השר פרץ יכריע: האם לבלום את התחרות בשוק המלט?

שר הכלכלה החדש עמיר פרץ צפוי להכריע בשבועיים הקרובים האם להטיל מס כבד על ייבוא מלט כדי להגן על חברת "נשר". ההחלטה מועברת אליו לאחר ש"ועדת ההיטלים" במשרדו הכריעה בנושא, ופסקה שאין צורך בהטלת המס ובצמצום התחרות. אחרי פרץ יגיע תורם של שר האוצר וועדת הכספים להכריע סופית.

בעקבות בקשתה של "נשר", משרד הכלכלה בחן האם להטיל מס בגובה 30% על ייבוא מלט. זאת, לאור חשש של "נשר" כי חברות ישראליות לייבוא מלט מטורקיה ומיוון עלולות להציף את השוק ולהביא לסגירתה. על פי בדיקה שערך הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה דני טל, נשר אכן מצויה בסכנת סגירה של חלק ממפעליה וסבלה מהפסדים בתקופה האחרונה עקב יבוא זול. 

לאחר מאבק ציבורי ודיונים חוזרים, ועדת ההיטלים החליטה שאין צורך להטיל מס חריג על ייבוא המלט. התחנה הבאה בתור: החלטתו של שר הכלכלה הנכנס, עמיר פרץ.

איך משפיעה ההחלטה על יוקר המחיה? המס המיוחד, שנקרא בשם המרדים "היטל היצף", יכול ללמד לא מעט על איך המערכת הכלכלית שלנו פועלת. הטלתו עלולה לגרום לייקור מחירי הדיור והתשתיות. לפי רשות התחרות, אם הממשלה תחליט להטילו, נשלם כולנו 350 מיליון שקלים בכל שנה על מלט יקר יותר. 

מנגד, במצב הנוכחי חברת "נשר" טוענת שסגירת מפעליה בעקבות הפסדים תותיר את מדינת ישראל ללא ייצור מקומי של מלט. מצב זה עלול לפגוע בביטחון המדינה, ואף להוביל לעליית מחירי המלט, כך לפי בדיקת הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה. 

ברקע הדברים, ההחלטה הרגישה מהבהבת באור אזהרה מסוג שונה: השפעה על הסיקור בערוץ 13, שבעליו, לן בלווטניק, שולט גם בחברת המלט "נשר".

הכתבה הנוכחית היא חלק מסיקור תחום "יוקר המחיה", אותו בחרו יותר מ-3,000 המו"לים והמו"ליות שמממנים את שקוף. הצטרפו וקבעו את תחום הסיקור הבא.

מונופול ותיק וכוחני

חברת נשר היא מונופול ותיק בשוק המלט בישראל. היא החברה היחידה שמייצרת מלט בארץ, למעט מפעל הר-טוב הקטן ממנה בהרבה. לנשר היסטוריה כמונופול בעייתי וכוחני: בדו"ח של הכנסת, הסוקר את שוק המלט בישראל מ-2006, נכתב כי החברה פעלה אז בדרכים כוחניות כדי לבסס את מעמדה כמונופול. 

"נשר נלחמה ביבוא על אף התחייבותה במרס 1992 שלא להפריע לניסיונות פתיחת השוק לתחרות", נכתב בדו"ח. "הכוחניות של נשר התבטאה באיומים על לקוחות לבל יעזו לרכוש מלט מיבואנים קטנים; לקוחות שרכשו מלט מיבואנים נתקלו בקשיים ובעיכובים מצד נשר".

אחת המסקנות של דו"ח הכנסת מ-2006 היא שיש "לשכלל" את שוק המלט ולהפוך אותו לתחרותי יותר, שכן מונופול נשר הביא אז למחירי מלט גבוהים בישראל בהשוואה לשאר מדינות העולם. 

היום המצב שונה: נשר היא אמנם היצרנית היחידה של מלט בישראל, אך לאחר שינוי מדיניות הממשלה בנושא נתח השוק שלה ירד. ע"פ דוח הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה, עד 2014 נשר חלשה על לא פחות מ-70-90% משוק המלט הישראלי, אך היום היא עומדת על נתח שוק של 45-50%. 

לצד נשר מתנהלות מספר חברות ישראליות לייבוא של מלט, המייבאות אותו מיוון ומטורקיה. לדברי רשות התחרות מחירי המלט ירדו ב-20% מאז 2014, השנה בה שוק המלט נפתח לתחרות. 

הטענה של חברת נשר ומפעל "הר-טוב" היא שיבואניות המלט מייבאות אותו במחיר זול מדי, שלא יאפשר להן לשרוד. לכן הגישו תלונה לממונה על הסחר במשרד הכלכלה. הממונה על הסחר דני טל בדק אותה לפני שנתיים ומצא כי יש להטיל את מס "היטל היצף" גם אז. אך שר הכלכלה דאז, אלי כהן, החליט להקפיא החלטה זו ולהטיל מס מינימלי בגובה 0.25% על המלט המיובא. הוא הורה לממונה לחזור לבדוק את מהי השפעת ההיטל על שוק המלט ואת הצורך בהיטל גבוה יותר בהמשך.

כך עשה טל. הוא ערך בדיקה נוספת, והגיע שוב למסקנה שהמחירים של המלט המיובא אכן זולים מידי, "מחירי היצף", שגורמים להצפה בסחורה ומכאן לנזק לתעשיית המלט המקומית. לכן החליט להמליץ להטיל "היטל היצף" בגובה 30% על המלט המיובא, כדי לייקר אותו באופן מלאכותי וכך לעזור לתעשייה המקומית לשרוד.

מדוע למדינה יש אינטרס להגן על חברת נשר מפני סגירה? 

מלט נחשב בישראל למוצר חיוני, לכן למדינה יש אינטרס לייצרו באופן עצמאי ולא לסמוך רק על מלט מיובא, זאת משיקולי ביטחון. לדוגמה, אם ישראל לא תייצר מלט בעצמה ותסמוך רק על מלט המיובא למשל מטורקיה, ולפתע היחסים בין טורקיה לישראל יהפכו בעייתיים – ישראל עלולה להישאר ללא מלט, המשמש לבנייה של בניינים, כבישים, ועוד.

בנוסף, לדברי הממונה על הסחר דני טל, אם לא יהיו לישראל מפעלי מלט משלה – היא תיאלץ להסתמך רק על מחירי היבוא מחו"ל. היבואניות עלולות להשתלט על שוק המלט בישראל, מה שיביא לעליית מחירים.

"יש להגן על התעשייה ועל המשק לטווח ארוך מפני התמוטטות התעשייה המקומית ועליית מחירים במשק בטווח הארוך, שעלול להיוותר ללא תעשיית עוגן ובתלות במחירי יבוא", כתב הממונה על התחרות דני טל בממצאי הבחינה שלו.

אך יש מחלוקת בנושא: רשות התחרות טוענת כי המס יהיה הרסני לשוק, יעלה את יוקר המחיה וייקר את ההוצאה על מלט בכל שנה בכ-350 מיליון שקלים.

לדברי הרשות, הגנה על נשר בעזרת המס החריג תחזק את המעמד שלה כמונופול ותביא לעליית מחירים, שתחזיר את מחירי המלט לשיעורם לפני פתיחת השוק לתחרות: יקרים יותר ב-20%. הרשות גם טוענת שיבואני המלט יפסיקו לייבא עקב ההיטל, או שלחילופין יתחילו לייבא במחיר יקר יותר – שיתגלגל לצרכנים. 

• לקריאת חוות הדעת המלאה של רשות התחרות: לחצו כאן
• לקריאת חוות הדעת של דני טל, הממונה על הסחר ממשרד הכלכלה: לחצו כאן

ברשות התחרות גם טענו כי ישנו "ספק ממשי אם הטלת ההיטל תועיל למשק המקומי". כלומר, הם לא מקבלים את החשש הביטחוני והחשש לנפילתו של המונופול נשר.

יש לציין כי הייחוד של חברת נשר הוא הייצור העצמי. אחד ממרכיבי היסוד של המלט הוא החומר "קלינקר", אותו חברת נשר מייצרת בעצמה. לדברי רשות התחרות, ייתכן שיהיה לה יותר משתלם לייבא את הקלינקר ולא תרצה להמשיך לייצרו בישראל. לכן, יכול להיות שהטלת המס, שמטרתה להגן על נשר כיצרנית מקומית – תתגלה כחסרת משמעות, ורק תפגע בתחרות.

האם נשר בכלל עומדת בפני סגירה? לא בטוח

לפי בדיקתו של הממונה על הסחר במשרד הכלכלה, דני טל, בשנה האחרונה מצבה הכלכלי של "נשר" מדרדר והחברה נקלעה להפסדים. הוא אף הזהיר מפני אפשרות שהחברה תסגור את מפעל המלט ברמלה, שהוא מתקן הייצור היחיד למלט מקומי. 

אך יש מי שטוענים שנשר כלל לא עומדת בפני סגירה, ושהנתונים שהציגה החברה לממונה טל אינם אובייקטיבים. טענה זו מסתמכת על העובדה שחברת "כלל תעשיות", הבעלים של נשר, גייסה אג"ח לאחרונה. המשמעות היא שהחברה הציגה למשקיעים פוטנציאלים תמונה אחרת, יפה יותר, על מצבה הכלכלי של חברת "נשר". "דומה כי בעלי השליטה בנשר עצמם סבורים כי נשר רווחית וצפויה להישאר כזו גם בשנים הקרובות", כך לפי רשות התחרות.

פרסום של דה מרקר מהעת האחרונה אישר את הדברים. נכתב כי על פי נתונים שהוצגו למשקיעים, חברת "משאב" – חברת בת של "כלל תעשיות", המחזיקה ב"נשר" – הרוויחה בשנה שעברה מעל ל-100 מיליון שקל, והרווחיות שלה צפויה להשתפר בשנים הקרובות.

הרווח התפעולי של משאב במחצית הראשונה של 2019 הסתכם ב-152 מיליון שקל – יותר מהרווח התפעולי בכל שנת 2018, שהסתכם ב-133 מיליון שקל בלבד.

זאת ועוד, לפי עמותת "צדק פיננסי", הממונה דני טל הסתפק רק בנתונים שסיפקה "נשר", והיה עליו לבקש לעיין במסמכים בלתי תלויים. "במהלך תקופת הבדיקה של הממונה, נשר הפסיקה לדווח לבורסה ולכן לציבור אין דרך לאמת את הנתונים שהיא מסרה לממונה", טען אמיר זלאייט, רכז רגולציה בעמותה.

"במקביל, היא גייסה 650 מיליון שקל מהגופים המוסדיים, אותם היא אמורה להחזיר באמצעות הרווחים מהפעילות שלה. צירוף הגורמים הללו מחייב שלא להסתפק בנתונים שנשר מסרה לצורך קבלת הטבה מהמדינה, אלא בנתונים אובייקטיביים שנמסרו באותו פרק זמן למטרות אחרות".

• לחוות הדעת של עמותת "צדק פיננסי"

מחברת נשר טרם החליט לגבי הצורך בהיטל היצף. לדבריהם אסור היה לו לסמוך על הנתונים שהוגשו לו מחברת נשר. "צדק פיננסי" דורשים לחשוף את הנתונים שהציגה חברת "משאב" למתעניינים בהשקעה באיגרות החוב שלה.

"צדק פיננסי" מפנים בחוות הדעת להחלטת ממשלה מ-2013 בנושא היטלי סחר שמחזקת את טענתם, ובה נכתב כי: "אם ניתן להרחיב את היריעה אין להסתפק אך ורק במידע שסיפק המתלונן".

הון-שלטון-עיתון

הסיפור על נשר והיטל ההיצף הופך להיות מעניין במיוחד כשמסתכלים עליו מנקודת המבט של הון-שלטון-עיתון: לן בלווטניק, הבעלים של ערוץ 13, שולט גם ב"כלל תעשיות". חברת הבת של כלל תעשיות היא "משאב", ולה חברת בת נוספת: "נשר". 

בלוונטיק מרכז בידיו כח עצום: הוא מחזיק ביד אחת במונופול נשר המייצר מוצר חיוני למדינת ישראל, וגם את אחד מערוצי השידור הנצפים ביותר במדינה. לאחר פרשות 2000 ו-4000, לא ניתן שלא לתהות: האם בלווטניק מנסה להטות את הסיקור בערוץ 13 לכיוון מסוים כדי לנסות לקבל הטבות מהמדינה עבור חברת המלט שלו?

לאחרונה מתחוללת מלחמה בין עיתונאי רשת 13 להנהלת הערוץ, שנמצא בבעיה כלכלית. הסכסוך הגיע לשיא כאשר לאחרונה רשת 13 ניסתה למנוע מעיתונאי הערוץ לסקר בהרחבה את פתיחת משפט נתניהו. הרשת דרשה מהאולפנים שהמשפט ישודר ללא כל פרשנות עיתונאים. עיתונאי 13 התרעמו על כך, עתרו לבג"ץ, וההחלטה בוטלה בסופו של דבר.

נציין כי ב-2017 נחקר בלווטניק בלונדון בקשר לתיק 1000. לפי עדות בלווטניק, רכישת ערוץ 10 נעשתה לבקשת נתניהו. על פי החשד, קבלת הצעת המחיר הגבוהה של בלווטניק אפשרה העברת סכומי כסף לבעלי המניות בערוץ – בניהם ארנון מילצ'ן, שזה היה תגמולו על המתנות לרה"מ נתניהו. חשד זה נותר ללא ביסוס וכתב האישום בפרשת 1000 אינו מזכיר חשד זה.