פוסט מורטם: החוק שיקבע מי יקבל גישה לחשבונות הדיגיטליים לאחר המוות עולה לדיון

אחרי שאדם הולך לעולמו, נשארים בדרך כלל חפצים פיזיים שהיו שייכים לו במשך חייו, ושעוברים לאדם אחר בהתאם לדיני הירושה. אלא שבמציאות הטכנולוגית של ימינו, אנשים יוצרים ושומרים תוכן דיגיטלי בפלטפורמות שונות: רשתות חברתיות, שירותי ענן, דואר אלקטרוני ואפליקציות תקשורת. הצעת חוק שמקודמת בימים אלה מבקשת להסדיר לראשונה את הטיפול בתוכן דיגיטלי לאחר מותו של אדם. יוזם ההצעה וממלא מקום יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט, ח"כ ארז מלול (ש"ס), כינס את הוועדה השבוע לדיון בנושא והיא אושרה לקריאה ראשונה במליאה.

הצורך בחקיקה שכזו התחדד לאחר 7 באוקטובר, כשמספר רב כל כך של אזרחים וחיילים נרצחו, נהרגו ונשבו, והתוכן שאותו העלו עשוי היה לסייע למשפחות להתמודד עם השכול הקשה. "בפרט לאחר הטבח, אנחנו חייבים להעביר את החוק הזה עבור המשפחות השכולות, להקל ולו במעט על האובדן והשכול, כשהזיכרונות שלהם ממשיכים איתם", הסביר מלול.

אלא שהנושא שבו דנה הוועדה מורכב משאלות אתיות, טכנולוגיות ומשפטיות רבות, כך שהצעת החוק הראשונית עשויה לעבור שינויים בהמשך הדרך. במצב הנוכחי, מי שמחזיק במידע הדיגיטלי הם נותני השירות, ענקיות טכנולוגיה כמו מטא או גוגל, והכללים שחלים על שמירת המידע נקבעים בחוזה שבין המשתמש בשירות לבין החברה. גם אחרי מותו של המשתמש, המידע נשאר בידיהן של אותן חברות. נכון להיום, רוב מדינות העולם כלל לא הסדירו את הנושא בחקיקה, אף כי ניתן לראות תחילת הסדרה במדינות מסוימות.

על פי ההצעה, ספק הנותן שירות תוכן דיגיטלי לציבור בישראל יקבע ויפרסם כללים ברורים בעניין אופן הטיפול בתוכן אישי שהמשתמש יצר, ערך או שמר בחשבונו, לאחר מותו, ואפשרות הגישה אליו. בנוסף לכך, הספק ישוב ויידע את המשתמש על כללים אלה מזמן לזמן. עוד קובעת ההצעה כי הספק יאפשר למשתמש לקבוע כי אדם אחר יהיה רשאי לקבל גישה לתוכן האישי שלו לאחר פטירתו, כולו או חלקו, או לקבוע כי המידע יימחק. 

ההצעה, בנוסחה הנוכחי, תחול על שירותים מקוונים של הפצת תוכן שאדם יצר או שמר כמו רשתות חברתיות, ועל שירותים מקוונים לשמירה ואחסון תוכן שהאדם יצר, ערך או שמר למשל, על הענן. "ההצעה לא תחול על שירותים וירטואליים שבהם תכנים נוצרים באופן אגבי כשאנו הולכים לקבל שירות מגורמים שונים", הסביר יועמ"ש הוועדה עו"ד גור בליי. "אם אתה פונה בבקשה לרופא שלך באתר של קופת חולים ומפרט על בעיה זה תוכן שיצרת, האדם לא פנה בכדי לשמור את התכנים הללו אלא בכדי לקבל שירות. השירותים הללו הם לא חלק מהזיכרונות הדיגיטליים שאדם רוצה להעביר הלאה ולכן הם בחוץ". 

בנוסף, מההצעה הוחרגה האפשרות לגשת לשירות תקשורת בין אישית (דוגמת ווטסאפ) שמתאפיין בכך שמעורב בו צד שלישי, ולכן יש רגישות מיוחדת לנושא הפרטיות. למעשה הוחלט כי אין חובה להעניק למשתמש אפשרות לקבוע מי יקבל אחר מותו גישה לשירות תקשורת בין אישית, אך נותן השירות יכול להחליט לפי שיקוליו להעניק גישה, כמו לפני חקיקת החוק.

הרגולציה מתהדקת

"יש פה אתגר אחד גדול, יש טכנולוגיה שמשתנה מאוד מהר והמודלים העסקיים משתנים מהר גם הם", אמר בשיחה עם "שקוף" פרופ' מיכאל בירנהק, חוקר בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. 

"החשש הוא שמסדירים כאן משהו ועד שתגמור להסדיר אותו, הוא כבר יתיישן ויהיה משהו אחר לגמרי. לפי גישה אחת, המחוקק לא עושה כלום ונותן לבתי משפט להשלים את העבודה. גישה שנייה היא לנסות לחוקק חוקים ניטרליים לטכנולוגיה, לנסות להתנסח בצורה יותר כללית, שאולי מאפיינת את סוג השירות או את סוג הפונקציה או את מה שקורה שם באופן יותר כללי, בשאיפה שזה יחזיק מעמד קצת יותר זמן ולא יתיישן מיד".

פרופ' בירנהק מתמקד במחקרו במשפט וטכנולוגיה, בזכויות יוצרים ובזכות לפרטיות. לדבריו יש גם אתגר בהסדרת רגולציה על גופי טכנולוגיה גלובליים שבסיס פעילותם לא נמצא בישראל. "החברות הללו כפופות לחוק הגנת הפרטיות, למרות שהן מנסות להתחמק ולהגיד שהן לא בישראל אלא בחו"ל", הוא אומר. "הן מנסות כל מיני דרכים שונות להימנע מרגולציה". 

עם זאת, לדבריו, המצב בישראל מאפשר פיקוח משפטי ברוב המקרים. "הרבה פעמים כתוב בתנאי השימוש שהסמכות השיפוטית היא בבתי המשפט בצפון קליפורניה. אבל יש כבר פסיקות של בית משפט שאיפשרו לתבוע כאן בישראל. לפעמים יש ויכוח איזה דין חל, אם צריך להחיל את הדין הישראלי או את הדין הזר, והיו מקרים שישב בית משפט בישראל והחיל את הדין שקיים בקליפורניה".

בדיון שנערך בוועדת החוקה השתתפו גם נציגי השלוחות הישראליות של מטא ושל גוגל. ד"ר עמרי רחום טוויג מגוגל ישראל אמר כי "הנוסח של החוק מאוזן ותואם את מה שגוגל עושה כבר היום". לדבריו, "יש להגדיר בצורה ברורה מהו 'תוכן אישי' המעורר שאלות לגבי תוכן שיתופי או תיקיות משותפות". לעומתו, יהודה בן יעקב, מנהל מדיניות של חברת מטא, ביקש לאפשר לחברות זמן היערכות נוסף, כדי "להבין את ההשלכות והכשלים הטכניים. הגישה שלנו היא לא לאפשר חשיפת תוכן לצדדים שלישיים". 

לדברי פרופ' בירנהק, חברות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות משתדלות בדרך כלל לדחות רגולציה בנושא. "הפייסבוקים והגוגלים של העולם, ובטח היותר קטנים, לא רוצים להתעסק עם זה", הוא מסביר. "הם מבינים את הצורך, אבל מבחינתם זה כאב ראש. זה אומר עוד אנשים, עוד טכנולוגיות, עוד בעיות. זה עולה כסף והם מדי פעם יעשו טעויות. אפשר לתאר מקרה שבו גוגל או חברה אחרת תיתן גישה לחשבון של אדם ויעבירו את הגישה לגורם הלא נכון". לדבריו, אותן חברות הבטיחו פרטיות וסודיות בשירותים שהן מספקות וזו לכאורה הפרה של אותה הבטחה.

מחליטים שלא להחליט

לפי תפיסתו של פרופ' בירנהק, הבעיה היא שרוב מדינות העולם החליטו להימנע מחקיקה בנושא. "כשהן לא נוגעות בזה, זה אומר שהן משאירות את ההחלטה בידי הפלטפורמות, לקבוע כל אחת לעצמה בהתחשב בנורמות חברתיות".

לדבריו, יש מעט חקיקה בעולם בתחום, כשבארצות הברית יש חקיקה ברוב המדינות. עם זאת, הוא מדגיש כי הנושא סבוך וכי החקיקה המועטה היא טבעית: "המדינות נמנעות מחקיקה לא מתוך בורות ולא מתוך רשלנות אלא מתוך הבנה שהנושא הוא מורכב ומשתנה. אין פה נורמה חד משמעית אבל יש השתנות טכנולוגית שמוסיפה קושי לחוקק".

האתגר הגדול שעומד כעת בפני המחוקקים הוא למצוא נוסח חוק סופי שיהיה כלי מספיק כדי לא להתחייב למציאות הטכנולוגית הנוכחית שעשויה להשתנות פעמים רבות. מאידך, עליהם לספק חוק שיהיה רלוונטי למקרים ספציפיים ולשימושים השונים שמשתמשים עושים במגוון האפליקציות והטכנולוגיות שסובבות אותנו. חברי הכנסת יצטרכו להכריע בשאלת סוג התכנים והגופים שההסדר יחול עליהם, האם יש מקום לקבוע ברירת מחדל בעת פתיחת החשבון וגם אם קיימת זכות לפרטיות או חובת סודיות כלפי צד שלישי, בהתכתבות בצ'אט לדוגמה. ההצעה תעלה להצבעה בקריאה ראשונה ונוסח החוק ישוב לדיון בוועדת החוקה בהמשך.