רשות העתיקות איימה בתביעת דיבה, והציעה במקום הסכם בתנאי שישמר בסוד

בסרטון שפורסם בעמוד הפייסבוק של ארגון הארכאולוגיה האזרחי "עמק שווה", נטען כי רשות העתיקות הסכימה לאפשר את סלילת כביש 16 באתר הארכאולוגי "תל מוצא" שליד ירושלים – זאת לפני שנערכו החפירות הארכאולוגיות באתר, ולפני שידעה הרשות אילו ממצאים יתגלו בחפירות.

בתגובה לפרסום הסרטון שלחה רשות העתיקות ל"עמק שווה" מכתב לפני תביעת דיבה, בו איימה לתבוע מהארגון עשרות אלפי שקלים ואף בהגשת תלונה פלילית שדינה מאסר. לצד האיום, הציעה הרשות להגיע לפשרה חריגה – רשות העתיקות תוותר על הדרישות, אם ארגון "עמק שווה" יסכים להסיר את הפרסום עליה ולשמור את ההסכם בסוד. 

הרשות הציבה מספר תנאים להסרת התביעה: הסרת הפרסום, פניה לכל אלה שראו או שיתפו את הסרטון ופרסום הודעת הבהרה שנוסחה על-ידי רשות העתיקות. בהודעת ההבהרה נכתב בין היתר כי "רשות העתיקות מעולם לא פגעה בממצאים בתל מוצא, לא פעלה משיקולים זרים, ובוודאי שלא זנחה את תפקידה בשל שיקולים פוליטיים". בנוסף נכתב במכתב כך: "הצדדים מסכימים בזאת, ומתחייבים כי כל פרט הקשור להסכם הפשרה, ישמר בסודיות ולא יובא לידיעת כל צד שלישי, למעט באי כוח הצדדים".

"יש קשר כלכלי בין רשות העתיקות ליזמים"

סלילת הכביש בתל מוצא, בדומה לכל עבודת בנייה באתר שעשוי להכיל ממצאים ארכאולוגיים, דורשת אישור של רשות העתיקות. לפני קבלת אישור הבנייה, נערכות באתרים מסוג זה "חפירות הצלה" – שנערכות על ידי רשות העתיקות במטרה להציל את הממצאים הארכאולוגיים לפני שיעלמו לנצח מתחת לכביש, גשר או כל בנייה אחרת. מדינת ישראל מלאה באתרים עם פוטנציאל ארכאולוגי כזה. בחפירות שנערכו בתל מוצא התגלה יישוב בן 9000 שנה, מהגדולים בעולם, אך לטענת "עמק שווה", עוד לפני קיום החפירות באתר הבטיחה רשות העתיקות לנתיבי ישראל, האחראית על סלילת הכביש במקום, את אישור הבנייה.

בארגון עמק שווה הסבירו לנו את הבעייתיות שהם רואים במצב: "מי שמשלם על ביצוע החפירה הוא מי שרוצה לבנות. יש קשר כלכלי בין רשות העתיקות ליזמים. כמעט ולא קורה שרשות העתיקות חופרת חפירת הצלה ולא מאפשרת בנייה. רוב ההכנסות של רשות העתיקות מגיע מחפירות ההצלה האלה. הצורך לשמור על העתיקות מפני הרס וגם לבצע חפירות תמורת תשלום המגיע מהיזם, מציב את הרשות בניגוד עניינים".

זו לא הפעם הראשונה בה נשמעת ביקורת מסוג זה כלפי המצב הנוכחי, בו מקבלת הרשות כסף מהיזמים על חפירות שנועדו לאפשר בסופו של דבר לכסות את הממצאים ולבנות מעליהם.

פנינו למשרד המשפטים כדי להבין האם רשות ציבורית תבעה בעבר ארגון אזרחי, והאם קרה שהופיע בתביעה מסוג זה סעיף סודיות.

ממשרד המשפטים נמסר:
"על פי סעיף 3 לחוק רשות העתיקות, הרשות היא "תאגיד" ועל כן אינה מיוצגת על ידי הפרקליטות.
פרטי המקרה אינם מוכרים לנו ולפיכך לא נוכל להתייחס אליו.

ככלל, בהסכמי פשרה בהם המדינה מעורבת לא נכלל סעיף סודיות, למעט במקרים מיוחדים, למשל כאשר יש צורך בהגנה על סודיות מסחרית של צד שלישי".

אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" ושל "העין השביעית", ומרצה לדיני תקשורת הסביר לנו: "על פי הפסיקה קיימת אפשרות לרשות כמו רשות העתיקות, שהחוק הגדיר כתאגיד, להגיש תביעת לשון הרע. עם זאת, הרשות לא יכולה לנהוג בהתאם לכל רצון במסגרת ההליך המשפטי, וההתנהלות שלה כפופה לחוק ולכללי המשפט המנהלי שמגדירים את הדרך הראויה בה רשות צריכה לנהוג. לרשות אין אפשרות להגיע לכל סוג של הסכם עם הנתבעים וקיימות מגבלות שונות שיכולות למנוע ממנה לפגוע בפומביות של הסדר הפשרה איתם. אחת כזו היא הוראת סעיף 30 לחוק החוזים ('חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל')".

תגובת עמק שווה

"במקום שרשות העתיקות תשמור על עתיקות ארצנו, היא עסוקה בסתימת פיות. הביקורת המקצועית שיש לעמק שווה ולרבים בקהילה הארכיאולוגית חייבת להישמע. זהו מקרה קיצוני שבו רשות סטטוטורית במדינת ישראל שאמורה לקדם מחקר אקדמי ושיח ציבורי ומחוייבת לשקיפות פועלת בכוחנות ומאיימת בתביעות השתקה ומאסר כדי למנוע דיון וביקורת ואם לא די בכך מבקשת להשאיר את הדברים בחשיכה תחת הסכמים סודיים".

תגובת רשות העתיקות

בתגובה לשאלה "מדוע מבקשת הרשות להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, אם היא בטוחה שדבריה נכונים?" נמסר:

"רשות העתיקות היא תאגיד שהוקם לפי חוק, כדי להגן על העתיקות השייכות לכלל הציבור בישראל. הרשות עוסקת בשליחות חשובה זו, ומטבע הדברים, מעדיפה לפתור מחלוקות לפני כניסה להליך משפטי. על כן, בקשה להעניק לעמותת עמק שווה את ההזדמנות להסיר את הפרסום ולהתנצל על הדברים.

אנו מבקשים להדגיש כי הרשות פועלת אך ורק ע"פ הסמכויות המוקנות לה בדין. השמירה על עתיקות הארץ, חקר העבר ושיתוף הציבור בחשיפת אוצרות המורשת, כל אלה הם נר לרגליה, וכל פעולותיה נעשות משיקולים מדעיים מקצועיים. זאת, תוך איזון עם צרכי הפיתוח. הרשות פתוחה לקבל ביקורת עניינית על החלטותיה, איך היא אינה מוכנה לספוג אמירות שקריות, שיש בהם כדי להשמיץ ולפגוע בפועלה המתמיד למען הגנת העתיקות, בעובדיה ובציבור הרחב".

בתגובה לשאלה: "מדוע הרשות, כגוף ציבורי שאמור לשמור על שקיפות, מבקש לשמור על סודיות בהסכם?" נמסר:

"לא מדובר בהסכם סודיות אלא בנוסח אחיד, המקובל בהליכי מו"מ לפשרה: בהליכי פשרה נהוג להשתמש במונח "סודיות" לצרכי קיום מו"מ פתוח, כשהכוונה היא שכל הנאמר בהליך המו"מ ישמש לצרכי המו"מ בלבד, ולא לשם שימוש בו בהליכי המשפט".

בתגובה לשאלה "האם תאריך תחילת העבודות לסלילת כביש 16 בתל מוצא נקבע לפני תחילת החפירות באתר?" נמסר:

"הרמיזה בשאלה זו, כאילו הרשות לא התחשבה בממצאים הארכאולוגיים לפני מתן האישור לסלול כביש, הינה, לכל הפחות, מקוממת. רשות העתיקות מעולם לא התחייבה לשחרר שטח כלשהו לפני סיום החפירה והבנת הממצאים. יש לדעת שלכל פרויקט, ובפרט לפרויקט לאומי כמו זה של כביש 16, מוגדר מועד התחלה ומועד סיום, כאשר חפירות ההצלה הארכאולוגיות משתלבות בטווח התאריכים שמוגדרים לפרויקט כולו. לצורך קביעת פרק הזמן הדרוש לחפירות הצלה ארכאולוגיות מקצועיות ומקיפות בוצעו במשך שלוש שנים סקרים ובדיקות ארכאולוגיות, אשר במהלכם בחנה רשות העתיקות את המציאות בקרקע וקבעה תנאים לסלילת הכביש. רק לאחר שידעה מה אופי הממצאים, מה היקפם ומשך הזמן שיידרש לצורך חפירת הצלה יסודית, נקבע תאריך סלילת הכביש. יודגש כי הרשות מיחסת חשיבות גדולה לממצאים, ולכן כינסה פורום רב-תחומי רחב של חוקרים לעסוק בחקירת האתר, מהארץ ועולם. הרשות גאה מאד בפרויקט זה, שתוצאותיו המדעיות פורסמו וזכו להד בינלאומי עצום, ואשר תועד כולו בטכנולוגית תלת מימד שתאפשר את המשך חקירת הממצאים באופן מיטבי גם לאחר סיום העבודה בשטח.

חשוב לדעת שחלק מהאתר הפרהסטורי אכן ישוחרר לטובת כביש – שמוגדר כיום אדום ומסוכן ואף הוא אינטרס ציבורי – אך חלק נרחב מהאתר לא ננגע וישמר לדורות הבאים, וחלק מהחפירות שנעשו ישומר ויוצג. הרשות בוחנת אפשרות לפיתוח חלק מהאתר כאתר פתוח לציבור בנושא הפרהיסטוריה ותחילת ההתיישבות האנושית באזור ירושלים".

בתגובה לשאלה "בכמה מקרים בעבר לא אישרה רשות העתיקות בניה באתר כלשהו, לאחר תחילת החפירות? במידה והרשות לא מאפשרת בניה באתר, האם הכסף על החפירות חוזר ליזם?" נמסר:

"רשות העתיקות רואה לנגד עיניה את שמירת העתיקות, אך היא מבינה גם את הצורך לאפשר לאנשים לבנות בתים, ואת פיתוח התשתיות והכבישים בארץ. ברוב המקרים, ההתמודדות עם הסוגיה הארכאולוגית נפתרת עוד בוועדות התכנון, כאשר הרשות מתריעה מראש על אזורים עשירים בהיסטוריה ובממצאים. במקרים שכאלה התכנון משתנה מראש בהתאם, והעתיקות נשמרות. במקרים רבים אחרים של גילוי עתיקות משמעותיות בקרקע, מיושמים פתרונות כגון כיסוי העתיקות לדורות הבאים ובנייה מעליהן, העתקתן מהשטח והצגתן במקומות חלופיים או שינוי תכנון. במקרים שבהם מתגלות עתיקות יוצאות דופן בחשיבותן, נמצאים לא פעם פתרונות בשיתוף היזמים, אשר גם הם מבינים את חשיבות שימור העבר. כך, לדוגמה, לאחרונה צמצמה חברת נתיבי ישראל את התוואי המתוכנן של כביש 38 בבית שמש, לאחר שנמצאו בחפירות עתיקות מתקופת בית ראשון. דוגמה נוספת היא החפירה שנערכה בחורבת קייאפה בשפלת יהודה, אשר תוכננה להיות שכונה ובמקום זאת הפכה לגן לאומי".