשל בנוסח הבא:

שלום,

אבקש לקבל היום את כל המידע הנוגע אליי הנמצא בידי מפלגת <XXX>, בכל אחד ממאגרי המידע שברשותה, מכוח חוק הגנת הפרטיות (סעיף 13 א).

תודה רבה,

<השם שלך>

שלחו מייל לליכוד, לעבודה-גשר, למחנה הדמוקרטי, לישראל ביתנו, לרשימה המשותפת, לכחול לבן, לש"ס.

אם תקבלו מידע מעניין בחזרה, נשמח אם תספרו לנו – ואולי ככה נצליח למפות את אופי המידע שבידי המפלגות.

ועד שנקבל את המידע – איך נוכל למנוע מצבים בהם כמויות אדירות של נתונים נאספים עלינו, ועלולים – כמו במאגר של הליכוד – להיות חשופים לכל? לפי ארידור הרשקוביץ, צריך לשנות את החוק – ולהתחיל לדרוש יותר מהחברות כאזרחים.

"המדינה חייבת לחוקק חוק הגנת פרטיות חדש שתואם את רמת ההגנה הבינלאומית, האירופאית ואת הטכנולוגיה. במסגרת אותו חוק, צריך לא רק לחזק את הזכויות שלי כאדם שעליו לוקחים מידע, אלא גם לחזק את סמכויות האכיפה והפיקוח במסגרת הרשות הקיימת שכרגע חסרות לה הסמכויות האלה, ולעשות פעולות של העלאת מודעות ציבורית. אנחנו, הציבור, צריכים להבין ולדרוש את הזכות לפרטיות שיש לנו ושמעוגנת בחוק יסוד. אנחנו צריכים לחנך את הילדים שלנו לכך ולהבין בעצמנו את הצורך והיתרונות שבקיומה ואיך אנחנו צריכים לדרוש מחברות הטכנולוגיה ומהמדינה להגן עלינו".