למה אנחנו צריכים להפסיק לפרסם טורים כלכליים בשקוף // דעה

מודה. אני אוהב את שקוף: יש לי חופש כתיבה, אין שיקולים מסחריים, אין לחצים מבעלי אינטרס ואפשר לטרחן. תזמינו אותי לחוג בית ואני מאמין שאשכנע אתכם להצטרף כמו"לים.

אלא שבשבועות האחרונים יש לי בעיה. התחלנו לפרסם טורי דעה כלכליים של כותבים אורחים, וזה פוגע לדעתי בעקרונות הליבה של כלי התקשורת הציבורי שלנו. לדוגמא: הוזלת חשבונות הסלולר, בדיקה האם הפריפריה מוזנחת, בחינת האשמים במחירי הדירות המופרזים ועוד.

הכותבים מצוינים והרעיון מגיע ממקום טוב – הקמת בית לעיתונות עצמאית מעשירה, ומתן זוויות נוספות ומשלימות לקוראים שלנו ביותר ויותר נושאים.

אלא שאני סבור שמדובר בטעות בדרך בה מפורסמים הטורים האלו.

אנחנו צריכים להתמקד

עקרונות הליבה של הסיקור שלנו הן שקיפות, דמוקרטיה ומנהל תקין. כאן הייחודיות שלנו – ולא בדיונים אם הגירעון בתקציב המדינה הוא טוב או רע.

זווית הכתיבה שלנו בשקוף חייבת, בעיניי, להיצמד לזווית סיקור זו – על כך נבנה הארגון. גם כאשר אנחנו כותבים על משרד הבריאות, חינוך או כלכלה – אנחנו חייבים להתאמץ ולהיצמד לזווית הסיקור הזו (שקיפות, חיזוק הדמוקרטיה ומנהל תקין). זה מה שמייחד אותנו מיתר גופי התקשורת. זה, והעובדה שאין לנו אינטרסים סותרים בכתיבה בזכות התבססות תקציבית על למעלה מ-2,500 מו"לים.

אם נכתוב על חלוקת מכסות במועצת הלול – לא נכון שנקבע אם מכסות לחקלאים הן דבר טוב או רע. תפקידנו הוא לבקר ולחשוף ניגודי עניינים של ח"כים או שרים בתהליך – ואת הלחץ של חברות לובי וגורמים אחרים שעשויים לגרום לנבחרי הציבור לקבל החלטות גרועות. כלומר, הממשלה יכולה לקבל החלטה שהיא גרועה לדעת הכותב בשקוף, אבל אם זה לא נוגע לשקיפות, דמוקרטיה ומנהל תקין – אין מקומנו לכתוב זאת בכתבה.

עוד דוגמא מתחום הכלכלה: העלאת גיל הפרישה. גם אם נהיה, כל כותבי מערכת שקוף, תמימי דעים כי יש להעלות את גיל הפרישה, אין מקומנו לקבוע כי העלאתו טובה או רעה, אלא לחשוף את המשמעויות וכיצד פוליטיקאים הופכים את עורם כאשר הם משנים פוזיציה או בורחים מקבלת החלטות קשות.

נסקר יתרונות וחסרונות של המהלכים, אך נשתדל להישאר בפוזיציה המקצועית הטהורה ביותר.

ואם נגררנו או בחרנו להיכנס לנושא מסוים, גם אז יש חשיבות רבה להצגת המורכבות בסיקור עצמו כדי לתת לקורא את הזכות להישאר מבולבל או להחליט מה הוא מעדיף, על פי סולם הערכים שלו. וכן, שני אנשים יכולים לגבש שתי דעות שונות על אותה הכתבה.

זה לא קל. נתקלתי באותו הקושי כשסיקרתי את עבודתו של ח"כ סמוטריץ'. יש לי מה לומר על ההעדפות והבחירות שהוא עושה – אך לא היה זה מקומי לחוות דעה אלא להציג את הדברים כהוויתם, כפי שהכיר בכך לבסוף גם בצלאל סמוטריץ' – ושהקורא ישפוט.

אין זה מקומנו לבקר את המדיניות עצמה או להביע עליה עמדה – אלא רק את תהליך קבלת ההחלטות והסיבות שהובילו לשם.

אז איך אנחנו כן יכולים לכתוב על סוגיות כלכליות?

אם יפעל שר האוצר להסתיר את נתוני הגירעון אנחנו צריכים לכתוב על הנושא. כשאנחנו כותבים – חובה עלינו להסביר למה המידע הזה חשוב לציבור, מה הוא אומר ואיך ההסתרה הזו פוגעת בנו. ככל שיהיה בידנו משאבים מספקים, נביא גם שתי עמדות (או יותר) שמשקפות את המחלוקת סביב הנתונים.

יש בהחלט דרך ומקום ל"שקוף" האהובה שלי להיכנס לתחום הכלכלי ולהמשיך להתרחב לתחומים נוספים – אך בעיניי הדרך הזו עוברת בתחום השקיפות, המנהל התקין והדמוקרטיה. אלו המשקפיים שלנו וכשאנו מסירים אותן אנחנו מאבדים את הקול הייחודי שלנו – ואין זה משנה אם עסקינן בטור דעה או כתבה – כשקוראים שלנו פותחים כתבה הם מצפים למוצר ייחודי – כזה שלא מקבלים בתקשורת המסורתית.

כרגע רק אני חושב ככה. בהצבעה שקיימנו במערכת למדתי ששאר עובדי שקוף בעד המשך פרסום הטורים באופן זה.

אז בברכת אנשי הצוות החלטנו להוציא את הדיון מד' אמותינו. מה אתם חושבים? ספרו לנו!